שו"ת מהרי"ק/קעה
|
< הקודם · הבא > |
לבקשת האשה ההגונה אשר ישבה עגונה. זה כמה ימים ושנים בשריותא דא אמינא להראות פנים. ויסתיים בקטנים. אחרי נפתח באדוני אבי יצ"ו תפארת הרבנים והוא כי הנראה לע"ד דבר פשוט שמאחר שהעיד הר' מנחם בר' אברהם ששמע מג' או מד' בני ברית שהאחד שהמיר דתו וצולע על יריכו והיה אומר שהיה בן הקדוש רבי ישעיה ואח"כ שמע מהם שהיה מת כמבואר למעלה דאיתתא שריא בלי שום פקפוק ואע"ג שהם לא היו מכירין אותו ולא יודעין שמו כ"א על פיו פשיטא דמהני ואפילו בפעם אחת שאומר ששמו כך די בכך וראיה ברורה מדגרסי' בשילהי יבמות (דף קכב) מעשה באדם א' שבא להעיד וכו' אומר לו ר' טרפון היאך אתה יודע בעדות אשה זו א"ל אני והוא היינו מהלכיו בדרך וכו' עד אמרתי לו יישר כחך אריה א"ל יפה כוונ' שכך קורי' אותי בעירי יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא לימים חלה ומת והשיא ר"ט את אשתו הרי לך דאע"ג דלא הוחזק לו ששמו יוחנן בן יונתן כ"א בספור בעלמא באקראי כדאומר לו יפה כוונת וכו' אפ"ה השיא ר"ט את אשתו ה"נ ל"ש ומתוך ראיה זו שהבאתי הוכיח רבינו אשר דלא בעינן שיכיר העד אותו שמעיד עליו שמת רק שידע שמו וסמך עליו הלכה למעשה. ומאחר שהם אמרו לו אח"כ שאותו המומר הצולע שחלה ומת אין לך עדות גדול מזה ואם היו באין לפנינו ומעידין ע"פ הדברים האלה היינו מתירין אותה כדהוכחתי לעיל ה"ה שיחשב זה רבי מנחם כעד א' דהא הלכה רווחות בישראל היא דעד מפי עד כשר לעדות אשה ואפילו היכא שהעד הראשון אינו מתכוין להעיד כמו ששנינו אפילו שמע מן הנשים מת איש פלוני כו' רבי יודא אומר אפילו שמע מן התינוקות אומר הרי אנו באין מלספוד איש פלוני כו' וגדולה מזו שנינו בתוס' אפילו שמע קול המקוננות שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו גם מתוך דברי הפוסקים יש להוכיח כך ואין זה צריך אריכות כלל ואם נפש אדם לומר הרי כתב הרמב"ם וז"ל ישראל שאומר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו כו' אין אומר באומדן דעת שהוא פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו עכ"ל משמע דבעינן שמזכיר שם עירו בעדותו והכי נמי תניא בתו' אין מעידין עליו עד שיהא מכירין שמו ושם עירו נראה לפי עניית דעתי דהיינו דוקא היכא שאין מזכיר שם אביו אז צריך לומר יוסף שממקום פלוני או שמעון שממקום פלוני אבל אם אמר יוסף בן שמעון מת אז אין צריך להכיר ולהעיד על המקום דטפי איכא הכירא בשם אביו מבשם מקומו. ותדע דכן הוא שהרי הרמב"ם עצמו כ' בסמוך לו וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני בן פלוני או נהרג פב"פ ונודע שהוא בן ישראל הרי זה תנשא אשתו עכ"ל וכן כתב גם בסמ"ג עוד כתב הרמב"ם וז"ל וכן מי שנשתתק ובדקו אותו עד וכתב שמת פלוני בן פלוני תנשא אשתו עכ"ל הרי לך שלא הזכיר שם העיר מאחר שהזכיר שם האב ואפי' נמצא כתוב בשטר כ"ש וכ"ש בהעדאת עדים דעדיף ומ"ש הרמב"ם וז"ל ראו א' עומד מרחוק ואומר שהוא פלוני בן פלוני ממקום פלוני והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו משיאין את אשתו עכ"ל אפילו נאמר דדוקא נקט ממקום פלוני ואפילו שהזכיר שם אביו פשיטא די"ל דדוקא התם צריך לברר העדות יותר שהרי כשמצאוהו מת לא מצאוהו בצורת אותו האיש שהזכיר ואם לא שהזכיר שם מקומו היה לנו לתלות בתרי יוסף בן שמעון כיון שאין אנו מכירין אותו בצורתו ולא היינו תולין בהשתנות נחש אבל עכשיו שהזכיר שם עירו אז יש לנו לתלות יותר בהשתנות הצורה מחמת הנשיכה משנתלה בתרי יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת מאחר שלא הוחזקו ואין אנו יודעין אלא זה שהוא בעלה של זו אבל היכא שהעדים הכירוהו בצורתו פשיטא דסגי בשמו ושם אביו וכן מוכיח מתוך תשובות רבינו יואל הלוי וששאלת על האשה אם מותרת לינשא אם לאו אומר אני אחר שרבי יוסף מעיד מפי עד שמת ר' אשר ב"ר יוסף אשתו מותרת לינשא אע"פ שר' יוסף אינו בפנינו שיעיד עדותו אלא כתב ידו שמכירין העולם כו' עכ"ל משמע בהדיא דאין צריך להזכיר שם העיר כ"א שמו ושם אביו כ"ש וכ"ש הכא שמעידין על שמו ושם אביו ועל קדושת אביו ועל המרת דתו וצלעתו דאין לחוש לאחר שיהיה בו כל הדרכים האלו וזה נכון וברור. ועוד ראיה ממ"ש הרמב"ם וז"ל בא א' ואומר אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת עכ"ל הרי לך בהדיא שדי לנו במה שהזכירו יצחק בן מיכאל ואפילו שלא הזכירו שם עירו וכ"ת דשאני התם שאמרו לו לשליח כשתלך למקום פלוני אמור להם כו' דנראה מתוך דבריהם מאותו מקום פלוני הוא מדשלחו זה לאנשי אותו מקום כ"ש הכא שאמרו לו אתה מנחם שאתה מבני מדינת איילשז"א ויודעם ומכירם כלום אתה מכיר א' מבני הקדוש רבי ישעיה כו' כמ"ש בלשון עדותו של רבי מנחם כמבואר לעיל דודאי נאמר ג"כ דהוי כאלו פירשו לו בהדיא שהיה בן הקדוש ר' ישעיה מאיילשז"א והרי העידו על שם מדינתו ובאותו מדינה לא הוחזק מי ששמו רבי ישעיה בן מהר"ר טודרוס כ"א אביו של אותו נתנאל המומר וזה גלוי וידוע גם עדות ר"מ ב"ר יעקב קיי"להם פשיטא דעדות גמורה היא שהרי היה מכיריו מחיים גם ראוהו מתו העיד שהיה שמו נתנאל גם שם אביו ידע ע"פ דודו הח"ר יודא אחי אביו ופשיטא דע"פ דודו מהני גם יכול להעיד עליו כדפשיט תלמודא בפ' החולץ (יבמות דף לט) גבי ואשתמודעינהו דאחוהי דמתנ' דמן אבוה הוא דהלכתא אפילו קרוב אפילו אשה מהמני וכתב רב אנפס וז"ל והלכתא אפילו קרוב ואפי' אשה וכיון דקי"ל דאשתמודעינן להדין פלני' גלוי מילתא בעלמא דאפילו קרוב ואפילו אשה מהמני דלאו אמילתא דאיסור קא מסהדי ולא אממונא קא מסהדי אלא אמילתא בעלמא קא מגלו דהדין ניהו גברא פלן והא ניהי איתתא פלונית וכיון דמודעינן ליה הכי הרי איתחזיק גבי דההוא סהדא מפומ' דהאי קרוב או מפומ' דהאי איתתא דהאי ניהו פלני' והאי ניהו פלונית הילכך שרי ליה לסהד' למסמך אפומייהו ולמסהד עלויה דההוא גברא או עלוה דהך איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא עכ"ל הרי לך שתלה הטעם במאי דלאו אמילתא דאיסורא קא מסהדי כו'. ואע"ג דבההוא שעתא דמגלו מילתא דאחוהי דמתנ' היא כבר צריכין אנו לעדותו שהרי היא רוצה לחלוץ ולהנשא לשוק בחליצה זו אפ"ה לא חשיב אלא גלוי מילתא בעלמא כ"ש הכא שבשעת שאומר לו הח"ר יודא דוד היבם שזה נתנאל היה בן אחיו עדיין לא היינו צריכין לעדותו שהרי לא היתה זאת האשה זקוקה לפניו עוד כתב דשרי ליה לסהדי למסמך אפומיה ולמסהיד עלויה דההוא גברא או עלוה דהך איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונ' כ"ש וכ"ש בעדות זו דאקילו ביה רבנן נמצא שגם עדות ר"מ עדות גמורה היא מאחר שמעיד שמכירו וידע שמו ושם אביו ושם עירו ואין צריך לכל הני ראיות שכתבתי לעיל ואם יפקפק אדם לו' הלא כ' בעל ס' אה"ע כשיט' אביו דמסתבר' דיש להחמיר שלא להתיר יבמה לשוק ע"פ עד א' כדאהדר ליה ההוא מדרבנן לרבא והכא אין כ"א עד א' שראהו מת והא' הוא עד מפי עד כי היכי דאין עד א' נאמן בה ה"ה עד מפי עד דהא בהא תלי' כדמשמע פ' בתרא דיבמות (דף קכב) נשיב ונאמר דאפ"ה אנו אין לנו אלא כדברי עמודי ההוראה הלא המה רב אלפס ורבינו משה מיימון ורבינו משה מקוצי אשר פסקו כולם כרבא ורב ששת דשרו וכן נהגו רבותינו וקדמונינו וחזי אנו דבתר רישא גופא אזיל ועוד אפילו אם היה המנהג כדברי אבן העזר מה שאין כן מ"מ פשיטא שבזיק' יבם מומר לא היה המנהג כן שהרי כתבו הגאונים דמותרת היא לשוק בלא חליצה ורבינו מאיר הביא ראיה לדבריהם גם נסתפק המרדכי אם דעות מחזור ויטר"י להתירה בלא חליצה היכא שהמיר כבר כשנשאה בעלה כיוצא בנדון דהך איתתא והנה דבר ידוע הוא כי מחזור ויטר"י נתיסד ע"פ רבינו שלמה ולפ"ז אפי' רבינו שלמה מודה בזאת האשה שהיא מותרת בלא חליצה וכן מצאתי כתוב וז"ל וכן מבואר בספר בשר ע"ג גחלים יבמה שנפלה לפני יבם מומר זקוקה ליבם וכו' עד אבל אי בדנסב בעל הוה ההוא יבם מומר קודם לכן לא צריכה חליצה מיניה עכ"ל עוד מצאתי בספר אחד וז"ל מצאתי כתוב בשם ה"ר אברהם הגדול בר' משה מרעגנשבור"ג על יבמה שנפלה לפני יבם מומר וז"ל בזה איכא דברים בגו כי תימא דבעי אפילו חליצה ממנו הלא במקום ערוה הוא וקנאים פוגעין בו כי גם הנבעל' לארמאי קנאים פוגעי' בו עכ"ל גם בהגהות הגדולות מסמ"ק כתוב בשם א' מחכמי נרבונ' שדברי הגאונים עיקר הרי לך כי רבו הפוסקים שמתירין אותה בלא חליצה ואע"ג דפשיטא שאין לסמוך על דבריהם וחלילה להקל בשל ערוה שלא כדעת רבי' שלמה אשר כל ישראל שותין מימיו הנאמנים וכמ"ש רבינו מאיר עצמו שלא מלאו לבו לעבור על דברי רש"י וכי יש לחוש לדברי שניהם כו' מ"מ איכא תרי רובא להתיר האשה חד רובא הוא רב אלפס ורבינו משה מיימון ורבינו משה מקוצי כנגד רבינו אשר ואידך כל הני רברבתא דלעיל דשרי בלא חליצה וכל מי שירצה לחוש למיעוטא דמיעוטא לעגן זאת האשה כנגד המנהג אינו אלא טועה ומעגן בנות ישראל חנם ואין רוח חכמים נוחה הימנו וחלילה לשמוע אליו על דא אמינא דאיתתא שרי'.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |