שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/סא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה בילה בת אפרים מנחם בחורה סורה וגלמודה מקרה רע ומר קרה לה כי הניחה בעלה מעוברת והרחיק נדוד והלך לו ולא נודע מקומו איו והנה זה י"א שנה שנעלם בעלה והיא עומדת בירכתי ביתה ודמעתה על לחייה אין מנחם לה עד השקיף ה' בעל הרחמים ובא איש א' בפני ב"ד והעיד וכה היו דבריו שבהיותו בקושט אנטינה רבתי ספר לו יהודי א' איך הוא ויהודים אחרים היו באים בדוגיא אחת בכבלי ברזל ושם היה יהודי א' בן כהן שהיה עושה פאנדיריקוש בשאלוניקי וחלה וכשראוהו אנשי הדוגיא שמת תפשוהו ברגל א' והשליכוהו לים זה העדות העיד אחר האיום והגיזום שראוי לעשות ובאותה שעה היו שם יהודים אחרים וחקרנו עניהם אם היו יודעים לכהן הזה בן אחר רק בעל בילה הנז' ואמרו שלא היו יודעים לו בן רק א' אחר כך ביום אחר בא אדם א' והעיד שהכיר לו ב' בנים עוד עד שני העיד שהיו לו שני בנים אלא שא' מהם מת פה שאלוני' יש זמן רב ועתה יש לראות אם אשה זו מותרת להנשא לכל איש שתרצה או לא ע"כ:
תשובה
נר' בעיני שאשה זו מותרת להנשא ואין לפקפק מטעם שלא הזכיר שמו ושם אביו והטעם כי ידוע הוא שמה שהצריכו להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו לאו מלתא בלא טעמא הוי אלא כדי שנדע ודאי דליכא למיחש לאחר דשמו כשמו ואחר שהזכיר העד שמו ושם אביו ושם עירו תו ליכא למיחש לאחר ולדעת רוב הפוסקים שמו ושם עירו או שמו ושם אבו סגי וא"כ כל שמתוך דברי העד אנו מכירי' על איזה איש מעיד ודאי אין אנו צריכים יותר ואחר שחקרנו וידענו שלא היה בשאלו' כהן עושה פאנדיריקוש רק זה אביו של בעל ביל"ה הנזכר כבר נתברר לנו בפירוש שעל בן היהודי הכהן חמיה של אשה זה בילה העיד העד מ"מ נשאר ספק אחר שמא היה לאיש הזה עושה הפאנדיריקוש בן אחר וא"כ אפשר לחוש שאותו שהעידו עליו שמת והשליכוהו לים לא היה בעל ביל"ה רק אחר גם מטעם זה נר' בעיני שאין לחוש ואשה זו מותרת להנשא והטעם דתנן בקידושין פ' האומר מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ואיכא סוגיא בגמ' על המשנה הנז' השמיטה הרי"ף ז"ל ואיכא פלוגתת דרבוות' בטעמו של הרי"ף דיש אומרי' שהטע' שלא הביא הרי"ף הסוגיא הוא משום דממתני' ילפינן דכי היכי דכי אומר יש לי בנים נאמן שאנו מאמינים לו להתירה ולא לאוסרה דהלכ' כר' כמו כן כשאמר אין לי אחים נאמן דהוי נמי להתירה ואע"ג דאיכא למימר דלא דמי דכשאומר יש לי בנים נאמן משום דלא מרע לחזקה דאחין דאפי' יש לו אחים אפשר יש לו בנים ומותרת לשוק אבל כשהיה לו חזקת אחים והוא אומר בשעת מיתה אין לי אחים אפשר שלא היה נאמן שהרי מרע לחזקה ומ"מ כתבו דאין לחלק דבשלמא אם היה אומר שמעולם לא היה לו אח ודאי לא מהימן דמרע לחזקה אבל כשאומר אין לו אחים ר"ל אין לו עתה אחים וא"כ לא מרע לחזקה דאפשר דהא והא איתא דבשעת קדושין היו לו אחין ועתה בשעת מיתה אין לו אחים דהוי דומיא דיש לו בנים ונאמן וי"א להפך דאדרבא סברת הרי"ף היא שכשאומר אין לו אחים אינו נאמן מ"מ כתבתי זה להורות שחילוק זה שאמרנו לסברא ראשונה אפשר לצרפו לטעם אחר ולהתיר נמצא כפי מה שאמרנו שאפי' שהיה איש זה בעל בי"לה הוחזק באח משעת קדושין כיון שעתה בשעת עדות זה אומרים כל יודעי שמו שלא היה לו לאיש הזה עושה הפאנדיריקוש כן כי אם א' יש לנו לומר שאשה זו מותרת שאע"פ שהיה מוחזק באח בשעת קדושין הרי יש עדים מעידים שעתה לא היה לאב רק בן א' כמו שאמרנו ולא סתרי הדדי חזקה ועדים דאפשר דהא והא איתא שהיה לו בן א' ומת ומ"מ כפי דעת החולקים הנ"ל נר' שיש לחוש כמו דההיא דקדושין ואע"ג דשאני נ"ד מההוא דקדושין דהתם הוא דלא מהימן הבעל להתירה לומר שאין לו אח כיון שהיה מוחזק באח ומרע לחזקה אבל בנ"ד דאיכא עדים ואיכא למימר דבמקום עדים ליכא לספוקי כלל מ"מ אכתי איכא למימר דניחא אם העדים היו מעידים שידעו בודאי שלא היה לזקן רק בן א' דפשיטא שהיו נאמנים אבל עכשיו שאומרים שלא ידעו לו רק בן א' אפשר למיחש ולומר שהבן האחר לא הכירוהו מעולם שהלך מעם אביו ועדיין הספק במקום עומד דשמא אותו שהעיד העד שמת והשליכוהו לים לא היה בעל בייל"ה רק אחר וא"כ אפש' לומר שבעל בי"לה עדיין קיים אבל הטעם שנר' בעיני להתיר אשה זו הוא זה דהתם בההיא דקדושין אפי' לפי דברי האוסרין היינו מטעם שידוע לנו דבשעת קדושין היה מוחזק באחים והאשה בחזקת זקוקה ליבם בהעדר הבעל ואותה שעה שאומר הבעל שאין לו אח מרע לחזקה הנז' ומשום הכי אינו נאמן אבל בנ"ד שמעולם לא ידענו שבשעת קדושין היה בעלה של בי"לה מוחזק באח ולא מצד חזקה וכיון דהכי הוא כיון דכל העולם המכירים אותו שיש זה כמה שנים שהיה בחזקה שלא היה לו רק בן א' לבד עד שתמצא שבשעת קדושין היה אשה זו בחזקת שאין לה יבם שתזקק לו אם ימות בעל' א"כ גם עתה היא בחזקת זו של היתר עומדת עוד טעם אחר להתיר שהרי בנדון זה לא יש כי אם עד א' שאמר שהכיר לאיש הזה ב' בנים כי העד הב' שאמר שהכיר לו ב' בנים אמר שהאחד מהם מת פה שאלוניקי ונקבר פה יש זמן רב נמצא שהעד שהעיר על מיתת בן הכהן עושה הפאנדיריקוש בשאלוניקי בספינה והשליכוהו בים א"א להיות אלא בעל בי"לה הנז' שהאחר כבר מת בשאלוניקי כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר לא נשאר רק העד שאמר שהכיר לו שני בנים לא ידע ממיתת שום א' מהם גם בזה נר' דזכתה האשה ולא תתעגן בשביל זה וכבר היה אפשר לעמוד ולהתירה מטעם שאפי' נאמין לזה העד שהעיד שהכיר לו ב' בנים מ"מ יש עד א' שאומר שא' מהם מת בשאלוניקי ועד א' אומר שהא' מת בספינה ונאמנים שניהם להתיר אשה זו לשוק והייתי יכול להאריך בהם קצת אלא שאינו צריך אלא אפי' נניח שאין שום עד נגד עד זה שמעיד שהיה מכיר לו שני בנים ולא ידע ממיתת שום א' מהם מ"מ אשה זו מותרת שהרי כתב הרא"ש ז"ל בתשובה על אשה א' שנישאת לבעל ומעולם לא נשמע שהיה לבעלה אח ועתה מת בעלה והיא רוצה להנשא ואח האשה אמר שהכיר אח לבעל אחותו במקום פ' וכתבו ז"ל ולא מבעיא אח שהוא פסול לה לעדות אלא אפי' עד כשר לא היינו חוששין לעדותו דכל היכא דאתחזק התירה ואמר עד א' שהיא חסורה אינו נאמן והביא ראיה יע"ש ואע"ג שהוא כתב טעמים אחרי' ג"כ ומ"מ בסוף דבריו סמך על טעם זה שכתבתי אחר שכתבתי מה שכתבתי למעלה הראתי אותו לחכם והמופלא כמהר"ר מרדכי מטאלון נר"ו וגלה אלי ספק א' היה איפשר לומר שא' מן המעיינים ישיב על דברי שכתבתי למעלה שיש להתיר מטעם שהא' אמר שהיה לו בן אחר וידע שמת ונקבר בשאלוניקי וא"כ לא נשאר רק העד הראשון שאמר שהכיר לו ב' בנים ולא ידע מיתה לשום א' מהם כו' והיה איפשר להשיב מהא שכתב הר"ן ז"ל בכתובות פ' ב' על ההוא דא' אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה תרווייהו באשת איש קא מסהדי כו' שיש שלמדו מכאן שהעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה ואחד אמר שטר פרוע שאינו נאמן דתרווי הו בשטר מעלי' קא מסהדי וא"כ אין הא' נאמן לומר פרוע הוא הכא נמי איכא למימר הני תרי סהדי תרווייהו כשהיא הוה לה יבם קא מסהדי ואין הא' נאמן ואע"ג שהר"ן ז"ל דחה זאת הסברא מ"מ יש לחוש לענין ערוה שהוא דבר חמור ומ"מ נראה בעיני שהדין דין אמת שאשה זו מותרת להנשא בלי פקפוק כלל והטעם שהנה הריב"ה בטור אבן העזר סימן קנ"ב כתב וז"ל אחד אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת אם היתה בחזקת א"א תצא בכל ענין ואם לא היתה בחזקת אשת איש אלא על פיהם אם יש הכחשה בעדותן כגון שאחד אומר נתגרשה וא' אומר מעולם לא היה בה ספק גירושין תנשא לכתחלה ואם אין הכחשה בעדותן כגון שזרק לה א' או' קרוב לו וא' או קרוב לה אם נשאת תצא עכ"ל הרי הטור דהוי בתרא טובא כתב בסתם דתנשא לכתחלה ולא חיישי' לטעמא דתרווייהו אאשת איש קא מסהדי כו' אלא אמרי' דהפה שאסר הוא הפה שהתיר כיון שהאחר אמר נתגרשה הוא עשאה א"א והוא עשאה פנויה נשאר שאין כאן כי אם אחד שמעיד עניה שהיא אשת איש ולאו כלום הוא כמו כן בנדון דידן הא' אמר היה לו בן ומת נמצא שאין כאן אלא א' שמעיד שיש לו בן ואינו כלום כמו שכתבתי ועדיף מינה דהתם מעיד ודאי שהיא א"א העד בעצמו עתה אבל בנ"ד אינו אומר שעתה יש לו בנים שנים ולא אחד אבל מ"מ אני תמיה מהטור שהרי כתב הרמב"ם בהלכות גירושין פי"ב וז"ל האשה שלא הוחזקה אשת איש ובא עד א' ואמר אשת איש היתה ונתגרשה ובא אחד ואמר לא נתגרשה הרי ב' מעידים שהיא א"א ואחד מעיד שהיא גרושה ואין דבריו של אחד במקום ב' ולפיכך לא תנשא ואם נשאת תצא וא"כ איך לא חשש לדברי הרמב"ם כלל ותו תימא לי עליו שהרי רבינו ירוחם כתב בפשיטות שכן דעת התוספת ולכאורה היה קשה לי על הר"ן למה לא כתב הסברא בשם הרמב"ם אלא שזה ודאי קל להבין שגם דעת הר"ן כמו הרמב"ם במקצת אלא שמה שדחה הרי"ף לא דחה רק למה שלמדו מכאן שבשנים החתומים על השטר ובאו להעיד על חתימתם וא' מהם אמר שטר פרוע זה דאין אנו מאמינים אותו משום דתרוויהו אשטרא מעליה קא מסהדי ואחד אומר פרוע שאינו נאמן על זה כתב דנאמן ודאי במגו דאי בעי שתיק דלא גרע העד מאשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני דנאמנת והטעם שבשנים אחד אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה שאינו נאמן משום דליכא מגו דאי בעי שתיק דאיפשר שכיון לפוסלה מן הכהונה וטעם זה כתב רי"ו וא"כ אפשר ומן הנר' שהוא כן דסבר הר"ן שדעת הרמב"ם כן דדוקא בגיטין דליכא מגו הוא דאמרינן תרווייהו בא"א קא מסהדי כו' אבל במקום דאיכא מגו כגון בנ"ד ובשטר חוב כ"ע מודו דאמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר וכנ"ד הרמב"ם בהלה' עדות פ"ג וז"ל אמ"א מן העדים ע"ת היו הדברים והב' או' לא היה שם תנאי הרי כאן עד אחד א"כ נמצא דבנ"ד כל הפוס' קמאי ובתראי יודו שאשה זו מותרת דאיכא מגו דאי בעי הוה שתיק ליכא טעמא כלל לבטל המגו וכ"ש לדעת הטור דאפי' בא' אומר נתגרשה ואחד או' לא נתגרשה ולא היתה בחזקת אשת איש כי אם על פיהם תנשא לכתחלה וא"כ נר' דסברת היש אומרים שהביא הר"ן דעת יחיד הוא ואין לחוש עליו ובפרט בעיגונא דאיתתא כזאת ולרווחא דמלתא אני אומר שאפי' לדעת היש אומרים אשה זו מותרת מן הטעמים שכתבתי וזה דשאני נ"ד מההיא דאח' אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה דבשלמא התם תרוייהו באשת איש קא מסהדי והא' אומר שעוד היום כן הוא שאשה זאת אשת איש היא וכן בשטר כיון דאיכא טענה אי פרע שטרך בידי מאי בעי ה"ל כאלו אומר שיודע שלא פרע הלוה ואין האומר שפרע נאמן אבל בנ"ד שאין שום א' מאלו אומר שאשה זו עתה זקוקה ליבם ודאי א"כ ודאי כ"ע מודו ועוד דהתם שניהם מעידים דודאי היתה א"א שעה אח' או ודאי הלוה היה חייב אבל בנ"ד אין א' מהם שיאמר שאשה זו בשעה שנתקדשה היה לה יבם וא"כ בנדון כזה כ"ע מודו דאין איסור כלל ועיקר עוד מן הטעם שכתבתי דבשלמא בהני איכא למימר תרוייהו כו' ואין עד א' במקום שנים אבל בנ"ד דאפי' היו לנו עדים ברורים שהיו לו ב' בנים וא' היה אומר ומעיד שמתו שניהם פשיטא שנאמן שהרי האמינו עד אחד ואפי' עבד ואפי' שפחה השתא נמי שא' שאמר שמת א' פה שאלוניקי וא' אומר שמת אחד בספינה נמי מהמני וכבר יש לי פסק ממורי הגדול מהרי"ט שעד נאמן ביבמה בין להעיד שמת יבמה ובין להעיד שניתן לו בן וא"כ ממה נפשך אשה זו מותרת שהרי יש עד מיתה לכל א' מאלו הבנים הנלע"ד כתבתי אם יסכים הרב הנז' נר"ו הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |