שו"ת מהרי"ק/קה
|
< הקודם · הבא > |
נחל נובע מקור חכמה תורה חתומה נתנה לו במתנה מחזיר העטרה ליושנה ולאכסניא שלה חוזרת לתהילה ולתפארת הגביר והותיק ידיד נפשי הר"ר יוסף טריוו"ש יצ"ו שלומך ירבה ויגדל ראיתי דבריך הנכוחים על אודו' אשה אשר נתקדשה לבחור אחד ונשאת לו והיתה אתו ימים רבים ואחר כך בא עליה הבחור בטענת מום ומקח טעות והתברך בלבבו לאמר כי גרש יגרש אותה בעל כרחה ואתה הזקקתני לכתוב דעתי הקצרה עד כי לא אוכל להשיב את פניך ואולם כי כבר רמזת שרשי הדברים ויסודם ואף גם זאת באתי אני אחריך בכורה אחר כורה ואומר כי הנראה לעניות דעתי מאחר שנשאת לו ושהתה עמו כמה ימים בשופי שוב אין שומעין לו לטעון על המום ואפי' יתברר שהיה לה קודם הארוסין כאשר יפה הבאת הראיה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל בא על אשתו ושהה כמה ימים וטען שמום זה לא נרא' לו עד עתה אפי' היה בתוך הקמוטי' ככף הרגל אין שומעין לו חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה וחזקתו שידע ורצה עכ"ל ופשיטא דמדקאמ' דאין שומעין לו מטעם דאין אדם שותה בכוס כולי ולא הזכיר לטעם דחזקת הגוף דאפילו דליכא חזקת הגוף כגון שהביא הבעל ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין הללו אפילו הכי אין שומעין לו כדמפרש טעמא שחזקתו שידע ורצה. ועוד דאי דוקא בשלא הביא הבעל עדים שעד שלא תתארס היו בה כו' ומשו' חזקת הגוף דמסייע לאשה אם כן היינו בבא דלעיל מינה שכתב וז"ל היו בה מומין שאפשר שנולדו אחר האירוסין אם נמצאו אחר שנכנסה לבית הבעל על הבעל להביא ראיה כו' ואמאי חזר ושנה הך בבא דבא על אשתו ושהה עמו כולי אלא ודאי פשיטא דהך תרי בבא תרי מילי נינהו כולי דבבא דריש' דקאמ' אם נמצאו בה אחר שנכנסה לבית הבעל היינו בשנכנסה לחופה ולא נבעלה ואפשר דגם בדלא איכא סהדי דלא נבעלה שהבעל נאמן לומר לא נבעלה כל תלתין יומין דמוקי אנפשיה לרבי מאיר או כל זמן דליכא עדי יחוד לרבי יוסי כדאיתא ביבמות פ' ב"ש (יבמות דף קיב) ומשום הכי קאמר דעל הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה המומין כו' ובהא סגי ליה דהא לא אלימא חזקה דאין אדם שותה בכוס כו' כיון דעדיין לא בא עליה ואדרבה איכא חזקה דאין אדם מתפייס במומין כנגד אותה חזקה ואוקמי ממונא בחזקת מריה דבשלמא היכא שלא הביא הבעל עדים שעד שלא נתארסה היו כו' הרי חזקת הגוף מסייעות לאשה ואיכא למימר כאן נמצאו כאן היו והוי חדא במקו' תרתי כדאי' בפרק המדיר (כתובות דף עו) ומשום הכי מהימנ' אבל היכא דהביא הבעל ראיה דעד שלא נתארס' היו בה ותו ליכא דמסייע לאשה אלא חזקה שאין שותה בכוס וכו' אז איכא למימר אדרבה אין אדם מתפייס במומין כו' דהא לא אלימא חזקה דאין אדם שותה בכוס כל כך כיון דאכתי לא נבעלה אלא שנכנסה לבית הבעל ואדרבה איכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה כדאיתא בהדיא בכתובות ב' המדיר (שם) וכולה שמעת' דהתם מפרש לה רבינו משה בנכנסה לבית הבעל ומ"מ אינה בחזקת בעולה לפי הנראה לע"ד אבל היכא דשהה עמה ובא עליה אז פשיטא דאלימא חזקה דאין שותה בכוס כו' שהרי היא בחזקת בעולה ופשיטא שבדקה יפה וחזקתו שידע ורצה ואע"ג דמשמע התם בפרק המדיר דאדרבה עדיפא טעמא דאין אדם מתפייס במומין מחזקה דאין אדם שותה בכוס כו'. מדקאמר התם מאי אמרת חזקה אין אדם שותה בכוס כו'. אדרבה חזקה אין אדם מתפייס במומין ומוקי ממונא כו'. התם הוא דאכתי לא נבעל' ואע"ג דרגילות הוא שבודק' קודם שיכניסנה לביתו מדאכלה בתרומה אפי' למשנה אחרונה ולא חיישינן לסמפון כדאי' בפ' אע"פ (כתובות דף נז) מ"מ זמנין דלא בדיק ליה עד שיבעול ואתי' חזקה דאין אדם מתפייס במומין ומוכח שזה הוא מאותן שאין בודקין אלא בשעת בעילה דמסתמא אלו בדק מקוד' לא היה מתפייס ולא היה מכניסה בביתו אבל היכא דליכא לספוקי כלל בדלא בדק כגון שנבעלה דאז ודאי בדקה דהא כ"ע בדקי בההיא שעתא אם לא יבדקו מקודם אז ודאי אין שומעין לבעל לומר שלא ידע במום זה אלא אמרינן דודאי ידע ונתרצה וזהו דעת רבינו משה למבין ואם יאמר האומר מי הזקיקו לרבינו משה לומר כך דמאח' דסוגיא דהתם מוכחא דטעמא דמתניתי' דקתני התם נכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה וכולי דהיינו משום טעמא דהוי חדא במקום תרתי. וגם לפי המסקנא דרב יודא ודרמי בר יחזקאל צריך לומ' דהוי שנולד ספק ברשותו כדאומר התם המחליף פרה בחמור וכו' על בעל החמור להביא ראיה וכו' ותנא תונא כו' וכן צ"ל גם מתוך המשנה עצמה דהוי מטעם דנולד הספק ברשותו מדסגי ליה לבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה המומין אם כן מנלן לחלק בין נבעלה ללא נבעלה עד שנאמר דהיכא דבעל לא סגיא ליה בעדים דעד שלא נתארסה היו בה כו' משום דאלימא חזקה דאין אדם שותה בכוס כו' נימא דאין לחלק בכך ונעמיד משנתינו דנכנסה לרשות הבעל דעל הבעל להביא ראיה דעד שלא נתארסה היו בה כו' דמשמע דבהכי סגי ליה בין נבעל' בין לא נבעל' אלא שנכנס' ברשותו דהיינו לביתו לפי שיט' המיימוני ורבינו אלפס נראה לע"ד דדייק ליה רבינו משה ממשנה דרמי בר יחזקאל דקאמר שכל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה ותנא תונא כלה והיינו כלה בבית חמיה כדפי' שם התוס' וגם ר' שלמ' פי' דבין מריש' ובין מסיפ' מייתי סייעתא ועתה יש לתמוה למה הביא המשנה בלשון רמז ותנ' תונא כלה ולא הביא כלשונ' כאש' הוא דרך התלמו' כי ההיא דרמי חייא בפ' קמא דבבא מציעא (דף ד) דמנה לי בידך כו' והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז כו' ותנא תונא שנים אוחזין בטלית כו' ומייתי התם לישנא דמתניתין וכדאיתא וכן במסקנא דאסיק דכי אתמר ותנא תונא אאידך דרבי חייא והלא אומר אין לך בידי אלא חמשים זוז והילכך כו' ותנא תונא שנים אוחזין מייתי מתניתין כלשונה וכן בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין דף כח) דאומר רב נחמן בן אחי חמותו לא יעיד לו ותנא תונא בעל אחותו ובעל אחות אביו וכו' ומייתי לישנא דמתניתין וכן בכמה מקומות בלמוד והכא לא מייתי בלישנא אלא דרך רמז ותנא תונא כלה כולי כאלו היה דברי נביאות ועוד דאמאי נקט כי האי לישנא הוה ליה למימר ותנא תונא נשואה אלא ודאי צ"ל דמשום הכי לא הביאו הצעת המשנה דנכנסה ברשות הבעל על הבעל להביא ראיה כו' כאשר הוא דרך התלמוד כדכתבתי לעיל ותפסו להם האי לישנא דתנא תונא כלה משום דמפשט דמתניתין לא הוה מייתי סייעתא כלל דכל שנולד הספק ברשותו כולי דהוה אמינא דטעמא דמתניתין לאו דוקא משום דנולד ספק ברשותו אלא משום דאיכא חזקה דאין אדם שותה בכוס כו' דמסייע לאשה והוה חדא במקום תרתי כלומר חזקת הגוף וחזקת דאין שותה בכוס נגד חזקת ממון אבל ברישא דלא נכנסה לרשות הבעל ליכא אלא חזקה דגופא דמסייע לאשה ומשום הכי על האב להביא ראיה ואז אזלינן בתר חזקה דממונא ומשום הכי קאמר ותנא תונא כלה בבית חמיה כלומר ע"כ היינו טעמא משום דנולד הספק ברשות הבעל ולא משום חזקה דאין אדם שותה וכו' דהא ע"כ מתניתין דקתני נכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה כו' דמשמע דבהכי סגי ליה דלא איירי בנשואה ממש כלומר שנבעלה דאי נבעלה אם כן פשיטא דלא הוי סגיא ליה לבעל לאתויי ראיה דעד שלא נתארסה כו' דהא כיון שנבעלה אלימא חזקה דאין אדם שותה בכוס כו' וחזקתו שידע ממוה כדכתב הרמב"ם אלא ודאי הא דקתני נכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה כו' מיירי דאכתי היא כלה כלומר דלא נבעלה אלא נכנסה לביתו לשם נשואין ועדיין לא נתייחד עמה והתם לא שייך למימר דהיינו טעמא משום חזקה דאין אדם שותה בכוס וכו' דאדרבה אית לן למימר חזקה דאין אדם מתפייס במומין דהא לא אלימא חזקה דאין אדם שותה בכוס כיון דאיכא דלא בדקי עד שעת בעילה ממש וכדפירשתי לעיל וע"כ היינו טעמא דעל הבעל להביא ראיה כו' משום דנולד הספק ברשותו והיינו דקאמר ותנא תונא כו' ואין להקשות על דברי דהיאך יתכן לדברי רמי בר יחזקאל לאתויי ראיה מכלה בבית חמיה דהא איכא לאקשויי עליה כדאקשיה לעיל מינה אליבא דרבי יודא מי דמי התם בעל מייתי ראיה ומרע חזקה דאב הכח בעל חמור מייתי ראיה ומוקי חזקה בידיה כו' דהא רבינו משה אזל בשיטת רב אלפס דמפרש מילתיה דרמי דכל שנולד הספק ברשותו כולי דהיינו בעל החמור כמו שכתב בהדיא בפרק עשירי דהלכות מכירה דעל בעל החמור להביא ראיה ופשיטא דמפרש מילתא דרמי דכל שנולד הספק ברשותו דהיינו בעל החמור כמו שפי' רב אלפס ורבינו זרחיה הלוי והראב"ד דפשיטא דלא בא רבינו משה לפסוק דלא כרמי דהא מסיק התם מלתיה דרמי ודלא כרב יהודא מכח הברייתא דמחט שנמצאת כו' דיש לומר דלא מייתי ראיה לעיקרא דדינא דעל בעל החמור להביא ראיה כו' אליבא דרמי דתלי טעמא במשום שנולד הספק ברשותו ולא מייתי סייעתא ממתניתין אלא דע"כ איכא לפלוגי בין נולד הספק ברשותו ללא נולד דאם לא כן קשיא רישא לסיפא ומדיוקא דכללא וכדפירשתי לעיל. אבל לרב יודא דלא הוי תלי טעמא במשום דנולד הספק ברשותו והוה ס"ד דטעמא משום חזקת מרי' קמא פריך שפיר מי דמי התם בעל מייתי ראיה ומרע לחזקה כו' דלדידיה ליכא למימר דלא מייתי ראיה אלא דאזלינן בתר חזקה דמרא קמא דהא מלתא דפשיטא היא כיון שאין תופס הפרה מספק ואינו טוען ברי ודאי דמי לתקפו כהן דמוציאין אותו מידו כדפיר' שם ריב"א דכל עיקר חדוש דמילתא דעל בעל החמור להביא ראיה לא הוה אלא משום דחזקת הגוף מסייעתא לבעל החמור דס"ד דניזיל בתר חזקה דגופא ונעמידנה בחזקת חי בשעת משיכת הפרה ומזה אינו מביא שום ראיה לדברי רב יהודא דלא אסיק אדעתא טעמא דנולד הספק ברשותו ומשום הכי פריך ליה שפיר מי דמי דממתניתין לא מייתי סייעתא אבל אליבא דרמי דמפרש טעמא משום דנולד הספק ברשותו שפיר מייתי סייעתא ממתניתין דכלה דעל כרחך איכא לפלוגי בין נולד הספק ברשותו ובין לא נולד שהרי טעמא דנולד הספק ברשותו כו' אינה סברא פשוטה וצריכה ראיה ממתניתין דכלה וכדפירש' (ב) ואין להקשות לפי מה שדקדקתי לישנא דתנא תונא דכלה ותרצתי דהיינו משום שלא נאמר דהיינו טעמא משום חזקה דאין אדם שותה בכוס כו' וכדפירשתי לעיל א"כ כי הוה בעי למימר ותנא תונא כלה דהיינו כלה בבית אביה קשה אמאי נקט לישנא דכלה דודאי יש לומר דעיקר הראיה דהוה מייתי מרישא דעודה בבית אביה דהיינו בנכנסה לחופה ולא נבעלה ועדיין היא בבית אביה דהיינו כלה ממש והוה דייק לישנא דעודה בבית אביה דלא קתני והיא בבית אביה דמשמע אע"פ שכבר נשאת לו עודה היא בבית אביה ואפילו הכי על האב להביא ראיה דלא אזלינן בתר רשות כמו שפירש' רש"י והתו' ושאר הפוסקים הבאים אחריהם דמפרש' דלפי האמת על בעל הפרה להביא ראיה כדאיתא התם שהרי הם לא תלו הענין בבית אלא ברשות ואחריות כמו שפירש שם רש"י בהדיא דהיכא דנשאת הויא ברשות הבעל ואפילו הוא דר בבית חמיו. אבל רב אלפס ורבינו משה וראב"ד ור' זרחיה הם תלו הענין בבית ממש ולפי שטתי זאת שפירש' דברי רבינו משה משום הכי קאמר ותנא תולא כלה לאפוקי מהאי סברא דרבינו שלמה ושאר רבותינו הצרפתים דאי לא הוה אומר אלא על בעל החמור להביא ראיה כו' ותנא תונא עודה בבית אביה על האב כו' אז מצינן לדחויי דלא דמי דהתם דין הוא שעל האב להביא ראיה משום דהויא ברשות האב אבל הכא הספק נולד ברשות בעל הפרה כמו שפי' רש"י ומשום הכי קאמר ותנא תונא כלה כלומר דלהכי קתני ותנא תונא כלה כלומר דלהכי קתני ועודה בבית אביה ולא קתני והיא בבית אביה לאפוקי מהאי סברא דרש"י ולאשמועינן דאע"ג דהיא אחריות הבעל שהרי נכנסה לחופה והרי היא אשתו לכל דבר אפילו הכי על האב להביא ראיה והוא הדין הכא דעל בעל החמור להביא ראיה ואע"ג שנולד הספק ברשות בעל הפרה ומשום הכי קאמר ותנא תונא כלה כלומר לאפוקי ארוסה וכדפירשתי. ונחזור לדבריו מאחר שהוכחנו מדברי רבינו משה דהיכא דנכנסה לחופה ונבעלה דתו לא מצי בעל לטעון במומין ואפי' מום שתחת כפות רגליה ואפילו בין הקמוטים ולא מצינו שום פוסק שיחלוק עליו ואדרבה בעל הטור אבה"ע הביא את דבריו לפסק הלכה בלי שום חולק פשיטא ופשיטא שעל דברי רבינו משה יש לסמוך ואחריו נלך לחסום פי הבעל בטענת מום מאחר ששהתה עמה כמה ימים אחר החופה דפשיטא דאינו נאמן לומר לא בעל כל אותן הימים דטפי מתלתין יומין לא מוקי איניש אנפשיה כדאיתא בהדיא ביבמות פרק בית שמאי (יבמות דף קיב) ומוכח התם דסמכינן על סברא זו אפילו להוצא' ממון דהיינו חיוב כתובה ולא עוד אלא אפילו בתוך תלתין יומין לא מוקי אנפשיה מכיון שנסתרה עמו אליבא דרבי יוסי דקיימא לן כוותיה מחבירו ואע"ג דרבי יוחנן מוקי התם סתם מתניתין כרבי מאיר אם כן מסתמא הלכתא כוותיה מ"מ רבא דהוא בתראה מוקי ליה אפילו כרבי יוסי ומ"מ לאחר שלשים יום מודו כולי עלמא דלא מוקי ומשם ואילך אינו יוכל לטעון טענת בתולים וחייב ליתן לה כתובה ועוד שהרי שייך לומר לפי תירוץ אחד מתוס' פרק קמא דכתובות דאפי' בתוך תלתין יומין ברוב פעמים לא מוקים ואם כן לאחר שלשים לעולם לא מוקים וליכא לספוקי כלל בדילמא מוקים שהרי גבי הא דקאמר התם מאי לאו בטענת פתח פתוח כתבו שם התוס' וז"ל וביהודה אע"ג דאיכא חזקה לא מהימן כדפי' בקונטרוס אי נמי כיון שמתיחד עמה ודאי בא עליה ולא מוקים אנפשיה ואף על גב דגבי יבמה אמרינן ביבמות דעד שלשים יום מוקים איניש אנפשיה רוב פעמים לא מוקים אפילו שעה אחת דעל דעת כן מתייחד ואיתרע ליה חזקה עכ"ל ומדפירש' דאפילו תוך שלשים יום רוב פעמים לא מוקים איניש יש להוכיח דלאחר שלשים יום לעולם לא מוקים וליכא לספוקי כלל וזה פשוט ואפי' לתירוץ הראשון ופירוש הקונטריס פשיטא דלא פליג בלאחר שלשים יום אלא דלא בעו למימר דתוך ל' יום לא מוקים ברוב פעמים כמו שכתבו בתרוץ השני דאדרבה אית לן למימר דדלמא מוקים כיון דהוי תוך שלשים יום ונימא דחזקה דאין אדם טורח בסעודה כו' וזה פשוט למבין. ומאחר שכן הוא הרי האשה הזאת ככל הנשים שלא לגרשה בעל כרחה מכח תקנת הגאון רבינו גרשום מ"ה ואם הקל יקל הבעל את ראשו כנגד תקנת רבינו גרשום הלא רעתו רבה וידע את חטאתו אשר תמצא אותו וה' הטוב יפקח עינו עורות להבין ולהורות כדת וכהלכה ועל עמו יצו את הברכה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |