שו"ת מהרי"ק/קל
|
< הקודם · הבא > |
על דבר הספר תורה אשר כתב בו שלשה אותיות מתיבת בת חמש חוץ לדף היה נראה לע"ד שאין לפוסלו בשביל כך חדא מדלא קא חשיב ליה בהדיה עשרים דברים המעכבים דאין סברא לומר שישנו בכלל חסר דלא דמי כלל לחסר מאחר שישנו כתוב חוץ לדף ולא לשתמיט רבינו משה מיימון שמנה עשרים דברים וכו' שלא היה מונה גם זה אם היה פסול ולא היה סומך על זה להיות לומד מן הכללות וכל שכן בהיות החלוק כל כך גדול. ועוד דעל כרחך אי אפשר לדמות חוץ לדף לחסרון שהרי בחסרון פשוט אפילו חסר אות מתיבה גדולה פסול ואלו בנכתב חוץ לדף כשר בשני אותיות מתיבת בת חמש לכל הפחות ואף כי יש לדחות ולומר כי בהיות רוב התיבה מבפנים כגון תיבת בת חמש שהשלשה תוך הדף ושתים חוץ לדף אז לא מקרי חסר משום דמיעוטא בתר רובא גריר ורואין שתי האותית כאלו ישנה בתוך הדף עם השלשה אבל בהיות השלשה בחוץ והשתים בפנים אדרבה הוא ההפך דלא שייך למימר הכי ונמצא שהוא חסר מכל מקום אין נראה שתהא זאת הסברא אמת וכן משמע מתוך דברי רבינו משה מיימון שהרי בפרק שבעה מתחיל דין נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות כו' עם שאר דינים אשר כתב אח"כ ולבסוף כתב וז"ל כל הדברים הללו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר ודוחק הוא לומר שיהא נדרש לפניו ולא לפני פניו ועוד נראה לעניות דעתי להביא ראיה דאין מעכב מהא דגרסינן פרק הקומץ רבה (מנחות דף ל) ת"ר עושה אדם יריעה מבת שלשה דפין ועוד בת חמשה דפין פחות מכאן או יותר מכאן לא יעשה לא ירבה מפני שנראין כאיגרות ולא ימעט בדפין שעיניו שוטטות אלא כגון למשפחות ג' פעמים נזדמן לו יריעה בת תשעה דפין כו' עד שעור גליון מלמטה טפח מלמעלה שלשה אצבעות ובין דף לדף כו' עד נזדמנה לה תיבה בת חמשה אותיות לא יכתוב בסוף שתים ושלש חוץ לדף אלא שלשה בתוך הדף ושתים חוץ לדף כו' ופשיטא דרישא דברייתא דעושה אדם יריעה בת שלשה דפין כו' אינו לעכב כמו שכתב בסמ"ג בהדיא וכן ההיא דבין דף לדף כו' אין לעכב שהרי כתב המיימון וז"ל שעור הגליון מלמטה שלשה אצבעות ולמעלה ארבע אצבעות ובין דף לדף כו' מניח מן העמוד בתחלת הספר ובסופו כדי לגלול עמוד וכל השעורים הללו למצוה ואם חסר או הותיר לא פסל עכ"ל משמע דההיא דבין דף לדף כו' אין לעכב גם מתוך מה שכתב המיימון בפ"ד משמע דההיא דבין שיטה לשיטה כמלא שיטה אין מעכב שהרי כתב וז"ל אם שנה בתקון זה או שלא דקדק בתגין וכתב האותיות כתקנה או שקרב השיטין או הרחיק כו' עד הואיל ולא הפסיד כו' הרי זה מותר וכשר משמע לכאורה דמאי דקאמר שקרב השיטים או הרחיק דהיינו קרוב שלא הניח בין שיטה לשיטה כמלא שיטה או אדרבה שהניח יותר ממלא שיטה ואפילו הכי קאמר דאינו מעכב ואם כן הוא דכל הני שהבאתי לעיל אשר הוזכרו באותה ברייתא דלעיל היינו למצוה ולא לעכב מסתמא אית לן למימר דכל אינך דקתני בברייתא הווין נמי למצוה מן המובחר אבל לא לעכב וכי תימא הא דקתני נמי סיפא פלוגתא דרבי יודא ודר' יוסי ודרבי יצחק גבי הטועה בשם דחד אומר גורר וחד אומר תולה וחד אומר מוחק וגרסינן בגמרא א"ר חננאל אומר רב הלכה תולין והקשה בתוס' דהא בירושלמי אמר רב חננאל אומר באם אין שלשה תיבות אין תולין אלא מוחקין. ומתוך קושיא תירץ ר"י דההיא דהקומץ רבה היינו דיעבד אבל למצוה מו המובחר צריך לכל הפחות למחוק החול ולכתוב השם ולתלות החול וא"כ צ"ל ע"כ דאיכא תנא דס"ל דאין תולין אפי' בדיעבד מדקאמר הלכה תולין כו' ובכל מקום דייק תלמודא הלכה מכלל דפליגי ואם כן ע"כ האי ברייתא איירי במילי דאפילו בדיעבד פסול נראה דלאו קושיא היא דע"כ מודה רבי יודא דתולין מהני בדיעבד והא דקאמר גורר כו' היינו למצוה מן המובחר אבל לא לעכב וכן הוכיח בהדיא בסמ"ג ובספר התרומת מכח ברייתא דמסכת סופרים ואין לנו לומר שהתו' שהבאתי לעיל חלקו בזה וכאשר גם הוכיח הדברים ממסכת סופרים וכי תימא א"כ מאי הלכה דקאמר רב חננאל פרק הקומץ רבה מאחר דבדיעבד מיירי לפי דברי ר"י דהא אפי' ר' יהודה מודה דכשר דיעבד וא"כ מאי הלכה יש לומר דהיינו לאפוקי מדרבי מאיר האומר גונזה כו' וכי תימא סוף סוף הדרא קושיא לדוכתא דמדר' מאיר האומר גינזה לאשמעינן דברייתא מיירי במילי דאפי' בדיעבד פסולה יש לומר דאין זו קושיא כלל דודאי תנא דהאי ברייתא לא נחית לאשמועינן בהאי ברייתא אלא מילי דלמצוה ולא לעכב דומיא דעושה אדם יריעה בת ג' דפין כו' וכן אינך וכן הטועה בשם רבי יודא אומר גורר כו' היינו למצוה ולא לעכב כדמוכח במסכת סופרים אבל מאחר שהזכיר דברי רבי יודא דמיירי למצוה לא ליסתגי ליהדלא לייתי נמי דברי רבי מאיר דפליג עלה אבל מ"מ בתחלת דבריו לא ירד כי אם להודיע דברי ר' יודא ור' יוסי ור' יצחק דכולהו איירי למצוה דהא ע"כ רבי יוסי דאומר תולה כו' היינו אפילו לכתחלה דאלת"ה מאי איכא בין ר' יודא לר' יוסי הא אפילו רבי יודא מכשיר תלוייה כדאיתא במסכת סופרים. ועוד נראה לע"ד דיש להביא ראיה קצת דפשיטא ליה לתלמודא דכולא ברייתא איירי דוקא למצוה ולא לעכב לפירש ר"י שפי' דרבי יודא מודה דתולין כשר בדיעבד דגרסינן בפרק הקומץ רבה (שם) אמר רבי חננאל אמר רב תולין כו' ורבה בר רב חנא אמר ר' יצחק בר שמואל הלכה מוחק וכתב ולימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר משום דאפכי להו עכ"ל הגמרא מתוך הלשון משמע דאף אדרב חננאל פריך לומר הלכה כמר והשתא קשה אי הוה קאמר הלכה כרבי יוסי הא ליתא דרבי יוסי מכשיר ע"כ אפי' לכתחלה לתלות ואלו בירושלמי מוכיח דרב חננאל אומר רב אית ליה לכתחלה צריך לגרור כדפירש ר"י ואי הוה קאמר הלכה כרבי יודא לא הוה ידעינן דמודה רבי יודא דיעבד כשר משום הכי קאמר הלכה תולין לא לאשמועינן דמודה רבי יודא בכך ולפי מה שכתבתי לעיל א"ש דודאי פשיטא הוא דרבי יודא מודה דבדיעבד מהני תליות דאי גריר דוקא בעי א"כ לא ה"ל לאתויי הך פלוגתא הכא בהדי מילי דלמצוה מן המובחר אלא ודאי הכא קאמר טועה בשם רבי יודא אומר גורר כלומר מצוה לגרור ואף ע"ג דדיעבד כשר לתלות השם. ומשום הכי מקשה דלימא הלכה כרבי יודא וממילא שמעינן דדיעבד מהני וכי תימא דאי הוה אמרי הלכה כרבי יודא הוה אמינא דרבי יודא לא מכשר תלייה כלל ואע"ג דהא דאומר גורר ע"כ לאו לעכב הוא כדהוכחתי לעיל מכל מקום נימא דלאו לאכשורי תלייה אלא נימא דלאכשרי מחיקה קאמר וה"ק רבי יודא אומר גורר אע"ג דדיעבד מהני מחיקה אבל תלייה ה"א דפסולה דהא ע"כ לפי פי' ר"י צריך לומר דמחיקה עדיפא מתלייה כמו שמוכיח מתוך הירושלמי ומשום כן הוצרך לומר הלכה תולין ולעולם יקשה מאי פריך תלמודא דלימא הלכה כו'. יש לומר דס"ל לרבי יודא דאין לתלות אפי' בדיעבד א"כ לא הוה שייך למיתני אליביה ההיא דטעה בשם בהדי אינך דלמצוה ולא לעכב כיון דבתלייה מפסל דבשלמא אי מתכשר בתלייה בדיעבד שייך שפיר למימר דאע"ג דבכל פעם שטעה בשם הוה יכול לתלות השם ולהניח החול כמו שהוא ונוח הוה לו מלגרור על מנת לכתוב השם ולתלות החול תחתיו מ"מ מצוה הוא לתלות החול ולא השם אלא אי אמרת דקאי אמוחק וה"ק אע"פ שיכול למחוק מ"מ מצוה הוא לגרור זה לא שייך דמאי פסקה שבשעת שמתקנו עדיין יהיה הדיו לח שיוכל למוחקו הלא בהיותו יבש בשעת התיקון ע"כ צריך הוא לגרור כיון דתלייה לא מהני ואם כן הך גורר משמע שפיר לעכב ואם כן לא הוה ליה למתנייה בהדי אינך דלעיל דבשום פעם אינם לעכב וכולם למצוה ולא לעכב על מצותה אשר צותני לכתוב לך דעתי הקצרה בנדון את פני האדון הזה מחזה אלקים יחזה אנכי נבזה וחדל אישים חשים דברתי אחת היא שאלתי לו אשאול ולא אנסה ועל כל פשעים אהבה תכסה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |