שו"ת מהרי"ט/א/קנב

שו"ת מהרי"ט ‏ א קנב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה ראיתי פרנסי ק"ק ת"ת שטוענים שלא פרע אביהם את הדמים ועל היתומים להביא ראיה שאביהם פרע את הדמים והאי מילתא תליא בפלו' דרבוותא הביא דבריו מהריק"א סי' קצ"א וז"ל שאלת במה שכתב בעיטור בשם רבינו אפרים דהיכא דזבין אינש קרקע בין בשטר בין בעדים בדמים ידועים ול"ל ראיה דיהיב דמי הוא בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן וכתב הרשב"א מסתברא שכ"מ שכותבים ואח"כ נותנים דמים עליו להביא ראיה אבל מקום שנותנים מעות ואח"כ כותבים אין צריך להביא ראיה שהרי העיד על עצמו שקבל המעות ומכל מקום אין דינם עולה יפה לפי שיש לנו עליו כמה קושיות גדולות חדא בפ' מי שמת הרי שהיה אוכל שדה בחזקת שהיא שלו וקרא עליו ערער וכו' עד אם יש עדים הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר השטר כלומר יתקיים השטר בחותמיו וההיא ודאי בשלא החזיק שני חזקה דאל"כ אפילו כי ליכא שטר נאמן ועוד הרי שנינו בפרק קמא דבתרא מארבע אמות ולמעלה בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן ואמר בגמ' ה"ד אי דתבעו לאחר זמנו ואמר ליה פרעתיך בזמנו אמאי בחזקת שלא נתן אלמא כל שהוא חייב לו מחמת קרקע שמכר לו ובא זמנו ואמר ליה פרעתיך נאמן אלמא כל שנתרצה לקנות ממנו לפורעו ובא זמנו נאמן וטעמא דמסתבר שהקרקע נקנה לו וחזרו המעות כחוב וכמלוה ע"פ ונאמן לומר פרעתי ע"כ לשונו ונרא' לעניות דעתי לתרץ ולומר לדברי רבינו אפרים ורבינו האיי דההיא דאמרו ואם לאו הלך אחר השטר כלומר דכיון דיש שטר תו לא מהימן לומר פרעתי היינו בשטר שכתוב בו קבילית מיניה כל הדמים דאמר לא עביד איניש לכתוב ולומר שקבל את הדמים אם לא היה מקבלם מעיקרא אבל אם היה כתוב בשטר איך מכר את הקרקע ולא כתב כלל הדמים סבירא ליה לרבינו אפרים דהוי בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן וטעמא דמילתא דכיון דטוען דלא נתן לו את הדמים לדבריו לא קנה את הקרקע וכיון שעל עסק קרקע הם דנין כל ספקא דארעא אמר אוקי ארעא בחזקת מרא קמא גם מההיא דאמר מארבע אמות ולמעלה בחזקת שלא נתן עד אלמא נאמן לומר פרעתי שאני התם דדמים הוא דקא תבע ליה וכי ממטי ליה לבי דינא דמים הוא דקא בעי למשקל מיניה הילכך נאמן לומ' פרעתי אבל הכא קרקע הוא דקא טעין מיניה דכיון דלא נתן את הדמי' לא קנה את הקרקע כדא' אי נמי שאני התם דהחזיק בקרקע ומועלת לו החזקה דאמדינן דעתו שאין אדם מניח נכסיו ביד אחרים שיאכל הלה וחדי קודם שיפרע לו את מעותיו וכיון שכן אמרינן דודאי פרע לו מה דלא שייך לומר כן בנדון דידן ויש לדקדק כן מדא' הרי שהיה אוכל בחזקת שהוא שלו דמשמע דטעמא דחזקה נמי מועלת להחזיק נמי מה שבידו ואף על גב דאמ' חזקת הבתים שלשה שנים ופחות משלשה לא מהניא וטעמא דעד שלשה שתיק אניש ואין חזקתו של מחזיק מועלת ולא כלום היינו טעמא דכיון דאיכא טעמא לומר דעד שלשה שנים מזדהר בשטר' וזה המחזיק אינו מוציא את השטר ריעא טענתיה וסמכינן לומר דעד שלשה שנים איכ' אינשי דלא קפדי ומוקמי' ליה בחזקת מקח אבל הכא דהחזיק בקרקע ואוכל את פירותיו ומוציא את שטרו מהניא ליה חזקתו כלל הדברי' דהאי מילתא אי לוקח נאמן לומר פרעתי אי מוכר נאמן במחלוק' היא שנויה דלדברי רבי' אפרים ורב' האיי אינו נאמן הלוקח ולדברי הרשב"א נאמן לומר פרעתי דכמלוה על פה דמי וכיון שכן אמרינן אוקי ארעא בחזקת מרא קמא ובנדון דידן צריכים היתומים להביא ראיה אם פרע אביהם וראיתי להרב הגדול זקני בעל תמ"י סימן קפ"ח דנשאלה שאלה כעין נדון דידן והשיב וז"ל כיון שבעל הקרקע מודה שמכר אלא שטוען שלא קבל המעות הוא כמלוה על פה ונאמן לומר פרעתי והביא מה שכתוב בהדיא ההיא דפרק מי שמת וכולי עוד כתב מה שכתבת שיש קצת מהאחרונים שאמרו שעל הלוקח להביא ראיה נראה לי שסמכו על ס' רבי' האיי שכתב שעל הקונ' להביא ראיה וכבר דחו סברא זו כל האחרוני' ואני חושב שרבינו האיי סובר דכיון דקרקע בחזקת בעליה עומדת והמוכר היה מצי לטעון כל שלא החזיק הקונה שלש שנים נאמן המוכר מגו דאי בעי לומר לא מכרתי וההי' דבר קפר' מוקי לה כשיש שטר מכירה דתו לא מצי טעין לא מכרתי עד כאן לשון הרב זלה"ה ואני חושב שהרב זלה"ה ראה דברי רבינו האיי מתשובת הרשב"א המיוחסין להרמב"ן הביא שם הרב דבריו בקיצור ולפיכך חילק הרב אבל מהריק"א כתב סימן קצ"א דכתב הרשב"א משם רבי' האי וז"ל דהיכא דזבין איניש קרקע בין בשטר ובין בעדים כו' איך שיהיה העיד לנו הרב ב"ע התם דסברת רבי' האיי דחו כל האחרונים ולכאורה נראה דבנדון דידן טענינן להו ליתמי דילמא פרע אביהם ונראה דאפילו לדברי הרשב"א בנדון דידן על היתומים להביא ראיה דלא א' הרשב"א דעל הלוקח להביא ראיה אלא כשנגמר דין הקנין ומעות נשארו בידו גבי קונה אבל הכא בנדון דידן דלא הקנה לו עד שיפרע לו המעות וכשיפרע לו המעות חל הקנין למפרע דמיא למלוה ע"פ ונאמן לומר פרעתי דהכי כתוב בשטר המכיר' יען וביען אינם גומרים ומקנים כי אם בהתקי' תנאם ומאז יהיו הבתים הנז' לקונה הנז' דאין כאן שום קנין מתחיל מעכשיו עד שיגמור ויפרע הקונה למוכר הנזכר וכל כי האי על הקונה להביא ראיה ומנא אמינא לה מההיא דפסקו הפוסקים בפרק מי שאחזו כלל מסור בידינו זלה"ה המחוור שבכלם האומר לחבירו הריני נותן לך כך וכך על מנת שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו כל שכן בנדון דידן דעליו להביא ראיה איך פרע לו השכירות וקנה וזה נראה ברור ובר מן דין כיון שיש עדים רבים שלו' הנז' פורע שכירו' הבתים כל ימי היותו שם ודאי שלפרע הממון שכירות היה דר אלא שאני חוכך בזאת הטענה דניחוש דילמא פרע ומשום מעט מזער הנשארים בידו שלא פרע היה פורע לו שכירות כדי אותם המעות שלא קנה קרקע כדי אות' המעות הנשארים בידו ומנא אמינא לה מההיא דאי' בפרק שני דייני גזירית ההוא דשכב ושבק אפטרופוס אתא לקמיה דאביי אמר ליה עשאה סימן לאחר אבד את זכותו אמר ליה ודילמא אי הוה אבוהן קיים הוה טעין וא' תלם אחד ואע"ג דהוי טענה דלא שכיח כתב הרא"ש בתשובותיו דטענינן וכל שכן הכא דטענינן דילמא פרע המעות בידו ונשארו מעט מזער וחלק מאותם המעות שנשארו בידו לא קנה מהבתים ומשום אותו חלק פורע השכירות מכל ומכל על הטענת ת"א אני סומך והיתומים צריכים להביא ראיה המקום יתמלא רחמי' על תולעת ישראל שמואל לוי. מה נמלצו לחכי אמרי שפר וכתוב יושר להחכם השלם ידיד נפשי מעין המתגבר כמהר"ר שמואל הפליא עצה הגדיל תושיה ואני ידעתי כי נאמן שמואל לדלות מים חיים מבורות עמוקים ולמשוך משך חכמה מפנינים נפש עמל עמל' לו להשכיל באמיתה של תור' בנגהא ושפרפרא ביומא דסתוא תני ספרא אגמרא בסימנים ואסברא בדדמי וכתב לה עיטרא והנה בנדון זה המועט מחזיק את המרובה וירד לעומקה של הלכה ולעומק הדין אכן ראיתיו כמתירא ומסתלק לצדדין באתי להחזיק במעוזו ואשנה פסק הלכה זו כאשר היא כתובה לפני בהלכות ומשם אבא לפסוק הדין. נחלקו הראשונים נוחי נפש היכא דמכר בשטר דאיכא מ"ד שהלוקח נאמן ורבינו האיי כתב שאין הלוקח נאמן ועליו להביא ראיה ולפי שדברי ס' המשרים בזה מגומגמים הרבה אביא לשון תשובת הרשב"א הובאה בח"מ סימן קנ"ה וז"ל מ"ש בעיטו' שכתב רבינו אפרים בשם רבינו האיי דהיכא דזבין איניש קרקע בדמים ידועים בין בשטר בין בדמים ולית ליה ראיה דיהיב דמי הוא בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן וכתבת להודיעך דעתי אם כתוב בשטר המכירה וקבלית ממך כך וכך אם צריך הקונה להביא ראיה שנתן והשיב מסתברא שכל מקום שכותבים ואח"כ נותנים דמים עליו להביא ראיה אבל מקום שנותנים וכו' דומה למ"ש בפרק שני דייני גבי המוציא ש"ח על חבירו והלה מוציא שמכר לו את השדה ומ"מ אין עיקר דינו עולה יפה ויש לנו עליו קושיות גדולו' חדא מדאמרי' בפ' מי שמת הרי שהיה אוכל שדה בחזקת שהוא שלו וקרא עליו ערער וכולי ואם אמר שטר פסים או שטר אמנה שמכרתי לך ולא נתת לי מעות הלך אחר שטר כלו' יתקיים השטר בחותמיו וההיא ודאי בשלא החזיק שני חזקה דאם (לא) כן אפילו ליכא שטר נאמן ועוד הרי שנינו בפרק קמא דבתרא מארבע אמות ולמעלה בחזקת שלא נתן ואמר עלה ה"ד אי בתבעו לאחר זמנו ואמר פרעתי אמאי בחזקת שלא נתן אלמא כל שהוא חיי' לו מחמ' קרקע ואמר ליה פרעתי נאמן שהרי מארבע אמות ולמעלה הוא בקרקע שלו וטעמא דמסתבר הוא שהקרקע הוא נקנ' וחזרו עליו המעות כחוב וכמלוה על פה ונאמן לומר פרעתי עד כאן ומתוך תשובתו זו מוכח בהדיא שעל דברי רבינו האיי שאלו ממנו ולפי דבריו השיב שרבינו האיי איירי בשאין כתוב שקבל הדמים שהרי כתב בין בשטר בין בעדים ונסתפק השואל אי אף בשכתוב בשטר שקבל צריך להביא ראיה שנתנם דשמא מודה רבינו האיי בכך והשיב מסתברא שכל מקו' שכותבים ואחר כך נותנים על הלוה להביא ראיה וכולי כלומר לדברי רבינו האיי אף על פי שכתוב שנתן את הדמים צריך להביא ראיה אבל לדידיה אין עיקר דינו נראה דאפילו אינו כתוב בשטר שקבל הדמים נאמן לומר פרעתי מדקאמר בפרק מי שמת הלך אחר השטר דקאי אמאי דקתני והוציא הלה את אונו שמכרת לי או שנתת לי במתנה דקתני מכירה דומיא דמתנה דאין שם קבלת דמים ועוד מדקאמ' שטר אמנה הוא שמכרתי לך ולא נתת לי מעות ואם היה כתוב בשטר שנתן מעו' הוה ליה למתני שכתבת ליתן ולא נתת וכן הוכיח מההיא דכותל חצר שאין כתוב שם קבלת מעות ואפי' הכי נאמן וכתב מאחר שהרשב"א חלוק על דינו שאף על פי שאין כתוב קבלת מעות נאמן מאי קאמר מסתברא לדברי רבינו האיי שאפילו כתוב שקבל אינו נאמן ואמאי מפליג לסברתו כולי האי. איברא ודאי דהכי הוא דאם איתא דבקנה בשטר או בעדים צריך להביא ראיה שנתן מעות אף אם כתוב בשטר שנתן לא מהימן דהא ע"כ כי אמרה רב' האיי לאו במקום שנותנים ואחר כך כותבים אמרה דאם כן אמאי מהימן המוכר לומר לא קבלתי הא בההיא דהמוציא שטר חוב על חבירו אמרי' באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כולי עלמא לא פליגי דמצי אמר ליה היה לו ליפרע ממני ואמאי לא מהימן לומר לא נתן לי מעות עד שכתבתי לו את השטר אלמא לא מהימן לומר דאשתני ממנהגא וכן מוכח בפרק האיש מקדש הוחזק שטר כתובה בשוק חיישינן באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה שהכתובה ראיה על הקידושין הילכך דברי רב' האיי אינם אמורים אלא במקום שכותבים ואחר כך נותנים ובהא אף על גב דכתוב בשטר שנתן אין ראיה שכן נהגו לכתוב אע"פ שעדיין לא נתנו ואין למדים מדברי השטר אלא ממה שנהגו כדאמר בהמקבל מקום שנהגו לכתוב כתובה מלוה גובה מלוה לכפול גובה מחצה ולכך כתב מסתברא לדברי רבינו ומצינו לרב' האיי עצמו שאמרה כן בשערי שבועות שלו כמו שכתב המרדכי בשמו בהמקבל וז"ל שכל הטוען תמורת המנהג עליו להביא ראיה ואם אין ראיה מי שטוען כמנהג עליו שבועת הסת שלא שנה עד כאן לכך כתב הרשב"א מסתברא דהיכא דאמרה רב האיי במקום שכותבים בשטר אף בשנכתב בשטר נתינתם אמרה דכמאן דלא כתיב דמי אבל הרשב"א גופיה פליג אעיקר דינו דאפילו מוכר בעדים נאמן לומר נתתי המעות דמשעה שמכרה יצתה מחזקת המוכר דקמו ליה דמים כחוב וכמלוה על פה מיהו תמיהא לי מילתא היאך יאמר רב האיי שאינו נאמן לומר נתתי אע"פ שכתוב בשטר שנתן אם כן למה כותבים בשטר דיהיב דמי כיון דלא מהני ליה כלום בשלמא במלוה בשטר יש לו תקנה שיקרע שטר חוב אבל כאן בעל פה אתה מזקיקו לעדים זמנין דמיית או אזלי למ"ה נמצא זה צריך לשומרו שטרו מן העכברים ותו אפי' לא היה כתוב שנתן הדמים אלא שטר המכר כתוב ועשוי כהלכתו ובא עכשיו לתבוע הדמים למה לא יהא נאמן הלוקח לומר נתתי דגדולה מזו אמרו בהמקבל יתומין אומרין אנו השבחנו ובעל השטר אומר אביכם השביח ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ואי משום זוזא לייתו יתומים ראיה הרי קרקע עדיין לא יצא מידם משו' דלגביינא קיימא הרי ב"ח מוחזק הכ' דלא מחוס' גוביינא לכ"ש ונר' דטעמא דרב' האיי היינו דוקא במכר קרקע שאין השטר גומר בו אלא הדמים כדאמרי' בפ"ק דקדושין דשטר ל"ש אלא במתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן את הדמי' וכיון שכן דלא יצא הקרקע מרשות בעליה ע"י השטר כיון שעדיין המכר מפוקפ' עד שיתן הדמי' ואם אמר המוכר לא קבלתי את הדמי' נאמן והמק' בעצמו יכול לבטלו אם ירצה לכך אין הלוק' נאמן לומ' נתתי ונתקיימ' מכיר' בידי דאוקי ארע' בחזק' מארי' קמא אבל היכא דנתקיימה המכירה כגון שזקפן עליו במלוה או דא"ל לך חזק וקנ' דכתב הרשב"א אפי' עייל ונפיק אזוזי מהני אי נמי דפריש אי מהני לגבי לוקח דלקני בכספא וכ"ש כשהכניסו לבית והחזיקו בה כמה ימים ולא תבעו בדמים דודאי אז נאמן לומ' פרעתי ולכך נקט רב האיי כי האי לישנא דאמר והיכ' דזבין אינש קרקע בין בשטר בין בעדים וכו' ולא אמר נאמן המוכר לומ' לא קבלתי הדמים לומ' דדוקא משו' דידעי' שלא היה שם כי אם שטר או עדים בקנין שעדיין מחוסר נתינת דמים לקיים המכר וכן כתב רבי' ירוחם כתבו שטר המכירה ולוקח טוען שנתן מעות וכו' כלו' שעדיין לא נגמר המקח ע"י דמים דאז הקרק' עדיי' ברשות מוכר ולא יצא מתחת ידו והרשב"א סובר דאפי' בכה"ג נאמן הלוקח לומר נתתי דמשעה שקנה בשטר יצא הקרקע מחזק' בעלים ונקנה ללוקח מאות' שעה אלא שאם ידענו בברי שלא קבל המעות אז נתבטל המקח משום דלא סמכא דעתיה להקנות אלא על מנת לקבל דמיו תדע שאפילו לא נתן דמים אלא לאחר זמן נקנה הקרקע למפרע מזמן הכתוב בשטר לענין שעבוד נכסים ולכל מילי ואי קשיא כיון שהמקח תלוי במעות והתנאי בקום עשה נימא עליה דלוקח להביא ראיה שקיים התנאי כי היכי דאמרינן בפרק מי שאחזו על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת והיא תתן ולאחר לא תנשא עד שתתן דאף על גב דבגירש מקשינ' בפשיטות א"ה כלהו תנאים דעלמא לא תנסוב דילמא לא מקיים תנאה אלמא אין חוששין שמא לא תקיים ופירשו רבוותא דאינו דומה תנאי שהוא בקום עש' לתנאי שהוא בשב ואל תעשה והעלה הר"ן ז"ל והמחוור שבדברי' אלו שכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה לא חיישי' שמא תעבור עליו אבל אם הוא בקום עשה חוששין שמא לא תקיימנו ולפי זה משמע דהאומ' לחבירו הריני נותן לך כך וכך ע"מ שתעשה דבר פ' על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו וי"ל דשאני תנאי מפור' מהיכא שאינו מפורש דהיכא שפי' בהדיא ע"מ כך לוקח מזדהר טפי לכתוב בספר והעד עדים מתוך שיודע שהשטר שביד' מפרש שהמכ' היא בתנאי ואינו מוחזק במכר עד שידעו העולם שקיים תנאו אבל הכא אינו מפורש ולאו תנאי גמור אלא מסתמא הוא דלא סמכא דעתיה דמוכר עד שיקבל דמיו תדע דלוקח לא מצי הדר ביה שהמוכר מוציא ממנו בעל כרחו ועוד הרי מוכר שדה מפני רעתה דקנה משום דרמיא על אפיה וגמר וזבין הילכך אדם עשוי לפרוע בלא עדים שסבור הוא שכבר מוחזק בשדה משא"כ בלוקח על תנאי מפרש שאין הלוקח עשוי לפרוע אלא בעדים. ועכשיו דברי הגאון ז"ל נתבררו דלא תקשי עליה ההיא דפרק מי שמת דמודה רב האיי במוחזק ואוכל בחזקת שהוא שלו דיקא נמי דקתני הרי שהיה אוכל ולא קתני הרי שהוציא שטר שמכר לו את השדה והלה אומר שטר פסים וכולי אלא הכי קאמר הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהיא שלו וקרא עליו אחר ערער משמע שעד עכשיו היה השדה בעיני הכל בחזקת המחזיק וקרא עליו אחר ערער משמע שיצא זה לערער וקרי ליה אחר שלא היה מוחזק ונודע בבעלים הראשונים שכבר הוחזק הקרקע בחזקת זה שהיא תחת ידו ויצתה מרשות מוכר הילכך יד המערער על התחתונה הואיל והוחזק זה לעיני הכל ואף על גב דחזקה בציר משלש שנים לא תשיבא חזקה ולעולם בחזקת מרא קמא קיימא התם אין המערער מודה שנתנה לו בתורת מכר אבל הכא דמודה המערער דבתורת מכר נתנה לו וברשות נכנס כבר הוחזק בה ואי משום דמים לא מצי אידך לאפוקי זוזי מיניה עד שיביא ראיה שלא נתן לו דמים אי נמי הואיל שהחזיקו בקרקע והיה אוכל ובא פירותי' חזקה שכבר נתן לו את הדמים דמסתמ' אם לא נתן לו לא היה מחזיק בשדה שיאכל פירותיה בחזקת שהיא שלו וההיא דפ"ק דבתרא גבי כותל השותפים שבאמצע אם היה מקנה אותה לו בקנין כל דהו קנה והוא יתן את הדמים דלא שייך לומר כאן דלא גמר ומקני עד שיתן את הדמים דהא בעל כרחו יכול ליטלו וליתן לו את דמיה ועוד דמקום הכותל עד לרקיע בחזקת שניהם שהמקום והאבנים של שניהם ואף הבנין שמארבע אמות ולמעלה אינו יוצא לעולם מחזקת שניהם אף על פי שאינו יכול לכופו שיפרע ההוצאה דמצי אמ' לדידי סגי לי במחיצה של ארבע אמות מ"מ בשסמך לו כותל אחר דגלי דעתיה דניחא ליה דנאמן לומר נתתי לך הוצאותי. איברא שדברי המשרים כאשר הם לפנינו קשין להולמן שכתב תחילה היכא דכתב שטר המכירה ולוקח טוען שנתן מעות יש מי שכתב שהלוקח נאמן ומה שכותבי' בשט' שקבל לרווח' דמלת' וכ' הרשב"א במקו' שכותבי' ואח"כ נותני' על הלוקח להבי' ראיה שנתן אע"פ שכתו' בשטר שקבל ובמקו' שנותני' ואח"כ כותבין וכתו' בשטר שקבל על המוכר להבי' ראי' שלא קבל ורבי' האיי כת' שאין הלוקח נאמן לומ' נתתי והא' עיקר וכן מוכח בפ' מי שמת ואין הדברי' מתוקני' כלל וקשו אהדדי דהאי סבר' קמיית' יש מי שכ' הוא הרשב"א שתפס דבריו עיקר ואמר שהלוק' נאמן משמ' שאין כתוב בשטר שום פרעון אלא ע"פ נאמן שכן כת' ומה שכותבי' בשטר המכיר' שקבל לרווח' דמלת' כלו' דבלאו הכי נאמן לומר שנתן דמים ואיך כת' הרשב"א אח"כ דבמקו' שכותבים ואח"כ נותנים על הלוק' להבי' ראי' ואם בע"פ הוא נאמן עכשיו שכתוב בשטר הפרעון לכ"ש שיהא נאמן לומר נתתי ומתוך תשובת הרשב"א מוכח בהדיא כי מה שחלק בין מקום שכותבים וכולי היינו לפי מה שנסתפק השואל בדברי רבינו האיי השיב דלרבינו האיי מסתבר שאף על פי שכתוב בשטר שקבל דמים במקום שכותבים תחלה אין ראיה שקבל דמים אבל הוא ז"ל חלוק על עיקר דינו דאף היכא שאין כתוב בשטר כלום אלא מכר בפני עדים נאמן הלוקח לומר נתתי ואיך הביא דברי הרשב"א כאילו היא סברא דנפשיה ואחר כך הביא עליה' דברי רבי' האיי דמשמע דקאי אמקום שנותנים תחילה וזה לא אמרה רב האיי מעולם ועוד מה שכתב והראשון עיקר וכן מוכח בריש פרק מי שמת לא יתכן דאמאי דמייתי בשם הרשב"א קאי דמפליג בין כותבים תחילה לנותנים דהא מהתם מוכח דאף על פי שאין כתוב בשטר מעות יש ללמוד מן השטר מדלא קאמר שאמרת ליתן ולא נתת כדפי' לעיל. אלא נראה שהלשון מסורס ונכתבו דברי הרשב"א שלא במקומן שאחר יש מי שכת' באו דברי הגאון ואחריה' דברי הרשב"א והם פירו' לדברי רב האיי וראשון עיקר היינו יש מי שכתב וכן מוכח בפ' מי שמת שאעפ"י שלא נכת' בשטר קבלת המעות למדין מהשטר עצמו והולכין אחריו וכבר כתבנו דאף רב האיי לא אמרה אלא לאלתר שעדין לא החזיק ואכל אבל היכא דהוא אוכל ובא בחזקת שהוא שלו ועכשיו עמד וערער היינו דאמר הלך אחר השטר. העולה בידינו דפלוגתא דהרשב"א עם רבי' האיי ז"ל דמה שכתב הרשב"א מסתרו לדברי רבינו האיי דאף שכתוב בשטר שקבל את הדמים במקום שכותבים ואחר כך נותנים אין ראיה מן השטר והמוכר נאמן לומר לא נתת לי מעות כיון שקנין הקרקע תלוי בדמים וההיא דפר' מי שמת שאני שכבר היה מוחזק ואוכל בשדה בחזקת שהוא שלו ואע"פ שהרשב"א חולק על זה ארעא בחזקת מרא קמא קיימא וכיון דאיכא רבינו האיי ז"ל ורבינו אפרים והרב בעל העיטור שהביא דבריהם דמסייע למרה דארעא מוקמינן לה בידיה ומיהו בנדון דידן יפה כחו של לוקח במה שכבר מוחזק בבתים מכמה שנים לפי מה שפירשנו בההיא דפרק מי שמת בלשון ראשון דטעמא דמוכר עליו להביא ראיה כשנתקיים השטר משום שכבר הוחזק ושוב אינו זקוק לדמים ומ"ה על המוכר להביא ראיה אף כאן כבר הוחזק אבל ללשון שני דטעמא דחזקה אם לא היה נותן לו את הדמים לא היה מחזיקו בקרקע הכא בנדון דידן הא קא חזינן דבלא דמים החזיקוהו בבתים על דעת שיפרע דמיו לשלש שנים אם כן אין ראיה ממה שהחזיקוהו בבתים וצריך להביא ראיה שפרע ונראה דאף ללשון א' לא נתיפה כחו של לוקח בכך דלא מהני ליה מה שהוא מוחזק בפני הכל שאוכל הקרקע כמי שאוכל בשלו דהא אתרע חזקתיה בהם דהוי קול ושוברו עמו שהיודעים שנכנס לה בתור' מכר יודעים הם שהמכר על תנאי שיפרע דמיו לזמן הקצוב וזו אמתלאה לחזקה זו כאותה ששנינו בשלהי גיטין יצא שמה בעיר מקודשת היא מקודשת וכו' ובלבד שאין שם אמתלאה איזו היא אמתלאה איש פ' גרש אשתו ע"ת איש פ' נתן לה קידושין ע"ת שהתנאי שובר החזקה ה"נ לא הוחזק' הבית הזה ביד המוכר שמי שידע המכירה ידע נמי שלא נתן דמים אבל המקח תלוי עד שיתן את הדמים ואחר שנתחוורו הדברי' הללו ונתברר מחלוקתן של ראשוני' הנה הוברר כי החכם השלם ירד לעומקה של הלכ' ושם יסוד מוסד שטעמו של רבי האיי ורבינו אפרים הוא משום שהמקח תלוי בנתינת הדמים שאם לא נתן המקח מתבטל גם ביאר דההיא דפ' מי שמת לא קשה עלי' דרבי' האיי ז"ל מתרי טעמי ואחר אחרון אני בא דשאני התם שהחזיק בקרקע כבר ואמדי' דעתו שכבר קבליה המעו' והטיב לראות כמו שנתבאר ויצא הדב' בספק פלוגתא דרבוותא ואיכ' למימ' העמד קרקע בחזק' בעליו והנה ראיתי מה שכת' החכם השלם ידיד נפשי נר"ו שהרב מהר"ר תם ן' יחיא השיב בתשוב' קע"ח כיון שבעל הקרקע מוד' שמכר אלא שטוען שלא קבל המעות הוי כמלוה ע"פ ונאמן ל' פרעתי וכבר דחו כל האחרונים סברת רבינו האיי והעמיד דברי רבי' האיי בשאין שטר מכר שנאמן במגו דאי בעי אמר לא מכרתי וההיא דבר קפרא בשיש שטר מיירי ויפה הוכיח לו החכם השלם ידיד נפשי נר"ו שנעלם ממנו לשון תשובת הר"שבא שהביא דברי רבינו האיי בין בשטר בין בעדים באופן שאין דברי הגאון ז"ל מתפרשים אלא כדברינו כי בטענה זו שלא קבל דמים בא לעקור המכר מעיקרו דלא קנה עד שיתן את הדמים וההיא דבר קפרא הלשון מסייעו דקתני הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזק' שהיא שלו הא אם לא התחז' בחזקת שהיא שלו עליו להבי' ראיה ומה שכתב שדחו סברת רבינו האיי ז"ל כל האחרונים דינו של רבינו האיי אביהן של ישראל והסכמת של רבי' אפרים והרב בעל העיטור שהסכימו עמו אפילו כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו רואה אני כי הרשב"א עצמו שהקשה על דבריו שקיל וטרי אליביה דקאמר דלדבריו מסתמא דבמקו' שכותבים ואחר כך נותנים על הלוקח להביא ראיה שנתן ואע"פ שכתב יש לנו עליו קושיות גדולות אע"ג דסלקא ליה בקושיא לא סלקא ליה בתיובתא ולמאי דסבר ז"ל דרב האיי אף כשאין המכר יכול להתבטל מיירי ודאי קושיות גדולות ובלעדי זה הסברא עצמה קשה ומההיא דהמקבל דאמר ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא קשה טובא כמו שכתבתי אבל לפי מה שביארנו שדבריו ז"ל הם היכא שהמכ' מתבטל טעמ' דמסתבר הוא ולא תיקשי לה מההיא דמי שמת ולא מההיא דהשותפי' ואיכא למימר שאף הרשב"א מודה היכא שגם המכ' מתבטל מדמייתי מההיא דכותל השותפין (שה"ה) שא"א למכר שיתבטל כלל וכן מוכיח לשונו שכתב וטעמא דמסתבר הוא שהקרקע הוא שנקנה וחזרו עליו המעות כחוב וכמלו' על פה משמע דוקא משום שהקרקע נקנ' אב' היכא שקנין הקרק' מתבטל אם לא נתן דמי לאו תביע' ממון הוא אלא תביע' קרק' וקרק' בחזקת בעליה הראשוני' קיימ' כ"ש כמו בנ"ד שכתו' התנאי בשט' מפור' ואינו נקנ' אלא ע"ת שיתן המעו' הנז' בזמניה' היא ואמר שנקנ' הקרקע וחזרו המעו' עליו כמלוה ובר מן דין בקיום התנאי עצמו על הלוק' להביא ראיה שהרי התנה שאם לא יפרע בזמנו אין כאן מכר כמו שכתב החכם השלם שהרי כלל זה מסור בידינו מדברי הר"ן בפרק מי שאחזו שכל תנאי שהוא על מנת שיעשה כך וכך על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו הכא נמי על הלוקח להביא ראיה שפרע ונתקיים המכר בידו אמנם לפי שלא בא הכלל הזה בדברי שום פוסק נסתפקנו שם במקומו בטעמו של דבר מה בין תנאי שהוא בקום עשה לשב ואל תעשה לענין זה בשלמא לענין גיטין דלאחר לא תנשא עד שתקיים מסתברא לחלק דבמידי שהוא מעשה חוששין שמא תארענו אונס ולא תעשה אבל במידי שהוא שב ואל תעשה איהי מזדהרה נפשה שלא לעשות שלא תאסר על שניהם אבל לענין נאמנו' דקיום התנאי מה בין זה לזה אם תאמר שכל שהוא בקום עשה טריחא ליה מילתא לקיומי זמנין דמילתא שאין בה מעשה טריחא ליה טפי כגון ע"מ שלא ישתה יין שאינו יכול לחיות אלא ביין וזה ודאי יקשה עליו טפי משאם היה מתנה עמו שישחוק לפניו או ירק' לפניו רקידה א' למה יהא נאמן לומר שקיים תנאי בזה יותר מבזה אבל היה אפשר לומ' טעם דבנותן דבר בתנאי שהוא בשב ועל תעשה מסתמא לא הטילו הראיה אלא על הנותן ולא על המקבל שהמקבל איך יוכל להביא ראיה שלא עשה שלא שתה יין וכיוצא בו אטו עדים בכפה תלו ליה שיעידו עליו כן אלא מי שטוען שבטל תנאו יביא ראיה שביטל אבל בתנאי שהוא בקיום מעשה הראיה על המקבל שיכול להביא ראיה בקיום תנאו ויש נפקות' בזה כמו שכתבתי שם. מיהו היכא דמית מקבל כמו בנדון דידן יש להסתפק כיון דמי שהיה יכול לברר מית ונפלי נכסי קמי יתמי הם אינם יכולים לברר וחזר הדין לתנאי שהוא בלא תעשה. וראיה מההיא דאמר פרק יש נוחלין אחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו רב אמר עליו להביא ראיה שהם שלו שנפלו לו ממקום אחר ושמואל אמר על האחים להביא ראיה ואמר שמואל מודה לי אבא שאם מת על האחים להביא ראיה ואע"ג דלא טענינן ליתמי מאי דלא מצי אבוהון למטען כבר כתבו שם התוספות דטעמא משום דאונות ושטרות שכתובים על שמו מפקי מידי תפוסת הבית אלא שכל זמן שהוא קיים מחייבין ליה להביא ראי' לפי שיש בידו להבי' ראי' אבל אם מת יורשיו אינן יודעים להביא ראיה הכא נמי המכר נפיק מחזקת הבעלים אלא שכל זמן שהוא קיים יכול להבי' ראיה שקיים תנאו מת אין יכולין היורשין להביא ראיה מיהו איכא למימר דהכא סוף דינא כתחלת דינא כיון שדינו של תנאי זה שהוא במעשה מוטל הראיה על המקיים כבר נסתלקה מן הנותן שעל דעת כן נעשת ההקנאה ובחזקת בעליה קיימא כל זמן שלא הוברר התנאי ואין היורשים זוכים בה מספק מה שאין כן בתנאי שהוא בשב ואל תעשה דלאלתר יצא מחזקת הבעלים כיון שאין על המקבל לברר שקיים תנאו.

ועוד נסתפקתי שם בהך כללא שאמרו לחלק בין תנאי שהוא קום עשה לתנאי שהוא בשב ואל תעשה לא אמרו אלא בנותן על תנאי שאין התנאי מחייב ממון אלא שקיומו מקיים המעש' וכדמוכח בפ' מצו' חליצה דמטעינן לחולץ חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז ולא מחייבה ליה מחמת התנאי והואיל ואינו מחוייב בדבר מי יימר שעשאו שמא לא רצה לקיים ונתבטל המתנה אבל גבי מכר שמשנתקיים המקח נתחייב הלוקח בדמים ויכול המוכר להוציא ממנו בעל כרחו נעשית עליו כמלוה זקופה וכחוב בעלמא דמיא ויכול לומר פרעתי דומיא דכותל השותפי' דכיון דידע שחייב לפרוע חצי הוצאה בחזקת שנתן וכי היכי דהתם מוחזק בכותל הכא נמי מוחזק במקח שקנאו בקנין ובשטר כסברת הרשב"א שכל שנקנה המקח נעשה עליו חוב אף על פי שמסתמ' הדמי' מעכבין את המק' אם לא נתנה הכי נמי כשהתנ' בפירוש שיתבטל המכר אם לא יתן נאמן לומר שנתן שאין בין פירש ללא פירש ולא כלום ומיהו לדברי רב האיי וסייעתו המקח רפוף בידו ועליה להביא ראיה. ומלבד זה איכא ריעותא לקונה שלא עלת' לו חזקה אעפ"י שעברו עליו כמה שנים דפלוגתא דרבוותא היא בנכנס ברשות שלא עלתה לו חזקה לעולם. ותו מאחר שהיה פורע עשרי' לבנים בכל שבוע שהם שמונים לבנים לחדש לת"ת לא עלתה לו חזקה כי שכיר הוא בא בשכרו. ועוד שהרי אמרו אין מחזיקין בשל רבים דמאן פייס ומאן מחיל ויש בזה מחלוקות חלוקות כתובים אצלי בארוכה הנראה לעניות דעתי כתבתי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

תם ונשלם חלק ראשון שבח לאל אחרון וראשון.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף