שו"ת מהרי"ט/ב/יורה דעה/כח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אנדרונופלא.
שאול שאל האיש הלזה זה שמו אשר יקראו לו הר' יצחק יצ"ו כי זה שנתים בטא בשפתים ונדר אם תלד אשתו זכר ללכת לארץ ישראל וילדה אשתו זכר ובשנה שעברה לא אסתייעא ליה מלתא ועתה עזב את ביתו ואת ילדיו בעירו אנדרינופלה ובא מדאגה מדבר מעון נדרו ולרש אין כל מאומ' בידו ובא לשאול את פינו אם יוכל לישאל על נדרו כי אין ידו משגת די הפזור ויצטרך לדפוק על פתחי שערים נדיבי עמים וגם כי רעדה אחזתהו מגאון הים ומשאון גליו אשר ע"כ בקשה נפשו לשון חכמים מרפא.
איברא אעפ"י שאמרו נדרי הקדש אין נשאלין עליהם אלא מדוחק הרי כתב הרא"ש בתשובה סוף כלל י"ב וז"ל ששאלת בענין שנדר ללכת לא"י דע שיש לאותו נדר התרה כמו לשאר נדרים ואם נדר ונתחרט ילך לפני ג' יודעים בטיב נדרים ויתירו לו ומורי הרב מהר"ר שלמה סאגיש ז"ל היה אומר שטעמו של הרא"ש משום דאזיל לשיטת הר' חיים שהובא בתשובה בשלהי כתובות דעכשיו אין מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשי' שאין אנו יכולים ליזהר בהם ולפי' אמר שיש לנדר הזה התרה כשאר נדרים ולא יתכן דעלה סמך הרא"ש ונ"ל שאינה מיסוד התוס' שהרי הרא"ש ז"ל לא הביאה בתוספותיו וגם לא בהלכות ואדרבה הביא ההוא דירושלמי דאין כופין את האיש לעלות אחר האשה שפיר' רבי' מאיר דאיירי בזמן הזה ומשנתינו דהאשה נמי כופה את האיש בזמן הבית ומסתמא דאף בזמן הזה האיש כופה את האשה ועוד דעיקר העעם משום קדושת ארץ ישראל ומצות ישיבתה הוא אפי' בזמן הזה בחרבנה כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' המצות מקרא דוירשתם אותה וישבתם בה ומייתי עובדא דספרי עד שישיבת א"י שקול' כנגד כל המצו' ואי משום קיום המצות התלויו' בה אשה מאי עבידתה במצות אלו שתהא כופה את האיש לעלות הרי אמרו בפ"ק דקידושין לענין כבוד אב ואם איש יש ספק בידו לעשות אשה אין ספק בידו לעשו' מפני שרשות אחרים עליה וכ"ש לשאר מצות וכ"ש מצות התלויות בארץ דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה ואיהו הוא דמחייב במצות התלויות בקרקע ולא היא ולמה תכוף את בעל' לעלות לא"י. ותו עבד מה שייך במצות התלויות בארץ דאמרי' לאיתויי עבד שברח מח"ל לארץ דאמרי' ליה זבניה הכא וזיל משום ישיבת ארץ ישראל ואמרי' נמי הכל מעלין לאיתויי עבדים ופרשו הרמב"ם ז"ל בפ' ח' מה' עבדי' בעבד כנעני שאמר לעלות לא"י שכופ' את רבו לעלות עמו וכן כתבו בשם הראב"ד ז"ל. ומה שאמר שיש כמה מצות התליות וכמה עונשין שאין אנו יכולי' להזהר בהם דברי תימה הם שמי שירצ' לקנות לו קרקע בא"י יכול לקיי' כל מ"ע כגון לקט שכחה ופא' וכיוצ' בהם ומצו' ל"ת נמי יזהר בהם ומי מעכב על ידו ועוד דכלאים וערלה איתנהו נמי בח"ל כדתנן הערלה הלכה והכלאים מד"ס. ואי איתניהו להני מילי דהר' חיים לא הוו שתקי מינה כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל ומצאתי בתשובות למהר"ם סי' קצ"ט שכתב בלשון הזה ועל כי ראיתי שיש בני אדם באים לחלק בין בזמן הזה בין בזמן הבית צריך אני לבאר דאין לחלק בזה דהא אמרי' בירושלמי בשלהי כתובו' וכו' עד נ"ל דבריי' דכתובות בזמן שישראל שרויין על אדמתן וההיא דירושלמי בזמן הזה ואפ"ה כופין את האשה לעלות ע"כ ומכאן אתה למד שדברי הר' חיים אינן מיסוד התוס' כי מי לנו בקי בדברי התוס' ממהר"ם והרא"ש ז"ל והאיר את עיני שמצאתי בהגהות מרדכי כלשון הזה כת' רבינו חיים כהן בתשובה דה"מ בימיהם שהיה שלום אבל עכשיו שהדרכים משובשים אינו יכול לכופה דהו"ל כמו חפץ להוליכה למקום גדודי חיה ולסטים ואפי' אם יעמיד לה ערבים מגוף לממון ערביך ערבא צריך ע"כ הרי שתשובת הר' חיים כהן ז"ל לא באה אלא מטעם סכנת הדרכי' ומ"ש בתו' דאין מצוה לדור בא"י הגהת תלמיד היא ולאו דסמכא היא כלל.
ומשמע לי שטעמו של הרא"ש בתשובה זו שהשוה נדר זה כשאר נדרי הרשות היינו משום דנדר זה שנדר לעלות אין בו מצוה שאין עיקר המצוה בעליה אלא בישיבה והדיר' שמה כמו שהביא הרמב"ן ז"ל אבל מי שעולה לראותה ע"ד לחזור לא מצינו בזה מצוה מפורסמת. ואפי' תימא שזכות הוא לו ממה שאמרו כל המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן העולם הבא דכתי' ורוח להולכים בה מ"מ מצות עשה ליכא ועוד ההיא מתפרשה בנקבר שם אלא שלא הספיק לדור ולישב בה דהכי משמע רישיה דקרא נותן נשמה לעם עליה אפי' שפחה שבא"י מובטחת לה שהיא בת העה"ב והיינו שמתה ונקברה שם ואי קשיא לך הא דאמרי' בהאיש מקדש גבי ההוא גברא דזבניהו לנכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל סליק ולא אתדר ליה אמר רבה כל דסליק אדעתא דמידר הוא והא לא אתדר איכא דאמרי אדעתא למיסק והא סליק וקי"ל כלישנא בתרא ותידוק מינה לכאורה דתורפיה דההוא גברא אדעת' דמיסק הוא אלמא בהכי מקיימי מצוה ולכי מעיינת בה לאו כלום דודאי אין קיום המצוה אלא בישיבתה ולא בעליה כדפרישית אלא דלענין ביטול המקח דבעינן לבטולי ליה משום דגלה דעתו בשעת מכירה שהוא מוכר מפני שרוצה לעלות וסמכינן אגילוי דעת כמאן דאתני ודוקא היכא דאיתילד אונסא דלא מצי סליק הוא דאמרינן אדעתא דהכי לא זבין אבל סליק לא אמרי' אדעת' דמתדר ליה קאמר אעפ"י שהיא עיקר המצוה דעד אימת יהא המקח תלוי ועומד הא ודאי להאי לישנא מסתברא שלא תלו הדב' אלא בעליה לבד ולפי שהנודר לעלות אפי' אם יקיים דברו אין בו מצוה לכך כתב הרא"ש ז"ל שנדר זה הוא כשאר נדרי הרשות ואיתיה בשאלה והוא הטעם בנדון שלפנינו.
וקרוב אני לומר בנ"ד שאפי' שאלת חכם לא היה צריך וטעמא לפי שאין כאן נדר ולא יד של נדר שיחול על איזה ספק דנדרים איסור חפצא נינהו כגון דאמר קונם פירות שבעולם עלי אם לא אלך לא"י אבל האומר אני נודר לעלו' אין כאן מקו' חלו' נדר אלא קייומן של דברי' אלא שנהגו בהם העו' לידו' בדברי' של מצוה תלוי במה שאמרו בפיך זו צדקה ומזה הטעם אמרו בההיא דשמואל דלווה אדם תעניתו ופורע שאין בקבלת התענית נדר שיחול על החפץ אם לא שיאמר קונ' פירות שבעול' עלי היום אלא לפי שהם דברים של מצוה מתקיימי' בדבור לבד ואם אירעו היום דבר עיכוב יתענה למחר ומתקיימה מצוה בהכי ואילו היה אומר קונם פת עלי היום לא מצי לאוזפי ולמפרע עד"ז מתקיימים כל נדרי צדקות והקדשות שבני אדם נודרין אע"ג דליתנהו לזוזי בעינייהו מטעם בפיך זו צדקה ובנ"ד האיש הזה אשר שם ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה שאדם בעל מלאכה הוא וממנה פרנסתו ופרנסת בניו ואשתו שטורח בכל יום ונותן לתוך פיהם ועכשיו הוא מניחם בערום ובחוסר כל כמו שמוכיח מכתב שבידו מחכמי שלומי אנדרינופולה נתנו בידו איזו מצוה קודמת לזון אשתו ובניו או לגלות לא"י ולהניחם ברעב ובצמא הרי אמרו בפרק נערה שנתפתתה מצוה לזון את הבנות ק"ו לבנים דעסקי באורייתא דברי ר' מאיר ר"י אומר מצוה לזון את הבנים ק"ו לבנות משום זילותא ואמרינן התם עושה צדקה בכל עת זה הזן את בניו ובנותיו כשהם קטנים ועוד אשתו דמחייב במזונותיה וכתבו המפרשים ז"ל שחייב להשכיר עצמו כדי לזונ' מה שאין כן בשאר בע"ח דמספר כתובתה למדו שהוא כותב אנא אפלח ואוקיר ואזון והיאך יניחנה וילך ובפ"ק דגיטין אמרינן דשלח ליה רבי אביתר לרב יהודה בני אדם העולים משם לכאן הם קיימו בעצמן ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרו ביין וכתבו התוס' שהיו משתהי' בא"י והיו בניהם ובנותי' משתעבדים בשביל מזונות והיינו בזונה בשביל מזונות ומדשלח ליה הכי אלמא לאו שפיר עבדי אע"פ שהיו עולים ללמוד תורה בא"י כ"ש מי שאינו עולה ללמוד ואדרבה מניח מצו' לימוד בניו שהיא מצו' הבן על האב להוליכו בעצמו לבית הספר כי הא דאמר סוף פרק קמא דקידושין דר' יהושוע בן לוי שדי ריסנא ארישיה וקממטי ליה לינוקא לבי מדרשא אמר מי זוטר מאי דכתיב ביה והודעתם לבניך וגו' יום אשר עמדת שכל המלמד תורה את בנו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מסיני הילכך כשאתה יושב ומפלס חייובן של מצות אתה מוצא שיותר מחוייב לישב עם אשתו ובניו ולספק צורכן ולהדריכן בדרך ישרה ולגדלן לת"ת ממה שיבא בגופו לא"י ולא מצי למיקם והוא יצא בגפו ואין אדם נתפס מקול דבורו אלא כשדבורו מצוה וביטולו ביטול מצוה אבל הכא אדרבא הא עדיפא וכיוצא בזה יש ללמוד מתוך תשובת הר"ן הראשונ' במה שאמר שמחצית מה שידור יהיה לחברת חולים ואמר שאם מתנה זה נתכון שכשידור מנה לת"ת יתן מקצת אותו המנה להקדש חללים איזה מצוה יש בנדרו שיחול וכי מי הודיעך מתן שכרן של מצות שתהא מצות צדקה גדולה מת"ת ע"כ ומתוך תשובה אחד לרב הרא"ם ז"ל סי' ן' במצחק בקוביא הביא מהמרדכי דפ"ק דשבועות והכי משמע בהגהות מיימנית ז"ל אהובי ידידי הר' מנחם לענין נדרך שנדרת לעלות לא"י אפי' עד"ר יש לו התרה אחרי שאשתך היא שאין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש וכו' ואל תשיבנו שתוכל ללכת בלא אשתך זה הבל דאסור לעגנה ומצוה מרובה יש לה התרה עכ"ל ומשמע דהתם כשנדר לעלות לדור בא"י בקבע מדיהיב טעמ' באשתו ואם יאמר שילך בלא אשתו ואחר שתלד ותגמול הילד היא תלך אחריו ע"ז אמר דאסור לעגנה וכתב הרא"ם ז"ל עלה הרי משמע מהכא דכיון דהוי נדר על מצוה אין לה התרה אלא משום דהוי סכנתא או עיגונא והוי מצוה גוררת עביר' כדמשמע בתשב"ץ דלפעמים הוי מצוה גוררת עבירה וטוב לפרוש הימנה הנה שאמרו שעיגון האשה עבירה היא בידו וראי' לפרוש הימנה אפי' נדר על דעת רבי' מכל אילין טעמי סברוה רבנן דמתיבת' והתרנו' ילך וישו' לביתו כי כב' רצה האלהי' ית' מעשיו והנה הנוד' הנז' הטריח עלי לכתו' לו זכותו להיות לו כסות עינים שהדין עמו משום חשדא פן יחשדהו שומע כעובר על נדרו וכדאמרינן במדין נדרת לך והתיר נדרך וכל כי הא בעי לאודיעו והנראה לענייות דעתי כתבתי וחתמתי שמי יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |