שו"ת מהרי"ק/קמא
|
< הקודם · הבא > |
סלת נקייה. מבני עלייה. הוותיק ידיד נפשי הח"ר שמואל אייגרא יצ"ו שלום רב באשר לי מעט שעת הכושר אמרתי להשיב בקצרה על שאילותך ששאל לי ימים. ראשונה על הנוהגים להצריך למי שהמירה אשתו ורוצה לקחת אחרת לזכות לה גט למומרת על ידי אחר כדי שתתגרש בו. אם תחזור בה ושאלת האם צריך ומי מהני. הנה לא באתי לחלוק על המנהג במקום שנהגו כן דנהרא נהרא ופשטיה אמנם דע לך שאין מנהגינו בכך דלמה נצריך לעשות כן דאי משום תקנת הגאונים שלא לישא שתי נשים פשיטא. שלא הייתה כוונתם אלא בנוהגות מנהג ישראל ודת משה ויהודית ולא לזו שהמירה בתורת משה דגדולה מזו כתב ראב"ן ומביאו המרדכי בכתובות פרק אעפ"י. גם מורדת בבעלה דבדורות הללו שאין אדם נושא ב' נשים דלא משהינן ליה אגיטא. משום שיוסרו כל הנשים קנסינן לה ושרינן ליה לישא אחרת והיא תשב ותתעגן ק"ו בזו שהמירה באביה שבשמים ואף על גב שיש קצת לדחות ראיה זו מ"מ הדעת מכרעת והסברה מוכחא שלא תקנו מעולם בכיוצא בזה:
ועוד דפשיטא דלא מיקרי נושא שתי נשים אלא כשהראשונה מותרת לו אבל כשהיא אסורה עליו כגון זו שזינתה כמה וכמה פעמים כיון שהמירה ונשתקעה בכותים פשיטא דאין זו אשתו לעניין זה. ואף כי עדיין היא אשתו לחייב הבא עליה משום אשת איש כיון שאסורה עליו עולמית.
ואשר שאלת אי מהני נר' לע"ד דודאי לדברי רבי שלמה שפירש בשילהי האשה שלום (יבמות דף קיח) הא דאיבעיא לו התם מהו לזכו' גט לאשה במקו' קטטה. וכן במקום יבום שהספק הוא האם תתגרש מיד שזכה האחר בגט בשבילה ואם לאו דודאי הכא מתגרש המומרת משזכה האחר בגט בעבורה שהרי ע"כ לא קא מיבעיא לן התם אלא משום דדילמ' צוותא דגופא עדיפא לה וכדפשיט מדריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. הא לאו הכי פשיטא ליה דמזכין וא"כ הכא ליכא צוותא דלא שייך בה טב למיתב טן דו וכו'. שהרי היא אסורה עליו עולמית ודאי מזכין. וכן נמצא בתשובות בשם רש"י שהתיר לזכות גט במקום יבום קטן וכי יש דעת במרדכי כל שכן הכא דאיכא למימר דמודו כ"ע כדפי'. אמנם לדברי רב אלפס בפ"ק דגיטין גבי הא דתנן האומ' תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרו' זה לעבדי דבעבד אין יכול לחזור בו לדברי חכמים דסברי דזכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחרות שכתב ז"ל והני מילי לענין חזרה דלא מצי רביה מהדר ביה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמט' גיטה לידיה דתנן האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה וש"מ דלחזרה הוא דזכין לו לעבד אבל מיפק לא נפיק לחירות עד דמטא גיטא לידיה. ואשכחן זכייה בכה"ג כדאמרי' לקמן הילך מנה לפלו' וכו' עד דגרסינן בפרק האשה שהלכה היא ובעלה למ"ה ושלום בינה לבינו בעי מיניה רבא מר' נחמן המזכ' גט לאשתו במקום יבם מהו וכו' עד א"ל רבינא לרבא המזכה גט לאשה במקום קטטה מהו וכו' עד ת"ש דאומר ריש לקיש טב למיתב טן דן מלמיתב ארמלו ע"כ דברי רב אלפס. ומדהביא כאן שתי המימרות הללו שהם ביבמות ובגיטין פ"ק גבי פלוגתא דרבי מאיר ורבנן בעניין זכיות גט שחרור לעבד אשר פירש' דוקא לענין חזרה ולא לעניין יציאת חירו' והתרה בבית חורין פשיטא ופשיטא שגם ההיא דיבמות מפרש כן לעניין חזרה דבעל דוקא ולא לעניין שתותר האשה עד שיגיע הגט לידה וזה ברור ופשוט שדעת רב אלפס הוא כן:
וכן יש לפרש גם כן מה שכתב בספר האגודה וז"ל פעם אחת אמרתי למומר לזכות גט לאשתו שהיתה במקום רחוק ואמרו לי רבותיי כן אשר יפה עשיתי עכ"ל כמו כן אפשר לפרשו שמשום שהיה ירא פן היה המומר מתחרט ומבטל את הגט בטרם יגיע ליד האשה. ומשום כך אומר לזכות לה ע"י אחר והודו לו רבותיו אבל לא להתירה בגט זה עד שיגיע לידה ובדברי רב אלפס דלעי' ואף על גב דהתו' לא הלכו לשיטת רב אלפס וסבירא להו דלרבנן חל גט שיחרור משעת מסירה לשליח כדמוכח בדבור דהאומר וכו':
וגם רבינו משה מיימון כתב בפר"ק דהלכות עבדים דאם אומר בהדיא זכו בגט שחרור זה לעבדו שמיד שזכו בו יצא לחירות. דאם כן ה"ה לנדון הזה אם נאמר דזכות הוא לה כיון שהמירה ונשתקעה ביניהם ונאסרה עליו וכדפי' לעיל. מכל מקום כדי הוא רב אלפס לחוש לדבריו ואפי' באיסור קל של תורה כ"ש וכ"ש באיסור חמור כזה דהיינו איסור אשת איש. ולא נתיישב לי המנהג ההוא דהא פשיטא דלדברי רב אלפס אם נאמר דיש לחוש לתקנת הגאון שלא לישא שתי נשים גם כשהראשונה המירה משום זכיית הגט על ידי אחר לא נתקן האיסור דסוף סוף עדיין היא אשת איש עד שיגיע גט לידה ומ"מ לא בעינן למשכוני נפשאי אמנהג מקומות כדכתב' לעיל וכ"ש הכא דדילמא סבירא להו כדברי רבינו שלמה והתוספות וכן רבינו משה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |