שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/טו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן בעמדו בשאלוניקי שדך את לאה העומדת בעיר אחרת ואחר זמן הלך ראובן לעיר ההיא ותכף למחרת יום בואו שם שלח ע"י אשה סבלונות ללאה כמנהג הספרדים ויהי כי הקיפו הימים נתפרדה החבילה ויצא רינון בעיר שפעם א' אירע מעש' כזה בבת צרפתי א' וחשו לסבלונות והצריכום גט מאחר דאיכא מיעוטא מגריגוש דחוששין לסבלונות אע"ג דהשתא כלהו מסבלי והדר מקדשי האמנם הספרדים מעולם לא קבלו עליהם החומרא ההיא דהא אח"כ אירע מעשה תרי זימני בתוכ' שנתבטלו השידוכין והוו תמן בעלי תורה ואנשי מעשה ולא חשו לסבלונות ואם היה בזה שום חשש לא היתה המכשלה הזאת יוצאת מתרת ידם חלילה וחס ובהיות אנו חוקרים ודורשים במהות המעשה הקודם הוגד לנו מפי מגידי אמת שאותה החשש' לא היה שהצרפתים והאשכנזי' חוששין לסבלונות אלא שמן הדין החמירו מכמ' טעמים חדא דהבחור ההוא המשדך היה אומר לשם קדו' שלחם ועוד דחשו בזה שהיה כמה זמן סומך על שולחן חמיו נכנס ויוצא בביתו ואמרו שמאהבה וחיבה קדשה וה"ל כמו שהיה מדבר על עסקי קדו' כו' ועוד שמה שעשו לא היה בשביל חששא אלא שחמיו רצה לשדכה עם אחר אשכנזי ובהיות האשכנזים מדקדקים על אלו העניינים ובורחים טפי מן הלעז אמר אותו הבחור האחר לא אשאנה עד שיגרשנה האחר בגט כשר כדי שלא יהיה שום פקפוק בדבר ואז נתן אבי הנערה למשדך א' סך העות וגירשה אח"כ נשא' האשכנזי ובאותו זמן היה בעיר חכ' גדול ואמ' שלא היה בדבר שום דבר של חשש אמנם כדי שישאנה אותו האשכנזי החמירו ומאחר דאנן לא ידעינן מה טיבן של הדברים אנו רואים היאך הצבור נוהגי' כדאי' בירו' וא"כ אין בנ"ז בית מיחוש ואת"ל דטעו הראשונים במה שעשו להקל דחמירא איסורא דא"א דהוה להון למיחש לסבלונות מאחר דבראשונה היו תושבי העיר ההיא גריגוש דחוששין לסבלונות ואח"כ באו הספר' ולא באו בבת אחת וקמא קמא בטיל זה אינו דהא באו מאוננג אריאה יותר מס' בתים בבת אחת כפלים מתושבי העיר ולא קבלו עליהם החומרא ההיא יראיה לדבר שאירע ביניהם כמה מעשים כאלו כפי מה שאו' מגידי אמת בהיות' נוהגים ג"כ כמו הספרדים לשלוח הסבלונות לכלה קודם הקדו' ונתבט לו אח"כ ולא חשו לסבלונות והיה ביניהם אנשים רשומים חכמים ורבנים ולא עשו מעשה לחומרא ואותם האונגארוש עמדו בעיר ג' או ד' שנים ובעמדם שם באו הספרדים ונגררו אחריהם ומעולם לא קבלו עליהם חשש סבלונות ולפי' לא עשו מעשה לחומרא וא"ת אפי"ה תו מבעיא לן דהא חזינן לר"ח דחייש למעוטא וכמ' פוסקי' אחרונים כמו הרא"ש ובנו הטור והר"ם א"כ אפי' דאמרינן דמעולם לא קבלו הספרדים החומרא ההיא מאחר דאיכא בעיר מיעוטא דחיישי לסבלונות מי אמרי' דאיכא למיחש בנדון זה או אמרי' דאין כאן בית מיחוש דה"מ דחיישינן היכא דלא מסייע חזקה בהדי רובא אבל היכא דמסייע חזקה כגון הכא דהרי אשה זו בחזקת פנויה עומדות ואיכא למימר סמוך חזקת פנויה לרובא דלא חיישי לסבלונות וה"ל מיעוטא דחיישי מיעוטא דמיעוטא כדדייק מהרי"ק ז"ל שרש קע"א וא"ת שזה אינו מאחר דאנו רואים הסבלונות הרי הוא כאלו כבר קדשה לדברי הגאונים או שהוא קדשה עכשיו לדברי רש"י בסבלונות אלו ומשום הכי אין אנו מעמידים אותה בחזקת פנויה ואפי' למיעוטא חיישינן לדברי ר"ח וי"ל דבנ"ז אין שום חשש דאי לדברי הגאונים דחייש' דכבר קדשה הא אינו שמעולם לא נכנס בביתה ולא דבר עמה דכששדכה היה בשאלוניק ובא היום ותכף למחרתו שלח הסבלונות ואם לדברי רש"י דחיישינן שמא באלו הס' קדשה גם זה לא יועיל דהא הוא בעצמו קפץ בשבועה לפני עדים שכששלח הסב' לא כיון לשם קדוש' וא"כ מסתמ' לשם דורון שלחם כמנהג הספרדים ובהאי גוונא לא חייש רש"י וכ"ש מאחר דמעולם לא דבר עמה ולא פייסה שתתקדש לו ידים מוכיחות דלא לשם קדו' שלחם ואת"ל דסמך אמנהג דאותו המיעוט שחוששין גם זה אינו שוה דהרי הוא משאלוניקי דאין חוששין כלל ותכף כשבא שלחם ולא היה יודע המנהג הזה והראיה שגם אחר הביטול לא היה מעורר בדבר אם לא שאמר אחר כך וכך היה מעשה והצריכוה גט א"כ אמרי' דאין בנ"ד בית מיחוש או אמרי' דסוף סוף חיישינן למיעוטא מאחר דאיסורא דא"א חמירא ילמדנו רבינו איזה דרך ישכון אור צריכה לן טובא נאם הצעיר מוכן לשרת בדברים אמתיים משה בה"ר חיים ז"ל:
תשובה
האמת כי ענין הסבלונות יש בו להאריך הרבה ואם באנו להאריך הרבה בפיר' רש"י ז"ל ובפי' ר"ח וכל החלוקים הנופלים בין ב' הפיר' לענין הדין יארך הענין והוא ללא צורך לנ"ד אבל זה לבד אני אומר כי אחר שידוע שמ"ש הר"ן ז"ל בשם הרשב"א ז"ל וז"ל וכת' הרשב"א דמאי דאמרי' דאפי' באתרא דמיעוט' מקדשי והדר מסבלי חיישי' מסתברא דה"מ כשהם מקפידים בכך שאינם סומכים לשלוח סבלו' אלא לאחר קדו' דבכה"ג קדו' הסבלו' מוכחים לפי מנהג המיעוט שקדמו להם קדו' אבל היכא דלא קפדי משום סבלו' כלל אעפ"י שמיעוטן מקד' מפני חשש דברים אחרים והדר מסבלי אין חוששין לסבלו' שיהיו קדו' או שקדמו לה' קדו' כו' עד וכתב דמשום כך במקומות אלו אין חוששין לסבלו' כלל ומעשים בכל יום ואין חוששין להם עכ"ל וק"ל כי דברי הרשב"א ז"ל מוסכמי' לכל הפירו' ולכל הגרסאות שדין זה אמת ויציב דכיון דאין מקפידים על הסבלו' ואלא דטעמא דמקדשי והדר מסבלי הוי מטעמא אחרינא לא חיישינן לסבלו' ושלכן נהגו וכן המנהג בעיר הזאת שאלוניקי עיר ואם בישראל אשו ישבו בה מעולם כסאות למשפט מגאוני עולם שמעולם לא חששו לסבלונות אלא שיש מקומות קבלו עליהם ונהגו לחוש לסב' כמו קושטאנטינא יע"א שהיא עיר גדולה לאלי"ם ויש מקומות נגררים אחר מנהגם ועל זה ודאי נאמר נהרא נהרא ופשטא גם יש לדעת שאפי' לדעת רב הונא דאמר פ' האיש מקדש חוששין לסבלו' לא קאמר דהוו קדו' ודאין אלא חוששין קאמר ר"ל משום חומרא דא"א יש להחמיר וא"כ נר' בעיני דבר ברור יותר מביעתא בכותחא דבנ"ד ליכא שום ערעור ופקפוק כלל ואין להצריכה גט לפוסלה לכהונה על לא דבר והטעם שאפי' באיסור ודאי של תור' יש חלוק כפי המנהג דתניא בפ' ר' אליעזר דמילה ת"ר במקומו של ר"א היו כורתים עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת וגרסי' תו התם א"ר יצחק עיר א' היתה בא"י שהיו עושים כר"ח והיו מתים בזמנם ולא עוד שפעם א' גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל על המילה ועל אותה העיר לא גזרה נפקא מינה שאם מצאנו ראינו שבמקו' א' נוהגים איסור ע"פ רבם ואפי' הוא מהאיסורי' החמורי' כמו דחיית שבת בדבר שהוא מלאכה גמורה ומי שידחה שב' באותו ענין יסקל מ"מ אם ראה במקום נוהגים היתר ע"פ רבם אין להפלא כלל כי אלו ואלו דברי אלהים חיים כי הא דבמקומות אחרים מא"י היו נוהגים כר"ע שאמר כל מלאכה שאפש' לעשות' מער"ש אינה דוחה שבת ואפ"ה במקומו שהיו נוהגים כר"א נטלו שכר בקיימם דברי רבם כ"ש וק"ו בחשש איסור מה כזה ואפי' שנ' שהוא חמור כיון שהוא ענין ערוה מ"מ אפי' לדברי הגמר' הנז' אינו אלא חששא וא"כ במקום שנהגו שלא לחוש לסבל' אין לפקפק בהם כלל והמערער ראוי לגעור בו מאחר שהספרדים יצ"ו לא נהגו לחוש כלל וכ"ת תינח בב' מקומות אבל במקום אחד והראשו' ביישוב נהגו כן לחוש מאן לימא לן שלא יהיה הדין נותן שיהיו אנשי ספרד נגררים אחריהם גם מטעם זה אין לחוש כלל שהרי כת' מהר"ר דוד כהן זצ"ל סוף בית י"ג וז"ל שאין בני קהל א' כפופים לבני קהל אחר גם כי בני הקהלות אחרות רבים מהם שכל א' וא' מקהל בענין זה כעיר בפני עצמו שאין בני עיר א' כפופים לבני עיר אחר' כו' עד דהואיל דכל קהל נוהג כמנהגו הא' הוו להו כב' ב"ד בעיר א' כו' עד וכמו שתמצא היום בשאלוניקי העיר גדולה אשר היא אם בישראל שהספרדים ב"ד בפני עצמם והאשכנזים ב"ד בפ"ע אלו נוהגים מנהגיהם כבראשונה וכן בכל מקום שימצא כיוצ' כזה עכ"ל למדנו מכאן שקהל א' כעי' א' גם משם נלמוד שאין לחוש מפני שהם בא א' הרומאנטיש בסופיאה שהרי גם בשאלוניקי באו האשכנ' א' והתחילו מעט מעט לבא הספרדי' ונהגו מנהגיה' כבא' וזה ברור וא"כ כיון שקהל ספרד לא נהגו לחוש לסבלונו' אין ספ' אלא שהחזיקו מנהג הק"ק ספרד אשר בשאלונקי יע"א ולדעתי שכן הוא שרוב ק"ק ספרד אשר בסופיאה הם תושבי שאלוניקי וכ"ש שהבחור המשודך ששלח הסבלונו' הוא מעיר שאלוניקי והשדוכין נעשו בשאלוניקי גם הבחורה אביה ואחיה משאלו' וא"כ אפי' שכל עיר סופיאה היו נוהגים לחוש לסבלונות אלו הסבלונו' שהמשלח היה מעיר שאין חוששין וגם הבחורה הנז' פשיטא שהיה לנו לומר שעל דעת מנהג עיר שאלוניקי שלח הסבלונות וכן על דעת כן קבלה הבחורה וכ"ש בהצטר' עוד שלדעת רש"י אפי' במקום שחוששין צריך שיהיו הסבלונו' נתנים ע"י עדים מה שלא היו כאן אלא נשים כפי מ"ש הת' כה"ר אברה' חאדידה י"א כלל הדברי' שבחור' זו פטור' ומותר' בלי גט כלל ועיקר הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי אני המר ונאנח הצעיר. להיו' חזרו וכתבו מסופיאה איך הוא דבאמ' כי רובא חיישי בודאי ומיעוטא בספק כי הרומניטיש חיישי וגם האשכנזים חיישי עוד ב' כחשו הטענה שנכתב בשאלה שאמרו שהאמת כי המשלח אמר לפני ב"ד דעו רבותי כי אני כששלחתי הסבלונות בתורת קדושין שלחתים גם שכתב מפליפופול שכונתו לשם קדושין היתה ומה שאמר בפני עדים שלא היתה כונת' לקדושין אמר כן מפני הפחד בהיו' ג"כ שלא היה עומד בפני ב"ד עוד ג' נתחדש עתה שאומרי' שאמת שכשנתנו הסבלונות לא היו שם אלא נשים אבל כשנשלחו היו שם אנשי' עוד כתבו הוכחות יורו שהו' אמת שהיו חוששין גם כתבו כי האונגרוש נוהגים לחוש עם האשכנזים וגם הדומניטיש כנז' מכל אלה הטענות שנכתבו וכתבם הח' ה"ר שלמה צרפאי נר"ו אשר אני מאמינם כאלו ראיתי אני בעצמי ועשיתי החקירה יען כי הוא מוחזק אצלי לחכם וירא שמים ואיני מספק בדבריו כלל ועיקר ועכ"ז אני על משמרתי אעמוד ואתיצב על עמוד ההיתר יען כי עמוד שאני סומ' עליו לא הורע כחו והוא שקהל ספרדי' אינו חוששין וכב' כתבתי כי הם כעיר בפני עצמו גם הטענ' שכתבתי כאשר השדוכין נעשו פה שאלוניקי וגם המשד' מעיר שאלו' מק"ק שלומי"א והמשודכת על שם ק"ק מאיור נקראים אחיה ובית אביה הרי זו טענה חזקה לשלא נחוש לאלו הסבלונות כמו שאכתוב בס"ד אמת כי ראיתי דע' חכם גדול שדעתי כשהאיש ממקום שחוששין והאשה במקו' שאין חוששין דבתר דידה אזלינן אפילו היה הוא ממקום שחוששין אבל ה"ה מהר"ר אליה מזרחי הכה על קדקדו וכתב להפך וז"ל דהוכחת הסבלונות אם על הקדושין עצמן אם על הקדושין קודמין אינו אלא מפני שאנו אומדין דעת המשלח כו' עד אין אנו הולכים אלא לפי מנהג אנשי מקום האיש משו' דאמדנ' דדעתא הוא שאין אדם מניח מנהג מקומו לנהוג כמנהג מקום אחר כל זמן שהוא עומד במקומו. הרי מצינו למדים מדברי הרב שיש לנו לאומד דעת האי בשנדע מאי זה מקום הוא ואם ממקום דלא חיישי לא חיישינן וא"כ הרי זה האיש מעיר שאלוניקי אשר הוא דבר פשוט אפי' לתנוקות דלא חיישי' ולא לדעת קדושין מסבלי א"כ פשיטא שאין לחוש ואפי' היה כל עיר סופיאה אתרא דחיישי וגם הבחורה היתה משם ואעפ"י שמדברי הרא"ש נר' דהיינו דוקא כשהאיש עומד במקומו משמע לכאורה הא אם עומד במקום האשה שהוא מקום דמקדשי והדר מסבלי רובא או מיעוטא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אית לן למיזל בתר דידה. אמת כי נשתוממתי בראותי זה הלשון שכפי הנלע"ד שיש לנו לילך בתר אמדן דעת האיש כפי מקומו אפי' הוא עומד במקום האשה מן הטעם שאינו מניח אנשי מקומו ועוד שנלע"ד שכן מוכח בהדיא מדברי מהר"ם ז"ל שהביא המרדכי וז"ל ואע"ג דמסיק דלא חיישינן לסבלונות אלא היכא דרובא מקדשי והדר מסבלי מי יכניס עצמו לאותו ספק לידע מנהג המקו' שהוא יצא משם ע"כ וכת' מהררי"ק שרש קע"א על זה הלשון וז"ל ועוד לכשתמצא לומר תמצא דההוא עובדא שעלי דבר רבינו מאיר היה באדם נכרי שבא מארץ אחרת ונותן הסבלונות מדקאמר מי יכניס ראשו לידע המנהג שהוא יצא משם משמע שיצא מארצו ובא לכאן ע"כ א"כ משמע שאפי' עומד במקומו יש לנו לילך בתר מקומו ואין נר' לומר דהיינו התם דוקא שהוא לחומרא אבל לקולא לא דמאחר דאמדי' דעת המשלח מהלי לחומר' ומה לי לקולא והאמת כך היה עולה בדעתי לומר אולי שהרב לא ראה תשוב' מהר"ם ועלה כן בדעתי משום דתמהני למה לא הביא ראיה לדבריו מתשוב' זו נגד שכנגדו והוי להחמיר כנדון דידיה ממש גם הח' שכנגדו נר' לא ראה תשובה זו ומ"מ אני אומר שאפי' נניח שראה הרב התשובה נ"ל שמ"ש הרב כל זמן שהוא עומד במקומו ר"ל שאין דעתו להשתקע במקום אשתו שזה נקרא עומד במקומו שלא עקר דירתו דמקומו וכן מצינו לענין המנהגו' שכשאין דעתו לחזו' למקומו נוהג כמנהג העיר אשר דעתו לעמוד שם אבל אם דעתו לחזו' נוהג כמנהג אנשי מקומו מן הדין וכמ"ש הר"ן פ' מקום שנהגו אלא שאין לו לשנות מפני המחלוקת מ"מ כפי הדין הרי הוא כאנשי מקומו כל עוד שדעתו לחזור שם ובזה יתיישבו דברי הרב ונר' שכן כונתו שכתב שם וז"ל ומסתמא כשאדם דר במקומו אינו מניח מנהג מקומו לתפוס מנהג אנשי מקו' אשתו ע"כ משמע דמקומו היינו מקו' דירתו שהוא דר בו משמע א"כ ידענו שהאיש הזה המשלח אלו הסבלונו' הוא משאלוניקי כי כאן נתגדל ובית אביו כאן הוא א"כ יל"ל שלא שלח סבלונות אלא כמנהג מקומו ולא עלה בדעתו לשם קדושין וגם כי יאמר שכוותו היה לשם קדו' דברים שבלב כי האי גוונא לא הוו דברים ואפי' שאומר שאמר כן שלשם קדושין שלחם בפי' בפני אנשים ידועים לא מפיו אנו חיים וטוב עשה שרשם עדות דבריו על הנפטר ולע"ד שאפילו היה כדבריו לא היה מעלה ומוריד לפי שהיה צריך שיאמר הדברים בפני הכלה לפי שיש לנו לומר שהיא לא קבלתם אלא אדעתא שהוא היה מאותם דמסבלי בלא קדושין ואם היתה יודעת שנוי מעשיו לא היתה מקבל' ואפי' שכבר' כתבתי שיש לנו לילך אחריו ולא אחריה היינו דוקא כשהוא' מאתר דמקדשי והדר מסבלי והיא קבלה על הסתם הרי מסתמא אדעתא דידיה קבלתם ואפשר אפי' פי' היא הוו סבלונות דחיישי' דכיון שקבלתם יש לנו לומר שכב' נתקדשה כפי דעת הרי"ף והנמשכים אחריו וכמ"ש מדברי רא"ם ז"ל אבל כשהוא ממקום שאין סבלונות מוכיחים צריך שיקדש בפי' בפניה ואם ל"כ לא הוו קדושין כלל כך נ"ל ומ"מ לא למעשה אני אומר כן אבל מ"מ בנ"ד דליכא עדים שאמר כן אלא עד א' מת לא חיישי' כלל לדבריו אפי' שהעד השני חי עד א' אינו כלום גם הטענה שנעשו השדוכין בשאלוניקי מסייעת קצת וקצת ראיה ממ"ש ריב"ש והביאה הב"י עלה ע"ז וז"ל כתב הריב"ש על אחד שארס אשה כפי נימוס הנוצרים כו' עד וכ"ש בנדון שלך שכבר התחלתם בשדוכין כמנהג הנוצרים אם באונס אם ברצון שיש לומר שלפי מנהג הנוצרים ולדעת אותם שדוכין הוא שולח דומה למה ששנינו במקדש בפחו' משוה פרוטה שאעפ"י ששלח סבלונות אין חוששין להם שע"ד קדושין הראשונים הפסולים הוא שולח ע"כ גם אנו נאמר שכיון שהשדוכין נעשו בשאלוניקי אע"פי ששלח סבלונות בסופיאה על דעת שדוכי שאלוניקי ומנהגם שלחם גם הטענה שאומרים שנשתלחו הסבלונות ע"י עדים אנשים שמחתי מאד כי נמצא שהוא אמת דאליבא דכ"ע לא נתנו לאשה בעדים וא"כ בענין כזה קים לי בנפשי שראוי לסמוך על הריב"ש והר"ן שפירש שלדברי רש"י צריך עדים בשעת נתינת הסבלונות לאשה ושיהיו עדי' שקבלה האש' הסבלונו' בידיה או בתוך חיקה כדרך שאר הקדושין ואע"ג דאיכ' דפליגי וסברי דלדע' רש"י בעדי השליחות מספיק מ"מ נר' דבסבלונות דאינו אלא חששא בעלמא כדאי' הם הר"ן והריב"ש לסמוך על פירו' רש"י ומהררי"ק זצ"ל שהוא אחרון האחרון מסכים לדבריה' ולא עוד אלא שהכריח שלפירש"י לא חיישינן לסבלונות אפי' באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי אלא כששלח הסבלונו' ע"י ב' עדים שהוליכו אותם וז"ל בשרש קע"א והרי לך דלדעת פירש"י אין לחוש לסבלונות אלא א"כ נעשה ב' שלוחים להביאו יחדיו וכדפי' ואפי' באתרא דכלהו מקדשי והדר מסבלי וכ"ש באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי ע"כ. סוף דבר כי נלע"ד שאין לחוש לאלו הסבלונו' כלל אפילו שגריגוש ואונגארוש ואשכנזים נהגו לחוש שם מ"מ הספרדים הם כעיר אחר' נוהגים כעיר שאלוניקי שהרי איני מאמין שיעיד הח' ה"ר משה חיים עדו' שקר ח"ו שאירע מעשה פעמים בין הספרדים ולא חשו כלל ואפי' את"ל שהוא ספק הוי ס"ס הספק הא' הוא הענין בעצמו שאינו אלא חששא בעלמא וספק אי קהל ספרד נהגו אי לא הוי ס"ס ותו ס' אח' דאפי' את"ל דהספרדי' חוששין שמא הלכ' כפירש"י לדע' הר"ן ולדע' ריב"ש ולדע' מהררי"ק דבעי' ב' עדי' לנתינת הסבלונות ביד האשה אובחיקה ותו ספק אחר דאפשר דלכ"ע הא דחיישינן לסבלונות היינו היכא שהשדוכין היו במקום שליחות הסבלונות אשר שם חוששין להם אבל בנ"ד שהשדוכין באתר דלא חייש כלל ועקר כששלח סבלונות איכא למימר דעל דעת מקום השדוכין שלחם. והאמת כי נר' בעיני כי אלה הטענות האחרונו' הם לרווח' ולעשות צניף לעיקר הדין והוא כי לא שמענו במקום ספרד שחשו כלל ועיקר וניכרים דברי אמת הח' ה"ר משה חיים נר"ו שאמר שאירע ב' או ג' פעמים שם שאח' השדוכין וששלחו סבלונות ונתבטלו השדוכין ולא חשו כלל וכן המעיין בדברי הרשב"א יראה איך בארצות ספרד נתבטל חששא זו גם מהר"ר יעקב בן חביב השיב ע"ז הדרך ולא חששתי להאריך כי בעיני אין צרי' והרי א"כ אשה זו מותרת להנשא למי שתרצה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |