שו"ת מהרי"ק/מג
|
< הקודם · הבא > |
לפני שמן ינון שמו. ויהי ה' אלהיו עמו ה"ה מהר"ר שלמה הנה קבלתי את כתבך על אודות הענבים שמבשלים אותם עד שיעשו עבים וקורים אותו קונפעט"ו ונסתפקה האם ראוי לברך עליו שהכל או בורא פרי העץ כיון דאישתני לעילוי מידי דהוה איין מבושל ושאלתם הנלע"ד הנה הוא דודאי מברכים עליו שהכל. ולא מבעיא לדברי האומר בשם רש"י דאגוז מטוגן בדבש דמברכין עליו שהכל מפני שנשתנה האגוז מכמות שהיה דגם בזה יש לברך עליו שהכל שאין לך נשתנה גדול מזה שהרי אין עליו תואר ענבים כלל. אלא אפילו לדברי רבינו שמחה מויטרי שכתב בשם רש"י לברך עליו בפ"ה נלע"ד דדווקא התם שהרי האגוז ניכר במהותו ותוארו אלא שמרוקחת ומטוגנת בדבש והלכך לא נתק שמו ממנו וראוי לברך עליו בפ"ה. אבל בזה שאין עליו שום תואר ענבים ראוי לברך עליו שהכל לכ"ע וראייה מקמחא דחיטא דאמר רב נחמן דמברכין עליו שהכל דמשום הואיל ואישתני אישתני ואין לומר דהתם לא אישתני לעילויי' דהא מקשה רבא לדברי רב נחמן דאמר שהכל משמן זית דמברכין עליו בפ"ה ושני ליה רב נחמן דלא דמי דהתם לית ליה עילוייא אחרינא אבל הכא אית ליה עילוייא אחרינא ע"י הפת משמע דאישתני לעלוייא אלא דאין ליה עלוייא אחרינא דאלת"ה למה ליה למימר משום עילוייא אחרינ' ל"ל דלא דמי דהתם גבי שמן זית אישתני לעילוייא ומשום הכי מברכין עליו בפ"ה אבל הכא לא אישתני לעילוייא אלא הכא ודאי דאישתני לעילויי' אלא דאית ליה עילוייא אחרינא מה שאין כן בשמן זית וכ"ת סוף סוף אין ללמוד דין זה דענבים מבושלים מקמחא דחיט' דנימא דהתם אית ליה עילוייא אחרת. אבל הכא לית ליה עילוייא אחרינא כדקאמר התם חדא דהכא נמי מאן לימא לן דאישתני לעילוייא שהרי לפי דעתי כן הוא שרוב העולם אוכלין יותר ברצון הענבים כברייתן חיין מאותו קונפי"ט ועוד שהרי שם פירש רש"י וז"ל עילוייא אחרינא הלכך יצא מכלל פרי ולכלל דרך אכילתו לא בא אבל השמן בא בשינוי לכלל דרך אכילתו ועיקר הפרי לכך נטעהו הלכך פרי הוא עכ"ל משמע מתוך לשונו דאי לא דשמן בא לכלל דרך אכילתו ועיקר הפרי לכך נטעהו דלא הוה שייך לחלק ולומר דיותר ראוי בפ"ה על השמן מעל הקמח ואע"ג דשמן לית ליה עילוייא אחרינא וקמח אית ליה עילוייא אחרינא דאל"כ למה לו לרש"י לומר דזה בא לכלל דרך אכילתו ולעיקר כוונת נטיעתו לא היה לו לומר כי אם זה היה לו עילוייא אחרינא וזה אין לו אלא ודאי דזה לא מעלה ולא מוריד אי לאו משום דזה בא לכלל דרך אכילתו כו' וזה לא בא א"כ הכא גבי האי קונפיט"ו של ענבים דלא בא לכלל דרך אכילתו כלל וגם פשיטא דלא נטעי להו אינשי אדעתא דהאי קונפיט"ו ודאי לא עדיף מקמחא דחיטי דמברכין עליו שהכל לרב נחמן וכתבו שם התוספ' שר"ת וה"ג פסקו כרב נחמן וכן פסקו גם רב אלפס וכן הסמ"ג וכן טור א"ח וכן רוב פוסקי הלכות ואע"ג באמת שמצאתי מוג' סביבת התוס' דהר"י פסק כרב יהוד' דאמר אקימחא דחיטי מברכין בפ"ה מ"מ סמי מקמי כל הני רברבתא ועוד דאפילו רב יהודה מודה בהא לפי הנלע"ד דדווקא בקמחא דחיטי סבר רב יהודה דמברכין בפ"ה דעדיין נכר הפרי כדפי' שם התוספות דאיירי שאין נטחן הדק ויש בו עדיין טעם חטה אבל האי קונפיט"ו של ענבים דאין לו שום מראית ענבים ולא טעם ענבים כלל נלע"ד שבזה מודה רב יהודה ועוד דלפי הנלע"ד לא אישתני לעילוייא כי אם לגריעות' וכדפי' לעיל. ועוד לא יהא אלא ספק הלא פסקו הפוסקים היכא דאיכא לספוקי בפ"ה או בשהכל דיש לברך שהכל מאחר דעל כול' אם בירך שהכל יצא ומכל הני טעמי נלע"ד דבר פשוט דיש לברך עליו שהכל וגם על הגודגדניות שעושים מהם צרוזא קונפיט"ו הוא הדין והוא הטעם דמברכים עליו שהכל לפי הנלע"ד. ואל תשיבני ממה שכתב בטור אורח חיים שנחלק עליו חביריו במונברא"ן של חבושים וורדין ומיני עשבים ואמרו שיש לברך עליהם בפ"ה דפשיטא דשאני חבושים וורדין ועשבים שהם טובים יותר מבושלין מחיין ולכך מברכין עליהן בפ"ה לדבריהם וכמו שכתבו הפוסקים דכל שיותר טוב מבושל מחי שמברכין עליו שהכל כשהוא חי ובפ"ה כשהוא מבושל ובפירוש הזכירו חבושים.
שייך להרר"א אשכנזי מבולוגיא בסוף כתב גדול.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |