שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/נח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לקאפ"ה. שאלה ראובן תושב עיר אחת היה פורע מסים וארנוניות ואחר זמן בראותו שלא היה מצליח בכל אשר הוא עושה ולא מספיק מזונותיו בריוח עקר דירתו משם והלך לעיר אחרת ושנה מקומו אולי יצליח וירויח בריוח ולא בצער וזה עשר שנים שקובע דירתו במקום האחר אשר הלך שם בכח הורמנא דמלכותא לוקחים ממנו מסים ועולי מלכות וארנוניות במקום אשר הלך שם ואנשי עירו הראשונה שעקר דירתו ממנה דורשים ממנו ליתן להם גם עתה עולי מלכות כאשר בתחלה בהיותו שם ילמדנו המורה לצדקה מאחר שעקר דירתו משם זה עשר שני' ונוטלי' ממנו עולי מלכות מכח המלכות אם חייב לפרוע בשתי מקומות או לאו וכסא כבוד תורתו ירום ונשא וגבה מאד.
תשובה אדם שבא לדור בעיר אחת ושהה שם י"ב חדש נותנים עליו חומרי מקו' שהלך לשם לחייבו בכל מסי' ופרעונו' של אנשי העיר כמו ששנינו בפ"ק דבתרא כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש ואוקימ' לה בגמ' למסי העיר וה"ה לכל מסי' ותשחורו' כמ"ש המפרשים ז"ל. וחומרי מקום שיצא משם משעה שיצא נפטר מהם מכל פרעונות ומסים שאירעו אחר יציאתו ובמה שהוטל קודם שיצא ועדיין לא נגבה יש מי שפוטרו מהא דאמרי' התם בפ"ק דבתרא ההוא דמי כלילא דשדו אטבריה וכו' ערקו לפלגא כו' וכתוב במרדכי בהגהה מכאן אומ' רבינו תם אם המלך הטיל מס או מתנה על בני העיר וברחו מקצתם שפטורים והנשארים אינן יכולי' לדוחקן ליתן מס עמה' דהא הכא דליוה אפלג' קאמר אלמא דדין הוא דנפטר לגמרי אע"ג דלא מחל להם המלך כלום בשבילן ואע"ג דכב' שדו דמי כלילא אבל הרמב"ן ז"ל בחידושיו כתב אהא דערקו פלגא במקום שאין רבי יכול לכופן ברחו שאם היה יכול לכופן דין הוא שיכופם מאחר דשדא מלכא דמי כלילא נתחייבו כלם לתת ואקרקפתא דידהו ואנכסיהו מנח או שמא לא רצה רבי לכופם וכו' וגם המרדכי הביא כן בשם ר"י ז"ל שהשכיב מנהג בכל ק"ק שאין אדם יכול לפטור עצמו מן המס בצאתו מן העיר אחרי שנתחייב ובלא מנהג נ"ל דין תורה שכששאל המלך המס אפי' שערי דברא נשתעבדי' ובאמת דברי ההגהה משם רבינו תם קשים לשומעם דהא ודאי חל חיובייהו ושעבודא דמלכא רביע עלייהו וכדאמרינן מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח והיאך יפטר אדם בצאתו מן העיר וערוקיה מסתייה ועוד קשה כי שם בהגהה הביא משם הר"י מפריש על מתנה שהטיל השר וברח הא' שהנשאר תובעו שיפרע חלקו דדינא דמלכותא דינא ואפילו שערי דברא משעבדי וכן היו דנין רבינו תם ור"י כי כל דבר שהנהיגו השרי' והמלכים עפ"י דין קדמונים דין גמור הוא. ועוד כתב ואפי' היה שם קצבה ועתה הכביד עליהם היה אור"י ז"ל דדינא דמלכותא דינא להכביד על עמו למלחמה. וראיתי מי שפירש דבריו כמ"ש ואפילו היה שם קצבה כלומר בעת הטלת המתנה היה קצבה ואחר שברחו הכביד עליהם חייב הבורח לשלם והא ליתא דלהאי בתרא לא נשתעבד הואיל שהוא לא היה מצוי שם ולמאי דאשתעבד אשתעבד אלא אפי' היה שם קצבה באותו פרעון מקדמת דנא קאמר שהיה מנהג הקדמונים בדבר קצוב וזה הכביד עליהם בפע' הזאת והוסיף עליהם לא תימא דהא לא מיקרי דינא דמלכותא אלא חמסנותא קמ"ל דמ"מ דינא מקרי דהכי אורחיה להכביד לצורך מלחמה והכל לפי השעה ומיהו דוקא כשהיה הכובד הזה קודם שיצא אבל אחר שיצא לא משתעבד. ונראה בעיני דהא דרבינו תם לא פליגא אדינא דהרמב"ם ורוב מפרשים ז"ל אלא בפרושה דשמעתא פליגי שהני רבוותא מפרשים מילתיה במילי דהוא דינא דמלכותא לא שהועילה בריחתן אלא שלא רצה רבי לכופן. ורבינו תם מפרש דמן הדין לא היה יכול לכופן דלאו במידי דהוא דינא דמלכותא מיירי כגון כרגא וכסף גלגלתא מנדה בלו והלך אלא דמי כלילא דשדינהו לא היה מחק המלכות להטיל על העם אלא השר עשה כן ולאו דינא הוא אלא גזלנות ולכך אותם שברחו פטורים היו ואפילו היו תובעים מהנשארים חלקם דאין לך נתפס על חבירו וחייב בר מכרגא דמלכא. ועל זה כתב מכאן אומר רבינו תם אם הטיל מס או מתנה על בני העיר וברחו מקצתם שפטורים דהטיל מס או מתנה לא משמע בחוקים שחקקו להם כבר אלא שרצה להטיל להכי ערוקייהו מסתיינהו. אכן בדינא דמלכותא שהוא משפט חרוץ לכל לכ"ע חל שעבודיה על כלם ודינו לגבות מן הנשארי' דמלכא לא טרח כדאמרי' הת' בהגוזל האי מאן דמשתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא דעבד מלך מלך ומלכא לא טרח וכיון שמשתעבד על חבירו חוזר וגובה ממנו בכל מקום שהוא לדברי הכל היכא שעדיין לא הוטלו המסים כשיצא מן העיר אין לחייבו במה שנולד אח"כ וכמו שמוכיח מן הירושלמי שהביא הרמב"ם ז"ל שם.
אבל יש לברר אם זה שיצא מעיר היה פורע כרגא דמלכא שם במקום הראשון והיה בפנקס בני העיר ואינם מוצאים אנשים שהלכו להם למ"ה או שמתו נמצא שזה עדיין חיובו קבוע שם והם פורעים בשבילו ונתפסים עליו הרי זה מתחייב עמהם ופורע מנתו כסף גלגלתו או ארנונא של ביתו הקצובה עליו אבל שאר מיני פרעונות ותשחורות בין שמטילין אותם לפי הממון בין לפי נפשות אין לתבוע ממנו שהוא לא יתחייב בהם הואיל ואינו דר עמהם אלא במקום שהוא דר ונושא ונותן עמהם שם יפרע ואפי' בהוצאת וחסרונות של הכרג"א עצמם אם רגילין להעמיס על העשירים לפי ממונם ולפטור את אשר אין ידם משגת וכן היה דינו של ראובן זה לפרוע כשהיה עמהם לפי עשרו עכשיו שפנה והלך אין עליו שום חיוב שמתחילה לא היה נותן אלא מדין צדק' ומדין המנהג עם כי אין העין שולט אלא בבעלי ממון עכשיו שראובן קבע במקום אחר אשר נושא ונותן אין עיניהם של א"ה שבכאן עליו ובמקו' שהוא דר שם מסייע עמהם וכן הורה הרב מהר"ר שמואל די מדינ' זלה"ה במ"ש בחל' ח"מ סי' שס"ב דכסף גולגלת' יפרע במקום שהוא כתוב בפנקס המלך אבל שאר מסים וארנוניו' יפרע במקום שהוא דר שם.
איברא דהיה מקום לפטור את ראובן זה בענין אחר דמסתברא לי שאם יש בעיר שהיה דר שם אנשי' שבאו ממקום אחר או קטני' שגדלו ובאו למנין ויכולים להשלים הפנקס עמהם אין על היוצאים חיוב לפרוע כסף גולגלתא שלהם בין שהיה הדבר קצוב עליהם בין שכתובים ונקובים בשמות לפי שמדין המלכות מקץ שנים לשנים להחליף אותם שמתו או שהלכו להם בחדשים או בנולדים שנולדו להם והם אינם עושים כן רק לפי שיודעים שיש להם תמורתם ואינן רוצין להפטר ולהציל עצמם בפנקס הראשון אין יכולים לתבוע מראובן שיאמר להם לא על עצמי אתם פורעים כי אם על עצמכם והנדון של הרב מהרשד"ם ז"ל הוא שהיה רוצה האיש שנתיישב שם לפרוע זולתי במקומו הראשון שהוא כתוב שם כסף גלגלתו ומ"מ חייבו בשא' מסים וארנוניו' אבל אם היה רוצה להפטר ממקומו הראשון אף מכסף גלגלתא שיסירוהו מן הפנקס ישימו חדשי' במקומו כדינא דמלכותא היה הדין עמו אם לא שהיו באים בני עירו בטענה שלא היה בהם כדי להחליף ולתת גברא דקאי בחריקיה אי נמי לא הגיע עת הקבוע לבא בחקירה זו עפ"י שלוחו של מלך כמנהג וכל שלא הגיע זמן עדיין הוא בחיובו אבל הגיע זמן ולא הסירו שמו ולא החליפוהו באחרים שיש להם מההיא שעתא כבר נמחל שעבודו ואין להם עליו כלום והרב מהר"ר שלמה הכהן ז"ל בח"ב סי' מ"ג פטר את האיש לפי שהלך בזמן החילוף להוציא את עצמו מן הפנק' לא הניחוהו בני העיר דמשמע הא לא היה הולך כלל היה מתחייב ועוד משמע מדבריו שכל שלא הוציא עצמו מהפנקס היה חייב לפרוע המסים והארנוניות שהיה פורע שם ונרא' דלאו דוקא הוא אלא אפי' לא הלך אלא שהגיע זמן היינ"י אפטאש להסי' הראשוני' ולתת חדשים תחתיה' אפי' שלא החליפו כבר נפטר מחיובם אלא שמעשה שהיה כך היה וגם אם עדיין לא הגיע זמן לא היה מתחייב אלא במסים וארנוניות שהוא כתוב בהם אבל שאר פרעונות והוצאות שהיו הק"ק מטילין עליהם בהיותו בעיר מחמת עשרו ופטור הוא אעפ"י שכתב המסי' והארנוניו' שהיה פורע מקוד' לכן הרי נתן הטעם ואמר נמצא שבני העיר שיצא משם פורעים בעדו דמשמע שאין עליו חיוב אלא מה שפורעים בעדו אבל בשא' פרעונות והוצאות מצי אמר להו מאי אפסדתיכו ואולי באותו הנדון לא היו לוקחי' ממנו לפי ממון כי לא היה עשיר אלא שהדבר בנ"ד אמרו שהוא דבר קצוב מימי עולם בכ"כ פרחים עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע לפיכך חובם תלוי על הכל והקהל יתנהגו כמנהגם.
והיה אפשר לומר עוד שראובן זה נעתק למלכו' אחרת שכבר יצא מתחת שעבוד המלך הראשון לגמרי פקע שעבודו ממנו ומדינא דמלכותא שלא לקחת ממנו כלום והו"ל כמאן דליתיה ואפי' אם יפרעו בני העיר עליו לא מתחייב ליתן דשלא כדין נוטלין מהם ואין לך נתפס על חבירו וחייב אלא בכרג"א דמלכא לפי ששעבודו של מלך חל עליו והרי משועבדי' בשבילו דמלכא לא טרח אבל זה שהלך למלכות שניה פקע שעבודייהו ואינו בדין שיקח המלך מהם בשבילו ואם לקח גזלנותא הוא ולאו דינא ומזלייהו גרם אלא שאמרו לו שכן מנהג המלכיות הללו שיש שלום ביניהם והמלך הקדרי משלים עם המלך התוגר והוא סר אל משמעתו ובכל מקום שילך א' מהמלך התוגר משתעבדין אותו בע"כ לפרוע במקומו וכן כשאיש א' מהמלך הקדרי בא לקאפ"ה פורע עם אנשי מקומו ובהא ודאי דינא דמלכותא הוא שכך התנו אבות זה לזה ג"כ נתבטלה טענה הראשונה שאף אם יש בעיר כדי להשלים הקטנים שבהם הואיל והחיוב מוטל על כל יושבי העיר אעפ"י שילכו למקום אחר לא פקע שעבודייהו שהמלך אינו רוצה לפטור אותם שהלכו ממלכותו לגמרי ודוקא אם הלכו לעיר אחרת מעיירו' שלו הוא אינו מפסיד לפי ששם יפרע ונוספה פרעונם על פרעון המס ההוא אבל ההולכים למלכות אחרת מלכיות מקפידות זו על זו הם בזה ולא פקע שעבודייהו כ"ש בנ"ד שמתחיל' היה דבר קצוב שא"א לא להוסיף ולא לגרוע ומאותה שעה שהוקבע עליהם אותה קצבה נתחייבו כלם בה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |