שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/נט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שלמה קאביסון הלך בספינה משאלוניקי ולסב' כי הספינ' חשבה להשבר יצאו קצת אנשים מן הספינה להינצל ולא נודע מהם דבר וזה שלמה קאביסון היה א' מן היוצאים והניח פה שאלוניקי אשה ובנים אחר ד' שנים או יותר בא זקן יהודי א' שנמצא שם והעיד בת"ע בפני ב"ד ג' שתוג' אח' סופר הספינה יצא אחר היהודים שיצאו ובחזרתו אמר מל"ת שרא' שלשה יהודים מתים מוטלים על שפת הים ושהזכירם בשמם וא' מהם היה שלמה קאביסון וקודם שהתירוה ב"ד לאשה הנז' הלכה ונשאת ועתה יום ה' שני לטבת בהיות החכמים בקבוץ גם אנשים אחרי' בא יהודי א' ואמ' של היום שמע שאשה פלוני' נשאת שעל נפשו ועל יהידותו שבהיותו בניקול אישפרוק בבית הכנסת שבת א' ראה יהודי א' נכנס בבית הכנסת בשלשלאות של ברזל והיה צועק בקול מר ליהודים שיפדוהו מיד פריצים ושאל זה היהודי מי הוא ואמר שהיה שמו פלוני קאביסון משאלוניקי ושהיה לו אשה ובנים אמת כי זה העד אמר שלא היה זוכר שמו אבל זוכר כנויו משאלוניקי ושאמר לו שהיה לו אשה ובנים וכ"ז העיד וקבל עליו כל חומרות התורה ודרשנו וחקרנו היטב והנה אמת לא נמצא בשאלוניקי קאביסון שיחסר ושהניח אשה ובנים אלא אשה זאת ושלחנו בעד הבעל השני ושאלנו לו איך נשא אשה זאת והראה לנו קבלת העדות ואמרנו איזה חכם התורה לך גם שאלנו לאח גדול שלה שהשתדל בעדה ואמר שלא נתן לה רשו' שום חכם ולא שום מורה שיאמ' שהתיר' אדרבא נמצא חכם אח' שאמר שהזהיר לאח הנז' שלא ישיאנה והב"ד שקבלו העדות אמרו שהם לא קבלו העדו' לא להתיר ולא לאיסור כי עדיין לא הגיעו להורא' רק שפתו אותם לקבל העד ולפי שהעד היה רוצה לילך חוץ לעיר וכל מה שעשו לא היה רק כדי שישאלו פי חכמי העיר אם יש בעדות כדי להתיר אמנם היא לא אחרה ולא המתינה אפי' לראות קבלת העדות ונשאת וזה לה כמו שנה וחצי שנשאת לבעל השני ועת' יש לראו' מה משפט האש' הזאת אם ראוי שתצא מבעלה או אם נאמר הואיל ונשא ולא תצא:
תשובה
אין ספק שיש בדין זה להאריך אבלאני אקצר ואעלה כל מה שיבוא מידי לקצ' כי אין כוונתי רק לגלו' דעתי לבד ולא אחוש להארי' בענין העדו' אם היה בו כדאי להתיר האשה מעיגונא שלה ושתנשא לאיש אח' כי לא ראיתי להארי' בע"ז רק אחר שנניח שיש בעדו' די והות' להתי' מ"מ אחר שנשא' שלא ברשו' ב"ד ובא העד הזה האחרון ומעיד שקאביסון בעל אשה זו חי עדיין אם תצא אשה זו אם לאו על זה אני אומר כי שני מחלוקות בדבר א' שנפל מחלוקת בין הפוסקים אלה מפה ואלה מפה על האשה שנשאת ברשו' ב"ד ע"פ אשה או א' מן העדים שהתירו חכמים להעיד בעדו' אשה והתירוה ע"פ העד הפסול ואח"כ בא עד אחד כשר והעיד שהוא חי אם תצא אם לאו כי הטור א"ה כתב נשאת ע"פ אשה ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת אפי' נשאת לא' מעדיה תצא וכן דעת הרמ"ה כמו שהביא רבינו ירוח' ז"ל וגם לא הביא חולק עליו וא"כ נר' שכן דעתו גם כתבו הפוסקים שכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' י"ב מה' גרושין אשה א' אומרת מת או היא שאמרה מת בעלי ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא ואעפ"י שהיה אפשר לפרש שמ"ש ואח"כ אינו ר"ל אחר שהתירוה אלא לו' שלא באו בבת אחת אלא בזה אחר זה אבל מ"מ לא הספיקו להתירה בעד הא' ועלזה כתב הרמב"ם לא תנשא ואם נשאת תצא אבל אם התירוה להנשא בעד הא' ואח"כ בא העד הב' אפשר יסבור הרמב"ם ז"ל שלא תצא ובדברי הפוסק' שסוברין כן וכמו שאכתוב ב"ה וגם כי אפשר להקשות ע"פ זה דפשי' שהרי הוא ז"ל כתב למעלה מזה וז"ל אשה אומרת מת ואשה או' לא מת לא תנשא ואם נשאת תצא וא"כ מה היה צריך לכתוב ואח"כ בא עד כשר שלא מת תצא דבשלמ' אם הפי' הוא שבא העד הכשר אחר שהתירוה או אחר שנשאת קודם שבא העד הכשר דהוה אמינ' שכיון שהתירוה ע"פ הא' אפי' אשה מ"מ כיון שכבר אחשבוה כתרי סהדי וכשבא העד הכשר הב' ה"ל חד לבד ואין דבריו של א' במקום ב' קמ"ל שאינו כן אלא אפי' הכי תצא אלא אי מיירי שבא קודם שהתירוה השת' ומה אשה ואשה ועד כשר מבעיא דמשום הא לא איריא דהוה אפשר לשנויי דמ"ש למעלה תצא היינו כל שלא נשאת לא' מעדיה אבל אם נשאת לא' מעדי' לא תצא וכאן שיש עד כשר כנגד הא' הפסול אפי' נשאת לא' מעדיה תצא כך היה אפ' לפ' דברי הרמב"ם לענ"ד אבל המ"מ כתב בפי' כוונ' הרמב"ם ז"ל שאשה יחידה שאומרת מת אפילו התירוה ע"פ תצא מהתירה הראשון אם בא עד כשר שאמר לא מתוכ' שהרמב"ן והרשב"א ז"ל מודים לו כשהתירוה להנשא ע"פ עצמה לבד אבל כל שהתירוה לינשא ע"פ אשה אפי' שבא אח"כ עד כשר לא תצא מהתירה הא' נר' א"כ שדעת הרמב"ם כדעת הרא"ש כי כשבא עד כשר ואמר לא מת אפי' שנשאת ע"פ אשה אחרת שאינה ע"פ עצמה תצא וכ"נ ודאי ממ"ש ואח"כ דאלו למעט שלא באו בבת א' לא היה צ"ל אח"כ שכיון שבא העד הב' קוד' שהתירו' להנשא מה לי בבת אחת מה לי זה אחר זה אין סברא לחלק לע"ד מ"מ יהיה מה שיהיה נר' א"כ בנ"ש שהרמב"ם והרא"ש והרמ"ה והריב"א ור"יו ז"ל דעתם שתצא ולפי הנר' הכת האחרת הרמב"ם והרשב"א והסמ"ג לפי הנר' לע"ד שכתב במצות עשה ן' וז"ל אם בא עד אחד והעיד שמת בעלה והתירוה להנשא על פיו ואח"כ בא עד אחד והכחיש את הא' ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון ואפי' היה העד הראשון אשה כדתני' בירושלמי עד א' נאמן בעדות אשה כשני עדים ואין דבריו שלא' במקום ב' גם הנמוקי דהוי בתרא טובא האריך ונר' שדעתו להתיר א"כ נר' שהדבר שקול ויש להכריח באיסור תורה לחומר' ולא עוד אלא שכת האוסרים כפי השגת ידי רבו בחכמה מצד הרמב"ם ובמנין ועוד טעם אחר לאסור שיש מחלוקת שני כאשר נשאת האשה ע"פ אשה שלא ברשות ב"ד אלא מעצמ' וכתב הרמב"ן ז"ל בתשו' וז"ל דכל הנשאת ע"פ עד א' אינה יכולה להנשא אלא ברשות בית דין וכל שלא עמדה בדין בפני ב"ד אין דברי העד כלום משמע מדבריו דעד כאן לא אמרינן דעד א' חשוב כשנים אלא כשעמדה היא האשה בעצמה והתירוה ב"ד אבל אם היא בעצמה נשאת בלא רשות ב"ד אין בדברי העד כלו' והוה ליה כמאן דליתיה דבשלמ' בשעמדה בב"ד והתירוה אז נר' שעשו לעד כשנים ושוב אינו נפסד אלא ע"פ ב' אחרים אבל מה שהיא נשאת שלא ברשות ב"ד אין מעשיה כלום וכמו שנר' ג"כ מפשטן של דברי רש"י ז"ל שבאו בתשו' הר"ן וז"ל ומה שאמרת דכי אמרינן בסו' האשה שלום לא תצא מהתירה הראשון דוקא כשהתירוה ב"ד ע"פ הא' הא אם לא התירוה הרי דינה כדין שבאו שניהם כא' דהוה ליה עד א' בהכחשה ואמר' שכן פירש רש"י ז"ל בהא דתני עד א' אמר מת ובא אחר ואמר לאמת כו' עד פרש"י ז"ל ודוקא בהתירוה קודם שיבא העד הב' המכחישו אבל קודם שיתירוה מודה עולא דלא סמכינן אקמא דאכתי לא אחשבינ' כבי תרי ואתה סבור לומר שכוונת רש"י ז"ל שאפי' נשאת קודם שיבא הב' כיון שלא התירוה ב"ד תצא ע"כ מדברי הח' פ' אלמוני והר"ן דחה סברא זו ואמר ואני איני אומר כך דבגמ' לא מתמהינן אנשאת כלל דפשיטא לן דכל היכא דנשאת אע"פי שלא התירוה ב"ד כיון שנעשה מעשה על פיו של עד ראשון הרי הוא כשנים ואין דבריו של א' במקום שנים אדרבא מתמהינן אעפ"י שלא נשאת כל שהתירוה להנשא אמאי תצא ומסקינן דהכי נמי שאף בזו לא תצא מהתירה הראשון ורש"י הוצרך לפרש הא דעולא אמאי לא סגיא נמי אפי' לא נשאת ולא התירוה כלל ב"ד ופי' דכל כי האי גוונא אפי' עולא מודה דלא סמכינן אקמא דאכתי לא אחשבוה כבי תרי אבל כל שנעשה מעשה על פיו או שהתירוה ב"ד הכי נמי דלא תצא ע"כ וגם שנפשי יודעת עד היכן ידי מגע' ושאין דעתי דעת מכרעת מ"מ לפי דעתי הקצרה יש הכרח לדברי שכנגדו מן הגמ' וגם מדברי פרש"י ממקום אחר מן הגמרא רמזה הרמב"ן בתשובתו בריש פ' האשה רבה אמרינן מדקתניסיפא נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו שלא ברשות ב"ד אלא בעדים מכלל דרישא ברשות ב"ד ובעד א' הרי דקרי בגמ' סתם שלא ברשות בשני עדים וקרי סתם ברשות בעד א' ואי סלקא דעתך דבעד א' סגי בלא רשות ב"ד למה קרי סתם ברשות ב"ד לעד א' בשלמא אי אמרינן דכל עד א' וכל שלא עמדה בדין אינו כלום אתי שפיר דקרי לעד ברשות ב"ד כיון דהא בהא תליא דבשני עדים לא צריך רשות ב"ד ועד א' צריך רשות ב"ד וכן נר' מפרש"י ז"ל בפירוש המשנה שכתב וז"ל נשאת שלא ברשות ב"ד שבאו ב' עדים ואמרו מת בעליך ונשאת מעצמה שהרי לא היתה צריכה להתר ב"ד משמע דעד א' צריכה להתר ב"ד ואינה יכולה להנשא בלתי רשותם וכן נר' לע"ד מתוך דברי התוספות שכתבו בדבור מכלל דרישא כו' וז"ל למאי דס"ד השתא דעד א' מהימן מדאורייתא הא דקרי ליה ברשות ב"ד משום שיש דברים שאינו נאמן להם וצריכי לישאל לב"ד להתירה להנשא על פיו משמע ודאי דדוקא השתא דס"ד דעד אחד נאמן מדאורייתא הוא קשה אמאי קרי ליה ברשות וצריך לתרוצי משום שיש דברים כו' אבל כפי המסקנא דהא דנאמן עד א' אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' לקמן דהוי מתקנת חכמים אז ודאי אתי שפיר דקרי לעד א' ברשות ב"ד משום דאינה יכולה להנשא זולתי ברשות ב"ד ואין אנו צריכין לתרץ דמשום שיש דברים כו' וכן נראה מדברי הרא"ש בפסקיו וז"ל אוקימנא לרישא דמתניתין דקתני תצא מזה ומזה שנשאת ברשות ב"ד ובעד א' דאי איתא ב' עדים לא צריכה לב"ד הרי משמע דעד א' אינה יכולה להנשא אלא ברשות ב"ד וכן הריב"ש סי' תק"ח כתב וז"ל ואף אם היה לה עדו' מספיק לא היה לה להנשא כי אם בהתר ב"ד כיון שאין לה זולתו עד א' אף אם נתקבל העדו' בב"ד נמו שמוכח במקומות פ' האשה רבה ומבואר בתשובות הרא"ש ע"כ מכל זה נר' בעיני שצדקו דברי הרמב"ן ז"ל והסברא נכונה עד מאוד דעד כאן לא קאמר עולא דכל מקום שעד א' נאמן הרי הוא כשנים אלא כשעשאוהו ב"ד שנים שהתורה אמרה ע"פ שנים עדים יקום דבר והם עשו עד זה כשנים והתירוה אז אין עד הבא אח"כ כלום כנגד השנים אבל האשה שעשתה ע"פ עצמה פשיטא שיש לנו לומר מאי אולמ' דהאי עד מהאי עד ומי עשה לראשון שנים וכי מפני שהיא עשת' שלא כהוגן נשכרת ועוד נר' לע"ד טעם לשבח דבשלמא כשהתירוה ב"ד ע"י עד א' אי אתי למחר עד אחר ואמר לא מר ומפקינן לה איכא זילותא דב"ד ואמרי אנשי מה ראו חכמים לקלקל אשה להתירה ע"י עד א' להוציאה עתה אבל אי היא עמדה ונשאת היא נתנה אצבע בין שיניה וע"כ כשנשאת ע"פ ב"ד צריך שני עדים כנגד הא' כנז"ל ועתה חוזרני לדברי הר"ן שאיני מבין דבריו במ"ש שהרי לא מתמהינן אנשאת כלל דפשיטא לן כו' קשה לי מאי קאמר דלא מתמהינן אנשאת דפשיט' דליכא לאתמוהי אנשאת דאין מקום לאתמוהי מיניה ועו' דהשתא נמי מן הנר' דלא מתמהינן אמתניתין אדרב' מתמהינן אעולא דאיך אמר דכל מקום שהאמינ' תורה לעד א' הרי כאן ב' ואין דבריו של אחד במקום שנים דמתניתין לא משמע הכי שהרי ממתני' משמע דוקא נשאת האלא נשאת לא ואדרבא דפשיט' ליה לתלמודא דכל שנשאת עפ"י העד שלא ע"פ ב"ד אין בדברי העד כלום כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולפיכך הוה מקשה לעולא ואיך הפריז על המדה להתי' אפי' לא התירוה ב"ד ולא נשאת וממתני' משמע דע"כ לא חשבינן לעד הראשון כשנים אלא משום דאיכא תרתי שב"ד התירוה ונשאת דעד א' ונשאת משמע ע"י ב"ד כהלכתו דעד אחד דצריך ב"ד כדי להנשא הא לאו הכי לא וקשה לעולא וגם כי הדבר ברור מעצמו ואין צרי' ראיה לזה הפירוש שפירשתי שהתימא הוא לעולא ממתני' לא למתני' מעולא אע"פי שלכאורה היה נר' כן מלישנא דתלמודא מ"מ מצאתי כיוצא בזה במרובה על בריית' דעשרה תקנות תיקון יהושע ופריך בגמ' ותו ליכא כו' ומשני כו' והדר פריך והא כי אתי רבין כו' ופרש"י ומתניתין הוי תיובתא דקתני עשרה ותו לא ורבי יוחנן אמורא הוא וקשיא ליה מתניתא הרי שנשמר דלא לימא וקשי' למתנית' מן האמורא שכך היה נר' לפום ריהטא אלא אדרבא קשי' לאמורא ממתניתא ומשום הכי תריץ תלמודא דמאי נשאת דמתניתין התירוה להנשא ומשום שנר' דאכתי לא תריץ שפיר שמדברי עולא נר' שאפי' התירוה לא צריך הוצרך רש"י לומ' דעולא מודה דכל שלא התירוה אין העד הראשון חשוב כשני' והכי אתי שפיר תמיהת התלמוד ותירוצו אבל לדברי הר"ן קשה מאד שאומר שהוקשה לרש"י אמאי לא סגי נמי אפי' לא נשאת ולא התירוה כו' לא ימנע אי התמיהה הוי תמיהה או לא אי הוי תמיה מה תירץ רש"י דמודה עולא לעולא נמי לימא אמאי לא סגי בלא נשאת ולא התירוה ומאי משני דעול' מודה וכי אלים עולא ממתני' ואי לא הוי תמיהה כמו שנר' כפי האמת דאין לתמוה אמאי לא סגי כו' דאדרבא כל מה שאתה מקל הוא תימא גדול ואנן ניקום ופרכינן אמאי לא סגי הא ודאי אין הדעת סובל דבר זה וא"כ יצא לנו מזה שהאוסרים בנדון אשה זו כמעט כ"ע מודו דתצא ואע"פ שהרמב"ן ס"ל דאפילו נשאת ע"פ אשה ובא אח"כ עד כשר דלא תצא היינו כשעמד' בדין והתירו' הא לאו הכי תצא ואולי שגם הרמ"ה והרשב"א הכי ס"ל לא נשא' כי אם הר"ן ואין לסמוך עליו נגד הרמב"ם והרמב"ן והרא"ש והרמ"ה והטור ורבינו ירוחם גם כי אולי הרשב"א הכי ס"ל וכ"ש שאפשר שהר"ן לא ראה דברי הרמב"ן בתשו' הנז' וקרוב לו א"כ הוא האמת דאלו ראה דבריו היה מביא אותם ומקשה עליהם או מפרשן וכבר כתב מהררי"ק שרש נ"ד שכאשר דברי הראשונים באו בחבור מפורסם י"ל הלכה כבתראי החולקים עליהם דאינהו ידעי בדברי קמאי טפי מינן ולא נראו דבריהם אליהם אבל כשבאו דברי הראשונים בתשו' אז פסקינן כקמאי משום דאית לן למימר דבתראי לא ידעי כלל בדברי קמאי ואלו ידעי הוו מודו וגם מטעם זה לא ראיתי לחוש לדברי הרד"ך שהאריך והפריז על המדה לומר שיש להתיר יותר כשנשא' שלא בעד א' יותר משהתירוה לינשא ומרוב פלפולו ועומק דבריו לא ירדתי לסוף דעתו כי לע"ד אין בכל הראיות שמניח הכרח כ"ש כמו שאמרתי שהוא ז"ל לא ראה ג"כ דברי הרמב"ן ז"ל כי עדיין לא נדפסו התשו' מהרמב"ן ז"ל בזמנו ע"כ איני רואה מקום להתיר אשה זאת שתעמוד עם בעלה שני שנלקחה אליו גם יש אומדנות אחרות לאסור וגם שהעדו' שנתקבל אשר על פי אותו העדות נשאת היה גרוע אפי' מעדות אשה שהיה עד מפי גוי מסיח לפי תומו אמנם אפי' נרצה לומר שאין לחלק כלל בין עדות זה לעדו' אשה מ"מ מן הטעמים שכתבתי נר' בעיני שאין מקום לומר דלא תצא אלא תצא עוד ראיתי לגמור הדבר ולומר כי עדיין נשאר מקום למי שירצה לחפש בזכות האשה הזאת כדי שלא תצא והוא זה דאפשר לומר דעד כאן לא אמרינן דהיכא דבא א' ואמר שפלוני חי שתצא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא היכא שבא העד ומעיד פ' חי הוא ונאמין אותו היינו שזה העד היה מכיר אותו ומעי' שראהו חי אבל עד זה דבנדון דידן אינו מכיר אותו רק שמעיד שכך אמר לו האיש ההוא ושמא שעדות כי האי לא מקרי עדות גם לזה אני אומר שלע"ד הוי עדות והטעם שאנו רואים שבעדות אשה כל שנאמן להקל נאמן להחמיר וכמו שמבואר זה בגמ' ובפוסקים ז"ל אין צורך להאריך א"כ גם אני אומר שכיון שאני רואה שעדות כזה הוי עדות להתיר הוי נמי עדות לאסור וראיה דהוי עדות להתיר אביא מהשעלה דעתי ראשונה תשו' הרא"ש ז"ל הביאה הריב"א בנו בטורא"ה סי' קי"ח על תלמיד א' שלמד לפני הרא"ש ומת בהליכתו לביתו והעד שהעיד על מיתתו לא העיד עליו אלא על פיו של התלמיד שהגיד לו שמו והביא ראיה מההיא דשלהי יבמות באדם א' שבא להעיד עדות אשה לפני חכמים כו' עד אלמא אע"פ שלא הכירו אלא על ידי שסיפר לו שמו ושם מקומו התירו את האשה וכן בנדון זה שהגיד להם שמו כו' עד והועד עליו שמת אשתו מותרת ע"כ א"כ נמצא שעדות כזה הוי עדות להתיר א"כ גם לאסור הוי עדות כשאר עדיות דאי לא תימא הכי היה להם לפוסקים לפרש ע"כ מה שכתבתי אל הרב כמהר"ר יוסף בן לב נר"ו והוא השיב לי ונר' מדבריו שדעתו נוטה בנ"ד קצת להתיר כדי שלא תצא אם לא שעדיין לא הכריע העיון לגמרי והביא ראיה מתשובת הרשב"א באה בקובץ התשוב' מיוחסות להרמב"ן קי"ט וז "ל ששאלת עד מפי עד נ"ל שאינו נאמן להכחיש העד האח' ואפי' שנים מעידין אינם נאמנים לפי שהעד הראשון הרי הוא כשנים ואין מכחישים העדים אלא עדים ממש מפיהם ולא עדים מפי עדים אלא שאני דורך בה להחמיר הלכה למעשה ואין מורין בה להקל בערוה חמורה עכ"ל התשובה רצה להוליד מכאן דבנ"ד דהעדות קל כאלו אינו עדות אע"פ שהוא עדות להקל לא הוי עדות להחמיר והיה צריך ב' עדים או עד א' שיעיד שמכיר אותו לא שיעיד על מה שהגיד לו האיש ואני תמיה מאד מפה קדש יאמר דבר כזה וכי בערוה החמורה יקח הקולא דכיון שנשאת הוי כהתירוה ב"ד כיון דאיכא מאן דסבר הכי נגד סברת בעל התשו' שדעתו שאינה יכולה להנשא בשום צד בלתי רשות ב"ד וכל שלא עמדה בב"ד אין בדברי העד כלום עוד ואח"כ ליקח קולתו המסופקת אצלו נגד כל הפו' וח"ו נר' כמי שאומר שרוצה לעשות כקולי ב"ש וכקולי ב"ה ולא עוד אלא שאפילו בדברי המקל כתב בפי' שאין מורין להקל כנז' לעיל עוד תשו' ב' סי' קכ"ח שכתב שאין גמל"ת ואפי' ב' יכולים להכחיש העד הא' שאמר מת פ' ואפי' שיהיה פסול או גוי מל"ת לפי שאין מכחישין עדות בשיחה לבד ע"כ מה שהביא מהררי"ל נר"ו להוכיח שנ"ד נמי י"ל שהעד הראשון הוי עדו' כיון שנשא' ואיכ' מרבוות' דסברי שאפילו שנשאת שלא ברשות מהני כשהתירוה ב"ד ואני או' שגם בתשו' זו כתב הרשב"א ז"ל אם הוא מאריה דשמעת' דא וז"ל זהו דעתי בזה אלא שאני חוכך אם הדין כן אלא לזה קצת דעתי נוטה שראיתי בהם כמה מרבוותא כסבר' ראשונה שלא חלקו בין גוי לשאר פסולין ע"כ ואחר שהוא ז"ל כתב זה לא הייתי צריך להאריך לדחות ראיה זו אלא שמכל מקום ראיתי לכתוב בזה קצת והיא דודאי הרמב"ם שאחר שסדר בחבורו דיני עדות אשה וכתב אפי' גוי ומל"ת נאמן כו' אח"כ תיכף סדר דין כשיש חלוקי עדות עד וכן אם אמרו עשר נשים לא מת וי"א אומרות מת הרי זו תנשא שאין אומרים שנים כק' אלא בעדים כשרים אבל בפסולים הולכים אחר הרוב בין להקל בין להחמיר ע"כ ובודאי שאם היה דעתו מסכים בחילוק זה של הרשב"א לא הוה שתיק מיניה גם הריב"ה בא"ה שהוא אחרון לא הזכיר זה דודאי דלא סבר הכי וזה פשוט ודאי שוב מצאתי במרדכי שלהי יבמות שכתב דר' דוד קלונימוס התיר את האשה כו' והוא כסברת הרשב"א בגוי מל"ת שאינו נאמן להחמיר אח"כ כתב ע"ז ור"ת כתב דמוקמי' אחזקתה דא"א וכתב תשו' ר' גרשון וז"ל שני גוים מל"ת פ' נהרג ושנים מל"ת לא נהרג האשה אין לה תקנה ע"כ וא"כ אפי' שהיה הרשב"א כותב דבריו בפי' כר' דוד הנ"ל לא היה לנו להניח סברת ר"ת בדבר ערוה לעשות מעשה נגד סברתו כ"ש וק"ו בהיות סומך דעתו על רגמ"ה שכתב אין לה תקנה עאכ"ו שהרשב"א לא כתב הדבר בפי' אלא שהיה דעתו נוטה ולא עוד אלא שדבריו מורים שרבים הם החולקים בסבר' זאת כל זה אני או' גם לסברתו הא' המסופקת אצלו ג"כ מעד מפי עד ראיתי תשובת הר"ן בפשטות כתב ג"כ בהפך וז"ל סי' נ"ב ומכלל דברים הללו נמצינו למדין והדבר ברור שאין העד הא' המתיר נפסל מפני המעשה ב"ד הא' כו' עד ובודאי אלו שמעה יבמה זאת וידעה בעדות זה העד הג' קודם שנשאת היה דינה שלא תנשא וכדתנן כו' עד א' או' מת ועד א' או' לא מת הרי זו לא תנשא אעפ"י שהעד הג' עד מפי עד הוא אף העד הא' ג"כ שהעיד שמת עד מפי עד היה כו' יע"ש הרי בפי' דפשי' ליה להר"ן ז"ל דשוים הם עד מתיר ועד אוסר ועד מפי עד מתיר ועד מפי עד אוסר וא"כ ודאי שאין ראוי לו' שנניח ודאי דכל הפוס' והר"ן שכתב כן בפשיטות מפני קרוב ספק דהרשב"א אעפ"י שכבודו גדול מספר מ"מ יש לנו להלוך אחר ודאי הרוב אפי' להקל כ"ש להחמיר וכל זה אני או' כהנחה הראשונה ההשואה נר' להנהו תרי מילי דהרשב"א ז"ל דהיינו עד מפי עד ומל"ת אמנם לע"ד נר' הוי עדות כמו שאבאר נר' ששרש דין זה הוא בג"פ דתנן התם כותבים גט לאיש ואעפ"י שאין אשתו עמו ושובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירן ובג' מאי ובלבד שיהא מכירן אר"י אמר רב בלבד שיהא מכיר שם האיש ושם האשה בגט ופי' רשב"ם ז"ל הסופר והעדים צריכים שיכירו שזהו שמו דאיכ' למיח' אין גט זה אלא לאיש אחר ויבא לרמ' כו' ופריך תוספות בגמ' וליחוש דנימא כתב גיטא ואזיל כו' ופי' לתנ' דמתנ' דבעי מכירין כו' נר' מכאן כי מה שצריך שיהיו העדים מכירים שם האיש כו' אינו אלא חששא מדרבנן דמן התורה נאמן אדם לומר ששמו פ' אעפ"י שאין העדים מכירין אותו משום דמן התורה כל ישראל בחזקת דוברי אמת הם בדבר כזה והטעם דכי היכי דקי"ל סוקלין ושורפין על החזקה ה"נ הוי חזקה אלימת' דלא חציף איניש לשנות שמו דמילת' דעביד' לגלויי היא אלא דרבנן החמירו משום חששא שמא ומשום הכי פרשב"ם ואמר לתנא דמתנ' דבעי מכירין כו' ואי מן התורה היה צריך שיכירו העדים שמו והוא אינו נאמן לו' שמ' פ' א"כ הקושי' הוי לתור' אלא שנרא' ודאי שמן התור' אין צריך שיכירו העדים שמו שהוא נאמן ומשום הכי נר' שכשאין העדים מכירים עד א' ואפי' אשה נאמן ע"ז ואין צריך ב' עדים כמ"ש הנמוקי ז"ל בשם הרשב"א ותלמידי הריטב"א ז"ל וכן הרמ"מ פ' כ"ד מה' מו"ל כתב וז"ל כתב הרשב"א שמעינן מהכא דלהכרת שם איש ואשה אפי' ע"פ אשה ואפי' ע"פ קרוב ואפי' ע"פ עד א' סומכין דמלתא דעביד' לאגלויי היא וכבר ביאר רבינו זה פ"ד מהלכ' יבום וחליצה ע"כ וכ"כ הריב"ה ז"ל ח"מ סי' מ"ט וז"ל ומיהו אין צריך עדות אלא אפי' אשה או קרוב סגי דמלתא דעבי' לאגלויי היא ע"כ ועוד כתב המ"מ שם ומדברי בעל העיטור נר' דאפי' שם הלוה והמוכ' אין צריכין להכי' דלא חציף איניש לשנות שמו ע"כ ואעפ"י שהוא ז"ל כתב עליו שדבר תימה כתב מ"מ יש לנו ללמוד שודאי מן התורה כן הוא דלא חציף איניש אלא שח' חשו משום דאיכא למיחש שמא ישנה לתועלת מה ובמקום דליכא למיחש פשי' שהוא נאמן עד שאם אירע שאנו נצטרך לידע שמו וידענו אותי מפ' שאמר שהגיד לו מפיו שמו ע"י ספור דברים אין לספק בזה כלל דודאי כיון שלא היה שם שום חשש לומר דמשום הנאה שינה שמו אז ודאי יש לנו לסמוך שהכחשה גמורה דקושט' הוי מטעמא דלא חציף איניש ומשום הכי כתב מהררי"ק ז"ל שורש קע"ה וז"ל ואע"ג שהם לא היו מכירין אותו ולא יודע' שמו כי אם על פיו פשי' דמהני ואפי' בפ"א שאומר ששמו כך די בכך והביא ראיה ע"ש ומשמע ודאי מתוך דבריו דאפי' על פיו מהני סתם קאמר בין להקל בין להחמיר דאי לאת"ה היה ראוי להאריך קצת ולומר מהני בעיגונ' דאיתתא דאקילו בה א"ו כיון שכתב פשי' דמהני משמע ודאי דמהני לכל דבר ומעתה נר' בעיני שדברי התו' נכונים אל הכונ' שכתבתי שכתבו שם בפ' מצות חליצה על ההיא דקאמר בגמ' ורבא דידיה או' אין חולצין אא"כ מכירין ואין ממאנין אא"כ מכירין והקשה הר"ר יהודה מדתני' בתוס' חולצין לאשה ואעפ"י שאין מכירין אותה תיקשו לרבא משמיה דנפשיה ותירץ דתוספתא מיירי דאורייתא ואמוראי דהכא איירי דרבנן ע"כ דודאי דאורייתא לא חציף אינש כו' אלא דאמוראי החמירו דחשו ולכן א"ר אין חולצין אא"כ מכירין וא"כ נמצינו למדין דעדות איש זה שאמר לו האיש ההוא שהיה קאביסון משאלוני' ושהיה לו שם אשה ובנים הוי עדות אפי' כנגד עד כשר ויש לי ראיה מתשובת הרא"ש ז"ל שכ' וז"ל על אשה שהתירוה ב"ד ע"י עדיות ונשאת ואח"כ בא שבוי א' שנשבא במדינת פאס והעיד שמצא סגי נהור א' היום יש ו' חדשים ואמר לו מכיר אתה אשתי ואמר לו אותו שבוי איני מכירה וא"ל אינך יודע אותה אשה שהיתה אשת שלמה בתחלה ונשאתי' אני א"ל הן א"ל בבקשה ממך שתאמרי לה שבקרוב אהיה עמה ושאלו לו הדיינים מה שמו של אותו ס"נ ואמר איני זוכר שאלו לו אתה מכירו שהוא בעלה של רחל א"ל לא עוד שאלהו אתה מכיר פלוני' רחל שהיתה אשתו ואמר לא כו' דע שאשה זו מותרת אף אם לא נשאת היתה מותרת לינשא כו' עד והעד האחרון שמעיד שהוא חי אין בעדותו כלום דתנן עד אחד אמר מת ונשאת ועד אחר אמר לא מת לא תצא ומפרש בגמ' דהא דקתני נשאת לאו דוקא אלא אפי' התירוה לינשא לא תצא מהתירה הא' ע"כ הרי ששבוי זה לא היה מכיר לס"נ ולא ידע שהיה בעל רחל אלא על פיו שאמר לו כן וא"כ ה"ל להרא"ש ז"ל למי' והעד האחרון אינו עד שהוא לא היה מכיר שהוא בעל רחל אלא על פיו ואינו עדות לבטל העד הא' שהיה עד גמור מכל הצדדים ולא בטל העד האחרון אלא מטעם דעד א' אמר מת ונשאת או התירוה לינשא לא תצא הל"ה הוי עד ועד ושניהם שוים לענין דינא מש' א"כ דפשי' ליה להרא"ש ז"ל דכי היכי דאי אתי עד ואמר אני מכיר בעל אשה זו שהוא חי הוי עדותו עדו' להחמי' ואם בא קוד' שהתירוה להנש' לא תנש' משו' דהוי עד ועד זה כנגד זה ה"נ היכא שבא האחרון ואמר א"ל אדם א' שהוא בעל פלו' ושיאמר לה שיבא אצלה מהר דהוי עדות ולא תנש' ואם עדיין לא התירוה להנש' כשבא העד הזה הב' ונר' שכ"ש הוי בנ"ד וק"ל ואין לו' דהרא"ש ז"ל עדיפ' מינ' קאמר דאפי' היה עד גמור לא מהני דאי הכי כי היכי דהאריך דקאמר אף אם לא נשאת כו' ובסוף מפרש בגמ' דברים שלא היה צריך לנ"ד וגם שהם פשוטים ה"נ היה לו להאריך דבור א' לבד ולו' והעד האחרון אינו עדות ואפי' הוי עדות הית' מותרת אלא ודאי כמו שאמרנו אלא שלא מצא לה התר אלא מצד שכבר התירוה להנש' או נשאת ע"כ מה שראיתי לכת' בטעם איסור אשה זו והנה הח' הש' כמהר"ר יוסף בן לב נר"ו השיב על דברי ורצה לסתו' ראי' תשו' הרא"ש וכתב וז"ל ע"ע השאלה מהרא"ש כתבתי דקשי' לי דלמאי איצטריך ליה להרא"ש משום דהתירוה להנשא תיפוק לי' משו' דהוו שנים. ועוד קשיא למאי איצטריך ליה לההיא דעדות מוכחשת בעדות אשה תיפוק ליה דהדי איתיה עד מאותו ששמע שהיו מספרים במיתת סעדיא חדיד דלכאורה נר' דאינו מוכחש אלא ודאי דאית לן למימר דעדות מוכחש לא הוי כשני עדים אלא דהוי כעד אחד ואפשר דלא הוי בעד כשר אלא בעד פסול ואין תימה בזה דהרי בהגהת אלפס איתא דאור זרוע ס"ל דלא מהני כלל עדות מוכחש ובאותו העדות הג' מאותו ששמע שהיו מספרים במיתת סעדיא חדיד לא הזכירו הרא"ש כלל כתבתי שאיפש' דס"ל דאותו עדות לא הוי ולא מידי משום דהוי קול הברה דעלמא והיו שואלים זה לזה ובהכי א"ש דלא הזכירו הרא"ש גם כתבתי דאותו עדות נמי הוי מוכחש משו' שהיו אומרים שמת באנסא או בפנסא ושאר העדים אומרים שמת באמרקוש וכולהו היה מוכחשים וס"ל דלא הוי אלא עדות פסול ומשום הכי איצטריך ליה לההוא טעמא דהיתרוה להנשא וכיון דכן הוא לא יש ראיה כלל לסברת כ"ת מההיא תשובה ע"כ דבריו אות באות. גם אני לא השבתי אחור יד ימיני וחזרתי אליו תשובה ואלו דברי ראיתי דברי כ"ת ולא הבין איך ומה אפשר לדחות בקש דאיפשר ואיפשר כדי להתיר איסור ערוה איסור א"א ולמ' הסתיר פני חכמתו מהביט כי דברי הרא"ש פשוטים וברורים אין בהן נפתל ועקש וזה כי ק"ל כי אלו השלשה העדי' פסולים לא מפני שהם מוכחשים אלא מפני שכלם אין גם אח' בהם שיעיד שראה במיתת האיש אלא הם עד מפי עד ומאה עדים פסולים הם כעד אחד כשר ולזה נתן טעם שהיו שנים ולא מצא טעם אחר רק מפני שהתיר זה להנשא כבר ומשום הכי איצטריך לההיא דעדות מוכחש' בעדות אשה דהוי עדות דאל"ה הייתי אומר דאין כאן עדות כלל וכדברי א"ז וא"כ נמצא דאדרבא יש עד אוסר ואין עד מתיר אבל השתא שעדים אלו כשרים לעדות אשה ואינם כשרים לעדו' דעלמא לא מצא הרא"ש ז"ל מקום להתיר אלא משום דנשאת או התירוה להנשא ואם היה שהעד האוסר היה פסול אם כן בלא התירוה להנשא היתה מותרת דבפסולים הלך אחר רוב דעות אלא ודאי דהעד שאוסר היה עד כשר והשלשה שהיו עד מפי עד נחשבים כאחד ואין טעם להתיר אלא מפני שנשאת או התירוה להנשא ובאו דברי הרא"ש ז"ל על מתכונתו נכוחי' וישרים וראיה גדולה לדברי וחתמתי שמי שמואל די מדינה:
להנשא או נשאת באשה שלכתחילה לא תנשא ונשאת ונתגרשה או נתאלמנה תמצא הדין בטור א"ה עלה נ"ג עמוד שני בסוף ומשם יש ללמוד לדין זה במכ"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |