שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/כד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה על מעשה שהיה שמשה כלעון היה משודך עם חנה בת שבתי ובא עד א' ושמו אברהם עמד והעיד שיום שבת אחר האוכל נכנס עם משה הנז' בבית משודכתו ועד אחר עמו ושהמשוד' ראתה בידו טישטימיל אוזל מרוק' ואמר לו תנהו לי שלא תלכלכנו בידיך והשיב אם תרצי לקבלו לקדושין פארה מי אתנהו לך ואמרה תנהו לי ונתנו לה ואמר טומה לו פור קדושין פארה מי ולקחה אותו ובעת הלקיחה אמר הוו עלי עדים שהנני נותנו לה לקדושין פארה מי העד הב' אברהם נסים העיד בת"ע איך בשעה הנז' היה הוא שם וראה שהמשודכת הנז' ראתה ביד משה הנז' המשוד' טישטמ' אזול והיא שלחה ידה לקחתו מידו והוא היה אוחז בו ולא רצה לתתו לה ואמר אם תקבלנו לקדושין פארה מי אתנהו ליך ולא השיבה אותו דבר רק החזיק בטישטמיל ולקחתו מידו ואמר הוא הוו עלי' עדי' איך נתתיו לה לקדושין פאר מי:
תשובה
ה' עד נאמן עלי כי חפץ הייתי לבטל אלו הקדושין שלא יהיו נחשבים לכלום יען כי כל זה מעשה ערטילאין אבל מה אעש' כי הענין חמור מאד ואין ביד האדם לדון ולשפוט כי אם על פי הדין לא באומד הדעת וראיתי לכתוב הצדדים אשר מהם היה נר' להקל ואלו הן א' שנר' שאלו העדים יש הכחשה ביניהם שא' מהם אמר שאמר לה אם תרצי לקבל כו' ושהשיבה תנהו לי והשני אמר כי שתקה עוד ב' שהאחד אמר שנתנו לה ואמר טומא לו פור קדושין פארה מי והשני אינו אומר שבשע' הנתינה אמר לה כלו' עוד שינוי ג' שכפי דברי הראשון נר' בפי' כי הארוס נתנו ממש ומדברי הב' קרוב שהיא לקחתו לא שהוא נתנו עוד שינוי ד' שבשעת הלקיחה אמר המשודך לעדים הוו עלי עדים כו' ובדברי הב' נראה שאחר הלקיחה אמר כן ומצד ההכחשות האלה היה נראה להקל עוד מצד אחר נר' להקל לפי שב' העדים מסכימים שהיא אמרה תחלה תן לי והוי כההי' דאמרי' בגמ' הב לי כו' גם שהיא לא אמר הרי את מקודשת אלא אם תרצי כו' גם כי לדברי שניה' היא שתקה ולא אמרה אין והרשב"א ז"ל גדול הפוסקים האחרונים כתב בענין כזה שאפי' שבשעת הנתינ' חזר ואמר התקדשי לי בו אינה מקודש' דודאי היא היא קאמרה הכי איני רוצה לשם קדושין ולכן לא לקחה לשם קדושין אלא לשם דברי הראשונים ולא חששה לדבריו כל שלא אמרה אין אלו הם הטעמים שהיה נר' להקל ולומר שאין כאן קדושין אלא שנר' לפי האמת שרוב הפוסקים חולקים על הרשב"א ז"ל הראב"ד והרמב"ן והרא"ש ומ"מ גם הר"ן ז"ל יעיין בספרים מי שירצה ואחר שכן הוא ודאי שיש לפסוק הלכה ע"פי רבים ועוד דאפשר דבנ"ד יודה הרשב"א ז"ל דבין דהשיבה אין ובין ששתקה הוו קדושין דבשלמא כשאמר תתקדשי לי לשון שאלה בהא הוא דקאמר הרשב"א דכל שלא אמרה הין לא הוו קדושין אבל נ"ד דלא הוי לשון שאלה ממש אדרבא נר' מאמר גוזר יודה הרשב"א ז"ל דהוו קדושין אפי' שתקה ונטלה או אפי' אמרה תן הוו קדושין גם מצד שא' אומר שנתנו לה והב' נראה שהיא לקחתו אין זו הכחשה דבדבר כזה שאפשר לטעו' כי בשע' שלקחתו היא רפה הוא ידו כדי שתקח קרוב לטעו' ולומר שהיא לקחה וגם לומר שהוא נתנו לה ודבר כזה ודאי לא הוי הכחשה כלל גם במה שאמרו שניהם הוו עלי עדי' שנתתי לה לקדושין נניח שהיא לקחה ממש מידו יש לראות אם בכי האי גוונא איכא ערעור בקדושין וזה כי כמה שנים על מעשה שבא לידי נסתפקתי אי הוו קדושין אי לא והטעם דבגט אמרינן טול גיטך מעל גבי קרקע אינו גט כלל ובגמ' נר' דאתקש הויה ליציאה וא"כ כי היכי דהתם לא הוי גט שצריך שהבעל יתן הגט מידו לה או מיד שלוחו ולא שתטלנו היא כן בקדושין או דלמא שאני גט דכתיב ונתן וקרוב שהיה דעתי נוטה שהיו שוים אך עתה ראיתי בדקדוק לשון הגמ' דנר' בעיני שאינו כן אלא ודאי דדוקא בגיטין צריך שיתנהו ממש כנז' אבל בקדושין כל שנטלתו היא במאמרו הוו קדושין דתניא בפ"ק דקדושין ת"ר התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת ע"כ נר' וודאי דמדקאמר נטלתו וזרקתו שהוא לא נתן לה אלא שהראהו המנה והיא נטלתו ואם איירי שהוא נתן לה לא הול"ל אלא התקדשי לי במנה וזרקתו לים כו' מדקאמר נטלתו נראה ודאי שהיא לקחה המנה. ועוד נר' כן דהוי דומה דהני ברייתות דאמר התקדשי לי במנה תנם לאבא כו' ואידך נמי דקאמר התקדשי לי במנה תנהו ע"ג סלע דהני ודאי לא נתן בידה אלא שהראהו המנ' הנז' בבריי' דנטלתו מיירי שהראה לה המנה לבד והיא נטלתו מידו כ"נ זה יותר מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' אישות שכתב אמר לה התקדשי לי בדינר זה נטלתו כו' אמרה לו תנהו לאבא כו' אמרה לו תנהו על גבי סלע כו' ועל כלם נתן גזרהאחת אינה מקודשת משמע ודאי דכלהו בחדא מחתא מחתינהו וכלהו מיירי שהוא לא נתן בידה אלא שהיא לקח' המנ' וכ"נ מדברי הטור ממש א"כ דוקא שנטלתו וזרקתו לים הוא דלא הוו קדושין הא נטלתו ולא זרקתו הוי קדושין וכ"נ להביא ראיה אחרת מדין שכתב הרמב"ם פ"ה אמר לה הילך דינר זה במתנ' והתקדשי לפ' וקדשה אותו פ' ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאה זו הבאה ליך בשבילי הרי זו מקודשת אע"פ שלא נתן לה המקד' כלו' וכתב הרב מ"מ שהנותן לא היה שליח ואפילו הכי מקודשת א"כ הו"ל כאלו נטלתו היא מן המקדש ובגט כה"ג אינו גט שאם כתב לה הסופר גט במצות הבעל ולא עשאו שליח ליתנו לאשה אלא הסופר מעצמו נתנו לה והבעל אמר לה התגרשי בגט שקבלת מיד פ' הא ודאי שאינו גט א"כ נראה שגט וקדושין אינן שוין בענין זה והטעם דאפשר דהא דאתקש הויה ליציאה היינו בקדושי שטר וכן הביא הר"ן ז"ל בחדושיו על ההלכות דריש קדושין עיין עליו עוד נ"ל ראיה לדבר כיון דלא מצינו שום פוס' שיביא דין זה דטולי קדושין מעל גבי קרקע כמו שהביאו זרקו להספק קרוב לו ספק קרוב לה והביאו דין זרקו בחצרה כו' ודין זה והרבה כיוצא באלה אלא ודאי דדוקאלגבי גט דכתיב ונתן צריך שהבעל או שלוחו יתנוהו ביד האשה אבל קדושין אי אמר לה טולי דינר זה ונטלתו היא הוו קדושין וההקש דהויה ליציא' הוי כשהיו הקדושין בשטר דאז הוו דין הקדושין כדין הגט:
עוד ספק אחר יש כי כפי דברי הב' שנר' לפי עדותו שלא שמע שאמר לה בשעת הנתינה שום דבר אלא שאמר לעדים הוו עלי עדים כו' ואיכא לספוקי בעלמא אי מהני בכה"ג משום שלא דבר לה דבר והיה משום דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות וכפי הנר' מדברי הפוסקים ז"ל הגמ' שתיקה דלאחר מתן מעות אינה כלו' אלא שראיתי מעש' במרדכי בפרק האומר מעשה בנער' שהית' משודכ' לכהן ולא נתקדש' ובא פריץ א' בבית הנער' עם ב' עדים ונכנס הפריץ עמה בדברים ונתן לה טבעת זהב ולא הזכיר שום קדושין עד אחר שעה אז אמר הוו עלי עדים שקדשתיה וא' מן העדים אמר אני ראיתי נתינת הטבעת הב' אמר אף נתינת הטבעת לא ראיתי רק כשאמ' הוו עלי עדים אמרתי לה השליכי כי לקדושין נתן ליכי והשליכה ואז קמו קרובי הנערה וכפו הפריץ ונתן לה גט והסכימו כל הגדולים דלא הוו קדושין מהא דפ"ק דקדושין דלאחר מתן מעו' אינו כלום ועוד הוכיח סופה על תחילת' שהשליכ' הטבע' ור"ת הביא ראי' מהא דהתקד' לי במנה נטלתו וזרקתו כו' עד ומסקינן דכ"ש זרקתו לפניו דלא הוו קדושין ע"כ הרי שלא נתנו טעם שום אחד מהם משום שלא אמר לה דבר אלא לעדים נר' שאפי' שלא אמ"ל דבר אלא לעדים טעמא דלא הוו קדושין משום דשתיקה לאחר מ"מ אינה כלום או מטעם שהשליכה הטבעת הא לאו הכי הוו קדושין והטעם לפי שלא היו מדברים קודם הנתינה בענין קדושין כלל הא אם היו מדברים בענין קדושין לא הוי כהאי גוונא שתיקה דלאחר מתן מעו' וכ"כ הריב"ה א"ה סי' כ"ז וז"ל הרי את מקודשת ולא אמר לי אינו כלום ואם היה מדבר עמה על עסק קדושין הוו ודאי קדושין ע"כ וכתב הרא"ש במה שהיה מדבר עמה שתתקדש לו הוי שפיר הוכחה מנזיר עובר לפניו מכל זה נר' בעיני דאש' זו דנ"ד א"א להפטר בלא גט שהרי לדברי ב' העדים אמר לה אם תקבלהו לקדושין פארה מי אי נמי לדברי שניהם היו מדברים ע"ע קדושין ובכה"ג אפילו שתיקה לאחר מתן מעות הוו קדושין וכבר הוכחנו ג"כ מן המרדכי שאפי' לא אמר לה אלא לעדים הון קדושין ולא עוד אלא אפי' לא אמר כלום לא לה ולא לעדים אפי' נתן בשתיקה כיון שהיו מדברי' ע"ע קדושין הוו קדושין לא נשאר ספ' אחר אלא מחלוקת הרשב"א ושאר הפוסקי' דכיון שהיא אמרה מתחלה הב לפי דעת הרשב"א נר' דלא הוו קדושין אלא כשאמרה היא אין ולדעת שאר הפוסקים אפי' לא אמרה הין אלא שתקה הוו קדושין וכב' כתבתי שוודאי יש לפסו' כדעת הפוסקים שהם רוב והרשב"א יחיד כ"ש שענין דבר ערוה שהיה ראוי להחמיר אפי' היה הדבר להפך ולכן נר' שעל כל פנים צריכה גט הנלע"ד כתבתי הצעיר שמוא' דמדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |