שו"ת מהרי"ק/קד
|
< הקודם · הבא > |
איש אמונים הותק הר"ר אליעזר יצ"ו שלו' אשר שאלת על אודות שרה ורבקה אשר נשתתפו בקנין מטוה ביחד ולקחו באמנה מכותית אחת והרוויח פרח אחד בין שתיהם וז"ל כל אחת לקחה ו' גסי' לחלק' מן הריוח ומעו' הקרן יחדו כדי לפרוע הכותית בעלת המטו' והנה רבק' שמה אותה מעות בכיסה כדי לפרוע הכותית ובין כך וב"כ הלכה רבק' חוץ לעי' ונשבר' הרצועה אשר בה היה הכיס תלוי אשר היו המעו' בתוכה ונסתפקת אם האחריו' כולו על רבקה או אם על שתיהן מאחר ששותפים היו שרה ורבקה לע"ד (א) נראה דאם כן הוא שנטלה כל אחת חלקה בריוח כמבוא' למעלה לא נשאר להם עוד שותפות יחד כי אם אותן המעות אשר הכינו לפרוע מהן הכותית דדבר פשוט הוא שרבקה חייבת בכל אחריות ההפסד דהא קיימא לן דשותפין שומרי שכר זה לזה ושומר שכר חייב בגניבה ואבידה דאין לומר מאי הוה לה לרבקה למיעבד הלא שמרה כדרך השומרים דפשיט' הוא דשומ' שכר חייב בכל אבידה ואפי' שמר כדרך השומרי' ואפי' בדבר שהו' קרוב לאונס מתחיי' ולא מפטר אלא באונס גמור וכן כתב המרדכי וז"ל השיב ר' מאיר על ראובן שמסר טבע' לסרסו' למכו' והפסיד האבן מן הטבע' נראה דהסרסור שומר שכר ואפילו בהליכה וכו' עד וכיון דהוי שומר שכר חייב לשמו' מכל מיני אביד' כדאמר בפרק הפועלי' (דף צג) עד כמה שומ' שכר חייב לשמו' עד כדי היית ביום אכלני חורב כו' עד וקי"ל אפי' גנא פורתא בעידנא דגנו אנשי או ניים חייב עד ובעל הבית א"צ לישבע שלא ידע שלא היתה האבן תקועה יפה דאין נשבעין בטענות ספק וכו' עכ"ל משמע בהדיא ששומר שכר חייב בכל אבדה ואפי' בעניין שלא הי' ראוי לחשוב שיארע כי התם דמחייב ליה אם היתה האבן תקועה יפה מדקאמר שאין בעל הבית צריך לישבע שלא ידע כו' משמע דאדרב' כי אמרי' שהיתה תקועה יפה מחייב טפי שומר שכר ולא אמרינן מאי הוה ליה למעבד הא לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שתפול ומה לי נפילת האבן מן הטבעת ומה לי שבירת הרצועה ונפילת הכיס אדרב' נראה דכ"ש הוא דמחייב בכי האי גוונא:
ועוד תדע דכן הוא דבכל ענין אבידה מתחייב שומר שכר מדפריך פרק הזהב (בבא מציעא דף נז נח) גבי בני העיר ששלחו כולי והא נגנבו או אבדו קתניוש"ש בגנבה ואביד' חייובי מחייב ומשני שם רבה שנגנבו בליסטי' מזויין אבידה שטבעה ספינתו בים ואי אמרת דאבידה כי האי מיפטר שומר שכר משום דלא הוי ליה לאסוקי אדעתיה שתשבר הרצועה אם כן למה דחק רבה לתרוצי אבדו שטבעה ספינתו בים ואע"ג דלשון אבדו לא משמע הכי לוקמא באבידה גמורה ובכה"ג דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה אלא ודאי פשיטא דכל ענייני אביד' מחויב שומר שכר כמו שכ' רבינו מאיר וכתבתיו לעיל אמנם אם כשלקחה רבקה אותו המעות ונתנהו בכיסה גם ביד שרה היו מעות או מטוה או שאר דברים מענין שותפו' אשר גם היא היתה שומרת בחזקת שתיהן אם כן נפטר' רבקה מאחריות דמי המטוה אשר שמה בכיסה כמו שכתבו רבי' בעלי התו' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מג) וז"ל אמאי שמירה בבעלים היא פירו' אם התחילו לשמור שניהם יחד כו' עד כיון שהיה עמו בתחילת שמיר' בעליו קרינן ביה כו' עד ואפילו לא התחילו שניהם לשמור יחד מכל מקום האחרון פטור שהראשון היה עמו במלאכתו בשעה שהתחיל השני לשמור עכ"ל התו' פ' חזקת הבתים ולשונם גם בטו' ח"מ לפסק הלכה אלמא דבכה"ג חשיב שמירה בבעלים ופסקו כל הפוסקים דשמיר' בבעלים פטור ואשר נסתפקת מהו' גסי' שקבלה שרה לחלקה מן הריוח אם יחזרו על הקרן מאחר שלבסוף לא היה בו שום ריוח ואדרבה מכליא קרנא נלע"ד דבר פשוט הוא דכיון שחלקו הריוח בטרם שהגיע' החסרון בקרן דודאי זכתה שרה בחלקה מן הריוח דהיינו הו' גסי' הנ"ל וגדולה מזו כתב הר"ר שמואל מבונביירק אדם שמלוה לחצי ריוח שצריך להשלים מן הריוח וכו' עד אבל התנה אקח הריוח לי מתי שארצה והריוח ליטרא ולקח חצי ליטרא לחלקו ולאחר מכן נתן מס לא ישלם חסרון במה שלקח כבר אלא מה שנחסר נחסר עכ"ל וכמו כן הכא שנטלה שרה חלקה בריוח ברשות רבקה דעדיף טפי מהתנה ומה שנחסר נחסר וזה פשוט לכל מבין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |