שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/כב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד על ענין הנזכר לעיל.
הנה כתבתי דעתי במה שנשאלתי על השטר אם הוא קיים וזה ימים רבים שהשיבותי בעל פה וגם במכתב לאמר שמתנת הבת קיימת ועתה הראו לי פסק הנראה מהחכם השלם המובהק כמה"ר נר"ו לאורועי מתנת יתומה זו ואני הוא המורה ומזכה אני במקומי ובהורמנותא דמר אדון לפניו מה שנראה לע"ד להעמיד כח מתנת היתומה על עמדה ראשונה הביא ההיא דצרור וזורקו זוכה לעצמו וכו' שהביא הרמב"ם ז"ל ופי' המ"מ בשיש דעת אחרת מקנה אותו וכתב נראה מכאן דאפילו איכא דעת אחרת מקנה צריך שיהיה בן דעת אבל פחות מזה אין לו זכיה אפי' בדעת אחרת מקנה ואין אלו אצלי אלא דברי תימה שהרי סמוך לזה כתב הרמב"ם ז"ל זכי' לקטן אפילו בן יום א' והיינו בזכיה על ידי אחר אלמא מה שהצרי' למעלה שיהיה בו מקצת דעת זהו כשדע' אחרת מקנה לעצמו של קטן בלא זכית אחרי' דאין לו יד לזכו' לעצמו אבל על ידי גדול שיש לו יד זוכה לו דזכין לאדם שלא בפניו והכא כיון דכתוב בשטר וקנינא מיני' זכיה ע"י אחר כקנין היא ומהניא אפי' לקטן בן יום אחד.
ושוב הוקשה לו ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ט מהלכות מכיר' יראה לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמי' והחזיק תעמוד בידו אף ע"פ שאין ממכרו בקרקע כלום לפי שקטן כמי שאינו לפנינו וזכין לאדם שלא בפניו וכתב הא קמן דקטן אפי' בן יומו דהוי כאילו הוא שלא בפנינו כשדעת אחרת מקנה אותו קנה וזה מוכרח מהראיה מנחלת הארץ והעמיד דברי הרמב"ם ז"ל כשהקנה לו על ידי אחר ולדידי לא מחוורא מילתא דקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק קאמר דמשמע הוא בעצמו מדלא תני בכסף ע"י אחרים כדאצטריך למתני במתני' בפ"ק דקדושין גבי עבד וכשיחזיק אחר על ידו וגם דברי הרמב"ם ז"ל אינם מתפרשים בקטן בן יומו דהא בקטן שקנה קרק' מיירי ובמקח ובממכר בעינן שיגיע לעונת הפעוטות וגם ההיא דרב ביבי בקטן שיש בו דעת הוא דמאן לימא לן דבאין בו דעת מיירי ועוד שכתב הרב המ"מ וכבר כתבתי שיש סוברים דאפילו מדאורייתא יש להם זכיה כשדעת אחרת מקנה וזה לא יתכן אלא בבן דעת שמבחין בין אגוז לצרור דפחות מכאן אין לו זכיה אפילו בדעת אחרת אם לא בזכיה על ידי אחרים אלא הא דכתב הרמב"ם ז"ל דזכין לו שלא בפניו היינו לפי שהמוכר זיכהו בקרקע ובדעת אחרת מקנה אותו דבקטן בן דעת מיירי ואם תאמר הואיל הרמב"ם ז"ל אין עניינו אלא בזכיה על ידי הנותן עצמו היאך בא הרב המגיד להוכיח מההיא דנשיא אח' דההיא זכיה על ידי אחרים היא ומנלן דע"י עצמו הוא זוכה אפי' בדעת אחר' מקנה אותו דהא אשכחן בקטן שאינו בר הבחנה דאע"ג דאינו זוכה ע"י דעת אחרת אחרים זוכין לו וי"ל דהא ידעי' דאית ליה לקטן זכיה בבר הבחנ' בדע' אחר' ובבן יום א' ע"י אחרים ולא בא המ"מ להוכיח אלא לענין קרקע מנ"ל דאית ליה זכיה ומייתי מההיא דנשיא אח' דמיירי בקרקע דזכין לו ע"י אחרים בבן יום א' וה"ה ע"י עצמו בבר הבחנה ומה שיש להקשות על דברי המ"מ במה שכתב ואע"ג דאדחיה הך אוקמתא וגם בראי' דרב ביבי פירשתי במקום אחר ואין ענינו כאן.
כתב עוד ומיהו ממה שכתב הרמב"ם ז"ל המזכה לחברו במתנה על ידי אחר כיון שהחזיק או הגיע שטר לידו וכו' נראה דדוקא כשאמר לאדם אחר המקנה שיחזיק בה בשביל זה או שיזכה בשטר בשבילו בצווי הנותן ודוקא שאמר לו שיזכה בחזקה אבל לא בקנין לבד שקנו מידו שהוא נותן לקטן עכ"ל. ואני לא ידעתי מה מקום לדייוק זה אם מפני שהזכיר הרמב"ם שטר וחזקה ולא הזכיר קנין אטו קניינים קחשיב וכי בכל דין ודין צריך שיזכיר כל הקניינים וכי רוכלא לחשיב וליזיל ולדבריו אמאי לא חשיב קנין בכסף בשוה פרוטה אלא שטר וחזקה דאתו מחמתו של נותן קאמר כי שמא אין כאן מי שירצה להוציא פרוטה בעד המקבל ולא להתפיס סודר בשבילו.
עוד כתב ולזה כתב הרמב"ם וכן קטן שקנה מטלטלי וקנו מידו או ששכרו מהם המקום לא קנה וכו' ובהשגות א"א שאם קנה הוא בקנין קנה שהמקנה קנה לו כל קניינו נראה בהדיא דאין כן דעת רבינו דקטן קונה בקנין עכ"ל ובחנם טרח לדקדק דמדברי הראב"ד נשמע להרמב"ם דהא בפירוש אמרה הרב קטן שקנה מטלטלין וקנו מידו לא קנה עד שימשוך ואין קנין אלא מיד המקנה וקתני וקנו מידו אלמא אפי' בקנין ע"י אחרים לא מהני ותיקשי לדידיה שהרי קנין השווהו הרב לשטר ושטר על ידי אחר קונ' משהגי' השטר ליד הזוכה כמ"ש בפ"ה מה' זכי' ועוד תיק' ליה דהכא כשהגיע לעונת הפעוטות מיירי מדמפליג בין קנין קרקע לקנין מטלטלין והא אפילו בצרור וזורקו דבציר מהכי טובא סגי בדעת אחרת מקנה בלא זכיה ע"י אחר אלא בר מיניה דההיא דבמקח וממכר שלא תקנו בה הפעוטות אלא משום כדי חייו קאמר שאינו זוכה בדרכים שהגדולים זוכים בהם אבל במתנה זוכה בכל ענין כמ"ש בה' זכיה דזוכה לעצמו בכל ענין.
עוד כתב וכן גבי עובר שדעתו קרובה אצל בנו וכו' עד ולזה אמר דמזכה לעובר ולא אמר המקנה לעובר וכן בפ' מי שמת על הא דאמר רב נחמן לכשתלד קנה מיירי דלא הקנה לו בקנין סודר דלכשנולד הדרא סודרא למריה והביא דברי הטור סי' ר"י דלא מתוקמא הא דרב נחמן לא בק"ס ולא בחזקה וכו' עכ"ל ואני תמה מאי מייתי ממזכה לעובר לכשיולד דלא קנה בקנין והא אפי' בגדול איתיה כדאמרינן בפ' האשה שנפלו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום לא קנה דלאחר שלשים כלתה משיכתו ובקנין סודר אמרי' בס"פ השותפין דנדרים גבי ההוא גברא דהו' בריה שמיט כיפי דכיתנ' ואמר לקנינהו לנכסי הדין גברא וכי הוי בר בריה צורבא מרבנן לקניה ניהליה ואמרי' לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן הדרא סודרא למריה ותימה על עצמך דקטן קונה במשיכה גבי מתנה כדכתב הרמב"ם שם והיאך אמרו כאן דלא קני במשיכה.
עוד כתב והיינו דכתבו התוס' בפ' התקבל וז"ל לפיכך מי שנתחייב לקטן בין בקנין בין בשטר כיון שאין אותו דבר תחת ידו אינו זוכה אלא א"כ זיכהו ע"י אחר וכו' עכ"ל רוצה להוכיח שאינו זוכה בקנין אלא בזכיה ע"י אחר וסבור דזכיה לאו ע"י קנין הוא ואם אין הדבר בעולם היאך אפשר לזכותו זולתי ע"י קנין שקונין ממנו מהני וקנין דקאמר לעיל דלא מהני היינו שהקטן בעצמו קנה ממנו ואינו זוכה בכך כדרך שהגדולים זוכים אלא א"כ קנו מידו אחרים דהיינו זכייה ע"י אחר ואדרבה מהכא מוכח איפכא.
שוב כתב אע"ג דממה שכתב הרמב"ם ז"ל יראה לי שקטן שקנה מטלטלין עד שזכין לאדם שלא בפניו וקטן כמי שאינו בפנינו עד נראה מכאן שהמקנה לקטן ע"י אחר בק"ס קנה עכ"ל גדולה מזו יש לו ללמוד משם לפי דרכו שאפי' ע"י המוכר עצמו זכה ואין צריך לומר ע"י אחר אלא הא ליתא דהתם בקטן בן דעת מיירי אבל קטן דלאו בר הבחנה אינו זוכה אפי' בדעת אחרת מקנה אותו.
ובמסקנא העלה דכי דייקי' שפיר בדברי הטור סי' רמ"ג המזכה לחבירו ע"י אחר מתנה כיון שהחזיק הזוכה במטלטלי' או בקרקעות או שהגיע השטר לידו זכה המקבל בד"א שאמר זכה במתנה זו לפלו' וכו' נמצאת למד שהמזכה ע"י אחר אפי' שניהם גדולים צריך שיאמר זכה לפל' וגם צריך שיגיע השטר ליד הזוכה בשבילו ע"כ ואני תמיה תולדות אלו מבטן מי יצאו ולמודים אלו מי ילדן אם בא ללמוד ממה שאמר הטור בד"א שאמר זכה במתנה זו לפ' זהו כשלא נתנה במתנה בפי' לאותו פ' בעינן שיאמר זכה לאפוקי הולך כדמסיים אבל אם אמר לו הולך לפ' מנה זה שאני נותן לו לא הוי כזכה ויכול לחזור בו דלא כיוון לזכותו אלא כשיגיע לידו אבל מי שאומר בהדיא הוו עלי עדים שאני נותן לפ' מעכשיו וקנו מידו על זה למה צריך שיאמר זכה הרי קנו בדבריו וזכו לו ועוד אפילו אם לא פירשו באותה שעה אלא שהיו מדברים באותו ענין שהיה נותן מתנה לפ' וקנו מידו בשתיקה סגי כדתנן ומייתי לה בפ"ק דקידושין הפודה מעשר שני ולא קרא שם ר' יוסי אומר דיו היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש דיו ולא שנא היו מדברים ע"ע קידושין לעצמו לא שנא ע"ע קידושין לחבירו כגון דשויה שליח ונתן לה קדושין ולא פירש דיו כל שכן כשפרשו בשעת הקנין שקנו ממנו לצורך בתו ולמה צריך שיאמר הנותן לשון זכיה ואם היה צריך לשון קנין שיאמר קנו ממני עדיף טפי שהוא לשון המועיל כדאמרינן בעלמא לך חזק וקנה לך משוך וקנה וגבי מכירת שטרות אמרי' דא"ל קני לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה.
עוד כתב וכן כתב לקמן הילכך אין תקנה שלא יוכל לחזור בו עד שיבא השטר ליד המקבל ע"כ עשה אזן שלמטה כאילו אינה שומע' ועין של מטה כאילו אינה רואה שזה הלשון כתבו הרא"ש על מי שקנו מידו וחזר ומחה שלא יכתבו דקי"ל חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ועל זה כתב שאין תקנה שלא יוכל לחזור בו מלכתוב את השטר עד שיבא השטר ליד המקבל.
וכבר ביארתי דזכין לאדם ע"י קנין חליפין והסודר שמקנין לו העדים מקרי זכיה דזכין לאדם שלא בפניו כמו שהוכחתי מדברי התוס' בריש קידושין ומלשון בעל העיטור ומעשים בכל יום שכותבי' שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו ולמוכר אעפ"י שאין לוקח עמו ומקנין בקנין סודר ממנו בעד הלוה או הלוקח אעפ"י שאינן לפנינו ואינן צריכין לומר לשון זכיה כלל ואין צורך להאריך בדברים האלה.
ושוב הביא מדברי הר"ן ז"ל שהכריע כדברי הראשונים דאפי' בשטרי אקנייתא לא קני עד דמטא שטרא לידי' ולמד מדבריו שזה שהקנ' בקנין ולא הספיק למסור את השטר עד שנשא קדמה שעבוד הכתובה לשעבודה של בת שנמסר בשטר אחר שנשא ובמטותא ממר לא לתלי בהו ברבותינו בוקי סריקי דהיכי תיסק אדעתין דבכל שטר לא טריף אלא מיומ' דמטא שטרא לידיה א"כ היכי אמר להו רבא לספרא אי ידיעתו יומא דאקניתו ביה כתובו יומא דאקניתו ביה ותו ההוא דכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו דמוקי לה בשטר אקנייתא אכתי ליחוש דילמא כתב ללוות בניסן ולא מסר עד תשרי דהא בפ"ק דגיטין פרכי' כתבי' ואנחיה בכיסתיה דאי מפייסה תפייס מה הועילו חכמים בתקנתם לענין פירות כדפרש"י שם וגם התו' הקשו לעיל התם אמאי כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ניחוש שמא כתב בניסן ולא נתן עד תשרי ועוד הא דאמרי' בגמר' בשלמא לרב אסי מוקי לה בשטר אקנייתא לא יחזיר דילמא טריף לקוחות שלא כדין.
אלא הדבר ברור שלדעת הראשוני' הרי"ף ור"ח היכא דלא מטא שטר לידיה כלל לא זכה אבל כי מטא שטר' לידיה שעבודא מההו' זמן דכתי' בשטר איתי' כדאמ' התם לאביי דאמר עדיו בחתומי' זכין לו היכי תנן שאני אומ' כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם ומשני ה"מ היכ' דקמט' לידיה אבל היכא דלא מטו לידי' לא אמרי' וכי היכי דלמ"ד עדיו בחתומי' זכין לו היינו מכי מטי זכי למפרע משעת חתימה ה"נ לרב אסי דמוקי ליה בשטרי אקנייתא מכי מטא שטרי' לידיה חל שעבודא למפרע משעת קנין מההיא שעתא שעבד נכסיו לזה אעפ"י שעדין לא זכה אותו לענין שלא יחזור והיינו דאוקמה רב אסי בשטרי אקנייתא דתו ליכא למיחש דילמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי וכן מבואר בדבריהם ז"ל ובתשובות הריב"ש סי' קס"א ודברים הללו לא ניתנו ליכתב. הנלע"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |