שו"ת מהרי"ק/קלה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן נטען מלאה אשת שמעון שבא עליה בעוד היא א"א ואח"כ גירשה שמעון. והלך יעקב אבי ראובן והשביע את ראובן בנו שלא ישא את לאה הנ"ל. ובין כך יצא קול איך שראובן קדש כבר את לאה קא מיבעיא ליה אי ראובן מצו למכניס לאה או לא. תשובה ועל הנטען הנשבע שקדש הנה לא בארת שאילתך האם על ב"ד מצווין להפרישו או אם האשה תובעת שיוציאנה כיון שאין יכול לכונסה מחמת השבועה ואם על ב"ד הייתה השאלה הלא ידוע הוא הדברים המכוערים אשר נזכר בתלמוד ואותם שהוסיף רבינו משה ורבי מאיר ע"פ הירושלמי ולדון מה יקרא דומה לאותם הנזכר בתלמוד בבלי וירושלמי הלא אין זה תלוי כ"א בשקול דעת הדיין ועל כיוצא בזה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. ואולם כדי להרבות בחקירו' בכל כיוצא בזה נראה לע"ד שלא מן השם הוא ואין כבוד אלקים חקור דבר זה אך למעלי' עיין בהתגלה הדבר ע"י עדים שראו דבר מכוער חלילה וחס. אלא נראה לע"ד דבזה מצווין להפרישן בגט ואם לא ירצה הנטען לשמוע לישמתיה עד דמגרש לה מק"ו דמקדש תוך ג' חדשים לאחר מות הבעל ואף על גב שיש היתר לאיסורו ואיכא למימר דלאו לאיסורא איכוין אלא שהוא ירא שאם ימתין עד אחר ג' חדשים שמא תחזור בה או יקדמנו אחר כ"ש וכ"ש בנדון הזה דהוו קידושין שלא נמסרו לביאת היתר ופשיטא שאין לומר דאדרבה היא הנותנת דמשום דהאיסור קל וגם יש התיר לאיסור' משום כן יבא לזלזל יותר ולכך החמירו להצריכו לגרש פן יבא עליה באיסור אבל הכא שהאיסור חמור וקרוב להיות דאורייתא וגם אין היתר לאיסורו לא יבא להקל. ודכוותה תרצו התו' בלשון אחד דפ' החולץ גבי הא דקשיא לן מההיא דפרק ארוסה ושומרת יבם חדא שהרי כתב מהר"ם וז"ל אין להביא ראיה ממה שתרצו התוספות דהתם בפרק ארוסה כיון שנסתרה אסור מדאורייתא וכו' עד דיש לחלק חלוק אחר דווקא התם הוא דלא חיישינן משום דמאיסה עליה ושונא ליה כיון דנסתרה תחתיו אבל בעלמא חיישינן עכ"ל. הרי לך אף על גב דאסירא עליה מדאורייתא שהרי קנא לה ונסתרה אפילו הכי סבירא ליה למהר"ם דהיה לנו להצריכה ממנו גט אי לאו משום טעמא דשנא לה. ועוד נשאל למהר"ם על מי שקד' תוך ג' חדשים והיא נדה וטרם שתטהר מנידות' יעברו ג' חדשים וכו' והשיב וז"ל בהא ודאי פליגני עלך דאיכא למימר דדווקא בההיא דסוטה שהיא שונאותו והוא שונאה מחמת שקנא לה ונסתרה תחתיו הלכך ליכא למיחש התם אבל בעלמא דלא שנא ליה אפילו באיסור כרת שהוא חמור יבוא עליה ועוד נשען על התירוץ האחר מתוך דלא מפלגי בין איסור חמור לאיסור קל. ועוד דאפילו לאותו תירוץ שתרצו התוספות דבההיא דסוטה ליכא למיחש משום דאסור עליה מדאורייתא דדוקא התם הוא דלא חיישינן שהרי אין אנו רואין בו אתמלא שתהיה דעתו דבא עליה באיסור ומשום כך אמרינן דבאיסור דאורייתא לא חיישינן דאי משום שקדש היינו כדי לבא עליה לאחר ג' חדשים ההבחנה אבל בנדון הזה שאין היתר לאיסורו והלך זה וקדשה גלי אדעתא שהוא רצה לבא עליה באיסור שהרי כל המקדש דעתו לכנוס ובהא מודו כ"ע דמשמתינן ליה עד שיוציא בגט לפי הנראה לע"ד. ומ"מ כדי להסתלק מכל ספק היה נראה לע"ד לעשות כמו שכתב רבינו תם בתשובה גבי אומרת מאיס עלאי וז"ל אך כל רבותיי שוים בדבר תגזרו באלה ממודה על כל איש ואשה מזרע בית ישראל ועל כל הנלוים עליהם שלא יהיו רשאין לדבר עמו ולישא וליתן עמו ולהרויחו ולהאכילו וללוותו ולהשקותו ולבקרו בחלותו. ועוד יוסיפו חומרות כרצונה על כל אדם אם לא יגרש ויתיר אותו האיש את הילדה הזאת שבזה אין כפיים עליו שאם ירצה ימצא לו מקום והוא לא ילקה בגופו מתוך נידוי זה אך אנו נתפרד מעליו עכ"ל ר"ת הרי לך דאף על גב שכתב שכל הכופה לגרש בטענה מאיס עלאי מרבה ממזרים בישראל כמו שכתוב באותה תשובה עצמה וכן כתב גם המרדכי בשמו בפרק אעפ"י אפילו הכי מתיר בכה"ג דלא חשיבא ליה כפיה וכיוצא בזה כתב גם הסמ"ק במצות חליצה ולעיין בה מר. ואם האשה רוצה שיוציאנה כיון שאין יכול לכונס' נראה לע"ד שהדין עמה ויעשו ב"ד דרך בקשה. ואם לא יאבה שמוע לדברי חכמים נר' לע"ד שיכולים לכופו אם היא באה מחמת טענה דחוטרא לידא ומרא לקבורה. וכן השיב רבי שלמה בן אדרת על המקדש קידושין שלא נמסרו לביאה ואין נראה לע"ד לומר כאן שנמתין מלכופו משום שמא יתפייס האב המשביע ויתיר לבנו שישאנה מפני כמה טעמים אשר לא חשתי להזכירם מצורף כי לפי דעתי האשה הזאת לא ניחא לה בהוצאה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |