שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הן אמת ואמונה קנא קנאתי לה' אלהי ישראל ולתורתו ולקדושת בנות ישראל הכשרות וגדר אבני נזר מתנוססות על אדמת תומת טהרם משפחות המיוחסות בישראל נהרסה ובאו בה פריצים ובקשת רמיה הומיה היא וסוררת וחץ שחוט לשונם מרמה דבר וחלולה החוקקים חקקי און ומכתבי עמל ממעל יעל קצירם ומתחת שרשיהם ישורשו מן גו יגורשו הלא מהם ומהמהם ולא כח בהם האחים בני הרואישטי אשר הגדול מהם המפורסם בעבירות שדך אשה בת טובים שמה גאממיל"ה בת הנבון ומפו' ה"ר ש"ט ן' אליציג יצ"ו ובהמשך הזמן נתגלה שהמשודך הנז' היה רשע ובעל עבירות עד שלסבה זו דחפו חמיו בב' ידיו וכשראה המשודך הנז' כן פתה ג' אנשים שיאמרו בפני קצת יהודים איך קדש את משודכתו הנזכרת בפניהם עד שהביא את אבי הנערה עם היותה בוגרת בפני ב"ד כדי שיבואו העדים ויעידו בפני ב"ד איך משודכתו הנז' היתה מקודשת אליו שני פעמים אחד על ידי אחיו בשליחותו ואחד על ידי עצמו והביא את ראובן ושמעון לפני ב"ד ושאלו הב"ד להם ואמרו שאמת הוא שפעם אחת הלך אחיו של המשודך הנז' ונתן נראנג"ה אחד למשודכת הנז' אבל האחד מהם אמר שאמר לה השליח הנז' לשון קדושין והאחר אמר שלא אמר לה לשון קדושין כלל ועיקר רק נתן לה הנראנג"ה לבד עוד הביא את שמעון ואת לוי לפני ב"ד והעיד שמה שהמשודך נתן רמון מידו ליד משודכתו ואמר לה תהא מקודשת לי ברימון זה ושהיא לקחה הרמון ושתקה ולוי אמר שלא ראה ולא שמע מעולם לא קדושין אלו ולא אחרים באופן שבפעם הא' והב' אין מי שיעיד על קדושין רק שמעון לבד והשנים האחרים נשבעו שבועות חמורות שלא ראו קדושין כלל ועיקר לבחור' הנז' לא מהמשודך ולא מאחר אז אמר המשודך בפני ב"ד שיש לו ב' שטרות חתומים א' מראובן ושמעון שקדשה אחיו בשלחותו ושטר אחר ששמעון ולוי חתומים מעידים איך הוא בעצמו קדשה וקודם שיביאו השטרות שאלו הב"ד לעדים מה הוא זה שאתם אומרים שלא ראיתם קדושין ואומר שיש לו שטרות חתומים מידכם ענו אז ראובן ולוי שבכח האלות והשבועות הנז' שלא ראו דבר כזה רק פתם והסיתם הנחש הנז' באומרו שמשדוכתו היא ולא היה בזה שום דבר ונתפתו וחתמו שקר ואח"כ הובאו השטרות לפני ב"ד וראו שהיו רו"ש כותבים שטר אחד בזה הלשון זכרון עדות שהיה בפניני שיום פ' נתן פ' נראנג"ה א' לגאמילי"ה משודכת בת פ' ואמר לה תקח זאת הנראנג"ה בעד קדושין לאחי פ' ולהיות אמת הדבר חתמנו שמותינו פה ר' עד שמ' עד גם השטר הב' היה אומר זכרון עדות כו' עד ואמר לה פ' המשודך למשודכתו תקח רמון זה ותהא מקודש' לי בה כו' ולפי שאמת ויציב הדבר חתמנו שמותינו פה ש' עד לוי עד וחזרו העדי' ואמרו שהכל בדאי כי הוא פתם לחתום שקר כי לא היה כי אם ש' שאמר לעולם כי כל מה שחתם אמ' ויציב:
איברא הדבר הראשון אשר צריך לחקור בזה הנדון הוא תשובת מהר"י קולון ז"ל דהיא קיימא באפ' כל רוצה להקל ולהתיר דכתב שם עד שאם כתבו העדים שטר פ' קדש את פלונית ביום פ' וחתמו אעפ"י שאין מעיד שום עד על כתב ידם גם אין כ"י יוצא ממקום אחר והעדי' עצמם מכחישים ואומרים שאין זה כתב ידם שאין כח ביד ב"ד לפוטרה בלא גט מההיא דריש פ"ק דגיטין דאמ' רשב"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דהצריכו קיום כו' וכתב מהרי"ק ז"ל משם יש ללמוד לכל שטר שהעדים חתומים עליו שהוא כשר בין באיסורא בין ממונא אעפ"י שלא יתקיים בחותמיו אלא מדרב' בעי קיו' גם הביא לשון ר"ח שכתב דקיום שטרות מדרבנן דאי דאוריי' השטר בחזקתו והטוען בו עליו להביא ראיה וכתב עוד הלכך הא דאתינן עלה שאותו ברוך הביא שטר קדושין לפניכם והעדים חתומים בו מיד כשנקרא השטר בב"ד הוחזקה מקודשת מד"ת דנהי דאחמור רבנן דאצר' קיום בגט ובשאר גוביינא שלא להנשא לשוק ולא להוציא ממון עד שיתקיים הגט או השטר אבל להקל ולהתיר א"א לא כו' הילכך בעיא גיטא ואי משום דקאמרי סהדי אין זה כ"י לית לן להתירה הואיל והובא השטר בב"ד וקראוהו בב"ד והוחז' בב"ד שוב לאו כל כמנייהו למימר לא חתמנו מעולם דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא זה תורף דבריו:
והנה מדבריו אלה נקטינן ב' דינים מחודשים להפליא כי עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד הוא מדאורייתא וכי זאת החזקה תלויי' בקריי' השטר בב"ד. ב' כי אפי' באו העדים החתומים ואמרו לא חתמנו כך מעולם ואפי' אין כ"י יוצא ממקום אחר גם אין עדים שהוא כ"י כיון שנקרא השטר בב"ד אין נאמני' והוחז' האשה מקודשת ומי זה ואי זה הוא אשר חלק לו ה' בבינה לא ישתדל לבטל חומרות כאלו כי א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שלא תהא תחת עול עלילות ברשע וכל מי שיחפוץ יכתוב שטר ויזייף חתימות בכתב ידו ויביאהו לב"ד והרי נלכדת ברשת העיגון עד יתרצה לגרש המזוייף ההוא ובכן אבא על שני דברים כפי אשר יורוני מן השמי' כי מקום הניחו לנו אבותינו ורבותינו ואשיב על אחרו' ראשונה ואומר כי איך אפשר לומר ששני עדים כשרים לא יבטלו שטר שאין בו ממש והנה מילתי' דר"ל אתאמרה בירושלמי על ההיא דתניא על מתני' דהעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו כו' וכן העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר בין לזכות בין לחובה עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו הרי אלו נאמנים משנחקר' עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו אינן נאמנים אמ' רשב"ל עשו עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בבית דין הרי בהדיא דלענין לו' מבדין היינו נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד לא לענין שלא יוכלו לו' אין זו חתימת ידינו כל שאין אחרים מעידי' על חתימתן גם אין כ"י יוצא ממקום אחר. ועוד דלא אפשר לו' כי אומרם לא חתמנו נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד דהא לא משכחת דכותה בע"פ וזה ברור ועוד יתבאר זה בהדיא מלשון הירו' הסמוך לזה דקאמר הן אומרים זה אינו כ"י ואחרים אומרי' כתב ידם הוא זה תני ר' חייא אין מעלין ואין מורידין א"ר יוסי מתני' אמרה כן אם יש עדים שהוא כ"י או שכ"י יוצא ממקום אחר אין נאמני' הן אומר כ"י ואחרי' או' אינו כ"י א"ר מנא נעשה כשטר שקרא עליו ערער. הרי בהדיא דכשה' אומ' אינו כ"י ואחרים או' כ"י אינם נאמנים אבל כשאין עדים מכחישים אותם ודאי נאמנים לומר אין זה כ"י והענין כ"כ ברור בעצמו שהאריכות בו ממה שאין בו צורך אלא שיצא הדבר מפי קדוש ואין לו' דמאי דאמ' הכא שאם הם אומ' אינו כ"י נאמני' היינו בתר דתקון רבנן קיו' אבל מדאוריי' אפילו אין עדים שיכחישי' אינם נאמנים לומר אינו כ"י דהא אההיא דר"ל דקא' נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד קאי וההיא דר"ל אכל מילי דקאמר לטמא ולטהר לרחק ולקרב ולאסור ולהתיר קאי ואם הא דר"ל מדאורי' כמו שסובר מהר"י קולון ז"ל הא דאינהו אמרי אינו כ"י נמי מדאו' היא ואע"פ שבדפוס בירו' הבבא הא' דהם או' אינו כ"י מוטעית ההגהה שהגהתי מוכרח לכל בן דעת כי אין מציאות חלוקות יותר מד' או שב' הזוגות אומ' כ"י או שהם או' אין כ"י ואחרים אומ' כ"י או שהם או' כ"י ואחרי' אומ' אין כ"י ובב' החלוקות הרא' שב' הזוגות שוים האיך יאמר אין מעלין ואין מורידין וה"ק ר"י מתני' אמר' כן גם על החלוק' דהם אומרים כ"י ואחרי' אומ' אינו כ"י היכי קאמר ר"י מתני' אמר' כן אלא ע"כ דאהם אומ' אינו כ"י ואחרים אומ' כ"י קאי וכל זאת הסוגיא של ירו' מביא מהרי"ק להחזיר דבריו ואיני רוצה לפלפל על מ"ש בזה כי בהדיא משמע מדבריו כי ר"י אמ' מתני' אמרה כן על דברי ר"ל ונר' שהיה חס' בספרו מה שכתבתי הם אומ' אינו כ"י ואחרים או' כ"י ומה דתני ר"ח עלה אין מעלין ואין מורידין ועלה א"ר יוסי מתני' אמרה כן וברור הוא שאלו היה לו הירו' אשר כתבתי לא היה אומ' מ"ש והאמת יורה דרכו וכמה קושיות יש לי על מ"ש בזאת הסוגיא וכיון שמה שכ' כתב מתו' ספר מוטעה די במ"ש:
ועדיין נשאר עלינו לתרץ לשון הירו' אחר אשר משם הביא עיקר הראיה מהר"י קילון ז"ל לסברתו דאין נאמני' לומר אין זה כ"י בפרק בתרא דשבועות שטרי חוב המוקדמי' פסולין מפני שמיפה כחו והמאוחרים כשרי' מפני שמגרע כחו ואמ' עלה בירו' מי מודיע פי' מי מודיע לנו שהיא מוקד' ומתרץ ר"ש בר בא בשם ר' יוחנן עדים החתומים על השטר ופרכי' לא כן אמ' רשב"ל עדי' החתומי' על השט' נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד והיאך מגידי' וחוזרים ומגידין ומשני תמן אותם שאמ' לא חתמנו כל עיקר שהם עוקרים הגוף אז אין נאמנים ברם הכא הוא אמ' ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו ורצה הרב הנז' להכריח מכאן שר"ל מיירי אפילו אין כ"י יוצא ממקום אחר דאל"כ מאי פריך לרבי יוחנן הוי ליה לשנויי דלא מיירי ר"ל אלא בשכ"י יוצא ממקום אחר ור"י בשאין כ"י יוצא ממקום אחר:
ותמה אני איך חשב הרב זה להכרח דאי באין כתב ידם יוצא ממקו' אחר מיירי מתני' דקאמ' שטרי חוב המוקדמי' פסולי' מאי בעי מי מודיע ומאי חדושי' דר"י עדים החתומי' בשט' מודיעים פשיטא דכיון דאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים להודיעו @77[תמה אני על מורי זצ"ל כי נר' שעושה מערכ' על הדרו' במה שהקשה מאי חדושיה כו' אחר שנר' דפליג אדריש לקיש כפי דע' המקשה מה חידוש צריך יותר והמקשה מעיקרא כשאמ' מי מודיע סמיך אדר"ל דכיון שנחקר' כו' א"א לומר שהעדי' מודיעים עד שהמתרץ גלה לו תמן כו' ודב' זה ק"ל גם מה שהביא מר"ש ז"ל נפלאתי הפלא ופלא שהרי מהררי"ק ז"ל הביאו וכמעט יש לו ראיה מדברי ר"ש לע"ד שהרי כת' ר"ש אפי' וכו' דמשמע דמדאורייתא אפי' אין כת' ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים וכי כתב ידם יוצא הם אינם נאמנים אפי' מדרב' וא"כ כונת המקשה לומ' שא"א לומ' פסולים דכיון דכשכתב ידם יוצא השט' כשר אפילו אדרב' כי אין כת' יוצא ממקום אחר נהי דלא גבינן ביה מדרב' מכל מקום פסול לא מיקרי ומשני כו' איני מבין איך זכה]@88 אבל לפי מה שחשב המקש' דבשט' מקויים עסקינן בעבו' זה הקשה מי מודיע וכשאמר ר"י עדים החתומים על השט' הקשה מיד מדרשב"ל על ר"י עד שתרץ לו התם שאומרי' לא חתמנו וכיון שכ' ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים לומר לא חתמנו וכמו שכ' בירו' עצמו בלשון שכת' לעיל הם אומ' אינו כת' ידינו ואחרי' אומרים כת' ידם ומי לנו גדו' מהר' ר"ש ז"ל ומביא זה הירושל' דפ' בתר' דשבועו' וכת' ופרי' מדרשב"ל דנעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד אפי' מדרבנן היכא דכת' ידם יוצא ממקום אחר דאי אין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לפוסלו כדמוכח בפ"ב דכתו' ומשני ההיא דר"ל בשאומרים לא חתמנו דאינם נאמנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ע"כ לשון הר"ש ז"ל והרי ברו' מדבריו דדוקא בשכתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים לומר לא חתמנו אבל כשאין כתב ידם יוצא ממקום אח' ודאי נאמנים לומ' לא חתמנו והרי זכינו להוכיח במה שאין ספ' שאפילו בדאורייתא אם יאמרו העדים לא חתמנו כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר שהם נאמנים:
ועתה נבא לענין החדוש האחר אשר כת' הרב הנז' דעדים החחומים על השטר אעפ"י שלא נתקיים בשום צד נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד מדאורייתא ותמהני מגדולת חכמתו היאך כת' דבר זה בפשיטו' מבלי חולק כי נר' כי הוא אליבא דכ"ע וכמה גאוני עולם ורוב הפוסקים אשר מימיהם אנו שותי' התוס' @77[רוא' אני שהתוס' הסכימו לדעת מהררי"ק ז"ל פ"ב דכתובו' עלה י"ט וז"ל ופי' הקונ' במקום אחר דטעמא משום דדבר תורה אין צריך קיו' דעדי' החתומי' על השט' נעשה כמי שנחקר' כו' ורבנן הוא דאצרכוהו קיו' כי טעין מזוייף כו' עד וכן נר' לר"י גם בתוס' פ"ב דיבמות על משנת מת הרגתיו כו' לא ישא את אשתו וכן בתוס' הרא"ש שם כתב כן בפשיטו' בשם ריב"א]@88 הרא"ש והר"ן ועל הכל הרמב"ם ז"ל וכמ' אחרי' נגררי' אחריה' אינם סוברים כן. ונעשה עק' וסר מדברי הרמב"ם ז"ל הלכות עדות פ"ג וז"ל דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנא' ע"פ ב' עדים יקום דב' מפיה' ולא מכת' ידם אבל מדברי סופרים שחותכים דיני ממונו' בעדות שבשט' כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ע"כ הרי דברי הרמב"ם בהדיא שאפי' שטר גמור החתומים עליו עדים עדותן הוא מדרבנן ואיך פסק הרב הנז' בהדיא שיהא מקודש מדאורייתא ואם לא היה שום אחד מהפוס' בזאת הסברה רק הרמב"ם לא היה ראוי להשמיט דבריו כ"ש דהא מלתא תליא באשלי רברבי כמו שהוכיח גם מה שהסכים הרב הנז' דעדים החתומים על השטר קאמר ר"ל נעשה כמי שנחקר' כו' מדאו' קאמר נר' לע"ד שאנו מוכרחי' לומר שהוא מדרב' ולא מדאור' והכי דייק לישנא דירוש' פ' בתרא דשבועות ופ"ב דכתובות בשני המקומות כתב בירוש' אמר ר"ל עשו עדים החתומים על השט' כמי שנחקר' עדותן בב"ד ומאן עשו אלא רבנ' ומצינו שנחלקו המפר' הא דאמר' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מהיכא נפקא לן אית דאמרי מואם לא יגיד ואית דאמרי מעל פי ב' עדים יקום דבר ובעדי' החתו' על השט' לא שאל מנ"ל משום דפשי' דהוא מדרב' ונוס' על כ"ז מ"ש אני אוכיח שיודה מהר"י קילון ז"ל כמ"ש הנה בסוף התשו' כת' אך לבי מגמגם מ"ש בעל הלכות גדולות אומר בשם מר יהודאי גאון סהדא דחתם על השטר ואמר אין חתימתי היא מיהו לא קים לי במאי דכתב ביה מהימן והקשו רבנן קמיה אלא מעת' האי שטר' דאתי מעלמא ומקיימינן ליה בחתימ' ידי סהדי דחתמי עלה היכי מוקמי' לה דלמא אי הוו סהדי הוו אמרי לא קי' לן במאי דכתוב ביה והד' להו לכתחלה לא אמינא אי אמרי אינהו דלא קים להו מהמני וכ"כ הרמב"ם ז"ל שטר שיצא לב"ד ובאו ב' ואמרו כ"י הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זה כו' לא נתקיים השטר והרי הוא כחרס עד שיתברר עדותן א"כ הא דאתינן עלה אפי' היו או' חתמנו אבל לא ראינו שקדשה היו נאמנים לו' לא ראינו הקדושין כ"ש כשאומרי' שאין זו חתימת' מיהו בלא"ה לא נהירא לי דמר יהודאי והרמב"ם ז"ל ע"כ הנה משמע מדבריו שא' דברי מר יהודאי והרמב"ם ז"ל אמת @77[גם בדברים אלו אני תמי' שהרי חלק מהררי"ק ז"ל חלוק יפה ומורי ז"ל העלימו:]@88 נאמנים לו' לא ראינו הקדושי' והנה הר' הנז' מוכרח לומר שדבריהם אמת כי כל יסוד חומרת הר' הוא על הירו' כמ"ש והירו' פוסק כהרמב"ם ור' יהודאי א"כ נהרס היסוד אשר עליו בנה כל דבריו כי הירו' לא יסתור את עצמו והנה כת' הרא"ש פ' האשה שנתארמלה ומתוך הירו' מוכיח דאם העדים שכחו לגמרי המלוה דאף מתוך ראיית השט' אינם זוכרים אותו מודו רבנן דצריכים לצרף עמהם אחרים וכן פסק הרא"ש והר"י בנו ורי"ו והרמ"ה וכמה גדולים נמשכים אחריהם גם רי"ו כת' בשם התוס' דהירו' פי' כדברי הרמב"ם גם מ"ש הר' הנז' דשמא לא אמרי' כן אלא בממונא זהו עם יסוד דבריו שחושב שעדים החתומים על השטר דאורייתא ובממונא אקילו רבנן והרי כתב הרמב"ם בהדיא שבין בדיני ממונו' בין בדיני נפשות אין מקבלין עדות אלא מפי העדים מדברי תורה וא"כ נתבטלו דבריו מעיקרן כיון שהירוש' סוב' כרמב"ם וגאוני עולם פוסקים כמותו @77[גם בזה איני רואה השגה ולא ביטול שאעפ"י שבדין זה דמפיהם ולא מפי כתב' שוים מ"מ בעדים החתומים על השטר חלקו חכמים אע"ג דמדין תורה הוי עדות לפי דע' מהררי"ק מ"מ יש כח לחלק בממון דהפקר ב"ד הו הפקר מה שאין כן באיסורא כמ"ש מהררי"ק וק"ל:]@88 א"כ ע"פ דברי כלם יכולים העדים לומר לא נתקדשה ואכתוב קוצר דעתי ביסו' דברי הרמב"ם שכותב שמדברי תורה אין עדות בשטר דמפיהם ולא מפי כתב' ודע' הפוסקים המחכימים עמו בזה ואומר כי יסוד הדין הז' הוא אי קי"ל כר' אלעזר דאמ' פ' המגרש עדי מסירה כרתי דאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם ואמת הוא שגם הרי"ף סובר שגם עדי חתימ' כרתי @77[אם זה הוא היסוד איך הרמב"ם שהוא ראש סברה זאת כתב פ' ח' מגיטין חתמו בו ב' ועבר ונתנו לה בינו לבינה או שנמצאו עדי מסירה פסולין הרי זה כשר]@88 אבל הרא"ש ז"ל כתב בפסקיו וז"ל ומדקאמרי בכל דוכתא עדי מסירה כרתי משמע שאין הכריתות תלוי אלא בעדי מסירה וזולתם אינו גט כלל והא דקאמר אין העדים חותמי' על הגט אלא מפני תיקון העולם לא קאמר שלא יהיו צריכים לעדי מסירה בשעת חתימה אלא ה"ק תקון העולם הוא שיהיו גם עידי חתימה עם עדי מסירה כדי שלא תצטרך לחזור אחר עידי מסירה היום ולמחר כשתביא הגט לראיה דכיון שהגט בידם ועדי' חתומים בו תלינן דמסתמא בהכשר נעשה גם בעדי מסירה שהכל יודעים שאין דבר שבערו' פחות משנים וא"א להתיר אלא אם לא נמסר לה הגט בפני שנים כו' ובסוף כתב וכן פי' ר"ת הרי נתבאר דעת הרא"ש ור"ת דעדי חתימה בגיטין מפני תיקון העולם גרידא ואין אשה מתגרשה בהן לא מדאוריתא ולא מדרבנן והנה הרא"ש ור"ת אבות העולם הם וכמה פוסקים נמשכים אחריהם וסוברים דעדי חתימת הגט מדרבנן דמדאורייתא לא מעלין ולא מורידין ואפי' מדרבנן אינם רק לתקון העולם גרידא גם התוס' והרא"ש כותבין דהלכה כר' אליעזר בגיטין ובשטרות ועידי מסירה כרתי לא עדי חתימה גם הרמב"ם פ' י"ז מה' מלוה ולוה פסק כר' אלעזר בשטרות והרי נתוספו גאוני עולם והסכימו לסברת הרמב"ם דחתימת העדים בשטר מדרבנן והיאך כתב מוהרי"ק בפשיטות כי הוא מדאורייתא גם הר"ן פוסק כר' אלעזר בגיטין ובשטרות ועכ"ז מעמיד דברי הרי"ף דבעדי חתימה לחוד מתגרשת כו' וז"ל פ' המגרש דרבי אלעזר סבר דעדי מסירה בלחוד כרתי ועדי חתימה לא כרתי והיינו דאמרינן בכל דוכתא דר' אלעזר ס"ל עידי מסירה כרתי ולא אמרינן אף עידי מסירה ומיהו מאי דמודה ר' אלעזר דעידי חתימה מהני היינו משום דס"ל דהמסירה כורתה כל שיש בשעת' עדים בדבר בין שהם מעידים על המסירה עצמה או על גוף הדבר ומעת' מה שמודה ר' אלעזר שגט החתום בעדי' כורת אעפ"י שלא נתן בעדי מסיר' כמו שמוכיחות כל אותן הראיות שכתבתי למעלה לאו משו' דס"ל דעדי חתימה כרתי אלא שהמסירה כורתת מכיון שיש עדים על עיקר הדבר דהוי להו עדי חתימה כעידי מסירה שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרו לאשה ונמצאו כאלו הם עצמם מעידים על המסירה ע"כ הרי גם הר"ן עם העמדת דברי הרי"ף בסברה ישרה ונכוחה פוסק כר' אלעזר בגיטין ושטרות וכל היכא דליכא מסירה אין השטר ועדי חתימתו מועילין ויספיק כל זה בגריעות השטר כי כל היכא דליכא מסירה מוסכם מעמודי עולם. וגם זה מספיק לבטל ההכרח שהבי' הרב הנז' ממ"ש ריש פ"ק דגיטין עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך קיום כי לדעת כל הגדולים שהזכרתי הוא מדרבנן והנה הרמב"ם הלכות גרושין פ' ז' כתב דגט שלא נתקיים אם בא הבעל וערער אינה מגורשת ופ' יוד כת' כי כל מקום שאמר אינה מגורש' בחיבורו הוי גט בטל מן התורה ועדיין היא א"א גמורה אם נשאת תצא והולד ממזר ע"כ וברור הוא שזה שלא כדברי הרב הנז' ופשט השמוע' דההיא דפ"ק דגיטין ברורה לכל מבין לדעת הרמב"ם ז"ל:
ואבא עת לפרטות גריעו' שטר הקדושין דגרע מכלהו שטרות כדמוכח פ' ארבעה אחי' דבעינן התם מפני מה לא תקנו זמן בקידושין @77[נר' דאפשר דשאני שטר ראי' משט' קניה דההיא דארבעה אחין מיירי בשט' שהוא עצמו הקדושין:]@88 ומסקינן אי בעי תימא משום דלא אפשר היכי לעביד לינחיה גבי דידה מחקה ליה לינחיה גבי דידיה זמנין דבת אחותו היא ומחפה עליה לינחיה גבי עדים אי דדכירי ליתו לסהדו ואי לא דכירי זמנין דחזרו בכתבא ואתו ומסהדו ורחמנא אמ' מפיה' ולא מפי כתב' וכתב הרי"ף ז"ל על הא דמפיהם ולא מפי כתבם וז"ל ומסתברא לן דכי אמרי' מפיה' ולא מפי כתבם דלא הויא ליה עדות שבכתב עדות ה"מ היכא דאיתיה לשטרח תותי ידי סהדי דרמ' דלא נפקא לה סהדותא מתותי ידיהון דסהדי כמה דלא מסהדי בה עד השת' דמיא דהא אי באו כבשי ליה לשטרא ולא מסהדי הלכך אי מדכירי ליה לסהדות' ומסהדי לה ע"פ הויא עדות ואי לא לא הויא עדות אבל שטרא דנפיק מתותי ידי בעל דין לא אמרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם עכ"ל והק' עליו הראב"ד דא"כ העדים שחתמו על השטר ולא הספיקו למוסרו לבעלים עד ששכחו עיקר עדותן יתבטל דמפיהם אמר רחמנא ולא מפי כתבם ומקרעי' כמה שטרי בשוקא פירש הוא ז"ל דשאני הכא שאין ראוי' למוסרו לבעלים דדלמא מחקי ליה לזמן הלכך ה"ל ההוא שטרא כעדות ע"פ וכתב הרשב"א שגם כוונת הרי"ף היה כמו שפי' הראב"ד ולפי שאין השטר הזה אלא כעין פנקס אבל שאר שטרות אף אם נשתהא ביד העדים עד ששכחו עדותם לא מקרי זה מפי כתבם וזהו דעת הרש"בא ובעל המאור כתב דהפרוק הנכון הוא כך מפי כתבם פסולה עדותם אבל מפי כתבו לא וכל שטרי הלואה ומקח וממכר הלו' והמוכר הוא שמצוה את העדים ואומר כתבו וחתמו וכן בגיטי נשים ואין זה מפי כתבם של עדים אלא מפי כתבו של בעל הדבר והכא דכתבי מנפשייהו או משטר שצריך לומר כתובו ולא אמר להם כתובו הא ודאי מפי כתבם הוא עכ"ל הרז"ה ז"ל וכתב הרמב"ן על זה גם הפרוק יצא מכלל פרוקו של רבינו הגדול וחוזר אליו שא"כ למה לא תקנו זמן בקדושין ולינחיה לשטר גבי עדים וליתו כתב' לבי דינא ונדון בו שהרי כתבו של בעל הדב' הוא ולא כתובו של עדים שאם תקנו זמן בקדושין מדעת שניהם הוא כותבו והרי נתן ליכתב הזמן כשם שנתן ליכתב השטר מעצמו אלא צריך הוא לפי' רבנו שכיון שאין הזמן הכתוב בשטר עושה מעשה שטר אלא ביוצא מיד העדים מפי כתבם הוא ועכשיו שודאי יצא מתחת ידם כשקדש בו את האשה ואח"כ הפקדתו אין זה דומה לשטר שביד שליש דכיון דברשות בעל השטר אינו משמש כלום אלא אהימנותא דעדים סמכי' וברשותם של עדים צריך להיות מונח דאינו אלא כשטר משמש שכתבוהו עדים לדוכרן פתגמי דהוו באנפייהו וזה פירוש לפירוש של רבנו הנה דברי הרמב"ן קרובי' לדברי הרשב"א ז"ל והם הם וגם הרשב"א אמר שמה שכתב מצאו בספר הזכות להרמב"ן ז"ל גם דברי הרז"ה לדעת הרמב"ן מסכימי' לדברי הרי"ף ועכ"ז קשה בדברי הרי"ף שתלה הדבר דאי בעו כבשי ליה לשטר ואם כן כל שטר שהוא ביד העדים מפי כתבם קרינן ביה דכיון דאי בעו כבשי ליה ונלע"ד שעיקר טעם הרי"ף כדברי הרמב"ן והרשב"א עם מעט תוספת דבשאר שטרות כיון שבשעת חתימת העדים חתמו על מנת לתת אותו ביד בעל השטר ולהיות בידו ה"ל כמי @77[בער אנכי מאיש שהרי כ"ז מיירי בשטר שהוא עצמו הקדושין כמו כסף ואותו שטר הוא שאמרו שלא תקנו בו זמן אבל כאשר הקידושין בדב' אחר והשטר לראיה ה"ל כשאר שטרו' שנעשה ליתן ביד המקדש כדי שלא תוכל להכחיש גם קשה שאינו פסול מפני שיש זמן דמאי דמקשה בגמ' הוא למה לא תקנו זמן כמו שתקנו בשאר שטרות ותרצו משום דזמן בשטר קדושין אינו משמש דמ"ד משום פרי ארוח לית פרי למ"ד משום זנות משום דלא מהני הילכך לא תקנו כדי שלא יפס' כמו שפוסל בגט אבל בקדושין כיון שלא תקנו זמן א"כ לא מעלה ולא מוריד בין שיש בו וב"ש בו:]@88 שנתקרה עדותן בב"ד ואחר שהוא כמו שנחק' עדותן בב"ד אין לחשוד אותן שיכבשו השטר שהרי העידו עליו אבל הכא שנעשה השטר וחתמו עדים עליו ע"מ שצריך לחזור השטר מיד לידם ואינו יכול להתעכב ביד בעל הדבר כלל אין זה כמי שנחקרה עדותן ולא העיד' בדבר כלל אלא הרי הוא כשט' משמש בעלמ' ויכולין לכבוש אותו בלא איסור כלל שהרי כפנקס בעלמ' הוא הנה מבואר מהך סוגיא ומדברי גאוני עולם אשר דברו וכתבו עליה הראב"ד הרז"ה הרמב"ן והרי"ף ז"ל דשטר קדושין שיש בו זמן כיון שאין ראוי למוסרו לבעלים דדלמא מחקי לזמן הלכך ה"ל ההוא שטר כעדות ע"פ וה"ל כפנקס בעלמ א ולא כנחקרה עדותן בב"ד והרשב"א והרמב"ן מעידים שדע' הרי"ף כדעת הראב"ד והרז"ה א"כ שטרות אלו דנ"ד שיש בהן זמן אין להם דין שטר אליבא דכ"ע:
ואחר אשר הצעת ההצע' הזאת אביא השגת הרמב"ן על הרמב"ם על מה שכתב בכל שטרו' מדברי סופרים הוו שדנין בהם שאלו מן התורה מפיהם ולא מפי כתבם אמ' רחמנ' כתב הרמב"ן על דברי הרמב"ם אלה דלאו מלת' היא דשטר גיטין וקדושין באורייתא כתיבי ושאר שטרות נמי בקבלה כתיבי וכתוב בספר וחתום והעד עדים ובפרק השולח תנן העדים חותמי' על הגט מפני תיקון העולם ומקשינן מפני תיקון העולם דאורייתא היא וכתוב בספר וחתו' והעד עדים אלמא דאורייתא היא בין בגיטין בין שאר שטרו' ועוד היכי מתפרשא ליה שמעתין מה בין מונח גבי דידה וגבי דידיה דמהני למונח גבי עדים דקרי ליה מפי כתבם ע"כ ונלע"ד שדע' הרמב"ם כך הוא דכל שטר שהיו עליו עדי' ודנין ע"פ מדרבנן הוא דהוא פוסק כר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי והעדים שחותמי' על הגט מתקנת חכמי' הוא כ"כ בהלכות גרושי' פ"ה והכי מתוקמא ההיא דהשולח דאין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם כר' אלעזר א"כ מה שדנין ע"פ חתימת העדים שבשטר מדברי סופרים הוא ושמעתין דהכא הכי מתפרשא אליביה דאי הוה איפשר להניח שטר קדושין ביד האשה או האיש הוה ליה כשאר שטרות דגזור רבנן דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד אבל השת' דא"א להניחו אלא ביד העדים אינו כמי שנחקרה עדותן כדלעיל וא"כ לדאורייתא דמפיהם ולא מפי כתבם כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם ז"ל:
ועתה אדבר את כל חכמי לב האם אחרי הרמב"ם ז"ל התוס' והרא"ש ז"ל וכמה גדולים נמשכים אחריה' אומרים דעדים החתומים על השטר מפני תיקון העולם דהלכה כר' אלעזר דעידי מסירה כרתי איך נחוש לדברי מהרי"ק ז"ל דקאמר דהם מדאוריתא ואפי' אין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואין עדים שהוא כתב ידם והחתומים אומרים לא חתמנו וכבר הוכחתי מהירושלמי ומהגמ' דילן דא"א להעמיד דבריו עוד אני תמה להפליא ממהרי"ק כיון ששטר עדות הקדושין אשר עליו דן וכתב מה שכתב היה כתוב בו זמן איך לא חשש לסוגי' פ' ד' אחים שהבאתי אשר הוא ברור מתוכה אליבא דכ"ע דאין השטר שטר רק כשטר משמוש בעלמא וא"כ אחר הדברים והאמת האלה דברי שטרו' אשר נכתבו בנ"ד אין להם דין שטר כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואין כאן אלא קדושין דעד א' דלא חיישינן להו ואיני חושב שום ראיה לסתור דברי מהריק"ו וראיה לדברי בדברי הרב הנז' בעצמו שכתב שלדברי רב יהודאי גאון והרמב"ם יכולין לומר לא נתקדשה והוכחתי כי הרא"ש ז"ל ובנו ומשרים והרמ"ה וכמה גדולים סוברים כמותם וע"פ הירושלמי ומזה הירושלמי נתבטלו כל ראיותיו כי הירושלמי לא יסתור דברי עצמו כמ"ש ונוסף עכ"ז הרשב"א בשתי התשו' הלכה למעשה שכל שאין כתב ידן יוצא ממקו' אחר אין משגיחין על הכתב ואין אומרים בכי הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכתב עוד ואפי' כתב ידם יוצא ממקום אחר אם אמרו מזוייף הוא הכל תלוי בראייה גם כתב בסוף התשו' אם הא' מכחיש והא' מודה דתרוייהו בפנויה קמסהדי וה"ל דקאמר נתקדשה ה"ל חד ואין דבריו של א' במקום ב'. עוד כתב בתשובה אחרת על כיוצא בזה אין עדו' שבשטר עדות אלא בשטר שנעשה מדעת המתחייב @77[ר"י בפ' האשה שנתארמלה עלה כ' על ברייתא דכותב אדם עדותו דבור ורבי יוחנן אמר אף על פי שאינו זוכרה כו' כתב וז"ל ועוד אור"י דלא בעינן דעת שניהם כו' עי"ש:]@88 כבשטר מקנה שממנו אנו למדי' שנאמר וכתוב בספר וחתום כו' ושהמוכר צוה לכתוב ולחתום וכן כל כיוצא בזה אבל כל שטר שלא נעשה מרצון המתחיי' אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיה' הוא זה והכא נמי אם חתמו העדים שלא מדעת המתקדש' אין סומכין על עדות זו עד שיבואו ויעידו בפניהם עכ"ל כללא דמלתא בשתי התשו' עולה מדבריו שהוא מתיר הלכה למעשה בנדון כיוצא בזה דאין כאן רק קדושין דעד א' דלאו מלתא היא כנז' על כן אני אומר אם יחכימו החכמים השלמים המובהקים אשר בשאלוניקי להתירה בלא גט גם אני מסכים ונר' לי שהוא קדושת ש"ש ההתר הזה בכיוצא בזה לשבר מתלעות עול ועיני רשעים תכלנה הנותנים עיניהם בבנות ישראל ופורשים רשת עמל ואון לרגלי קדושתן וראיתי להעתיק התשובה הנז' סמוך לדברי אלה להשען עליהם כעל מגדל עוז ועפל ובחן הדע' אבטח בשם ה' ואלדי יהיה עמי נאם הצעיר יוסף בכמה"ר שלמה טאיטאצאק ז"ל דברי הרב אינם צריכים חזוק וכבר אירע הלכה למעשה פה שאלוניקי בכבודה אחות ה"ה יצחק טאזארטי נ"ע וכל חכמי העיר גם הקדושים אשר בארץ המה כלם התירוה להנשא באין מוח' ולולי שאין לי פנאי גם הרץ אץ ללכ' הייתי כותב באורך על חלוק אחד שיש בנדון זה והוא דאע"ג דקי"ל דעדים החתומי' על השטר נעשה כמי שנחק' עדותן בב"ד זהו דוקא כשהובא השטר בב"ד וקראוהו ב"ד והוחזק בב"ד שוב לאו כל כמינייהו לומר לא חתמנו או מבודים היינו כיון דאתחזק שטרא בב"ד הוי כאילו העידו על מה שכתוב בשטר וכיון שהגיד שוב אינו יכול להגיד אבל אם קודם דאתחזק שטרא בב"ד אתו סהדי ואמרי לא חתמנו או לא היו דברים מעולם ועל שקר חתמנו ואחר אשר העידו זה הובא השטר בב"ד וקראוהו ב"ד בהא ודאי לא אמרינן דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ודברי השטר מעלו דהא כבר הורע כח השטר קודם שהובא בב"ד ונחקרה עדותם מפיה' קודם שתחקר מפי כתבם ועדיפ' חקירות פיהם מחקירת כתבם בשקדמה פיה' לכתבם דהא אפילו לה היה כתבם אלא פיהם ממש היה אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כ"ש בהיות כתבם ולא פיהם דפיהם שהעידו בפני ב"ד קודם כתבם דעדיפא ואמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומה שהעידו בפיהם לפני ב"ד הוי עדות ומה שחתימת' מעידה אח"כ על השטר הוי חספא בעלמא ולא עדיפא מאלו הוו חוזרים ומעידים בפיהם ממש דאמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ובנ"ד קודם שהביא השטרות בב"ד נשבעו העדים בפני ב"ד שלא ראו קדושין מעולם וכשאמר המשדך שהיה לו שטרי קדושין חתום מידיהם שאלו הב"ד לעדים מה זה שאתם אומרי' שלא ראיתם קדושין והנה אומר שיש לו שטרות חתומים מידכ' וענו ואמרו בכח אלות ושבועות שהאמת הוא שלא ראו קדושין מעולם רק שע"י הסתה ופתוי חתמו שקר ואחר הדברי' האלה הובאו השטרות בב"ד ויהיו נקראים לפני ב"ד ואע"ג דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד לא עדיף מאלו הוו הם עצמם חוזרים ומגידים ואומרים שראו קדושין דהוה אמינא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כל שכן השתא דלאו פיהם הוא דחוזר ומגיד אלא כתב' דודאי לא משגיחין בהאי שטרא כלל והרי הוא כחרס הנשבר ובכה"ג ברי לי דאפילו הרב הגדול מהרי"ק היה מתיר בלי ספק ולא היה מצריך גט הנלע"ד כתבתי הצעיר חיים ב"ר יעקב עובדיה זללה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |