שו"ת מהרי"ק/יא
|
< הקודם · הבא > |
אנשי אמת שנאי בצע ה"ה האצילים ידיד נפשי עמיתי פלפלא חריפתא הר"ר יוחנן יצ"ו והגביר הר"ר אליקים יצ"ו שלום. הנה קבלתי את כתבכם על יד צירכם הלז בהיותי נטרד מאד מכמה וכמה דברים כאשר חשבתי שלא נתעלם מצירכם זה וזהו שגרם שאחרתי עד היום יום א' והנה אמת שבקושי אני נזקק לדין זה בהיות הדברים בלתי מסודרים כן הוא שלו ולא בא בתוך שלשים יום לפי מהר"ר נפתלי לדין כאשר הזמין ואלו ראיתי הכתבים משעה ראשונה שהגיע פה השליח הייתי מסתלק מדין זה ומחזר השליח לאחוריו אבל מה אעשה והנה לרוב הטרדות הנחתי הכתבים והיו בידי כספר החתום מבלתי פנאי לעיין בכתבים עד ערב שבת פרשת וארא שעבר שנתעכב כל כך להמתין על תשובתי לא מלאני לבי להחזירו ריקם ולכן אמרתי כי לפי הנלע"ד הדין תלוי באותו ספק שנסתפק בו מוהר"ר נפתלי האם בא עמרם בן לוי בתוך שלשים יום ואם לאו אם אותו לפניו שלא פשע דמאחר (א) שמהר"ר יששכר הדיין אשר בעירו שלוי נסתלק מן הדין זה כמאן דליתיה בעניו זה כאלו אין שם בית דין והיה לו לעמוד לפני הדיין בתוך ל' יום ולא לאחר הל' כיון שמהר"ר נפתלי כתב בהזמנתו שברשות ר' יששכר היה מזמין את לוי כאשר כתב ר' נפתלי בתשובתו וא"כ פשע במה שלא בא בתוך הזמן שנקבע לו אלו היה למהר"ר נפתלי ברור שלא שלח לוי את בנו בתוך שלשים כו' אשר קבע לו פשיטא שהיה לו לכתוב עליו סרבנות. וכמו שכתב רש"י בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ג) דכל כמה דלא אתי לבי דינא אפקירותא הוא ואפי' מפניא לצפרא דלמחר כתבינן פיתחא באתרא כיון דרגילה דהוי במתא וה"ה לאיש המצוי בעיר כמו שכתב רבינו משה מיימון. ואע"ג שכתב מהר"ר נפתלי שהיה לו ללוי להלך חוץ לגבולו וכו' מ"מ היה לו לשלוח שם בב"ד את שלוחו לעשות התנצלותו ולבקש זמן אחר והלכך פשע לוי אם לא שלח תוך ל' יום אבל מאחר שאמר מהר"ר נפתלי שהוא מסופק אם שלח לוי את בנו בתוך ל' אשר יעדו. ונלע"ד שאין לו לכתוב סרבנות על לוי מן הספק ולא מבעיא לדברי רבינו מאיר דסבירא ליה דעל הנתבע לפרוע (ב) כל ההוצאות שעשה התובע כשהנתבע מסרב לעשות ציווי ב"ד כמו שכתב התשב"ץ בשמו וכן נמצא בתשובה בשמו דודאי פשיטא שאין לכתוב הסרבנות כיון שיוציא ממנו חיוב ממון דהא אפי' בשליח ב"ד אמרינן בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ב) דלא מהימן לכתוב פיתח' על הנתבע משום דאפוקי ממונא הוא דבעי למיתב זוזי לספרא כ"ש הכא שהדבר מסופק דפשיטא דעד אחד עדיף מטענת ספק שהרי עדות עד א' זוקק לשבועה דאורייתא ואלו טענת ספק אין זוקק אפילו לשבועה דרבנן אלא אותן שמנו חכמים שנשבעים בטענת שמא ואפילו אותם שמנו פשיטא דאינם חייבי' לישבע מן התורה אלא מדרבנן. ואשר טען ראובן דאין שליחות לוי ששלח בנו בלי הרשא' מועיל לאבד זכותו דלא היה יוצא ידי חובתו בשלחו אותו בלי הרשא' וגם טען שמה שטען שלא מחוייב לבא וכו' כמו שכתוב בטענות דאין זה טענה כמו שבאר ראובן בטענותיו נלע"ד דבזה אין להאשים את לוי א"כ הוא ששלח בטרם יעברו השלשים יום דהוי מצי למימר שמאחר שמהר"ר נפתלי לא כהה בו ולא אמר לבנו עמרם שלא יצא ידי חובתו שחשב שכבר יצא ידי חובתו בשלחו את בנו ואי איתא שלא יצא היה לו למהר"ר נפתלי לומר לבנו שלא יצא ואז היה עושה בדרך המספיק. וסוף דבר (ג) כל זמן שיסתפק מהר"ר נפתלי בשמא בא עמרם בן לוי בתוך השלשים אין לו לכתוב הסרבנות על לוי כדפירש לעיל אבל אם יתברר לו שלא בא בתוך השלשים יש לו למהר"ר נפתלי לכתוב סרבנות על לוי כדפי' לעיל הטעם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |