שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/נז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא ב"ד דחתימין לתתא כד אתא קדמנא ר' קלונימוס העיד בפנינו בת"ע אחר האיום והדרישה והחקירה כדחזי ואמר איך בהיותו במהלה בא תוגר א' שמו אחמאט ואמר לו מי מעמיכם יצא מפה בזה השבוע ללכת למונישטירייו שהרי נהרג ומוטל על שפת הברדאל ואנחנו דרשנו וחקרנו ולא מצאנו שיצא מפה באותו שבוע שום יהודי דרך מונישטירייו רק איש ואשתו ונוד' לנו שהגיעו לשלום לשם גם ה"ר יעקב ערמי העיד ג"כ שעבר דרך חנות אותו התוגר עצמו אחמאט הנז' וא"ל מי הלך מכם בזאת השבוע דרך מונישטירייו שהרי הוא נהרג בכפר בטינש' וה"ר יעקב הנז' השיב לו לא נסע מפה שום יהודי דרך מונישטירייו בזה השבוע כי לא נודע נסיעת ר' מרדכי די בוטון כי הלך בבהלה באישון לילה ואפלה אח"כ בא ר' דניאל אחיו לחקור ולדרוש על אחיו כי לא בא אליו תשו' אחיו מהגעתו לשלום ונמצא עם יעקב ערמי הנז' ועם ר' יעקב סאסו ואמר אני מבוהל מאחי שזה כמה ימים הלך דרך מונישטירייו ולא בא אלי תשו' וכשמעו ר' יעקב ערמי הנז' הענין הנז' מה שא"ל התוגר אחמאט ואמר לר' יעקב סאסו אינך זוכר מה שהיו אומרים הימים שעברו שנהרג יהודי א' דרך מוניש' בכפר בטינשה מיד צעק ר' דניאל בקול מר ואמר אחי הוא כי אחי יש לו אוהבים לשם ולרצונו לילך שם ותיכף הלך לדרוש ולחקור על הענין ונמצא שכבר היו בתפיסת האישפאהי הגוים כי נודע להם מיום הריגת היהודים ונתפסו ההורגים עד שיודע אם ידרשו דמו גם העיד בפנינו הגביר ה"ר גבריאל כי הוא קנה משאות עצים מגוי של כפר בטינשה ושאל מן הגוי על שלומו ושלום הכפר והשיב לו הגוי יכהו ה' למי שהרג את מרדכי כי מיום אשר הרגו את מרדכי לא מצאנו מנוח לכף רגלינו ואולי אתה יודע אם דניאל אחיו יתבע יותר דמו והשיב לו ר' גבריאל כי לא ידע את כל זה העידו בפנינו העדים הנז' בת"ע אחר הדרישה והחקיר' והאיום ואנו דרשנו וחקרנו ולא מצאנו שיצא מפה שום יהודי דרך מוניש' באותו השבוע כי אם ר' מרדכי די בוטון גם לא יש בעיר הזאת שום יהודי ששמו מרדכי כי אם מרדכי די בוטון גם לא יש בעיר הזא' שום יהודי ששמו דניאל די בוטון כי אם אחיו של מרדכי די בוטון כל זה העידו בפנינו העדים הנז' לבד מה שהעיד ר' משה דיין ממה שהודו הגוים כאשר כתוב בקבלת עדות שקבלנו פעם אחרת והיה זה בפנינו ב"ד יום ב' כ"ט לאלול משנת השי"ח ליצירה וקים: זהו טופס שטר קבלת העדות אשר הועתק אות באות משטר שהיו חתומים בו לדיינים שלמה בכ"ר דוד לבית הלוי זללה"ה ואברהם גאטינייו ויצחק גאנגול' ועתה יש לראות אם יספיקו אלו העדיות להציל אשה זו מכבלי עגונה ותהיה מותרת להנשא לכל מי שתרצה אם לאו:
תשובה
לכאורה יר' כי היה מספיק העדות הא' שהעידו ה"ר קלונימוס וה"ר יעקב על התוגר שאמר להם מי מכם יצא מפה כו' ואעפ"י שלא הזכיר שם הנהרג מ"מ אחר שאמר שיצא מפה וחקרו גם דרשו ולא נמצא שיצא מן העיר ההוא באותה שבוע רק זה ר' מרדכי בעל אשה זו כי איש ואשה שיצאו ידעו שהגיעו לשלום ולא נמצא יהודי אחר שיצא רק זה ה"ר מרדכי הנז' הרי מטעם זה היה נר' שהאשה מותרת והטעם דהלכה רווחת בישראל שמשיאין אשה ע"פ אשה וע"פ עבד וע"פ גוי מל"ת ואפי' ע"פ גוי המל"ת מפי גוי מל"ת ואע"ג דלא בריר לן שהגוי הא' היה מל"ת ואע"ג שהריב"ש מחמיר ע"ז מ"מ מהרר"י בעת"ה בתשו' סי' רל"ט ומהררי"ק בשרש קכ"ב הסכימו דמהני והכי הלכתא והכי נהיגינן וכ"ש ישראלים אלו המעידים מפי זה התוגר שנאמנים וגם מוכח מתוך העדות בפי' שהתוגר היה מל"ת גם אין לדחות העדות מצד שנאמר שגם שנאמר שהתוגר נאמן ואומר אמת אכתי איכא למי' מאן לימא לן שהאיש ההוא שנהרג היה אותו שיצא באותו שבוע עד שמפני זה נאמר דכיון שלא יצא באותו שבוע כי אם ה"ר מרדכי הנז' הוא הוא ודאי דילמא א"כ אלא איש אחר שיצא זה ימים רבים היה ההרו' אבל מרדכי בעל אשה זו עדיין הוא בחיים דנר' שיש להביא ראיה שאין לומר כן מהא דכתב מהר"ם והביאו בעת"ה ז"ל בתשובה ר"ם וז"ל איתא בתשובת מור"ם דאם העיד העד לאחר ג' ימים לא אמרינן לא תהני עדותו כדתנן אין מעידין עליו לאחר ג' ימים דכיון שמעיד בסת' שנהרג אמ' ודאי דידע שנהרג כו' עד אלמא אזלינן בתר סתם ולא דייקינן אבתריה אלא תלינן דידע בודאי שמת באיזה ענין ומאורע שהוא גם אנו נוכל לו' דכיון שזה התוגר אמר מי מכם יצא מפה בזה השבוע שהרי נהרג נר' שהוא ידע שאותו השבוע נהרג ואחר החפוש ידענו שלא יצא אלא ה"ר מרדכי הנז' א"כ אין לספק באחר שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מה' גרו' וז"ל אבל א' יצא עמנו ממקום פ' ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ה"נ כיון שתוגר זה העיד שאיש יהודי שיצא מפה ללכת למונישט' בזה השבוע נהרג ולא יצא משם אלא ה"ר מרדכי הנזכר א"כ אשתו מותרת ואין לו' דדוקא כשאמר שיצא עמו וכמ"ש מלשון הרמב"ם ז"ל וכן העתיקו הטור ז"ל וכן העתיקו הרא"ש ז"ל משום הא ודאי לא איירי' חדא שהרי בתוספתא אשר ממנה הוציא הדין הרמב"ם אינו כתוב בזה הלשון אבל אמרו א' יצא מעיר פ' מפשפשים כו' וכן ג"כ כתב המ"מ ז"ל התוספתא וכן ג"כ הר"ן ז"ל בתשו' ותו דזיל בתר טעמא דהטעם הוא דאע"ג דמן הדין היה נר' שלא יועיל שום עדות אלא כשיזכירו שם המת ועירו או שמו ושם אביו אבל כשאינו מזכיר אפי' שמו איך נתיר אשה זו אלא שאפ"ה מותרת מטעם שמ"ש בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו לא בא למעט אלא שאין סומכין על אמדן דעת של אמתלאות אבל בודאי כל שמעיד על דבר ברור שאי איפשר לספק באחר משיאין אש' אע"פ שלא הזכיר שמו כ"כ בתשובה הר"ן ז"ל בפי' יע"ש כי הוא מוסכם מן השכל ומן הפו' ז"ל וא"כ נ"מ שאעפ"י שבנ"ד לא אמר שיצא עמו מ"מ אחר שהעדות הוא דבר שאין לספק באחר אשה זו מותרת וא"ת א"כ קשה הרמב"ם למה כתב יצא עמנו דודאי אין לומר שנפל טעות בספרים שהרי הוכחנו שאינו כן כיון שכל המביאים לשונו מביאים אותו בסגנון הנז' בספרו של הרמב"ם נר' א"כ שאינו טעו' לכן אני אומר שזה ג"כ קל להבין שאגב שכתב הרמב"ם לעיל ישר' שאמר מת איש יהודי שהיה עמנו במקום פ' נקט נמי אח"כ אבל אם אמר א' יצא מעמנו כו' ולמעלה נקט עמנו לרבותא לומר שאעפ"י שאין לספק שאלו הסימנים היו במת שזה האיש מעיד שהיה המת עמנו ודאי דקדק וידע באלו הסי'. א"ה אין אומרים באומד הדעת דפ' הוא משום דאכתי איכא לספוקי באחר שהיו לו אלו הסימנים בעצמם אבל במקום שאין לספק כנ"ד האשה כפי הנר' מותרת אלא שעדיין אני חוכך בעדות זה משום דבשלמא אם היה התוגר מעיד יהודי שיצא ממקו' זה נהרג ניחא אבל מן הנר' שהוא לא ידע שזה ההרוג יצא מעיר אישקופיא אלא כמסתפק מדבר באומד הדעת או' כן שלפני שהדרך ההוא הוא דרך אישקופיא למונישט' חשב שמסת' יצא ההרוג מאישקופיא אמנם אפשר דאינו כן שמי יודע שההרוג שראה היה שיצא משם דילמא בא ממקו' אחר והיה הולך לאישקופיא ואע"ג שכתב הרמב"ם ז"ל בת' שאין מדקדקי' בעדו' אשה עגונה והמח' ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת ח' נוחה הימנו מ"מ לא הייתי ממשכן נפשי להתיר אשה זו מתוך עדות זו לבד דודאי נר' בעיני שהיה ראוי לספק במה שכתבתי ומה גם עתה דדין תוספתא זו הוא חדוש ודי לנו חדושה במה שכ' כשהעיד המעיד בפי' איש שיצא ממקום זה מת ואח"כ נחקר שהוא דבר שאין ספק באיש. אחר אלא בבעל זאת האשה אבל בנ"ד שאינו מובן בפי' מתוך דברי העד שידע ודאי שזה הנהר' יצא מאישקופי' כי האי גוונא ודאי נר' בעיני דלא בריר לן להתיר אלא שנלע"ד שאשה זו מותרת מצד העדות השני של ה"ר גבריאל וכמו שאבאר בע"ה ותח' אני אומר שיש לדקדק בעדות זה ג' דברים א' שנר' שאיפשר שיאמר האומר עדות אשה מפי גוי מל"ת בפ' הנ' וכן הוא האמת שצריך שלא יבא ע"י שאלה ולחדוש גדול כת' הרי"ף סו"פ בתר' דיבמות וז"ל שמעינן מזה דהיכא דהתחיל ומל"ת אע"ג דמהדרינן ומגלינן למלתא מיניה לא נפק מתו' מל"ת אלא נאמן ומשיאין ע"פ אבל מ"מ צריך שיתחיל וכן אמר' בגמ' כשהקשו והא איה חברינו קאמרי לה ומתר' כיון דחזיתינהו בכתה ופרש"י היינו מל"ת אבל בנ"ד שהיהודי התחיל לשאול ממנו ועל זה השיב הגוי מה שהשיב אפשר דגרע ממל"ת עוד ב' שעדיין בעדות זה לא הזכיר רק שם המת לבד לא שם עירו ולא כנוי אחר עוד ג' יש לראות את"ל שכיון שאמר אח"כ עתה אם דניאל אחיו יתבע כו' הרי כמי שאמר מרדכי אח דניאל וה"ל כמו שמו ושם אביו דמהני כמו שאבאר בע"ה מ"מ העד הזה ר' גבריאל נתקבל עדותו קודם זה בזה הב"ד כנז' ולא הזכיר דברים אלו ועתה אחר ימים אמר והעיד באלו הדבר' יש לראות אי שייך כאן למימר כיון שהעיד אינו חוזר ומגיד אם לאו כל זה אני צריך לבאר למען הסיר עקשיות פה והנני משיב על ראשון ראשון ועל אחרון לספק הא' נר' בעיני שהוא דבר ברור כשמש שאין לך מל"ת גדול מזה וטעמא שדרך בני אדם לדבר עם מכיריהם לשאול בשלומם ובשלום מקום ורמז לדבר מ"ש דהע"ה ואמרתם כה לחי ואתה שלום כו' ומה שהשיב הגוי הוי מל"ת בענין הנהרג כי הנה ר' גבריאל לא שאל עליו כלל וכ"נ מלשון הג' שהקשו והא איה חברנו קא' דמשמ' קצת דדוקא משום ששאלו עליו לא מיקרי מל"ת אבל אם היה מצד דברים אחרים שאינם מן הענין ההוא בפי' לא היה מקשה הג' כך אלא היה לו להקשות והא הם התחילו תחלה לדבר עמה א"ו נר' שכח הקושיא אינו אלא כיון ששאלו על חבריהם לא הוי מל"ת וכ"נ לדקדק ממ"ש הרשב"א ז"ל וז"ל המ"מ שכתב בשמו וכתב הרשב"א מדמקשי איה חברנו שמע' דכל שאומרים לו איה פ' שהלך עמך אין זו מל"ת ע"כ. ואם היה שבתחלה שאל מאי זה ענין שיהיה והגוי משיב אגב אותו דבור מענין מיתת האיש ההוא יצא מתורת מל"מ לישמועינן רבותא א"ו דלא נפיק ממל"ת אלא כששואל מהנהרג בעצמו מה נעשה ממנו או כיוצא בזה אבל כשמתחיל לדבר עמו ע"ע אחר לא נפיק ממל"ת וכן יש לדקדק מלשון הנמוקי שכתב וז"ל וכתבו המפרשים ז"ל דכן נמי יש לנו לו' דכי היכא דכל שהתחיל לו' במל"ת אעפ"י ששאלוהו לבסוף והכיר ע"פ שאלתם נאמן כן נאמר דכל שאומרים לו איה פ' שהלך עמך או שהנחנו כאן מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נדון כמל"ת וכן הלכתא ע"כ משמע א"כ דדוקא היכא שאומר איה פלוני כו' הא אם לא הזכירו פ' בשאלתם אלא ענין אחר והם השיבו ע"ז הענין לא נפיק ממל"ת וזה נלע"ד דבר פשוט והאריכות מותר. ועל מה שלא הזכיר הגו אלא שם מרדכי לבד לזה אני או' דמשום הכי לא הפסידה אשה זו זכותה והטעם שכל מי שיש לו עינים לראות יראה שאין בדברי הגוי הבנה כלל אם לא שנאמר שהיה מדבר על מרדכי ידוע ביניהם שאל"כ איך אמר מיום שהרגו את מרדכי הי"ל לומר מיום שהרגו יהודיא' שמו מרדכי מדקאמר את מרדכי נר' שעל מרדכי ידוע ביניהם מדבר וכבר אמר שאין בעיר ההוא מרדכי רק רבי מרדכי די בוטון אשר הוא היה נודע ומפורסם ביניהם וגם כי זה רבי מרדכי היה רגיל בכפ' ההוא כל ימי חייו א"כ מזה נר' דאין לספק במרדכי אחר עוד טעם גדול ועיקר והוא מ"ש אח"כ ואולי אתה יודע אם דניאל אחיו יתבע את דמו הרי שהובר' הדבר וה"ל כמ"ש מיום שהרגו את מרדכי את דניאל ואם כן במ"ש פלוני בן פ' מספיק משום דאז הוי היכירה על אי זה איש ששמו כך מדבר כך כשאמר פלוני אח פלוני מספיק לפי שכל אדם יש לו שם ולא כל אדם יש לו אח ועדיף טובא ואע"ג שלכאורה יר' מתוך תשובת מהררי"ק בשרש קפ"ה שצריך שיזכיר שמו ושם אביו ושם עירו וכן הביא ראיה מה"ר ישעיה מטראנה יעו"ש מ"מ כבר הוכחתי אני זה כמה ימים שבהזכרת שמו ושם אביו או שמו ושם עירו מספיק וכתבתי שמכדומה לי קרוב לודאי שכך עשה הלכה למעשה מורי הגדול מהררי"ט ע"ע בת ה"ר מנואל ברודו נ"ע ובידי היה הפסק אלא שנאבד ממני בזמן השריפה. ומלשון הב"י כן נראה בפי' שכתב עלה מ"ב וז"ל והררי"ט ז"ל כתב ליכו' עד שכל בתי דינין שהיו בשאלוניקי בימי גאוני עולם שהיו בה פשט המנהג להתיר באומר הגוי איש פ' בן פ' או ממקו' פ' ומ"מ גם אני אומר כי מה עתה אני לבוא אחרי המל' מהררי"ק ובפרט שהביא דברי ה"ר ישעי' הנ"ל דנר' בפי' דהכי ס"ל ואם היה פס' מורי הנ"ל לפני הייתי סומך עליו אבל עתה צריך אני לבק' סעד ממקו' אחר ולכן אני אומר שאפי' את"ל שצריך שמו ושם אביו ושם עירו כסברת ה"ר ישעיה הנז' הכא נמי מצינו לומר דאיכא נמי שמו ושם אביו ושם עירו והטעם כי כפר זה בטינשי הוא כפ' מגבול אישקופי' וקרוב לעיר שהרי היה בא הגוי למכור עצים שם וכששאל בשלומו ה"ר גבריאל והשיב לו הגוי הדברים הנ"ל ואמר שאולי ידע שאחיו דניאל יתבע כנז' נר' בפי' לפי שהוא בן עירו של רבי גבריאל הנז' ומשו"ה אמר הגוי דמסתמא ידע רבי גבריאל אם יתבע אחיו דאל"כ מנא ליה לידע וע"כ אני אומר שה"ל כאלו אמר מרדכי אח דניאל מאישקופי' שהוא העד שהיה עומד הגוי שם עם היהודי הקונ' ואפי' את"ל שאינה הוכחה גמורה יכולים אנו ליסמך עליה אחר שרוב הפוסקים ס"ל דמספיק שמו ושם אביו או שם עירו לבד ואף מהררי"ק כ"כ בשרש קע"ו שמספיק בהזכרת שמו ושם אביו לבד או שמו ושם עירו לבד והביא ראיה מתשובת רבינו יואל הלוי דהכי ס"ל יעו"ש וליישב שתי התשובות כבר הרגיש בזה הב"י ואין כאן מקום להאריך ועל הספק הג' אני אומר שאעפ"י שה"ר גבריאל בפעם הראשונ' לא הזכיר מ"ש עכשיו שאמר לו הגוי אתה יודע כו' כנז"ל ודאי שמקבלי' עדותו כיון שאין דבריו האחרוני' סותרי' הראשוני' בשום צד וענין ולפי שמדברי הרמב"ם אפשר שיטעה האדם בזה שהרי כת' הטור ח"מ סי' כ"ח אחר שנחקר עדות בב"ד אינו יכול העד לחזור בו ולומר דבר שסותר עדותו כו' עד וכת' הרמב"ם וכן א"י להוסיף בעדותו תנאי כללו של דבר כל דבר שיאמר שבא מכללו ביטול עדות או תוספת תנאי אין שומעי' לו לכאור' נר' שאפי' תוספת תנאי אינו יכו' להעיד אחר שנחקרה עדותו פעם א' בב"ד לפי דע' הרמב"ם אלא שכפי האמ' הדבר ברור שמ"ש הרמב"ם תוספת תנאי הוא דבר שמבטל בצד מה העדו' הא' וכך הוא הפי' דבר שבא מכללו ביטול העדות ר"ל ביטול גמור או תוספת תנאי שאינו ביטול גמור דרך משל שהעידו העדים בב"ד פעם ראשונה סתם שראובן מכר שדה לשמעון ואח"כ חזרו והעידו שהיה בתנאי כך שנמצא העדות הא' קיים בצד אחר אם יתקיים התנאי ובט' מצד אחר אם לא יתקיים על כיוצא בזה כתב הרמב"ם שאינם יכולים לחזור ולהעיד ואפי' בכי האי גוונא כתב הטור ז"ל שאין סברת אביו הרא"ש כן אלא שנאמנים ויכולים לחזור ולהעיד וכמ"ש בפסקיו פ"ב דכתובות וז"ל העדים שאמרו תנאי היו דברינו נאמנים והמעיין בסוגיית הגמרא יר' בבירו' דאין בין מודעא ואמנה היו דברינו לתנאי היו דברינו אלא שהמודע' והאמנה קא עקרי סהדותייהו בשעה שאומרים אמנה או מודעא ובתנאי היו דברינו אינו כן אלא שעוקרי' אותו לאחר זמן וכן פרש"י התם וז"ל וכיון דתנאי מלתא אחריתי היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן וכ"כ התוס' ואינו עוקר אם מתקיים התנאי משמע הא אם לא יתקיים נעקר והתנאי כזה שבצד מה מבטל העדות הראשון הוא שכת' הרמב"ם שאין שומעין להם אבל בתוס' דברים דלא שייך בהו בשום צד וענין שום סתיר' וביטול כלל ועיקר פשיטא ופשי' דכ"ע מודו דשומעין להם ולא שייך למימר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וע"כ נר' לע"ד שמן השמים השקיפו על האשה הזאת להתירה מכבלי עגונא שכדאי הוא עדות רבי גבריאל הנז' להתירה גם כי עדות הראשון יעשה סניף לעדו' זה ויכולה אשה זו להנשא לכל מי שתרצ' נפי הנלע"ד אלא שלהיו' חומ' הענין גדו' דבר ערו' מטיל אני תנאי בלב' שיסכימו חכמי העי' לדעתי זאת נאם הצעי' מתפלל לחונן לאד' דעת יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |