שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/נד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה להיות כי ה"ר שלמה ן' בנבגסת נ"ע שלח לאחיו כ"ר משה וידאל לגבות החובות במחוז בלאחיאה ובתוך החובות היה לו גוי אחד מכפר הנז' יותר מי' אלפים לבנים ואחיו ה"ר שלמה הנז' היה ממתין לו שיבא והמתין לו חדש ימים ולא בא ונתעצב על אחיו ר' משה וידאל הנז' והלך לבקשו עד דרידוב הכפר הנז' ומצא לאותו הגוי שהיה חייב לו הי' אלפים הנז' ושאל לו בעד אחיו וא"ל הגוי הנז' כבר פרעתי לאחיך והלך לו ותפס ה"ר שלמה הנז' להגוי הנז' והוליכו לפני המלך של בלאחיאה וא"ל אתה אמרת שבא משה וידאל הנז' בביתך ופרעת לו והלך לו א"כ היכן הוא שלא מצאתיו וגזר המלך על הגוי שכיון שהודה שנתאכסן בביתו ה"ר משה וידאל הנז' שיבקשהו וקרוב לחדש ימים חזר הגוי ואמר למלך שחלם שהיה ה"ר משה וידאל הנז' מושלך תוך בור של מים בבוקרישטי ואז נמצאו שם ג' יהודים ר' שמואל אשטריליג' ור' אברהם שאלינאש ור' חביב אמאטו וכששמעו הדבר הלכו שם היהודים הנז' תיכף לבור שהיה ה"ר משה וידאל הנז' מושלך שם וראו סימן דריכת העגלה מבית הגוי של כפר דרידוב הנ"ל עד הבור שהיה ה"ר משה וידאל הנז' מושל' שם ובמותב תלת' כו' כד אתא קדמנא ר' שמואל אישטרלי' הנז' ועמד והעיד בת"ע בואם לא יגיד וקבל עליו כל חומרותו שבעולם ואמר אמת הוא שנמצאתי אני בבוקרישטי בשעה שהוציאו לר' משה וידאל מן הבור של מים תוך שק א' שרוי במים והוציאוהו לחוץ בפני וראיתיו בעיני יפה ומיד כשראיתי פרצו' פניו מיד הכרתיו היטב על ידי סימנים מובהקים וידועים שהיו לו בפניו מחמת הוירגואילש שהיו לו מזמן נערותו גומות גומות בפניו כמו שהיו לו בחיים חייתו גם הכרתי בזקנו ובחוטמו בעיניו ובשפתיו ובכל אבריו שהיו לו בשלימו' ידעתיו והכרתיו יפה בלא שום ספק כלל וראיתי מאחורי אזנו שהיה מכה א' לצד ימין ואחת לצד שמאל על הלחי שמגעת עד פיו ולא היה נחבל בפנים כלל ובתוך השק ראיתי מעט זבל. ובמותב תלתא כו' כד אתא קדמנא רבי אברהם שאליאנש הנז' ועמד והעיד ככל אשר העיד רבי שמואל אשטריליגה הנז' אות באות תיבה בתיבה גם במותב כו' כד אתא קדמנא ר' חביב אמטו הנ"ל ועמד והעיד ככל אשר העידו ה"ר שמואל וה"ר אברהם אות באות תיבה בתיבה. ולהיות אמת כל הכתוב לעיל עבר בפנינו חתמנו שמותינו פה היום יום ו' ז' ימים לחדש תשרי משנת הש"ך ליצירה פה ניקפולי והכל שריר וקים:
תשובה
נר' בעיני שאשה זו מותרת להנשא אבל קודם לכן צריך לברר הצדדים אשר היה אפשר לפקפק עליהם להטות לחומרא וה' יודע כי קשה עלי מאוד הענין כי אין ספק שכל ענין הנוגע לערוה צריך הרבה יישוב הדעת ולב פנוי לדקדק בכל הצדדים מה שאין כן דעתי עתה כי הוא תחלת החורף שהוא עיקר הלימוד מלבד טרדות הזמן אלא שעל כ"פ לא יכולתי להשיב פני שואלי ריקם ובפרט כי מצוה רבה היא לפקח על עיגונא דאיתתא דחשו חכמים ז"ל עלה טובא והרמב"ם כתב בתשו' וז"ל וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנת' בעיגונא הקלו משום עיגונא דאיתתא והרא"ש כתב ג"כ בתשו' וז"ל הרי אתה רואה שכמה קולות הקלו חכמים משום תקנת עגונות כו' עד וכן ראוי לכל מורה לחזר על כל צדדים להתיר ואין בזה ספק כי יש בזה מלוה גדולה לבקש התר כפי האפש' ע"פ התורה כדי שלא תתעגן האשה ע"כ נערתי חצני לכתוב דעתי בקוצר בכל האיפשר ואען ואומר דגרסי' ביבמות פ' האשה שהלך בעלה אין מעידין אלא על פרצוף פני' עם החוטם אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו ואין מעידין אלא עד ג' ימים ע"כ ונחלקו בפי' המשנה דלדעת הרשב"א והריטב"א והרא"ה ז"ל סברי שאפי' שגופו שלם ויש בו סימני' אין מעידין עליו אלא על פרצוף פנים עם החוט' ותנאי אחר נמי דאפי' על פרצו' פני' אינו מעי' אלא בתוך ג' ימי' אבל אם עברו ג' ימי' בודאי אז אינו מועיל פרצוף פני' עם החוט' אבל בסימני' מובהקי' מועיל לעול אבל כשאין הסימנים מובהקים אלא סימנים בעלמ' תרתי בעינן א' פרצוף פנים עם החוטם וב' תוך ג' ימים ופי' דמתני' הכי הוי אין מעידין אלא פרצוף פנים אע"פ כו' ואין מעידין אפי' עם פרצוף פנים וחוטם אלא עד ג' ימים אבל ר"ת ז"ל ס"ל אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כו' היינו היכא דליכא אלא הראש לבד הצריך במתניתין שיהא הפנים עם החוטם שלם אבל היכא דגופו שלם מהני סימני הגוף להעיד עליו אפי' ליכא פדחת וחוט' או הא דצריך פרצוף פנים עם החוט' היינו היכא דאין מעידין עליו אלא על ידי סימנים אבל אם מעידין עליו על ידי טביעות עין מהני אם כל גופו שלם אפי' ליכא פרצוף פנים ואפי' אחר כמה ימים גם היכא שאינו נחבל בפנים יכולים להעיד עליו אפי' אחר כמה ימים ויישוב המשנה לדעתו נר' בעיני דהכיהוי אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם דהיינו היכא דליכא אלא הראש לבד ואז אם נחבל הפרצוף אין מעידין ופי' בסיפא דהא דהיכא דנחבל פרצוף הפנים אין מעידין היינו אחר ג' ימים אבל תוך ג' ימים אפי' בנחבל הפרצוף מעידין וא"כ הא דקאמר סיפא אין מעידין אלא עד ג' ימים לא מהדר ארישא היכא דמעידים על פרצוף פנים עם החוטם אלא אהא דאין מעידין ואע"פ שנראה פי' דחוק כפי הנר' כבר הקשו עליו הרשב"א והנמשכי' לדעתו וכמו שהביא הנמוקי ז"ל אבל מ"מ הרא"ש ז"ל הסכי' לדעת ר"ת בכל ונר' מלשונם שהסברא לחצתם לומר כן שבחוש נר' שניכר יפה אפי' היכא דליכא פרצוף פני' וחוט' היכא דגופו שלם ע"י טביעת עין וסימני' שבגופו או היכא דאיכא פרצוף פני' פדחת חוט' לבד ואפי' אחר כמה ימי' וע"כ ראו לסבול דוחק הלשון ולא לסבול דוחק הסברא ומעתה בנדון זהנר' כפי הסברא וכפי מה שהדעת נותן שמאחר שה"ר שלמה עמד עצב על עכוב אחיו ואח"כ הלך לשם ולא מצאו ועבר מה שעבר עם הגוי ואחר ל' יום חלם הארור ונמצא בבור נראי' הדברים שעברו יותר משלשים יום לפחו' קרוב לארבעים שנהרג ה"ר משה ה' ינקום נקמת עם נקמת דם עבדיו השפוך וא"כ לדעת הרשב"א ז"ל שהוא גדול הפוסקים אין מעידין עליו דאיכא למימר שנשתנו פניו ואינו זה שהם סוברים ואפי' שלדברי ר"ת והרא"ש ז"ל מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים כיון שפרצו' פניו עם החוטם קיי' גם סימני הגומו' מ"מ כיון שאינ' סימני' מובהקי' דכמה אנשי' נשאר להם אלו הגומות בפני' מזמן הנערות מחולי הוירגואילש ודאי דאין לעשות מעשה באיסור ערוה ובפרט בא"א נגד סברת הרשב"א והנמשכי' לדעתו ובפרט דלישנא דמתני' דייק כוותייהו גם הרמב"ם ז"ל מסכים לסברת הרשב"א כפי מה שכתב בפ' י"ג מה' גירושין וז"ל מצאוהו הרוג או מת אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימין והכירוהו בהם שהוא פ' מעידין עליו ואם ניטל א' מאלו אעפ"י שיש בהם סימני' בגופו ובכליו ואפי' שומא אין מעידין עליו שמא אחר הוא ב"ד אמורים כשראוהו בתוך ג' אחר הריגתו אבל אחר ג' אין מעידין עליו מפני שפרצוף פניו משתנה ע"כ משמע שמסכי' לדעת הרשב"א לגמרי כיון שכתב מפני שפרצוף פניו משתנה משמע דמיירי אפילו היכא דאיכא פרצוף פנים קיי' אלא דאיכא למימר דכיון שעברו ג' ימי' לא מהני אפי' פרצוף פנים כלל וכ"ת היינו כשנמצא ביבשה אבל זה שנמצא בתוך המי' אינו משתנ' שכ"כ הרמב"ם ז"ל טבע בים ואח"כ השליכו הים ביבשה אפי' אחר כמה ימים אם הכירו פניו וחוטמו מעידין עליו ואיכא נמי הכא דלא נשתהה אחר שיצא מתוך המי' כלל אלא שתיכף ומיד הכירוהו אחר עלותו מן המים אכתי איכא למי' דהא דאמרי' דהיכא שהמת במי' שוהה ואינו משתנ' היינו היכא דמת במי' אבל זה שנהרג ביבש' ואח"כ השליכוהו למי' מאן לימא לן דאמרינן בהא שריותא משו' טעמא שאינו משתנ' במי' ותו איכא למימר דודאי אשתהי טובא ביבשה שהרי אמרו שראו דריכת העגלה מבית הגוי עד הבור שנמצא שם ההרוג וכבר אמרנו שהדברים מוכיחים שעברו מ' יום או קרוב להם שנהרג וא"כ איפשר שעמד כל כך זמן הדריכה של עגלה אלא שנראה שהיה מת ביבשה קצת ימים ואחר זמן כשרצה הגוי יש"ו לגלות המת השליכו בבור ותו איכא למי' שאפי' אם ת"ל שתיכף ומיד כשנהרג השליכוהו למי' אכתי לדעת הרי"ף נר' דאין כח להעמיד שלא ישתנה אלא ד' או ה' ימים ותו לא וכ"כ הנמוקי ז"ל לדעת הרי"ף מכל זה נראה דאיכא לספוקי טובא בשריותא דהך איתתא וצריך לדקדק היטב מאי זה טעם נרצה להתיר ונראה בעיני שאחר שכתב הרמב"ם ז"ל וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו כו' גם הרא"ש כתב וכן ראוי לכל מורה הוראה לחזר על כל צדדים להתיר כו' א"כ נר' לי דאין לנו לצדד לאיסור אדרבא יש לצדד להתיר לכן אני אומר שאחר שלפי דעת רבינו תם והרא"ש ומהר"ם ז"ל שכתב בתשובה המתחלת וחזרנו וז"ל שהרי כתב ר"ת בתשובה א' וז"ל זכורני שכך דנתי לפני שמואל כו' עד וכ"כ בה"ג כו' עכ"ל ר"ת:
וע"ז כתב מהר"ם ז"ל אלמא אם המעיד עליו היה מכירו מחיים ומעיד עליו לאחר מותו שהכירו בטביעות עין מהימן אף לאחר מותו כמה ימים הרווחנו בתשו' זאת שבה"ג שדבריו דברי קבלה סבר הכי כר"ת גם רשב"ם שדן לפניו הסכים עמו שכך כתב והתרנו. עוד ראיתי שרבינו ירוחם נתיב כ"ג הסכים לדעת ר"ת והוי בתרא טובא וא"כ היינו יכולים לומר שכדאי' אלו לסמוך עליהם ומ"מ כי מיראי הוראה אני ובפרט בענין חמור כזה לא הייתי סומך בזה לבד אחר שהרשב"א ז"ל והנמשכים לדעתו לא ס"ל הכי מי הוא זה יערב לבי לעשות מעשה בדבר ערוה נגד אלו הרבנים ואפי' שר"ת עשה מעשה ואיכא למימר מעשה רב ועדיף מ"מ אנן יתמי דיתמי אין לנו לצאת ממחיצתנו אבל אם אפשר לומר שאף לדברי המחמירים בנ"ד יודו להתיר אפי' שיהיה ע"צ הדוחק קצת אז ודאי נוכל לסמוך להתיר ואין ראוי לבקש כל הצדדים להחמיר ונר' א"כ לומר שאורח' דמלתא הוא שהגוי שהרג לה"ר משה שתיכף ומיד השליכו לבור ויש לנו לומר כאן נמצא וכאן היה ואע"ג דכשמצאוהו הרוג יש מסתפקין ואומרים דלא תלינן שהוא בתוך ג' היינו משום דמתניתין קתני אין מעידין אלא עד ג' ימים דמשמע דצריך שיהיה ברור לנו שלא עברו ג' ימים הא סתמא אין מעידין אבל בנ"ד דליכא למימר הכי אית לן למימר דכל שמצאנו אותו במים אין לנו לתלות שהושלם שם אחר ימים שעמד ביבשה כי אין לנו לומר אומדנות להחמיר היכא שלא מצאנו שורש בהם מן הגמרא ועל ההוכחה מסי' דריכת העגלה איכא למימר דלצורך ענין אחר הוצרך לעבור דרך שם ולא תלינן להחמיר ועוד דאפשר לומר אפי' שהוא רחוק מן הסברא שהיה חבוש היום ה"ר משה במקום רחוק וע"י חקירה זאת הרגוהו ובתוך הג' ימים או בתוך כ"ד שעות להריגתו השליכוהו והרגו אותו וא"כ איכא למימר דבנ"ד אפי' הרשב"א והנמשכים אחריו יסכימו להתיר כיון שנמצא במים ואיכא למימר היום הרגוהו והיום השליכוהו למים באת"ל שיש זמן שהרגוהו י"ל ג"כ שמאותו זמן השליכוהו במים וא"ת הרי הרי"ף ז"ל שנראה מדבריו דלא אמרינן שהמים מעמידים שלא ישתנה אלא עד ה' ימים ותו לא ובזה הא תינח אי אמרינן עכשיו הרגוהו ועכשיו השליכוהו יצאנו מכל ספק אמנם אחר שהדבר בזה רחוק מאד אין ננו לומר אלא שיש ימים רבים שנהרג ותיכף כשנהרג הושלך במים שהדבר קרובן אל השכל אבל נשאר לנו א"כ ספק דברי רב אלפס ז"ל לזה אני אומר שאפי' דברי רב אלפס ז"ל היו ברורים המים לא מהני אלא עד ה' ימים ותו לא מ"מ היינו יכולים לומר שאחר שכל הבאים אחריו לא הודו לו שהרי הרמב"ם כתב טבע בים והשליכו הים ביבשה אפי' אחר כמה ימים אם הכירו פניו וחוטמו מעידין עליו שאינו משתנה במים אלא לאחר זמן מרובה הרי שכתב זמן מרובה והרב המ"מ כתב שכתב הירוש' בא' שנפל לירדן ועלה לאחר מאה יום והכירו שצרפתו כצינה והשיאו אשתו והטור א"ה כתב וז"ל אבל אם היה במים אפי' שהה שם כמה ימים מעידין עליו שהמים מעמידים אותו שלא ישתנה והוא שראוהו מיד אחר עלייתו מהמים וגם שאין בו מכה הרי שכל הפוסקים שבאו אחרי הרי"ף סברי דחמשה ימים לאו דוקא וקי"ל דהלכה כבתראי שהרי הם ראו דברי הרי"ף וידעו ביה טפי מינן ולא חשו ליה א"כ אנן אין לנו אלא לעשות כדבריהם וכ"ש במקום שאפשר לומר שגם הרי"ף לא נקט ה' אלא נקט לישנא דגמרא דההוא דדגלת אבל ה"ה טובא נמי ואין הספק שיש לנו בדברי הרי"ף מוציא מידי ודאי שאר הפוסקים אבל מ"מ אכתי איכא לעיוני שהרי כתב הרי"ף אבל במים אפשר שישהה ארבעה או ה' ימים ואינו משתנה דמיא היכא דליכא מכה מצמת צמתי לגוף כדאמרי' ההוא גברא דטבע בדגלת כו' משמע דדוקא היכא דליכא מכה הא איכא מכה משתנה וכ"כ הטור כנז"ל אבל יש מכה או שלא ראוהו מיד בעלייתו מהמים משתנה וא"כ בנ"ד אמרו כל העדים שהיה לז' מכה א' מצד ימין ומכה שנית מצד שמאל וא"כ נר' שמשתנה וא"א להעיד עליו ונ"ל לתרץ זה אחר ישוב קושיא א' שיש בדברי הטו' והו' זאת שהרי כתב וז"ל אין מעידין עליו אלא אם כן ראוהו תוך שלשה ימי' למיתתו במה דברי"א שהוא ביבשה אבל אם היה במי' אפי' שהה שם כמה ימי' מעידין עליו כו' עד וגם שאין בו מכה ומעתה קשה לא ימנע הא דקאמר אין מעידין אלא תוך ג' ימי' יש בו מכה או אין בו מכה אם אין בו מכה הא ביבשה נמי מעידין אפי' לאחר כמה ימי' וכמ"ש בסמוך ואפי' אם היה ביבשה אם אינו חבול בפניו מעידין עליו לאחר כמה ימי' ואי מיירי באית ביה מכה הרי במי' אין מעידין וא"כ היכי קאמר בד"א שהוא ביבשה הרי שניה' שוים ע"כ נר' דהא מכה בגוף משנה הגוף במי' היינו כמו שמצאתי במרדכי דקאמר דהא דמיא רוחת מקו' המכה דהיינו במקו' שנחתכו רגליו אבל פרצוף אינה מתקלקלת במי' אע"ג דאיכא מכה יש לישב בזה דברי הטור דודאי הא דקאמר אין מעידין היינו כר"ת היכא דליכא אלא פרצוף פנים עם החוטם ולא יותר דאז ביבשה משתנה אחר ג' ימים ובמים לא משתנה אע"ג דאיכא מכה בפנים כנז"ל ואע"ג דהאי תירוצא לא נאמר אלא לדעת ר"ת מ"מ בהא לא פליגי וא"כ נמצינו למדין דאע"ג שהיה לו מכה בפנים לא נשתנה בכך וכבר היה עולה על דעתי לומר שהיה אפשר לומ' דהא דאין מעידין כו' מיירי בעד א' או עדים שעברו עליו במקרה וראוהו ואפשר שחשבו שהיה ראובן ולא היה אבל בנ"ד שעמדו ג' אנשים שהיו מכירים אותו בחייו ועתה ראוהו ואומרים שהכירו אותו יפה יפה בהא ודאי היה ראוי להסמך עליו אלא דודאי איני כדאי לכך דמתני' לא משמע הכי אלא אין מעידין עליו קאמר בין עד או עדים בין יאמרו שהכירו אותו יפה בלי ספק בין לא יאמרו שאפשר שטועים אבל מ"מ נר' בעיני מטעמא אחרינא דאיתתא דא שריא דהא רגלים לדבר ואומדנא דמוכח הוא שזה הגוי הארור הרגו והשליכו לשם והדבר ברור שהוא הרגו דכי נביא הוא שנבא שהיה ה"ר משה בבור ההוא אלא ודאי מאחר ששאלו לו על ה"ר משה ואח"כ אמר שהיה מושלך באותו בור והלכו ומצאוהו וכלם הכירו שהוא הוא בהא ודאי כ"ע מודו דאיתתא דא שריא לאנסובי למאן דיצבי ואע"ג דגוי לא מהימן אלא במל"ת ובנ"ד לא הוי מל"ת היינו היכא שאין אנו רואים דבריו שהם אמת שמשה הוא המושלך בבור ואין אנו מסתפקין אלא משום חשש שמא נשתנה בהא ודאי איכא למימר דחיישינן היכא דמצד הראיה לבד הכרנו אותו אבל עתה שהגוי אמר שהוא משה הנז' בהא ודאי תלינן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |