שו"ת מהרי"ט/א/קמב

שו"ת מהרי"ט ‏ א קמב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להחכם כמהר"ר אליא אצייג נר"ו.

שאלה הא דקשיא ליה למר באותה ששנינו בסוף פרק מומין אלו הנושא נשים בעבירה פסול עד שידיר הנאה ופרכי' בגמרא וליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה ומשני קסבר צריך לפרט את הנדר ופרכי' הניחא למאן דאמר צריך לפרט אלא למאן דאמר אין צריך לפרט מא"ל ואסיקנ' דאדרינן ליה אד"ר משמע דלמאן דאמ' צריך לפרט את הנדר אין צריך להדירו אלא כסתם נדר ולא עד"ר וקשי' ליה על הרמב"ם שכתב בפירוש המשנה וע"מ שידור על דעת רבים שאין לו הפר' אלא לדבר מצו' כמו שהתבא' בתלמוד ואין אנו חוששין שמא ילך אצל החכם ויאמר לו נדר נדרתי על דעת רבי' אבל דבר מצו' בא לידי ואני רוצה להתיר הנדר מחמתו לפי שהחכם יאמר לו על איזה דבר נדרת לפי שהעיקר בידינו שצריך לפרט את הנדר עכ"ל וקשה דכיון שהעיקר בידינו צריך לפרט הנדר למה כתב שצריך לידור על דעת רבים וכן כתב בפ' ששי מהלכות ביאת מקדש כהן שהיה נושא נשים בעבירה אינו עובר עד שידירוהו ב"ד על דעת רבים כדי שלא יהיה לו הפרה. ובאמת שדבריו תמוהים כמו שהקשה כת"ר ועוד יש להוסיף התימה בדבריו אלו שבפירוש המשנה שכתב דבעל דעת רבים גם יש לחוש שלא יאמר דבר מצוה בא לידי אם לא מטעם שהעיקר בידינו שצריך לפרט את הנדר אם כן לפי המסקנא נמי דמדרינן ליה על דעת רבים אכתי תקשי הניחא למאן דאמר צריך לפרט אלא למאן דאמר אין צריך מאי איכא למימר. ונראה לפרש שזה שכתב שהעיקר בידינו שצריך לפרט את הנדר אין זה מה שנחלקו עליו בגמרא דהרמב"ם ז"ל סבירא ליה כמאן דאמר אין צריך לפרט את הנדר ומיהו דוקא בסתם נדרים שנתרין על ידי חרטה או על ידי פתח לומר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר דבגופי' דנודר תליא מילתא ונאמן אדם על עצמו אבל בנדר שהודר על דעת רבים שאינו ניתר אלא לדבר מצוה כשיאמר דבר מצוה נזדמן לי צריך לפרט עיקר הנדר שמא עיקרו בא לידי עבירה אשר כל חפצי מצוה לא ישוו בה וזה א"א שלא לחשב שכר מצוה כנגד הפסד עבירה ולכך כתב ואין אנו חוששין שילך אצל חכם ויאמר נדר נדרתי על דעת רבים כלומר כיון דאין צריך לפרט את הנדר בתום לבבו ילך להתירו אצל חכם קסבר שלדבר מצוה זו יש להתיר אפילו נדר על דעת רבים אלא שהחכם צריך שיאמר אף על פי שיש מצוה בהתרה זו לכאורה מכל מקום צריך לפרט את הנד' שבגללו נדרת אולי יש יותר מצוה בקיומו ובהא ודאי כולי עלמא מודו דצריך לפרט ולהכי לא הדר פריך תלמודא הניחא למאן דאמ' צריך ואין לתמוה על הלשון שכת' שהעיקר בידינו דמשמע קצת שהוא פסק הלכה ומכלל דפליגי אמוראי בהכי כי שמא בא השינוי ממעתיק הדבר מלשון ללשון כי כן קרה לו בכמה מקומות ששינה הכוונה ואולי דבריו בלשון ערב אינן אלא לומר דבזה לא נחלק אדם מעולם שעיקר הוא בידינו שכאן צריך לפרט. ואכתי קשיא לי שיפסוק הרמב"ם ז"ל שאין צריך לפרט חדא דרב פפא בתרא הוא והיה לו לפסוק כמותו ועוד דבירושלמי שהביא התוספות בפרק השולח מוכח שהלכה רווחת היא דקאמר ברוך שבחר בדברי חכמים שאמרו צריך לפרט את הנדר וכן פסקו התוספות וכל המפרשים ז"ל ואף על פי שלא מצאתי להרמב"ם ז"ל דבר זה מפורש בזה הלשון שצריך לפרט מכל מקום דבריו שבפרק ששי מהלכות שבועות מטין כן שכתב כיצד מתירין יבא הנשבע לחכם המובהק או לשלשה הדיוטות אם אין שם מומחה ואומר אני נשבעתי על כך וכך ונחמתי ואילו הייתי יודע שאני מצטער בדבר זה עד כה או שאירע לי כך וכך לא הייתי נשבע הרי שהוא מצריך לפרט עיקר הנדר שנדר וטעם החרטה שהוא מתחרט או הפתח דאדעתא דהכי והכי לא נדר. ועוד קשיא לי דבהלכות אישות כתב הרמב"ם ז"ל דין האלמנה שבאת לגבות כתובתה דתנן בפרק השולח דהתקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה ופרכי' וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ופרקי' לה אליבא דרב הונא קסבר צריך לפרט את הנדר ומיהו אליבא דרב נחמן דסביר' ליה אין צריך לפרט מסקינן לבסוף דמדירינן לה על דעת רבים ואם הרב ז"ל היה פוסק כרב נחמן דאין צריך לפרט היה צריך להעמיד משנתינו בנדר על דעת רבים והוא סתם וכתב כלשון המשנה נודרת ליתומים כל מה שירצו ולא פירש שצריך להדירה על דעת רבים.

לכך נראה דעת הרב ז"ל שאף על פי שצריך לפרט את הנדר מ"מ אין צריך לפרט הסיבה שבשבילה נדר ולא דמי לנדר אלמנה שכשהיא מפרטת הלשון שנדרה קונם פירות עלי אם נהנתי מכתובתי כלום אז לא יתיר לה חכם אבל בנושא אשה פסולה שהצריכוהו להדיר ממנה הנייה צריך על דעת רבים אפילו למאן דאמר צריך לפרט דאם אמר לחכם הנאת אשתי עלי לא ימנע החכם מלהתירו שלא ידע שמחמת שהיתה אסורה לו נדר וזה שחילוק יצא לו להרמב"ם ז"ל מתוך סוגי' דפרק שום היתומים דבעינן לאוקומי פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע במקדיש את נכסיו והיתה עליו כתובת אשה דרבי אליעזר אומר כשיגרשנה ידיר הנאה רבי יהושע אומר אינו צריך דנדר שהודר ברבים איכא בינייהו רבי אליעזר סבר אין לו הפרה ורבי יהושע סבר יש לו הפרה ואינו צריך דקאמר היינו דאינו מועיל וקשה דמשמע דלכולי עלמא אין צריך לפרט דאי ס"ד צריך לפרט בכל ענין מועיל ורבי אליעזר נמי ע"כ לא קאמר דמדרינן ליה אלא ברבים או על דעת רבים אבל נדר סתם לא מהני והתוספות ז"ל הוקשה להם קושיא זו שם ותירצו כך דאע"ג דצריך לפרט את הנדר מ"מ אין צריך לפרט את הסבה שבשבילה נדר שהוא מפני ההקדש אלא שהוקשה להם מההיא דבכורות דאמרינן פסול עד שידיר הנאה ואמרינן הניחא למאן דאמר צריך לפרט את הנדר משמע שצריך לפרש גם הסבה שנדר בשבילה שהיא אסורה לו ותרצו דהתם הוא נודר שלא יהנה מאשתו פסולה כשיבא לפני חכם ומפרש לו נדרו לא יתיר לו ואולי הם ז"ל סבורים שמדרינן אותו בלשון הזה שמדיר הנאה מכל אשה פסולה ומיהו רש"י ז"ל פירש עד שידור הנאה ממנה לגרשה ואין בלשון הזה במשמע שנדר מחמת שהיא פסולה ויתיר לו החכם. ועוד אפילו תימה שנודר כך הנייה מאשתו הפסולה הואיל שפרט עיקר הנדר שנדר הנייה מאשתו תו לא צריך שיאמר לפי שהיא פסולה ולא דמי לנדר דאלמנה שנודרת שלא נטלה מכתובתה ותולה בפירות אם תפרט איסור דפירות לבד אין זה נקרא מפרט כיון שלא פרט כיצד יאסרו הפירות עליה שהיא אם נטלה מכתובתה שזה הוא עיקר הנדר שתלה בו ואי גייזה לדבורה אין זה נקרא מפרט הנדר והתוס' בפרק השולח גם שם הקשו קושיא זו ולא חשו לתרוץ זה שתרצו בערכין והוצרכו לומר ומיהו לא קיימה התם מסקנא הכי כלו' דמשום הכי לא חש התלמוד לדקדק הניחא למאן דאמ' אין צריך לפרט וגם בזו לא נתיישבה הקושיא דהתם לעיל מינה קאמר אאוקמת' דלעיל לימא רב הונא כתנאי אמרה לשמעתיה והיכי מהדר השתא תלמוד' לאוקומי פלוגתייהו בעל דעת רבים ואכתי קיימא דרב הונא כתנאי ואדרב' אתיא דלא כחד מינייהו לכך נראה לדעת הרב ז"ל דודאי ריהטא דסוגיא דערכין הכי אזלא דאין צריך לפרט למה נדר וכדכתבו התוס' שם והא דאמרינן בבכורות גבי נושא נשים בעבירה הניחא למאן דאמר צריך לפרט את הנדר ה"ק הניחא למ"ד צריך לפרט דלדידיה נצטרך לומר כי היכי דלא תקשי עליה מתניתין שצריך לפרט גם הטעם שבגללו נדר אלא למאן דאמר אין צריך ודאי קשה דאיכא למיחש דילמא אזיל לגבי החכם ושרי ליה ואסיקנא דמדרינן לה על דעת רבים והשתא לפי המסקנא לא צריך תו לאוקומי למאן דאמר צריך לפרט שיפרש גם הסבה וכדמוכחא סוגיא דערכין אלא מוקמינן מתניתין דבכורות דעל דעת רבים אף למאן דאמר צריך לפרט את הנדר דאם יאמר לחכם נדרתי הנייה מאשתי לא יהא החכם נמנע מלהתיר לו שאין בלשון שאמר משמעות שהיא פסולה ולכך כתב הרב ז"ל דמדירין אותה על דעת רבים דאל"כ ליחוש שלא יפרט לו הטעם כדאזלא סוגיא דערכין אבל לגבי אלמנה לא כתב הרב ז"ל אלא מדירין אותה בסתם נדר דכיון שצריך לפרט לשון הנדר ומה שתלתה בו נדרה שאמרה יאסרו פירות עולם עלי אם נהנתי מכתובתי כלום אז ודאי לא יתיר לה חכם. ותו הא דקשיא ליה למר הא דתנן ביומא אחת ושתים וכו' עיי' בזכרונותי, נאם הצעיר יוסף בכההר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף