שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/פז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה לאה בהיותה קטנה נתקדשה ע"י קרוביה וכעת בהיותה קטנה לפי דברי קרוביה ממאנת בארוס ושאלו הב"ד ראיה מכמה שנים הוא ואמרו שהיא בת י"א שנה וארבע' חדשי' והביא' עדות השכנות שהאם בבואה ממדינת הים אמרה שהיתה לאה מח' חדשים וכן היה נר' בעיניה' שהיתה בת ח' חדשים מעלה מטה ומיום בואה לאה ממ"ה עד יום המיאון באו עדים ואמרו שעברו ט' שנים וב' חדשים ילמדנו רבינו אם נאמנת אם לאה או אם יש להסתפק באומד השכנות כיון שלא נולדה במקומן:
תשובה
איברא כפי הנ' מלשון גט מיאון שכתב הרמב"ם פי"א מהלכות גרושין וכתוב שם ובדקנא פלו' דא ואתברר לנא דעדיין קטנה היא כו' וכן העתיק לשון זה הטור ז"ל משמע דצריך עדות ברורה הא לאו הכי לא וכן נר' מלשון שכתב ב"י וז"ל קטנה שבאה למאן ועדים המעידים שהיא קטנה אינם מצויים כאן ואמה או קרוביה אומרים לב"ד תמאן עכשיו בפניכם ותכתבו לה באיזה יום מיאנה ותתנו בידה ואם תביא אח"כ עדים שביום שמיאנה היתה קטנה תתירוה להנשא למי שתרצה ואם לא תביא עדים תשאר בחזקת נשואה נר' שאין ב"ד רשאין לעשות כן משמע תרתי שאין האם נאמנת לומר שהיא קטנה דמשמע בפי' שצריך עדים ואי ליכא עדים נשארה בחזקת הבעל הראשון עוד מתשובת הרשב"א נר' להחמיר שכתב בסי' אלף רי"ו וז"ל הילכך האשה זו שנסתפקו שנותיה אנו חוששין שמא הגיעה לכלל שנותיה ומתקדשת היא דבר תורה ואם נבדקה ולא מצאו לה סימנים אפשר אנו חוששין לשמא נשרו כו' עד ואפי"ה איני רואה להקל בזה כי יש עוד להתיישב בדבר ע"כ מכ"ז הי' נר' שיש להחמיר מ"מ בעיני דהמקל לא הפסיד ובפרט כיון שמיאנה בב"ד והטעם כמו שאבאר בס"ד תחלה יש לדעת כי אפי' נתקדשה בעודה קטנה והגדילה בשנים ובסימנים ולא נבעלה שאינה יכולה למאן היינו מדרבנן היא דלא מהני לה מיאון אלא דצריכה גט מדרבנן אבל מדאורייתא כל שלא נבעלה אינה צריכה גט אלא במיאון לבדסגי וכמ"ש הרי"ף בהלכות ביבמות פ' בית שמאי וז"ל ושמעינן מינה דקטנה שלא מיאנה והגדילה אע"פי שלא נבעלה לאחר שגדלה אינה יוצאה במיאון אלא צריכה גט מדרבנן וכיון מדרב' הוא דצריכה גט תפשי בה קדושין ע"כ וכן פסק הרמב"ם פי"א מהלכות גרושין וז"ל הרב מ"מ ז"ל הגדילה שיש לה י"ב שנים וסימנים כמ"ש למעלה ופשוט הוא ודין זה מבואר בהלכות פ' בית שמאי בארוכה וכן הסכימו האחרונים. וכן כתב הטור אבן העזר בהלכות מיאון וזה לשונו הביאה סימנים אחר י"ב ולא בעל אחר כך הוו ספק קדושין ואם בא להוציאה צריכה גט מדרבנן. עוד ב' יש לדעת כי לדעת רוב הפוסקים היא קטנה עד שתשלים י"ב שנה ואח"כ תביא סימנים וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ' ב' מהלכות אישות וז"ל הבת מיום לידתה עד שתהיה בת י"ב שנה גמורות היא הנקרא' קטנה או תינוקת ואפי' הביאה כמה שערות בתוך הזמן הזה הרי אינן אלא כשומא והרב מ"מ כתב שזה מבואר ומסקנא דגמ' פ' יוצא דופן ומ"ש אפי' הביאה כמה שערות מפורש שם וכ"כ הרי"בה ז"ל אין שתי שערות סימן גדלות אלא א"כ באו מי"ב ואילך אבל אם באו קודם לכך אפי' תוך שנת י"ב חשיבי כשומא אלא הביאה אחרות אחר שתים עשרה ואפי' שדעת ר"ת היא דהלכה כר"י דתוך זמן כלאחר זמן כתב המרדכי ז"ל בשם מהר"ם ז"ל דהיינו יום אחרון מי"ב שנה אבל כל שנת י"ב חוץ מיום אחרון שומא נינהו ע"כ ומעתה נר' כפי הנחת השאלה שנערה זו מותרת להנשא לכל מי שתרצה שהרי כפי דברי השאלה נר' שבזמן הקידושין שקדשוה אמה וקרוביה היתה קטנה ודאי רק שבזמן שמיאנה נסתפק להם אם היתה גדולה או לא וא"כ בהא ודאי יש לסמוך על אם הנערה שאמרה בעת שבאה לשם שהיתה בתו זאת בת ח' חדשים ולא מיבעיא השתא דאמרה הרי באותה שעה דודאי נאמנת כמו שאבאר בס"ד אלא אפי' אמרה השתא אמה דבתה בת י"א שנה היא נאמנת כיון דליכא הכא אלא קדושין דרבנן ולא באה להוציאה מחזקה אדרבה להעמידה בחזקת קטנה ואין מי שיכול להכחיש' וכיון דבין שתהיה האמת כמו שכתוב בשאלה הראשונה שאמרו שהיתה בת י"א שנה וד' חדשים ובין שתהיה כדברי האם שנמצא שאינה אלא בת א' עשר שנים וששה חדשים קטנה גמורה היא לכ"ע ואפי' דאיכא מאן דסבר דהלכה כרבי יודה דתוך זמן כלאחר זמן כיון שדע' ר"ת מזאת הסברא ופי' כבר דהיינו יום אחרון של שנת י"ב אבל קודם לא א"כ קטנה זו כיון דלכולי עלמא לא אמרו שהיתה יתירה מבת י"א וד' חדשים קטנה הוי' ואפי' אם ת"ל דאיכא מאן דסבר דכיון דנכנסה לי"ב יצאה מחזקת קטנה כמו שנר' קצת מפרשים ז"ל מ"מ בנ"ד שלא ראו שיש סימנים עדיין בחזקת קטנ' היא ואין להחמיר ולמי נקט סברת רבא בחזקה הביאה ושלא כדבריו שהוא פסק כר' שמעון דתוך זמן כלפני זמן ולדידיה אפי' בת י"ב שנה היא קטנה כיון דהאי איסורא לא הוי אלא דרבנן אין להחמיר כולי האי ועלי לתרץ הלשונות שזכרתי למעלה וליישבן דכפי הנר' שמלשון שכתבו בגט מיאון אין לחוש כ"כ דכל שנתברר כפי הנושא מיקרי איתברר וכפי נ"ד דהוי דרבנן די באם הבת וסגי וכמו שנ' ממ"ש המרדכי ז"ל ז"ל מצאתי הרב רבינו משולם שאל את מורי דכיון דנהגינן לבדוק בנשים אם יכולים לבדוק אפי' קרובות והשיב דכיון דנשים דעלמא אינם ראויות להעיד והכא הימנוה מה לי קרובות מה לי רחוקות ומהר"ם ז"ל כתב בתשו' נמי על יתומה קטנה שנתחדשה אם יכולה למאן מי סמכינן אעדות נשים שהיא בת י"א שנה ולא נכנסה לי"ב ודאי סמכינן כיון דלא בעל ואפי' היתה גדולה אין כאן אלא קדושין דרבנן הימנוה רבנן בדרבנן כו' יע"ש בהגהות מימוניות להלכות אישות גם במרדכי א"כ נמציני למדין דכיון דנשים נאמנות על השנים א"כ אמה ג"כ נאמנת כפי דעת מהר"ם דאמר דכיון דנשים נאמנות על השנים מה לי קרובות מה לי רחוקות והדברים ק"ו דהשתא במידי דלהתיר' נאמנת מחזקת קטנות לגדלות נשים נאמנות דבההי' מינה רבינו משולם כ"ש במידי דאינו אלא להעמיד בחזקתיה ואע"ג דמהר"ם בעצמו כתב בסוף התשובה הנזכרת וז"ל אבל אמה שמא אינה נאמנת אין ספק מוציא מידי ודאי וכ"ש שלפי הנר' לע"ד בנ"ד לא יסתפק מהר"ם ז"ל ולא אותו שכתב שם המרדכי שאין ולאו ורפיא בידיה משום דאשכחן דלאו כלהו נשי שוו שהרי גבי עדות אשה שנשים נאמנות יש נשים שאינם נאמנו' כגון חמותה כו' א"כ בנ"ד כ"ע מודו שהרי הביא שם המרדכי וז"ל פסק הרב אלפס ז"ל היכא דאיכא חשדא לא סמכינן אקרוב ואשה להאמין לדבריו ובלשונו משמע דוקא כשהם מסיחין לפי תומן אז נאמנין ואין נר' לי שהרי מוכיח בפר' הגוזל שאין נאמנין במסיח לפי תומו אלא באיסורין דרבנן או בדאורייתא כגון בשבוי' כו' הרי משמע דלכ"ע בנ"ד דהוי איסורא דרבנן מסיח לפי תומו נאמן ואין לך מל"ת גדול מזה שהרי מעידים שכשבאה האם אמרה שהיתה בת ח' חדשי' ושכן היה נראה בעיניהם ובאותה שעה לא באה להתיר ולא לאסור אלא מל"ת אמרה כן והחולקים על המורה הנ"ל לא אמרו אלא דכמו שבנשים שאינם נאמנות לומר מת בעלה הוי טעמא דמשום שנאה מקלקלו כ"ש הכא דמשום שתחלוץ ותנשא יעידו שקר הא בגוונ' שאין לחוש לכך נאמנות אפי' באיסור תורה והוי להוציא מחזקת קטן לגדול כ"ש בנ"ד דהוי איסור דרבנן והוי להעמיד אחזקתה ומתשו' הרש"בא ז"ל לא קשה מידי חדא דהרש"בא מיירי בשנתקדשה בזמן שנסתפ' לנו שנותיה דהוי ספקא דאורייתא וליכא לא אכולא אם מעידים על שנותיה ומה שקשה מלשון מהררי"ק שלא הוזכר מן חתים עלה דהתם נר' בפי' שצריך עדים ואמה אינה נאמנת גם משם אינה קושיא דהתם מיירי בשנשאת וסתם נשאת הוי בעולה והוי ספק' דאורייתא ומשום הכי לא מהני עדות אמה וכן נר" מלשון השאלה שכתב ואם לא הביא עדים תשאר בחזקת נשואה וכן נר' בעיני דכל הנהו רבוותא שהביא המרדכי שהם רבים יותר מעשרה שהוצרכו להשמיענו שאין להכשיר את הקטן לא לחלוץ ולא לייבם בעדות קרובי' ובעדות אב ואם דלמיאון בנ"ד נאמנים דאי אפי' בנ"ד אינם נאמנים מה הוצרכו לאשמועינן בחליצה וייבום דהוי דאורייתא ולהיות כי מיראי הוראה אני ראיתי עוד לחזק דברי אלה בתשו' שהביא הבית יוסף מה"ר יודה ברזילי לרי"ף דקדושי קטנה אינ' כלום ואין קדושין מועילי' בה אלא לאחר נשואין ואז צריכה למאן אבל בקדושין לחודייהו אינה צריכה למאן והרמב"ן ז"ל החזיק דבריו ויצא לעזרו ואמר שהמקומות שנר' מהן שאפי' נתקדשה לבד צריכה למאן היינו כשקבלה היא הקדושין בעצמה אבל קדשה אמה ואחיה אפי' מדעתה אינה צריכה למאן אלא א"כ נכנסה לחופה דאז צריכה למאן אפי' שלא קבלה היא הקדושין אלא אמה ואחיה ונר' שגם הרשב"א ז"ל והריטב"א נוטים לסברא זו. וא"כ בנ"ד שלא קבלה היא הקדושין אלא אמה ואחיה נמצ' לדעת כל הני רבוותא דלא הוו קדושין כלל ואפי' את"ל דאיכא צד קדושין אינם אלא דרבנן וכבר מיאנה הנר' שהיא מותרת להנשא למי שתרצה הנר' לע"ד כחבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |