שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/לח

שו"ת מהרי"ט ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראובן שמכר ביתו לעכו"ם ושוב מכרה העכו"ם לשמעון ועכשיו בא ב"ח של ראובן לטרוף מיד שמעון מכח ש"ח שבידו מהו ומצינו תשובה לרב מהר"ר דוד ן' זמרה זלה"ה סי' אל"ף ורע"ז וז"ל ראובן שיש עליו כתובת אשה וב"ח ומכר קרקע שהיה לו לעכו"ם ואותו עכו"ם מכר הקרקע ההוא לשמעון ועתה באים אשה וב"ח לטרוף הקרקע משמעון וטוען שמעון אנא מכח העכו"ם קאתינא ואין לכם כח עם העכו"ם לפי שאין דין טירפא בערכאותיהם וישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם תשובה הדין עם שמעון דמצי למימר לב"ח אי שתקת שתקת ואי לאו מהדרנא שטרא למריה כדאמרינן במי שאבדה דרך שדהו בפרק ב' דייני גזירות הילכך יעמוד שמעון בשלו כיון שקנה והחזיק כדין ולא דמיא לההו' דהביא המרדכי בפרק חזקת בשם ריב"א ע"כ. ילמדנו רבינו דין זה ולפי שאירע הלכה למעשה לפי שיש אצלנו מי שחולק בדין זה. ושכרו כפול מן השמים.

תשובה כבר הורה זקן הוא הרב הגדול אע"פ שהראיה שהביא מההיא שאבדה דרך שדהו דאמר ליה מהדרנא שטרא למרייהו שיש לבעל הדין לחלוק ולומר שאני התם דמדינא מחזקינן ולא מצי לאשתעוי דינא בהדייהו שכל א' מוחזק בשלו אבל הכא מדינ' נשתעבדו הנכסים לב"ח אלא דעכו"ם לא ציית לן השתא דאתיא ליד ישראל יש לו לטרוף מן הדין דשעבודא דאורייתא וכתב התם נמי ממה נפשך דרכיה גבייהו אלא שכל אחד דוחהו במי יימר ונמצא העני קרח מכאן ומכאן ועכשיו שבאת לרשות אחר הדר דינא לדוכתיה ונוטל דרכו ממה נפשך מ"מ מה שלא היו מחזירין מדינא הוא דהמ"ל וכי מהדר להו שפיר עבד אבל בהא מה שלא היה מניח העכו"ם לטרוף שלא כדין הוא דשיעבוד' דב"ח הוא דעכו"ם לא ציית לדינא והשתא נמי אי מהדר ליה לאו שפיר עבד דמזיק שעבודו של חבירו הוא וקי"ל בפ' השולח כרשב"ג דמחייב. ועוד דהתם עיקר טעמא לפי שהוא בא במקום בעלים הראשונים ומכאן שהוא קנה זכות כל אחד וא' מהם וכן מוכיח לשון הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מה' טוען שהרי אומר לו עתה אי אחזור לכל אחד שטרו אי אתה יכול לעבור על אח' מהם ואני קניתי מיד כל אחד מהם כל זכות שיש לו ובלשון הזה כתב הטור סי' קמ"ח לפיכך מן הדין זכה ופטור מלתת לו דרך אבל הכא שעבודא בכדי לא פקע נהי דביד העכו"ם לא היה יכול לדבר דלא ציית לן עכשיו שהיה ביד הלוקח ישראל מצי אשתעויי דינא בהדיה לטרוף שעבודו ולא מבעי' דכל דלא הדר מצי אמר לכי תהדר אלא דמן הדין לא מצי למהדר למריה דהוא אין לו טענה עם העכו"ם דלית עליה אחריות ממה שטרף ישראל זה ואם כוונתו שיכוף את ישראל שלא יטרפנו לאו כל כמיניה. כהא דכתב הרא"ש בפ' חזקת גבי הא דאמרינן נכסי העכו"ם הרי הם כמדבר כל המחזיק בהם זכה בהם אהא דכתב רשב"ם שאם יוכל הלוקח הראשון לדון עם העכו"ם להוציא מעותיו יעשה ואם לא יפסיד. כתב הרא"ש ז"ל ודבריו אינם מובנים לי דהיאך יכול להוציא מן העכו"ם כיון דבדיניה' קנו וכו' ולעסו' בתחבולה עם העכו' שיבא באלמות וכח על המחזיק לכופו וכו' יראה שעבירה היא בידו ודין מסור אית ליה מאחר שזכה בו בדין תורה ע"כ. וראיתי בתוך תשו' מהר"ם ז"ל שהביא המרדכי ז"ל דפריך אמאי איצטריך למימר אליבא דרבנן ואי לא מהדרנא שטרא תיפוק לי טעמא משום דמה מכר ראשון לב' כל זכות שתבא לידו ותירץ דהכא ראשונים לית להו בודאי זכות אלא מספק דכל חד וחד מדחי ליה גבי חבריה ע"כ. ונראה דאפי' לדבריו ז"ל לא הוי טעמא דאין להם לראשונים זכות כלל אלא דלא אמרינן בהני טעמא פסיקתא דאמרי' בעלמא מה מכר ראשון לשני לפי שאין זכות הראשונים בא מכח ודאי אלא מכח ספק להכי איצטריך למימר מהדרנא שטרא מ"מ כשהחזיר בדין מחזירי' דמספקא לא מפקי' אבל היכא דמחזיק שלא כדין לית לן בה.

וכבר היה אפשר להביא ראיה לדבר מההיא דפ"ק דקמא גבי מכר לא' או לג' בני אדם זה אחר זה כלן נכנסו תחת הבעלים דאוקמינן לה שלקח לו עידית באחרונה ולא מצו כלהו למגבי מעידית משום דאמר להו אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו שקליתו ואי לא מהדרנא שטרא דזבורית למריה ושקליתו כלכו מזבורית ופרכי' א"ה דנזקין נמי נימא הכי ומוקי לה בגמ' ביתמי והרי שם בנזיקין דינן בעידית מדאוריית' דכתב בהו מיטב ואעפ"כ יכול להפקיע דינן בטענה דמהדרנא שטרא למריה ונהי דלדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל אין ללמוד מכאן לפי שהם פסקו כאוקימתא בתרייתא דאמר אנא בהאי תקנתא לא ניחא לי כדרבה האומר אי איפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו ולדידהו אפשר דלא מצו מפקיע כחן של נזיקין מטעמא דמהדר שטרא ושיטה זו היא שיטת רב האי גאון ורב חננאל ז"ל כדהביא הרמב"ן ז"ל מ"מ לדברי של הראב"ד והמאור והרא"ש וכל האחרונים יש ללמוד בשלקח עידי' באחרונה אף נזיקין מגבה להם בזיבורית מטעם דמהדרנא שטרא דזיבורית למריה.

ונראה דהתם ע"כ דטעמא אחרינא איכא דאל"כ מאי פריך גמר' אי הכי נזיקין נמי כלומר השתא דאמרת דכתובה אשה גביה מזיבורית מטעם דמהדרנא לה נזיקי' נמי ומי דמי כתובת אשה דינה בזיבורית ובאת עכשיו להרויח לגבות בעידית להכי מהני טעמא דמהדרנא וכו' דאטו משום דקטרפה ממשעבדי אתגורי אתגרה שתגבה בעידית ולא מצי למימר לכי תהדר דתועלת הבא מחמתו יכול הוא להפקיע במילתא בעלמא. אבל נזיקין דדינייהו מן התורה בעידית בטענה דמהדרנא שטרא לא מצי מפקיע דיניה. ועוד דבשלמא גבי כתובת אשה מצי אמר אנא במקו' ב"ח קאימנא כי היכי דכי הוו עידית וזיבורית בידא דב"ח מזיבורי' שקל' ה"נ מנאי דידי אבל בנזיקין דגבי ב"ח גופיה כי אתנהו לתרווייהו מעידי' גבו כ"ש השתא דמכרה לזיבורית ונשאר שעבודו על העידי' לאו כל כמיני' דנימא מהדרנא שטרא דזיבורית ואפקיע זכותך בידים תדע דההיא דפרק שני דייני דוק' בחד דאתי מכח ב' מצי אמר הכי אבל בחד דאתי מכח חד לא מצי אמר מזבנינא ליה לב' בני אדם כדכתבו התוספות שם דזכות הבא על ידו דוקא יכול להפקי' ואין לומר שאני התם דקנין חדש הוא דמ"מ לאו זכות הבא על ידו דבלאו הכי ניזקין מעידית גבי כ"ש דהכא כתב הטור דלאו דוקא שדה זו אלא אפילו שדה אחרת יכול לקנות ומ"ש מחד דאתי מכח חד דלא מצי אמר מזבנינא לב'.

אלא נראה דטעמא דמהדרנא דהכא לא דמי למהדרנא דכתובות דהתם גזם לומר אי בעינא מפסידנא לך דמהדרנא שטרא למריה ופעמים דידעינן דלא ניחא ליה בחזרה כגון שלקח בזול או שנתייקר אח"כ ואפילו בשוה מצי האי למימר לכי תהדר דכל זמן שאינך מחזיר דרכי גבך אבל הכא לא גזים כלל אלא קושטא קאמר דעד שלוקח מגבי זיבורי' לאשה או לנזיקין ואינם רוצים אותה יתננה למוכר שילכו ויתפרעו ממנה כיון שסוף סוף הלוקח מפסיד שאין לו על מה שיחזור ויגבה מהמוכר ויכול לכוף אותו בב"ד שהוא חייב להעמיד מקחו בידו שהרי כתב לו אנא איקום ואשתעי ואישפי זבניא אילין ואם אין לו הרי הלוקח ממציא לו במה יפרע לבעל חובו שיהא מקח העידית קיים בידו וכל דפשוט לן שיעשנה שלא יתן לזה עידית ברצון מאחר שיכול להגבות זיבורית כל העומד ליגבות כגבוי דמי ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינ' כדאמרינן בהחובל גבי אשה שחבלה באחרים דלא מזדקינן שתמכור כתובתה בטובת הנאה דכל לגבי בעלה ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחנ' אע"ג דמ"מ היא מפסדת הכתובה כיון שאין הנחבל מרויח לא מזדקיקי' כ"ש הכא דאין הלוקח מפסיד כלל. ואין לטעו' בלשון הרא"ש שכתב ואפילו אי לא טעין אנן טענינן ליה דכלן נכנסו תחת הבעלים בלוקח א' כמו בג' בני אדם כא' דמשמע דלא טענינן ליה אלא מהאי טעמא דאיהו במקום בעלים קני כמו בג' בני אדם.

והך טעמא לא שייך בנזיקין שכיון דעידית אצל הבעלים ואצל ג' בני אדם כא' דודאי אף לגבי נזיקי' טעני' ליה ומגבי' להו מזיבורית אלא שהרא"ש בא להוכיח כלהו בטענה דידהו תליא מילתא ואי לא טעין לא טענינן ליה אנן דהא קתני בברייתא מכרן לא' או לג' בני אדם בזה אחר זה כלן נכנסו תחת הבעלים ומדקתני חד טעמא לתרוייהו כי היכא דבג' בני אדם אנן טענינן להו הכי נמי באדם א'. ומיהו לפי המסקנא אפילו נזיקין גבי מזיבורית מטעמא דמהדרנא דאלו בג' בני אדם דלא שייך טעמא דמהדרנ' גבו כדינייהו מן העידית הילכך נר' דאין ראיה לנ"ד לא מהך דקמא ולא מהך דכתובות דלא כל הימנ' שיחזיר לעכו"ם ויזיק שעבודו של חבירו כיון דלאו מדינ' חוזר על העכו"ם מוסר ממונו הוא ולכל הפחות כל זמן שלא החזיר שעבודו גביה הוא.

ויש להוכיח דמהני ליה כח של עכו"ם ליפות כחו מההיא דסוף פרק קמא דבכורות דאמר רבי חנינא הלוקח טבלין ממורחין מן העכו"ם מעשרן והן שלו ומוקי לה דמרחינהו ישראל מרשות העכו"ם ופירשו התוס' אחר שלקחן ישראל וה"ק הלקוח טבלין מן העכו"ם שהן עכשיו ממורחין וקאמ' מעשרן והן שלו מעשרן דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר והם שלו דאמרי' ליה קאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה. ונראה דהתם לא מצי לאשתעויי מן הדין קאמר דעכו"ם לאו בר חיובא דנתינת מעשר הוא ולוקח נמי פטור דתבואת זרעך כתיב נהי דאם היה המוכר ישר' כיון דבר חיוב' הוא רמי עליה שעבודא דמעשרות ולא מפקע במה שמכרן לאחר אבל עכשיו שהמוכר עכו"ם לא חל חיובא עלייהו מעיקרא אע"ג דלענין איסורא דטבל כיון דמירוחו ביד הישראל קרינן ביה דגן דישראל והוקבע עליו איסור דטבל אבל ממון כהן אין כאן דלא חייב רחמנא לעכו"ם שיתן מעשרות לכהן. ותדע דאי בהך סברא דאתינא דמכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה גרידא סגי אמאי מייתי דרשא דכי תקחו מאת בני ישראל טבלי' שאתה לוקח מישראל אתה מפריש מהן תרומ' מעשר ונותנן לכהן טבלי' שאתה לוקח מן העכו"ם אי אתה מפריש וכו' אלא נר' דמקרא דכי תקחו נפ"ל דעכו"ם שעשר פירותיו ונתנם ללוי אין הלוי חייב ליתן תרומת מעשר לכהן אלמא אין דין נתינה דתרומת מעשר כתביעתו של עכו"ם הילכך השתא שלקח ישראל התבואה עצמה מן העכו"ם וחל עליה שם טבל עד שיפריש תרומה אינו מתחייב לתת תרומת מעשר לכהן דאמר ליה אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה לא מפני שהוא עכו"ם ולא ציית לך אלא שהרי אפילו הפריש מעשר מרצונו לוי הלקוח פטור מתרומת מעשר הכא נמי שלקחתי התבואה מאי אפסדתיך. ושוב מצאתי בתוך תשובה א' בהרשב"א במיוחסות סימן ט' לענין ישראל שהיה לו חצר הסמוכה לחצרו של עכו"ם ויש לו חלונות של אורה לחצרו של עכו"ם שהביא דברי בעל העיטור דישראל ועכו"ם שבאו לפנינו אם יכולים לזכותו בדיני ישראל אומרים לו כך דיננו ובדיננו אינו רשאי לסותמו והרשב"א כתב אדרבא מצי למימר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה ואמר שאף על פי שבמסקנ' אוקמא בגזרת הכתוב לא נראו הדברים מחמת אותה טענה ואדרבא הטענה נכונ' יע"ש.

ואין להוכיח נמי שיש אחריות בלקוח מן העכו"ם מהא דאמרי' בהנזקין גבי הלוקח מסקריקון שאם חזר ולקח מבעל הבית אמר שמואל דאפילו בשטר לא קנה עד שיכתוב אחריות דאי טרפי לה מיניה לגביה דמי ארעא ומאי אחריות איכא כיון דבא מכחו של עכו"ם מצי אמר מהדרנא שטריה למאריה וכ"ת מ"מ אחר שקבלו הבעלים אחריות הו"ל כלוקח ממנו ויכולי' לטרוף זה אינו שהבעלי' יאמרו אנו קבלנו אחריות לפי שידענו שאין ב"ח יכולי' לטרוף ואחוי טירפך ואשלם לך דנ"ל דההיא למשנה ראשונה קאמ' שאין המכר מכר עד שיכתוב לו ב"ה ואז כמי שמכרה ב"ה דמי אבל למשנה אחרונה דלוקח מסקריקון קנה אלא שנותן לבעלי' רביע אין שם אחריו' דהו"ל כלוקח מן העכ"ום וכ"ת עטו רב ושמואל למשנה ראשונה פליגי די"ל דנ"מ אף למשנה אחרונה לענין לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דבעי' לשמואל עד שתכתוב לו אחריות אי נמי למשנה אחרונה דבשטר גרידא פליגי לרב קנה לשמואל לא קנה עד שיכתוב לו אחריות מחמת עכו"ם.

איברא שיש לדון בזה משום פסידא דלוקח דהיינו העכו"ם שקנה הקרקע כדאמרינן במלוה ע"פ דאע"ג דשעבודא דאורייתא לא טריף משום דלית ליה קלא חשו לפסיד' דלקוחות דמאי הו"ל למעבד וכן לענין מטלטלין דלית להו קלא חשו לפסידא דלוקח אע"ג דשעבודא אמטלטלי נמי איתא והא דבמלוה בשטר לא חשו לפסיד' דידהו היינו טעמא משום דאינהו אפסדו אנפשייהו דכיון דאית ליה קלא לא הו"ל למזבן קרקע המשעובד לב"ח ולגבי עכו"ם אפי' במלוה בשטר איכא למיחש לפסידא דלקוחות דמאי הו"ל למעבד הוא סבור אין שעבו' לקרקעו' בדיניה' דלא מפקי מלוקח ולאו משום דאנן עבדינן לזו תקנתא משו' פסידא דתקנתא לעכו"ם לא עבדינן כדאמרי' בהגוזל קמא גבי השביח עכו"ם ממשעבדי מסתמא א' ישראל וא' עכו"ם שוין דחשו לפסידא דלוקח טרפא ממשעבדי מסתמא א' ישראל וא' עכו"ם שוין דחשו לפסידא דלוקח התם כיון דעבדו רבנן תקנתא לא פלוג רבנן בתקנת' בין ישראל לעכו"ם אבל במלוה בשטר דלא תקון רבנן בישראל לא אכפול רבנן למעבד תקנת' לעכו"ם בפני עצמו כדאמ' לענין שבח.

ועוד דבמלתא דלא שכיחא אפי' בישראל לא תקון כדמוכח בפ' יש נוחלי' דאמרי' דבעל שויה רבנן כלוקח מתקנתא דאושא ולא חשו לפסידא דלקוחות דאינהו דאפסיד אנפשייהו דלא הו"ל למזבן מאתתא דיתבא תותא בעלה ובפ' החובל דתנן העבד והאשה פגיעתן רעה הם שחבלו באחרי' פטורי' דמפרש בגמ' משום תקנת אושא ואמאי הא לא תקינו באושא דלהוי כלוקח אלא היכא דליכא פסידא דלקוחות דהו"ל לאזדהורי דלא למזבן מינה אבל נחבלי' מאי הו"ל למעבד וזה הק' התוס' דאמאי לא ניחוש לפסידא דנחבלים ותירצו בלשון א' דה"מ למפרך אלא דבלאו הכי פרי' שפיר ולרשב"א נראה דלא ק' מידי דהתם כיון דתקינו לטובתו היכא דליכא פסידא ואפי' היכא שחבל' באחרי' דאיכא פסידא דאחריני כיון דלא שכיחא לא פלוג רבנן ובכל מקום מוציא הכא נמי מוכר לעכו"ם לא שכיחא ולא עבדו רבנן תקנתא אלא דדינא דידהו גופא תקנתא היא וכיון דבני נח מצווים על הדיני' להתנהג בנימוסיה' דיניהם דין וטעמא רבה אית להו כיון דלדידהו מלוה ע"פ כבשטר דמי דלא מצי למימר פרעתי דאינהו אית להו המלוה את חברו בעדים צריך לפרעו בעדים קלא אית לה דעדים מפקינן לקלא כדאמרינן בפרק ח"ה המוכר שדהו בעדים דגובה ממשעבדי אע"ג דטעמא התם משום דמאן דזבין בפרהסי' זבין כי היכי דנקפצו עליה לקוחות ובהלואה אמרינן מאן דיזיף בצנעה יזיף לדידהו מאן דמוזיף בפרהסיא מוזיף כי היכי דהוו סהדי ויגבה ממונו על פיהם דלא מהימן לומר פרעתי ואם ידונו דין טירפא אף במלוה ע"פ בטלת מקח מקרקעות שלא יקנה שום אדם מדאגה מדבר שלא יבא ב"ח אף במלוה ע"פ ויטרוף ממנו לכך עשו שלא יהא אחריות על הלוקח ומלוה דמוזיף ליה לאו אקרקעות סמיך אלא סמיכותא אמטלטלין כארנקי דמחוזא וגמלי דערביא אי נמי כיון דעכו"ם חובשין אותו עד שיפרע היינו סמיכותא דמלוה מה שאין כן בדיניהו שלא נתנה רשות לחבוש בדיני ממונות הילכך אע"ג דקי"ל ישראל ועכו"ם שבאו לפנינו אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל אמור לו כך דיננו ואם לאו אומרים לו כך דינכם כדאמרינן בהגוזל בתרא הכא שדיניהם דין לענין תקנתא דלוקח לא מצינן למימר ליה כך דיננו דלדידן נמי היכא דאיכא פסידא דלוקחים חיישינן לפסידא דידהו אלא דבלוקחים ישראל אינהו דאפסיד אנפשייהו דהוה ליה לעיוני עכו"ם דלא הו"ל לעיוני דלדידהו אין טירפא כלל מאי הו"ל למעבד ואי מאיבול' דידהו תפקיה ולישא שכר דידן לא תועילנו ויהיה על שתי הסעיפים פוסח ומכאן ומכאן קרח לא נמצאה מדת הדין לוקה. אלא להא מילתא דינא דידהו דינא משום תקנתא דלקוחות וישראל הבא מכחו כמוהו דאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה מדינא דומיא דההיא דבכורות וכן מצי אמר ליה מהדרנא שטרא למריה כלומר שהוא בא במקום הלוקח העכו"ם וקנה כל זכות שיש לו כדכתב הרמב"ם והטור שם אי נמי הלוקח העכו"ם זכה מדינא דידהו דדינא דמלכותא דינא הואיל ומשפט חרוץ הוא אצלם שלא לטרוף מלקוחות אפילו לענין ממון המלך שאם יש מי שחייב למלך ומכר את שדהו אין המלך מוציא מיד הלוקח וה"ה בישראל הבא מחמתו דזכה כדין העכו"ם שמכר לו דומיא דהא דאמרינן בחזקת הבתים אריסותא דפרסאי עד מ' שנין ופרש"בם עכו"ם שהחזיק בקרקע ישראל מ' שנין ישראל הלוקח ממנו זכה ולא אמרי' הרי הוא כעכו"ם וכן הביאה הרא"ש ז"ל הרי שאבד ישראל את זכותו מכח דינא דמלכא דאמר דבמ' שנין לא יוכל לומר מרי דארעא שהיא שלו וזכה הלוקח מן העכו"ם הבא מחמתו שלא כדברי האומרים דלא אמרי' דד"ד אלא במה שעושה המלך לצרכו כגון דקטלי דקל למעבר עליה כמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו לבתרא והרי כאן שאע"פ שאין דין זה נוגע למלכות ולא לממון המלך אמרינן ביה דינא ד"ד ומפקיע זכותו של ישראל הא' בכך ולא בעי' שיהא תחלת דינו מפי המלך אלא אפי' כל משפט' דיניהם שיסדו פקחי' שבהם הואיל ומשפט חרוץ הוא ודרך המלך שמתנהג בנימוס זה שבירר מעצמו לאפוקי אותם הכפרים שאעפ"י שדנים בהם העכו"ם אותם דקבילו עלייהו לא מקרו בהו דד"ד אלא בפסק שהמלך מתנהג בו ומצוה לשופטיו לדון אחריו וכיון שהעכו"ם היה זוכה בבית או מתקנתא או מדינא דמלכות' גם הישראל הבא מכחו זכה ובהכי שייך שפיר לומר מהדרנא שטרא למאריה וראיתי בתשובה להרא"ש ז"ל כלל י"ח ראובן שמכר לשמעון ש"ח שיש לו על לוי שמסרו לו עכו"ם ובא בטענ' מכח העכו"ם אני בא ואתדיין אותך בדיני עכו"ם והשיב דאין צריך לדון עמו בדיני עכו"ם אלא בדיני ישראל והדיינים ידונו כאילו הוחזרו השטרות לעכו"ם דהו"ל אותו כח שהי' לעכו"ם על לוי בדינ' דמלכותא יש לו לשמעון על לוי. וביאר שם מאי איכא בין ההיא דכתובות לההיא דקמא דכל היכא שאינו בא לגרוע כחו עתה יותר משא' היה כבר מוחז' לא מ"ל לכי תהדר והרי נתקיימו דברי הרב ז"ל ואין דבריו צריכין חיזוק. ועוד ראיתי בתוך תשובת הרא"ש שבכלל ע"א תשובה ארוכה שהביא ההיא דפ"ק דקאמר דאמר כל דבר שאדם יכול לטעון רואין אותו כאלו הוא כבר עשוי וכדאמרי' בפ' בתרא דכתובו' בחד דאתי מכח ב' כו' ולא מ"ל לכי תהדר דכל מה שיש ביד האדם לעשות חזינן ליה כאלו הוא עשוי ודלא כפרש"י שפי' מוזילנ' גבך כו'.

ומה שרמז לנו הרב דלא דמי לההיא דהביא המרדכי בפ' חזקת בשם ריב"א היינו מה שכתב המרדכי בשם ריב"א דהא דאמרינן בכל דוכתא ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם היינו דוקא לענין הורע כחו של ישראל כגון הכא וכו' אבל לייפו' כחו לא אמרינן הכי כגון עכו"ם שהוא בשכונת ישראל והחזיק בחלונות של ישראל ג' שנים ושוב קנאו ישראל לאותו קרקע מיד עכו"ם לא אמרי' דהוא כעכו"ם להחזיק דמה שהחזיק עכו"ם שלא כדין החזיק ורואה אני את דבריו דמה לי החזיק בקרקע מה לי החזיק בחלונות ע"כ. ומשמע מדבריו דליפות כחו לא אמרינן אנא מחמת עכו"ם קאתינא ונראה דלא מיירי התם כשרוצה ישראל חבירו לבנו' כנגד חלונותיו דבהא לא היה צריך לזה הטעם דכל דברשות עכו"ם היה יכול לבנות כנגד חלונותיו דבהא לא היה צריך לזה הטעם דכל דברשות עכו"ם היה יכול לבנות ולסתו' כדיניה' כדכתב המרדכי שם לעיל משם גדולי צרפת אלא שבא למחות בידו ולומר שיסתום חלונותיו ואיכא למידק דלמה הוצרך ריב"א ז"ל לומר דלא אמרינן הרי הוא כעכו"ם ליפות כחו אדרבא היא הנותנת דמשום דבא מחמת עכו"ם הרי הוא כמוהו וכי היכי דאיהו אין לו חזק' שלא הייתי יכול למחות בו כך אתה הבא מכחו אין לך חזקה עליו ונראה דהכא מיירי כשפתח ברשות ישראל ומדעתו והוא אמר לו לפתוח דבכה"ג אי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עכו"ם מינך הויא ליה חזקה הוה מצי אמר מה שנתרציתי לו שיפתח לפי שידעתי שבדיניהם כך הוא ולא הייתי יכול למחות בידו אבל אתה ישראל ואי אתה רשאי לפתוח עלי והלה אומר אני באתי מכחו של עכו"ם ובזכותו וכי היכי דאיהו זכה בדיניהם אנא בדוכתיה קאמינא לכך כתב שלא אמרו הרי הוא כעכו"ם ליפות כחו אלא להורע כחו ואיכא למימר דכי היכי דהתם לא מצי אמר דמהדרנא שטרא למאריה וכדיניהם עבידנ' לך דמה שהיה עושה לא היה כדין אלא בדיניהם אף כאן לא יוכל לומר מהדרנא שטרא למאריה ותדין עמו בדיניהם שאין לך שעבוד עליו דסוף סוף דינא עמך שאתה ישראל אלא נראה שיש לחלק דהתם הנזק הוא בכל יום ויום שמזיק לו בגירי דיליה בהיזק ראיה ואם לא היה חושש העכו"ם בכך אתה שאתה ישראל ראוי לך לחוש שלא להזיקני בראייתך דאסור עליך להסתכל בי ובהכי לא מהני טעמא דמהדרנ' שטרא למארי' אבל הכא מצי אמר ליה מכי מכרה ישראל פקע שעבודך מינה ואני מחמתו ושלו' הצעיר יוסף.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף