שו"ת מהרי"ק/יב
|
< הקודם · הבא > |
על אודות שטר עסקא כתוב בו וז"ל ויותר על סך ריוח הזה שהוא למאה מחוייב אני לפרוע משלי עבור ראובן הנ"ל גם כן כל מסים וארנוניות וכל כרגות וכל עניינים עולים הוצאות שאפשר לפרש ולבאר שיעלו ושיצטרך לפרוע ולתת מהמנה הנ"ל בידו מוסיף על הח' דוקאטי ריוח שאני חייב לתת לשנה ליד ראובן הנ"ל שלמים ונקיים מבלי שום ניכוי ובלי שום פחת וגירוע כלל וכן כל שנה ושנה ולפי חשבון ערך זה כל חדש וחדש כל ימי היות המעות או המשכונות בידי עכ"ל. נראה דבר פשוט שאין שמעון מקבל המעות יכול לפחות לראובן בעל המעות מסד הח' דוקאטי לא מענין שלשים ולא משום ענין אחר שהרי מפורש הוא בהדיא ששמעון יש לו לפרוע כל ענייני עולים והוצאת שאפשר לפרש ולבאר. ופשיטא שגם ענין שלשים בכלל זה. ועוד שהרי כתוב אחרי כן שהוא מחוייב לתת הח' דוקאטי מבלי שום ניכוי ומבלי שום פחת וגירוע כלל ואם היה מנכה לו הוצאות שלשים הרי יש בו פחת וגירוע והרי הלשון מוכיח בהדיא שאין שמעון יכול לנכות שום דבר שיהיה בעולם מהת' דוקאטי הנ"ל. ועוד דאפי' לא היה הלשון מוכיח מה שהוא מוכיח מ"מ הרי יש בשטר זה כמה יתורי לשון וכפלות שתים שהן ארבע ליפוי כח ראובן איך ששמעון מתחייב בכל המסים כולי וכל ענייני עולים והוצאות כולי שאפשר לפרש ולבאר כולי שלמים ונקיים מבלי שום פחת וגירוע כלל כולי ומאחר שחזר וכפל כל כך שמתחייב לפרוע השמונה דוקאטי הנ"ל בלי שוה פחת וגירוע כלל לא משום עולים והוצאת שיהא בשום צד שבעולם לא יהיה אלא לישנא יתירא הא אמרינן בבבא בתרא פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ח) דכל לישנא יתירא לטפויי אתא כדגרסינן התם שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי בראוי לו נוטלן ואת חובו כולי. ופריך טלה משום דאמר בראוי לו נוטלן ואת חובו ודלמא בראוי לו בחובו קאמר אמר רב נחמן אמר לי הונא הא מני רבי עקיבא היא דדייק לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא את הדות כולי עד מודה רבי עקיבא שאם אמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך. אלמא כיון דלא צריך ואמר לטפויי מלתא קא אתי הכא נמי לטפויי מילתא קא אתי. ופירוש שם רבינו שמואל דאפילו רבנן מודו דכל לישנא יתירא לטפויי אתי היכא דאיכא מידי לטפויי כי ההיא דתנן תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי בראוי לו כולי. והא דקאמר הא מני רבי עקיבא לאו דוקא דהוא הדין לרבנן וכן פסקו כל פוסקי הלכות דהיכא דאמר כראוי לו נוטלן ואת חובו וטעמא משום דכל לישנא יתירא לטפויי הוא דאתי כדמפרש התם בפ' יש נוחלין (שם) וכדכתבתי לעיל. ואע"ג דלישנא דבראוי לו הוה משתמע שפיר דבחובו קאמר כדפריך התם ודילמא בראוי לו בחובו קאמר ק"ו בן ק"ו היכא דאיכ' לישנא יתירא וגם הלשון משמע מעצמו דלטפויי אתא כי הכא בלישנא דהאי שטרא דאית לן למימר דלטפויי הוא דאתי ורצה להתחייב בכל ענייני הוצאות הבאות מצד הדין כגון ההיא דשלשים הן באות מצד המלכות והרשות. וכ"ש לפי מ"ש הרשב"א בפרק יש נוחלין וז"ל ומסתברא לי דאפילו לא אמר בראוי לו דנוטלן ואת חובו כההיא דפרק אלמנה ניזונית דבראוי לו הוה אפשר למימר דמגרע כח המתנה וכדמקשי ואזיל ודלמא בראוי לו בחובו קאמר ואע"ג דאמר רב הונא מני ר"ע כו'. דלכאורה משמע דדוקא משום טפויי מלתא הוא דאמר דנוטלן ואת חובו הא לאו הכו לא דכלפי מאי דמקשה דלמא בראוי לו לגרוע קא אתי ובראוי לו בחובו קאמר אהדר ליה דכל לישנא יתירא לטפויי מלתא לתועלת מי שנאמר לו אתי ולא לגרט כי ההיא דחוץ מאלו דהתם נמי הוה באפשר למימר דלגרע קא אתי כלומר חוץ מאלו גופן בלחוד ולא יותר ולאפוקי דרך ואע"ג דלר"ע ממילא אין לו דרך אפי' אפשר דניחא ליה לפרושי בהדיא ומשום שיפרא דשטרא כו' עד ואע"ג דאיכא למימר הכי אפ"ה מודה ר"ע דלטפויי מלתא אתא ולא לגרוע והוא הדין הכא כנ"ל. אח"כ מצאתי קצת מגדולי הצרפתים ז"ל שסבורים דהוא הדין בשלא אמר בראוי לו וכההיא דפרק אלמנה ניזונית עכ"ל הרשב"א בחדושיו פרק יש נוחלין. והרי לך שכתב דאע"ג שמחמת הלשון עצמו היא נשמע דלגרע כח מי שנאמר לו קא אתי אפ"ה אמרינן דלטפויי ולתועלת מי שנאמר לו קאי כדמוכח בהדיא דמודה ר"ע לפי מה שפירש הוא ז"ל וכן כתב שכן מצא מקצת גדולי צרפת שסוברים כן כ"ש וכ"ש ק"ו בן ק"ו היכא דאיכא כמה וכמה לישנ' ייתור' דכולהון משתמעו שלייפה כח ראובן נכתבו ונאמרו לו דודאי אית לן למימר שקבל שמעון עליו כל הוצאות וכל ענין שיוכל להתגלגל ולבא על המעות הללו שקבל שמעון מראובן. ואשר נחלקו (ב) בחדש העיבור הלא כתוב בטור חשן המשפט וז"ל השוכר בית בסכום ידוע לשנה ונתעברה השנה א"צ להוסיף לו בשביל חדש העיבור. וכתב הרשב"א במה דברים אמורים כשעמד בר"ה ואמר לו שנה זו אי נמי אמר השנה דקיי"ל כאלו אמר שנה זו אבל אמר לו שנה אחת אין לו אלא י"ב חדש כי רוב שנים אין מעוברות עכ"ל. והרי לך שכתב בשם הרשב"א דהיכא דלא אמר שנה זו או השנה אלא אמר שנה אחת דאין לו כי אם י"ב חדש ולא הביא שום פוסק שיחלוק על רשב"א ומשמע אפילו היה עומד בר"ה שנתעברה ואמר לו שנה אחת כ"ש וכ"ש הכא א"כ הוא בזמן שנעשה השטר והתנאים שבין ראובן לשמעון שהיתה השנה פשוטה ולא מעוברת ואפי' היתה השנה מעוברת מ"מ כיון שלא אמר שנה (ג) זו או השנה אין לו לשמעון אלא י"ב חדש כדפי' לעיל וכ"ש הכא שהזכיר חדש כמו שכתב בשטר וז"ל וכן כל שנה ושנה ולפי חשבון ערך זה כל חדש וחדש וכו' דודאי גלי אדעתיה דאזיל בתר חדשים וזה פשוט וברור.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |