שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/כא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה שהיה כך היה שבחור א' הוציא קול שקדש את בת הנעלה הר' מרדכי טאלבי נ"ע והבחור הוא בנו של ר' חיים טאלבי נ"ע אחיו של ה"ר מרדכי הנז' נ"ע והחתים שטר על הקדושין ואחד מהעדים חתם בשטר והא' צוה לחתום ונתקיים השטר מיד שלשה רקים והנבון ונעלה כה"ר דוד גחואיל יצ"ו אפוטרו' היתומים ספר לי ממאורע ואז אמר לי שלא היתה הבחורה כי אם בת י"ב שנה וכמתאונן על המעשה הרע אמרתי לו שיעשה שתמאן הבחורה בפני שלשה וכשהלך חזר ואמר לי שנודע לו שהיא בת י"ג שנה אז אמרתי לו שיבדקוה נשים כשרות היטב ונבדקה ולא מצאו בה סימנים כלל אז אמרתי לו שמ"מ תמאן הבחורה שאם לא יועיל לא יזיק ואדרבא אם יצטרך גט מספק צריכה מיאון כדי שלא יאמרו אין קדושין תופסין באחותו כדאמרי' בקדושין גבי קטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה דיש פוסקים כרב ושמואל וס"ל דצריכה גט ומיאון ואם לא יצטרך אין כאן הפסד כלום ואחר ב' או ג' ימים בא א' מן העדים בפני הקהל וא' מהם אמר שלא ה"ד מעולם והב' אמר שכן היה אמת שנתן לה כך וכך אבל לא אמר לה כלל אלא להם לעדים אמר הוו עלי עדים ואמר שהיא לא שמעה ועתה יש לראות אם יש לחוש לאלו הקדושין או לאו:
תשובה
לע"ד אין לחוש להם כלל מהטעמים שאכתוב בס"ד וקודם כל דבר ראיתי להקדים כי נודע בשערי העיר הזאת מהקדושים אשר בארץ המה והחיים אשר הם חיים עדנה הסכימו והכריזו בחרם חמור וגמור בחברה ת"ת בשבת חנוכה בקבוץ הגדול שנעשה שם כנודע שלא לקדש אשה כי אם בעשרה ושיהיו העשרה מבן י"ח שנה ומעלה והחרימו את העדים שימצאו בקדישין שלא יהיו על האופן הנז' וכ"ז גלוי וידוע בשערי העיר הזאת עוד ראיתי להעתיק כאן מ"ש רי"ו משרים נתיב ב' ה"א וז"ל קבלת עדות צריכה לפני מומחין ג' יודעי הלכות עדות כו' עד ומחדש התחילו הדיוטות לקבל עדות ומטים עקלקלות והרי הם כאילו קבלו עדות שקרואין דנין ע"פ אותו השטר וכתב רב אלפס בתשובה אם באלב"ד שטר קבלת עדות והעדים באותה העיר אם אותם מקבלי עדות בקיאין בדקדו' עדים ובחקירה הולכים אחר השטר ואין חוששין לעדות דעדים ואם לאו אין סומכין אלא על העדים ומעתה הנני בא להורות איך הוא דבר אמת שאין לחוש לאילו הקדושין הרמב"ם כתב פ"ב מה"א הגיע לי"ב שנה ויום אחד ולא הביאה ב' שערות אעפ"י שנראו בה סימני אילונית עדיין קטנה היא עד כ' שנים נמצא כפי זה היה נר' שהמיאון היה מועיל אך אמנם בה' מיאון כתב עד מתי הבת ממאנת עד שתהיה נערה כו' עד בד"א בשלא בא עליה אחר שנעשית בת י"ב שנה ויום א' אבל אם הגי' לי"ב שנה ויום א' ונבעלה הואיל והבעיל' קונה מן התורה כמו שבארנו אינה ממאנת כו' עד הרי זה חוששין לה שמא הביאה ונשרו ולפי' הרי הוא צריכה גט מספק ואם מיאנה אחר שנבדקה ונתקדשה לאחר מספק צריכה גט עכ"ל ולכאורה היה אפשר לו' דוקא נבעלה ובפרט דעת הרמב"ם דס"ל דקדושי כסף דרבנן אבל נראה ודאי דאינו כן אלא דלרבותא נקט לאשמועינן דאפי' לא ידעינן שקדשה ודאי בבעילה אמרינן דמסתמא אדעתא דקדושין בעל וכ"ש כשקדש בבירור דהוי דינא הכי כמו כשבעל וצריכה גט ומ"מ למדנו מדבריו דבין הכי ובין הכי כל עוד שלא הביא ב' שערות אינו אלא ספק קדושין דחיישינן שמא נשרו. גם ראיתי בהגהות מימונית אעפ"י שלא נמצאו שערות מי יוכל להבחין שלא יהיו שם גומות או שמא ב' שערות א' בגבה וא' בכרסה כו' עד הלכך אפי' לא בעל לאחר זמן אין בודקין אותה ופי' גבה מקום תפוח שבערוה וכרסה שפתי הערוה אבל גבה וכרסה ממש ודאי אין מועילים אלא הכל במקום הערוה והרמב"ן והרשב"א כן דעתם עוד חומרא אחר' דלאחר הפרק נשים בודקות אותה להחזיקה בגדולה אבל להחזיקה בקטנה להקל אינם נאמנות כו' אבל אחרים אמרו בין להקל בין להחמיר ע"כ מה שראיתי לכתוב כי לא נעלמו ממני אלו החומרות ועכ"ז לא נסוגותי אחור לחפש אחר זכות הבחורה זאת כי כן ראוי לכל בעל נפש כדי שלא יחרוך רמיה צידו ולא יהנו לרשעים מעשיהם הרעים לבוא על בנות ישראל במרמה ועולה לעשותם כשבויות חרב. ואחר הודיע ה' לנו את כל זאת נראה בלי ספק שאין לחוש לאלו הקדושין כלל שאם באנו להחמיר מצד השטר כבר נודע מ"ש הרשב"א שאין עדות שטר הקדושין כלום וכן אחרים גדולים כ"כ כמו שנראה במרדכי: ואע"פי שמהררי"ק נטה להחמיר הרבה מ"מ מורי הגדול כמהר"ר יוסף איטאצאק ז"ל עשה פסק ארוך והוכיח בראיות שאין לחוש לעדות שבשטר קדושין כל עוד שהעדים אינם באים להעיד בפיהם משום דמפיהם ולא מפי כתבם בעינן גם הח' השלם הישיש כמוהר"ר חיים עובדיה ז"ל חתם בפסק ההוא וגם אני הדיוט כתבתי פסק ארוך קודם שראיתי דברי מורי הנז' ואע"פ שכשיש קיום ב"ד נלע"ד להחמיר אפי' לדעת הרשב"א מ"מ בנדון כזה שהעד הא לא חתם אלא צוה לחתום לאו כלום הוא ואפי' לדעת מהררי"ק דע"פ לא קאמר מהררי"ק שיש להחמיר בשטר קדושין אלא בשטר גמור מטעמא דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ופשי' דשטר כזה חספא בעלמא הוא א"כ אין ספק שמצד השטר אין לחוש כלל ועיקר ואם באנו להחמיר מצד שאומרים שאלו העדים כשבאו לקיים חתימתם בפני הג' העידו בע"פ דבריהם גם זה ודאי אינו כלום מכמה טעמים א' דרוב הפוסקים כתבו דעדות שנתקבל שלא בפני בע"ד לאו עדות הוא. ב' שאלו העדים עברו חרם והם פסולים להעיד כמ"ש הריב"ה ח"מ סי' ל"ד העובד על השבועה א' ש"ש וא' שבועת שקר של ממון ובטוי פסולים ואפי' שעובר על חרם שהחרימו הקהל ואעפ"י שהיה אפשר לומר דהיינו לסברת ר"ת דס"ל דהעובר על השבועה אפי' שבועה דלהבא פסול ולזה הסכים הרא"ש אבל לדעת רש"י דס"ל שאין העד פסול אלא כשעבר שבועה דלעבר כגון שבועה שלא אכלתי והוא אכל שבשעה שהוציא השבועה מפיו יצאה לשקר מ"מ כתב הריב"ש שאפי' לדעת רש"י דס"ל דכל שנשבע להבא דאינו נקרא חשוד היינו שאינו חשוד לשבוע' דלשעבר אבל לעדות פסול אליבא דכ"ע וכתב הרמב"ם ז"ל כל הפסול בעבירה אם העידו שני עדים שעשה העבירה אעפ"י שלא התרו בו כו' מ"מ הרי זה פסול לעדות בד"א שעבר על דבר הפשוט בישראל כו' ע"ש הרי שאין דבר פשוט בישראל כמי שעובר על החר' והביא לשונו הריב"ה מבלי חולק עוד ראיתי טעם גדול שלא לחוש לאלו הקדושין קבל' עדות שלא בפני בע"ד שרוב הפוסקים הסכימו שאין דנין עפ"י אותו עדות אפילו בדיעבד כמ"ש נמוקי יוסף פ' בתרא דב"ק וז"ל וכיון דקי"ל דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אם עברו וקבלו לא עשו כלום דה"ל טועה בדבר משנה הרא"ש הכי ס"ל בפשיטות וכ"ד הרשב"א והרמ"ה וכ"כ ה"ר דוראן בשם הרשב"א: ואני כתבתי פעם ופעמים בענין כזה בספ' קדושין שיש לנו סמך גדול להקל ולא להחמיר מהא דכתב הר"ן ריש פ"ק קדושין בחדושיו על ההלכות וז"ל ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קדושין אי צריך גט מדאורייתא דאפש' דמדאוריית' שרי משום דאיכא למימ' העמד אשה בחזקתה והרי היא בחזקת פנויה ואעפ"י שהניח הדבר בספק מ"מ הדעת נותן שיש בזה טעם מספיק בהצטרף טעם או טעמים אחרים ע"כ מה שראיתי לכתוב בקיצור להורות שבחורה זו מותרת להנשא לכל מי שתרצה כיון שמצד השטר אין כאן חשש כלל אפי' לדעת מהררי"ק כמ"ש ואם על מה שהעידו על פה יש כמה טעמים להורות שאין בעדותם כלום כיון שמקבלי העדו' הם עמי הארץ בלתי יודעים בין ימינם לשמאלם וכבר כתבתי מ"ש רי"ו כנז' לעיל ועוד טעם אחר שלא נתקבל העדות בפני בע"ד ואע"פ ששמעתי אומרים דיש מי שכתב דבקדושין אין צריך שיקובל העדות בפני בע"ד דהוי לאסור אשה לעלמא אני אומר שסברא זו בטלה כיון שלא מצינו סברא זו בשום פוסק מהפוסקים המובהקים אשר מימיהם אנו שותים עוד כי הדברים ק"ו ומה בדיני ממונות הקל כתבו רוב הפוסקים שקבלת עדות שלא בפני בע"ד אין חוששין לאותו עדות לאסור אשה שהוא דיני נפשות לחייבה מיתת ב"ד עאכ"ו ואפי' היינו רוצים לומר שיש לחוש קצת מ"מ במקום דאיכא ס"ס אפילו באיסור ע"ז אנו מקילין ובנ"ד יש ספק א' בקדושין עצמם אפי' היו אמתיים כ"ש שיש ספק אם הם אמת ואפי' שנאמר שעבר הענין כן אפשר שהעדים פסולים ואת"ל שהעדי' יש מקום להכשירם מקבלי העדות אינם ראוים לקבל עדות וקבלתם לאו כלום הוא ואחר כל הטעמים והספקות האלה מי הוא שירצה ליתן יד לפושעים ולהחמיר במקום שאין ראוי להחמיר ועל כן אומר לי לבי שאין להרהר בהתר הבחורה הזאת שהיא מותרת לעלמא כמ"ש ואדרבא כתב הרא"ש בתשו' בפשיטות וז"ל ואף בדיני ממונו' אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד כו' יע"ש למדנו מדבריו כי הדבר פשוט מאד שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד בדיני ערוה יותר ויותר בדיני ממונות והוא הרא"ש ראש לאחרונים ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |