שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/כא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן נפטר לעולמו הצדק חיי לרבנן ולכל ישראל שבק והניח אלמנותו שרה ובנים זכרי' ונקבו' אשר ילדה לו גם הניח בת אחת מאשתו הראשונה והניח בעזבונו קרקעות וכמה מיני נכסים ואחרי מות ראובן הוציאה הבת הנז' שטר מתנה שעשה לה אביה שזה נסחו זכרון עדות שהיה בפנינו ח"מ זה שנים כשנפטרה לאה תנצב"ה אשת ראובן בן יעקב הלכנו בתוך ימי האבל של אשתו הנז"ל ואמ' לנו דעו כי אשתי הנזכרת צותה לי לפני מותה על בתה ובניה שלא אשכח אותם אחרי מותה ושאעשה עמה חסד שהבתים אשר לי בשוק פלו' שאני דר בתוכם יהיו מזומנים לנישואי בתה דינה ואני הנני רוצה להקים את דבריה אשר צותה עלי והוו עלי עדים וקנו ממנו קנין גמור איך מרצוני ודעתי הטוב בלי שום זכר אונס אני נותן מתנה גמור' שרירא וקיימ' גלויה ומפורסמת כל קרקע וחזקת בתים אשר לי תחת כל השמים לבתי דינה הנזכרת מעכשיו לכשתגיע ליכנס לחופה רוצה לומר שהגוף יהיה קנוי לה מעכשיו ואני ובאי כחי יהיו שליטים בפירות הקרקע עד שתגיע דינה הנז' לחופה כי אז יהיה הכל שלה כאמור בין בחיי ובין במותי ואם ח"ו בתי הנזכרת תעדר קודם שנכנס לחופה או שאכניסנה אני לחופה ואתן לה צרכי נישואיה ולא תצטרך לבתים הנזכרים מעתה ומעכשיו הם של זרעי בין הנולדים ממר' שרה הנזכרת בין הנולדים מאשה אחרת כל זה בירר ופירש לפנינו חתומי מטה ראובן הנזכר מדעתו ורצונו הטוב בלי שום זכר אונס כלל וקנינו ממנו קנין שלם כהלכה ואמר לנו כתבו וחתמו שטר מתנה זו ותנו ביד בתי הנזכרת להיות בידה לעדות לזכות ולראיה ולא יהיה כח בידי לבטל אפילו אם אמות או אתן במתנה לאחת לקצת הבתים או כל' הכל יהיו כאין ומתנה זו תהיה שרירא וקיימת כאמור ואחר שיצאנו משם עבר זמן ולא נכתב מה שעבר בפנינו שצוה אותו בעת ההיא עד היו' הזה שדרש מאתנו ראובן הנזכר לכתוב זאת זכרון בספר כפי מה שצוה אותנו בעת ההיא ועל כן כתבנו וחתמנו שמותינו והיה זה יום פ' וכו'. מודה אני ראובן. שמעון עד. יוסף עד. ישראל בן יצחק עד. והאלמנה טוענת שאין במתנה זו כלום לפום דינא. ועוד שהבת הנז' היתה אז קטנה בת שנתה ומעולם לא זכתה במתנה והנכסים והקרקעות בחזקת היתומים הם יורנו מורה צדק הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים וכסא כבוד תורתו ירום ונשא וגבה מאד אמן וכן יהי רצון.
תשובה הלכה רווחת בישראל שקטן אפילו בן יומו יש לו זכיה דתנן בסוף פרק מי שמת זכין לקטן ואין זכין לגדול אמר רבי יהושע לקטן אמרו קל וחומר לגדול ופירש רשב"ם ז"ל זכין לקטן הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו ממון שנותנים לו תקנו חכמים שיהא אחר זוכה ומקבל לצרכו ואין זכין לגדול שהרי יכול לזכות לעצמו ר' יהושע אומר לקטן אמרו ק"ו לגדול שיש לו יד לקבל ולזכות אלמא בקטן שאין בו דעת מיירי דלא תקינו ליה רבנן זכיה שאם הגיע לצרור וזרקו וכו' אית ליה זכיה על ידי עצמו דאמרינן בפרק התקבל אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים ובפ' האיש מקדש אמר מנין שזכין לאדם שלא בפניו שנא' נשיא א' נשיא א' ממטה וכו' וכמה קטנים היו בנוחלי הארץ והנשיאים זכו בעדם ומינה דאפילו קטן בן יומו זכין לו דכמה עוללי' ויונקי שדים היו בהם והרמב"ם ז"ל פסקה לזו בפ"ד מה' זכיה זכין לקטן אפילו בן יום א' ולגדול בין בפניו בין שלא בפניו והיינו כזכיה ע"י אחר דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו.
וכתב עוד הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ט מהל' מכירה ירא' לי שקטן שקנה קרק' ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו וכו' וכתב הרב המ"מ מבוא' בגמר' שמי שמקנה קרקע לקטן קנה והכי משמע לכאורה בפרק האיש מקדש דאמרי' מנין שזכין לקטן וכו' ואע"ג דאדחיה הך אוקמתא מ"מ מפורש ס"פ י"נ גבי ההוא דקלא אזל רב ביבי אקניה לבנו קטן וכו' וקשה דמאי מייתי מהך דפרק האיש מקדש דההיא בזכיה על ידי אחר מיירי והרמב"ם ז"ל לא מיירי אלא כשהקטן עצמו נתן דמים או החזי' ומנ"ל דאית ליה יד ואית לי' זכיה והא דתנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין מדרבנן הוא וטעמא משום כדי חייו הוא ותדע דעל ידי אחר שאני דהא בקטן בן יומו כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות זכיה שזכין לו על ידי אחר ואילו בזכות עצמו אפי' איכא דעת אחרת מקנה אותו בעינן שיהיה בן דעת שנותנים לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו וההיא דפ' יש נוחלין ודאי לא מיירי בע"י אחר אלא הוא עצמו הקנהו וזהו שכתב דאפילו מדאורייתא יש להם זכיה כשדעת אחרת מקנה אותו אם כן מההיא דנשי' אחד אין ראיה דזכיה על ידי גדול שאני ונראה דהא ידעינן דקטן אית לי' זכיה מדאורייתא במטלטלין כמו שכתב המ"מ ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל בהלכות לולב ובשאר דוכתי והך זכיה בבן הבחנה סגי בדעת אחרת מקנה וכבן יום אחד בזכיה על ידי אחר אלא שכאן חדש הרמב"ם ז"ל שאף בקרק' אית ליה זכיה וכשהוכיח המ"מ ז"ל זה מההי' דנשיא א' מהשת' קרקע ומטלטלין שוין הוא ואית ליה זכיה בקרקע דכך לי דעת אחרת מקנה אותו בבר הבחנה כמו זכיה על ידי אחר בבן יום אחד.
ואכתי קשה לי בדברי הרב המ"מ היכי קאמר דאדחי' הך אוקמת' אדרב' עדיפא מינה קאמר דפרכינן ותסברא זכות איכא חובה נמי איכא ומסיק כדרבה מנין ליתומים שבאו לחלוק שמעמידין להם אפוטרופוסים לחוב על מנת לזכות וכל שכן זכות גמורה וכן פירש רש"י זכרונו לברכה שם אלא כדרבה כלומר לא זכות שלא בפניו גרידתא איכא למשמע מינה לגדולים אלא לאוריי נמי לקטנים אפילו חובה הבאה מחמת זכות ואעפ"י שהר"ן ז"ל חתר לבעבור סבב את פני השמוע' שלא נלמוד משם דאית ליה לקטן זכיה מן התורה משום דקשיא ליה ההיא דפרק איזהו נשך קטן אע"ג דלית ליה שליחות אית ליה זכיה מדרבנן ודאי דהרמב"ם ז"ל והרב המגיד דאזיל לשיטתיה דס"ל דאית ליה זכיה מדאורייתא קים להו כהנך ספרים דלא גרסינן מדרבנן כמו שכתבו התוספות בריש פרק איזהו נשך ולפי זה שמעתא רווחא ואזלה ומה שפירש ז"ל בשמועה קשה לי דלא מתוקמא לפום סוגיא דהתם כמו שכתבתי במקום אחר ובהא דמייתי מדרב ביבי דאקנייה לדיקלא לבנו קטן קשה מדידיה אדידיה שהוא ז"ל כתב בפרק י"ב מהלכות זכיה דהרמב"ם ז"ל לא גריס בההוא עובדא דרב ביבי לבנו קטן אלא לבנו סתם דהא הרמב"ם ז"ל סבירא ליה דאפילו גדול לא קנה א"כ היכי מצי הרמב"ם ז"ל לאיתויי מינה ואי לאו המ"מ ז"ל הוה מצינן למימר לדעת הרמב"ם ז"ל דאע"ג דגריס לבנו קטן ס"ל דקטן לאו דוקא דבין גדול בין קטן לעצמו מקרי הואיל והוא יורשו וקטן דנקט משום דמעשה שהיה כך היה ועוד קשה שהיה יכול הרב המגיד ז"ל להוכיח בהדיא מעובדא דפרק השולח גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין דההוא עבדא דבי תרי דקם חד מינייהו ושחררי' לפלגיה אזל אידך אקניה לבנו קטן וכו' ועבדא כמקרקעי דמי והא דלא קנו מטלטלין אגבייהו משום דבעי קרקע דומיא דערים בצורות דלא ניידי אלמא לכל מילי דקנין זה וזה שוין ושמא הרב המגיד משנה ז"ל למאן דלא גריס בעובדא דרב ביבי בנו קטן סמך אהא דהשולח ואפשר דאפילו למאן דלא גריס קטן מוכח דקטן הוא מדנקט לשון דאקנייהו לבנו ולא קאמר אזל יהביה דלשון אקניה משמע במי שאין לו יד לקנות שהוא צריך דעת אחרת להקנותו הנה הארכתי בדברי הרמב"ם אלו הואיל ואתא לידן ולפי דרכנו למדנו שיש לקטן קנין בין בקרקע בין במטלטלין בבן דעת ע"י דעת אחרת מקנה ובבן יום אחד על ידי זכיית אחרים.
וראיתי עוד בפרק מי שמת בהגהת אשרי וזה לשונו וקונין בין לקטן בין לגדול וכן מעשים בכל יום מהך סוגיא משמע דליכא מאן דאמר דזכין בין לקטן בין לגדול ותימה כמאן קיימא לן השתא ודבריה' תמוהים דהא ודאי כר' יהושע פסקינן דאמר לקטן ק"ו לגדול ונראה דמשמע ליה דרב יהושע יחידאה דסתם לן תנא כרבי אליעזר ולעיל קתני וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימים אבל לא בחול רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול ועלה קתני כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול אלמא רבנן קאמרו ליה ואמרינן בגמרא דמתניתין רבי יהודא היא דאית ליה כתנא קמא דמתניתין הכי אבל רבי מתני איפכא זכין לגדול ואין זכין לקטן רבי יהושע אומר לגדול אמרו קל וחומר לקטן אלמא בין לרבי יהושע בין לרבי מאיר ליכא למאן דאמר אליבא דתנא קמא דזכין בין לקטן בין לגדול ולא שבקינן סתם מתניתין ונקיטינן כרבי יהושע ובמקצת נוסחאות גרסי' בבבא דלעיל ר' אליעזר אומר בשבת דבריו קיימים מפני שאינו יכול לכתוב אמר ר' יהושע בשבת אמרו ק"ו בחול כיוצא בו זכין לקטן וכו' ולהך גרסא לא סתם לן תנא כר' אליעזר דהכי קאמר כי היכי דפליגי הכא פליגי נמי התם מהך טעמא גופיה ולא הוצרכה המשנה לפרש את דבריו של רבי אליעזר ומיהו בסדר המשנה גרסי' וחכמי' והכי איתא בדברי הירושלמי ומ"מ לא תיקשו דאנן אגמרא דידן סמכינן דמוכח בכל דוכתא דזכין בין לקטן בין לגדול והבאתי דברי הגהה זו לומר שלפי דרכנו למדנו שמעשים בכל יום קונין בין לקטן בין לגדול דהיינו בקנין סודר. הילכך כאן בנ"ד הואיל והעדים קנו מידו כבר זכו לקטנה זו וזכתה על ידם במתנה דכל קנין סודר שהעדים קונים בו מדין זכיה הוא שנותנים הסודר למקנה בעד הקונה דזכות הוא לו דומי' דעבד כנעני דתנן בפ"ק דקידושין בכסף ע"י אחרים וחכמים אומרים בכסף ע"י עצמו ומפרש"י בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים ואעפ"י שאין יד לעבד בלא רבו אחרים שיש להם יד זוכין לו אף קטן דלית ליה אחרים זוכין לו באותו סודר שנותנים בעדו וראיה מדברי התוספות בריש קדושין בד"ה ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפש' דעכו"ם נמי קונה בחליפין וכן היה רגיל ר"ת לשלוח הרשאה ביד עכו"ם והיה מקנה בחליפין ומיהו בזה צריך ליזהר שלא לכתוב וקנינא מיניה דאין שליחות וזכיה לעכו"ם אלא וקנה כתבי' ע"כ אלמא דכי כתבי' וקנינא מדין זכיה הוא דזוכין בעד הקונה ועוד ראיה מדברי בעל העיטור שהביא משם הגאון הובא בח"מ סימן קצ"ז משום דחזו ב"ד דאתו לאנצויי תקינו למקני בכלי שאינו של קונה ולמתפסיה דלא חציף איניש למתפס כלי שאינו של קונה ולמתפסיה וההוא טעמא דניחא ליה לקונה דלהוי מקנ' קונה איתא נמי בכלי שאינו של קונה דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו ובפ"ק דקידושין אמרי' נכסים שיש להם אחריות וכו' כתבו התוס' שמעשים בכל יום שקונים בק"ס שלא בפני הקונה וכן כתב הרא"ש והביאו עוד מדאמרי' בפ' הנזקין בנות דלא הוו בשעת קנין לא מהני להו קנין אלמא אי הוו בעולם אע"ג דהוי שלא בפניהם ואפי' תהיה בת יומה מהני ובפ"ק דמציעא מוקמינן מתניתין דקתני כותבי' שט' ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו בשטרי אקנייתא דהיינו קנין סודר ובפרק המקבל גבי הא דאמרי' צרור וזורקו וכו' זוכה לעצמו כתבו התוס' אהא דתנן זכין לגדול כלו' דקטן לית ליה זכיה מנפשי' היינו בקנין חליפין דאין מבחין ע"כ אלמא זוכין לו ע"י קנין חליפין וכן הוא מעשים בכל יום שזכין למלוה או למקבל בקנין סודר שלא בפניו והנלע"ד כתבתי יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |