שו"ת מהרי"ק/לג
|
< הקודם · הבא > |
בצפרא דרגלא אותיב מילה חריפא פלפלא הנעים ידיד נפשי החר' מתתיהו יצ"ו טרם כל בשלום אדרוש ע"ש כי אל על אשר שאלת ממני ע"ד השוחט אשר העיד עליו עד א' ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו אשיב לך הנלע"ד לרוב חיבתך עלי. ואם כי היום קצר והמלאכה מרובה עלי כי מי אנכי בא עד הלום לא הגעתי להוראה לא בחכמה ולא בשנים האמנם דרך נושא ונותן אמרתי כי לפי הנלע"ד אין (א) לפסול אותו השוחט מעדותו של אותו העד שהרי דבר פשוט הוא שאין עד אחד נאמן היכא שהלה אין שותק אלא מכחישו וכדפריך תלמודא בפ"ק האומר בקדושין (דף סה) ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן ולא עוד אלא שאלמלא הטעם דאפרושי מאיסורא היה לו ללקות לאותו עד בהוציאו שם רע על אותו שוחט משום לא יקום עד אחד באיש וגו' כדכתיב בסמ"ג אההיא דטוביה חטא זיגוד מנגיד. והלכה רווחת בישראל היא שאין עד אחד נאמן בהכחשה. ולע"ד אין נראה לחלק משום דאיכא חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דמסייעת לדברי אותו העד דכיון דסוף סוף חזקה ליתא במקום רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הם אם כן הרי הוא בא להוציא אדם זה מחזקת כשרות אשר הוא עומד בה ופשיטא דלא מהימן להוציא דבר מחזקתו היכא דאין בידו וגם הלה מכחישו. גם נלע"ד דלא גרע רוב מצויין וכולי נגד חזקת איסור מחזקת השטר נגד חזקת ממון ואשכחן בהדיא פרק הכותב (כתובות דף פ"ה) דלא הימניה רבא לרב פפא לפסול השטר ולהעמיד ממון על חזקתו בהעידו על השטר שהוא פרוע. ואע"ג שלא היה מעיד נגד השטר אלא נגד סברא דשטרי בידי מאי בעי כ"ש הכא לפי הנלע"ד. עוד נלע"ד להביא ראייה מיהא דגרס' בפרק הניזקין (גיטין דף נ"ד) ההוא דא"ל לחבריה ס"ת שכתבתי לך גוילים שבה לא עבדתי לשמן והימניה מטעם מגו דהוה מהימן להפסיד שכרו דאי לאו הכי לא הוי מהימן ואף על גב שהיו הגוילין קודם עבודה בחזקת שאין כשרים לס"ת. ופשיטא דלא גרע מעד אחד בעלמא. ואין לחלק משום דהתם מיירי בדאשכחן מעיקרא ולא אמר ליה ולא מידי כדפירש שם התוס' גבי עובדא דלעיל מינה דר' אמי דההיא סברא לא אתי כי אם לעמוד נגד הטעם דהוה בידו שהיתה מועלת להאמין העד לפי' ר"ת אי לאו משום דמעיקרא לא אמר ליה וכו' וכיון דמעיקרא לא אמר ליה הוי כאחר שלא היה בידו מעולם. שהרי מה שאמר ר"ת דכיון שהיה בידו מהימן היינו משום דכיון דכי אשכחי' אמר ליה הוי כאלו הוא עדיין בידו דמאי הוה ליה למיעבד כמו שכתב המרדכי בפרק האשה רבה ודי הערה בזה לחכם כמוך. עוד נלע"ד דיש להאמין השוחט ולהכשירו מדעולא דבכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. ואפילו להוציא דבר מחזקתו כדאשכחן גבי עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת דמהימן האי דקאמר מת אפילו להוציא האשה מחזקת איסור ואע"ג דלכתחילה לא תשא משום לזות שפתים היינו דוקא בעדות אשה דלא מהימן מדאורייתא אלא דמשום עגונה אקילו בה רבנן אבל בעד אחד שהיה נאמן בעדותו מדאורייתא הוה מהימן אפילו לכתחלה כנגד העד המכחישו אפילו בכיוצא בזה שהוא בא להוציא דבר מחזקתו כמו שכתב המרדכי פרק האשה רבה ואשר כתבת להחזיק דברי העד הפוסל משום חזקה דאין אדם מעיז וכו'. אדרבה נלע"ד דחזקה דאין אדם מעיז כו' שייכי טפי לסיוע לשוחט שהוא כופר בדברי העד שהרי לסייע הנתבע שהוא כופר בדברי התובע הוזכרה בתלמוד. ואותה שהיא מסייעת לתובע היינו חזקה דאין אדם תובע וכו'. אמנם נלע"ד דאין שייך כל הני חזקות הכא כלל ואין ספק בידי להאריך בזה. ואשר כתבת כיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד לא שייכא הכא כלל דלא אמרינן הכי אלא בנחקרה עדותו בב"ד ומה שהבאת ראייה מנדה לא דמי התם משום דשויתה לנפשה חתיכא דאסורא עלבעלה באומרת טמאה אני ולכך צריך שתתן אמתלא לדבריה. ועוד דיש חילוק בין היכ' דסותר דבריו הראשונים להיכא דאין סותר כדאשכחן פרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף לא) גבי טוען וחזר וטוען וכדפירש שם רשב"ם. ואשר שאלת אם העד מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא או אם נדמהו להא דנטמאו טהורותיה כו' לע"ד נראה לי דלא דמי דהתם אם הוא כדברי העד שנתנסך היין או נטמאו הטהרות או נתפגלו הזבחים חל עליהם שם איסור ושוב אין להם תקנה ושייך לומר דשוינהו אנפשי' חתיכא דאיסורא אבל הכא לא שייך למימר הכי דהא אפילו אם יהיה אמת שלא שחט עכשיו יפה כדברי אותו העד מכל מקום אין מוחלט לפסול עולמות בשביל כך ולכל הפחות אם ילבש שחורים ויעשה תשובה המוטלת עליו לעשות חוזר הוא לכשרותו ונמצא דלא שווים חתיכא דאיסורא בעדותו כלל כיון שהדבר תלוי במחשבת השוחט מכאן ולהבא אם להרע אם להטיב. ונחזור לעניין ראשון דאף כי לפי הנלע"ד אין לפסול השוחט מעדותו של זה מ"מ יש לדונו לפי מה שהוא אדם כמו שכתבו הפוסקים על כיוצא בזה. ואם הוא אותו שוחט אשר כבר נכשל בענין הבדיקה כאשר כתבת לי בשכבר או לדידי הווי צייתי בני קהלכם יצ"ו היו מעבירים אותו לגמרי כיון שיש רגלים לדבר. ועל (ב) ענין אם מותר ליקח גבינות מן הכותים בראותם החתימות לע"ד נראה דאין להתיר בלא הכרת חותם אפילו לר"ת שפסק דאין צריך הכרת חותם אלא דווקא היכא דאיתחזק היתירא כגון בשולח לחבירו יין או ציר או מורייס דאיתחזק היתיר' ואז איכא למימר לא טרח ומזייף להחליף איסור בהיתר דמה תועלת יש לו לגוי בחלופו זה אבל בכה"ג שאין אנו יודעים בבירור שיש ליהודים גבינות בבית גוי זה ואפילו היינו יודעים שיש לו שם גבינות ולא היינו יודעים חשבונם איכא למיחש דלמא טרח ומזייף כדי למכרם ביוקר לישראל דהא לא אשכחן היתירא כ"א בשולח לחבירו ולא לישתמיט תלמיד דידן דלימא בחד דוכתן דהמוציא בבית גוי שהוא מותר בחותם אחד או בחותם תוך חותם. ועל אשר נסתפקת אם יש לחוש לשמא הניח חותמות בבית גוי לע"ד נראה דמזה אין לחוש כל כי אין אנו רואין ריעותא ורגלים לדבר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |