שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/נב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה במותב תלתא כחדא הוינ' אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא הח' הש' הה"ר משה אלמושנינו והעי' בת"ע כראוי איך שמע מפי ברוך בכ"ר נחמיא אשכנזי שבהיותו ביריד מושקולור בשנת השי"ב ליצירה שמע מפי גוי מסיח לפי תומו איך ראה הרבה אנשים מתים שנטבעו בתוך ספינת קלאברייו ובתוכם ראה איש אחד שהיה פיו פתוח והיה לו שן אחד משיניו של מטה שהי' בולט לצד פנים יותר משאר השינים. עוד ראה בו סימן אחר בראשו נקרא לונאר וכאשר זכר הגוי המסיח לפי תומו סימן הלונאר הנז' שם ידו הימני' בראשו לרשום מקום הלונאר ורשם להם שהלונאר הניז' היה סמוך לאזנו הימנית בסוף הלחי העליון סמוך לפא' הרא' ושאמר הגוי המל"ת שהכיר עוד באיש הנטבע שהיה יהודי במה שהתיר המכנסים ויפתח וראהו מהול כמשפט היהודים ושהיה לו זקן ארוך מגיע עד חיקו והיה לו לבו' פ' יריג"י אחד שחור והמכנסים היו מאבה ושכל זה ספר הגוי מל"ת בהמשך ספוריו ודבריו בלי שום כונה להעיד רק מל"ת ואמר רבי ברוך שבשמעו דברי הגוי המסיח לפי תומו הוא ורבי משה אלאטיב אשר שמע גם הוא את דברי הגוי המל"ת הגידו הדברים לרבי משה פירפיניאן ואמר שכל הסימנים הנז' שאמר הגוי המל"ת הם סימני אחיו ה"ר דוד חתנו של כה"ר יצחק נאבארו אשר נטבע בספינה הנז' כל זה העיד בפנינו החכם השלם הה"ר משה אלמושנינו נר"ו ששמע מפי ה"ר ברוך בכ"ר נחמיא הנז' היום יום ג' כ"א לחדש אב שנת השי"ג ליצירה וקים ועתה שאל השואל מה משפט האשה הזאת בת ה"ר יצחק נאבארו העגונה אם נאמ' שהותר כבלי העגון בעדות זה אם לאו:
תשובה
אין צורך להאריך ולבאר כי בעדות אשה מהני עד מפי עד ואשה מפי אשה מפי עבד דהלכה רווחת היא בישראל וידוע אפי' לתינוקות גם פשוט הוא שעדות זה שהעיד החכם הנז' מפי רבי ברוך הנז' שהעיד מפי הגוי שאין צריך להאריך שאין בעדות זה שום גמגום שהרי אפי' גוי מפי גוי ואין אנו יודעים אם הגוי הראשון מסיח לפי תומו הוה עדות כשר וכמ"ש הרי בת"ה ומהררי"ק ז"ל והגם כי הריב"ש מחמיר בזה מ"מ נתפשט המנהג כדעת ב"ת הדשן ומהררי"ק ז"ל כ"ש בנדון זה שבפי' מעיד הח' שרבי ברוך העיד כי הגוי מתחלה וסוף היה מל"ת וא"כ אין שום ערעור מצד זה גם אין חולשה כלל מצד שלא הזכיר שם המת כי גם זה פשוט דלא בכל מקום אנו צריכי' שמו דאין טעם בשמו' שאין הכונה כי אם שיתברר אצלנו שהאדם אשר העידו עליו שהוא מת שהוא פ' בעל אשה פ' ואם יתברר לנו זה מצדדים אחרים גם שלא יזכיר העד שם המת מהני וכמו שפשוט זה בגמ' ובפוס' ובפרט בשלהי הלכות גרושין להרמב"ם ז"ל בדין יצא גוי וישראל מעמנו כו' אבל מה שצריך לדקדק בזה הענין אם נדון דין זה כמו אם היו מעידים מפ' שמת בבירור אחר שהזכירו הסימנים שהיו בו וידענו שאלו הסימנים היו בחתנו של רבי יצחק נאברו או אם נאמר דלא סמכינן אסי' להתיר אשה לשוק וכמ"ש מפשוטן של דברי הרמב"ם פ' אחרון מה' גירושין וז"ל ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פ' כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פ' הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו ע"כ. מזה הלשון משמע דאין לסמו' על הסי' אבל כי דייקינן לישנא דגמ' אי איפשר לומר כן דגרסינן בגמ' על מתני' דהאשה רבא דקתני אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו ופרכינן בג' למימרא דסימנים לאו דאוריי' ורמינהו מצאו קשור בכיס כו' עד אמר רבא דכ"ע סימנים דאוריית' הכא בשומא מצויה בבן גילו כו' וא"ד הכא בשומ' העשוי' להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי כו' וא"ד אמר רבא לכ"ע סימנים דרבנן והכא בשומא סי' מובהק קמפלגי כו' הרי דלכלהו לישני דרבא סמכי' אסימנים לתרי לישני קמאי סימנים הוו דאורייתא ולא פליגי רבנן ורבי אלעזר בן מהבאי אלא בשומא אי מצויה בבן גילו אי לא או לאידך לישנא אי שומא העשויה להשתנות לאחר מיתה אם לא ולאיכ' דאמרי בתרא אפי' סימנים דרבנן סמכינן עלייהו אפי' באיסורא דאורייתא ולא פליגי אלא בשומא דסברי רבנן דלא הוי סי' מובהק וכן פסק הרי"ף ז"ל כהאי לישנא וכתבו הר"ן ז"ל והכי הלכת' שמעידים בסי' מובהק בין בגופו בין בכליו כו' עד ומתני' דהכא מיירי בשאינו סימן מובהק כגון ארוך וגוץ ובכליו חוורי וסומקי וכ"כ הרא"ש בפסקיו כלישנ' בתר' וא"כ יש לנו לומר שאף הרמב"ם ז"ל לא אמר כן אלא בסי' דלא הוו מובהקים אבל בסימן מובהק יודה ג"כ:
וכן נראה מלשון המ"מ שכתב על לשון הרמב"ם שכתב מצאוהו הרוג א' מת כו' עד ואם נטל אחד מאלו אעפ"י שיש להם סימנים בגופו ובכליו ואפי' שומא אין מעידין עליו שמא אחר הוא וכתב המ"מ וז"ל וכבר כתבתי בהלכות גזלה ואבדה שיש מיני סימנים מובהקים ביות' שהם מן התורה ואף כאן מעידין עליהם וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכן מוכח בסוגיא כאן בביאור דאמר הכא בשומ' סימן מובהק קמפלגי ורבינו לא נתכוון בכאן אלא לסי' שמחזירין עליהם אבדה ואעפ"כ אין מעידין עליהם בכאן עכ"ל. משמע דס"ל בפי' שאף הרמב"ם ז"ל מודה דבסימנין מובהקין סמכינן עלייהו אלא שנר' מתוך לשונו שהם מדאוריי' וצריך לי עיון קצת דהא מוכח דלא הוי אלא מדרבנן כלישנא בתרא דרבא אלא דאפ"ה סמכינן עלייהו באיסורא דאורייתא מ"מ הכי הלכתא דסמכינן אסימנין מובהקים אלא שצריך לדקדק הרבה מה נקר' סי' מובהק יותר משומ' ועוד שהרי כתב המ"מ שיש סמנים מובהקים ביותר וכו' ומי הוא זה יערב אל לבו לגשת ולומר הנה הוא זה הוא סימן מובהק ביותר כי צריך שקול דעת גדול ואע"ג ששתב הרא"ש ז"ל בתשובה בסוף כלל נ"ב וז"ל אבל אם היה חסר באבריו או ית' בידיו או רגליו או שום שנוי בא' באבריו הוי סימן מובהק פשיטא דלא כל שנוי קאמר שהרי שומא שהוא וירוגה שינוי הוי ואפ"ה לא סמכינן עניו אלא ודאי צריך שינוי גדול כההי' שכתב בעל ת"ה ז"ל סי' רל"ט דגבששי' על החוט' שהוא דבר זר עד מאד לא נמצא בכמ' מבני אדם גם אותו שהיה לו עין אחד עורי' וסתומ' ומאותו עין יצא לו פצע וצלק' עד סמוך לפה אבל סי' השומ' מצינו כמו מבני אדם שיש להם לונאר ואעפ"י שרש מקו' הלונאר לא דמי לנקב בצד אות פ' שהרי השומ' דקאמר בגמ' פשי' דלא שנ' בין שאמר במקום פ' ובין שלא רשם המקום דאי לא תימא הכי לא לישתמט שום פוסק דלימא הכי ותו דודאי על הסתם המעיד על השומא משמע דקאמר מקום השומ' וא"ה לא מהני וכ"נ בעיני כי מורי הרב הגדול כמהר"ר יוסף טאיטצק זצ"ל על עדות ר' מנואל ברודו ה' ינקום נקמתו שהיה בעל לונאר וכתב להתיר במה שהעיד העד מנוליי די לאנגי ואמר דלא גרע משמו ושם עירו או שמו ושם אביו ומשום סי' הלונאר לחוד לא סמך וזה נ"ל פשוט בעיני ואע"ג שהררי"ק ז"ל כתב בתשובה סי' י"ו שאיפשר שבשומא כשאמר באבר פ' במקום דהוי סימן מובהק ורצח נדקדק כן מפרש"י נר' בעיני כי דבריו מכרחים כ"ש שלא אמר אלא איפשר משמע דלא ברירה ליה גם סימן השן פשיטא דלא הוי סי' מובהק ואם כל אחד בפני עצמו לא הוי סימן שניהם כאחד נמי לא הוי סימן כמו סימני גופו וכליו דלא מהני לא אחד ולא שנים וזה פשוט בעיני וע"כ לא הייתי ממשכן נפשי להתיר אשה זאת בסימנים אלו אם לא שבא לפני רבי משה הכהן בכ"ר עזרא הכהן והעיד בתורת עדות שידע שבספינה הנז' לא היו הולכים רק ד' יהודים ג' מהם מורייא וא' מגרופו ואחד היה רוצה ליכנס ולסבה מה לא נכנס ושהכיר באיש שהיה מגורפו שהיה בחור שעדיין לא היה לו זקן ולא לונר ולא שן בולט ואחר שכן הוא דעתי להתיר אשה זו מטעם עדות רבי ברוך מפי הגוי שהזכיר איך ראה הרבה אנשים שנטבעו בתוך ספינת קלאבריו ובתוכם ראה איש אחד שהיה כו' והכיר היותו יהודי שהיה מהול כדרך ומשפט היהודים נפקא מינה מעדות זה שאיש זה שהיו בו אלו הסימנים שהיה יודי מאותה ספינה ומעדות רבי משה הכהן ידענו שלא היו באותה הספינה כי אם ד' יהודים כנז' ונתברר לו שהאחד שהיה מגורפו לא היה בו סי' כלל מהנז' לא נשאר רק לתלות באחד מג' האנשים שהיו מוירייא ואם יחפש ויבדק באנשי וירייא וימצא שלא היה אדם בוירייא שהי' לו אלו הסי' אלא זה חתנו של רבי יצחק נאבארו או שיודעים האנשים החסרים מאותו זמן מיהם ושלא היה להם הסימן הנזכר כי אם לחתן רבי יצחק הנז' א"כ אשה זו מותרת להנשא וא"ת מנא לן שהגוי היה יודע שאלו המתים היו מן הספי' הנז' או היהודי רבי משה הכהן שידע שלא היו הולכים יודים אחרים אלא ד' הנז' זה ודאי אינו מוטל עלי ואדרבא החוקר ודורש בדברים אלו עליו נאמר אין רוח חכמים נוחה הימנו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בתשו' וז"ל וכל אלו הדברים חוזרים לעיקר אחד והוא שאין מדקדקים בעדות עגו' וכל המחמיר וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו ע"כ מ"מ איני גס לבי בהוראה כי אפי' עם כל מ"ש איני סומך על דעתי אם לא יסכימו חכמי בעלי הורא' ע"ז כי ידעתי גם אני ידעתי שעם כל הקולו' שהקלו בענין גם החמירו ואמרו שצריך הדין לדקדק יפה וכמ"ש הנמוקי ז"ל בשם הריטב"א ז"ל ולכן אם יסכימו מטעמי או מטעם אחר להתיר הנה מה טוב ואם לאו תתבטל דעתי מפני דעתם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |