שו"ת מהרי"ט/א/קכ

שו"ת מהרי"ט ‏ א קכ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה ראובן שמעון לוי היו שותפים במוקטעה של החמרי והוצרכו לכל כך מעות לפרוע למלך יר"ה ולוו אותם מיהודה וכתבו לו שטר אחד ודין נוסחיה בהיות שלעבר הוצרכו השלשה חברי נאמני החמרי ראובן שמעון לוי לסך מעות ולא נמצא אצלם מעות לצאת ידי חובת המלכות אשר היו מציקים אותם וחלו פני יהודה להלוו' להם הסך ההוא ויהודה להפיק רצונ' הלוה להם כל אותו הסך ועדיין לא יצאו ידי חובתם עד שעמדו לחשבון בפני יששכר וזבולון ואחר טהרת חשבונותיהם בפני הנז' נשארו חייבים לו שלש מאות ושלשים ותשעה אלפים לבנים שלוו וקבלו ממנו הלואת חן קרז"י חס"ן ביש"יר ביש"יר ובאו לידם ובחזקתם בשלימות ובכן היום בפנינו עדים חתומי מטה הודו השלשה חברים הנז' מדעתם ורצונם בלי זכר שום אונס כלל שלשתם יחד איך דבר אמת ויציב הוא שהם חייבים ליהודה הנז' הסך ההוא ונתחייבו לפרעם לו או לבאי כחו או למוציא שטר חוב זה בעדו ובשמו אפילו בלי הרשאה בזה האופן לעשרה ימים לחדש ניסן הב"ר יתנו לו עשרה אלפים לבנים ומראש חדש אייר הב"ר והלאה יתחילו לפרוע לו אל"א ר"אטה מידי חדש בחדשו החלק המגיע לשמנים אלפים לבנים לשנה וכן יעשו על הסדר בל יחסר ובל יעבור עד כלות הסך ההוא הנז' בשלמות ומעתה נתנו כח ורשות החברים החייבי' הנז' לויקי"ל שלהם בנימין שיתן ויפרע ליהודה בעל החוב הנז' החוב הנז' לזמן הנז' ואם יעברו מכל הנז' הרשות נתונה ליהודה בעל החוב הנז' לגבות חובו מכל מקום אשר ימצא דמי מכס החמרי בלי שימחו בידו והתנ' ביניהם שאם חס ושלום יקומו החברים מהמוקטעה הנז' אז יתפרע חובו יהודה הנז כפי הקוראמ"ה אשר יעשה עליהם מהחובות אשר הם חייבים לסבת המוקטעה ועל אותו הדרך יתפרע חובו יהודה הנז' אך אם באולי שום אחד מהחברי' הנז' ישאר במוקטעה בין בחברה אחרת בין הוא לבדו אותו החבר אשר ישאר יהיה חייב להשלים ליהודה כל אותו הסך שיהיו חייבים בעת ההיא הכל בנאמנות ובקנין גמור שנטלו ושנשבעו וכו' דלא כאסמכתא וכו' והשטר מקויים בחתימת ידי החברים ובעדים נאמנים קיימים וכו' עתה נפטר יהודה בעל החוב ובאו יתמי יהודה ותבעו מראובן לבדו אחד מהחברים החלק המגיע לו מהחוב הנז' בשטר וטען ראובן שכבר יצא הוא מהמוקטעה ונשארו חביריו שיתפרע מהם לבדם כפי הכתו' בשטר שאשר ישאר במוקטעה יחוייב להשלים והטוען בעד היתומים טוען ואומר אמת שאתם עשיתם זה התנאי ביניכם אבל המלוה לא פטר שום אחד מכם שאם יפרעו השנים הרי טוב ואם לאו יקח חלקו מכל אחד מכם. ילמדנו רבינו איזה דרך ישכון אור ושכרו כפול ומכופל מן השמים אמן.

תשובה היתה עלי מצות הדיינים נכבדי ארץ ונסיכי אדם לראות בשטר זה שיצא לפני בית דינם הצדק וטענו בפניהם הטענות הכתובות למעלה ואני אין מדרכי להשיב בדברים שבממון כשלא אהיה נשאל משתי הכתות כמו ששנינו והוי זהיר בדבריך וכו' זולתי ליושבים על המשפט ויהיו דברי אלה לפני מעלת חכמתם והם יבחרו ולא אני כי להם המשפט. ונראה לעניות דעתי שיש בלשון הזה להתפרש שלא נתחייב שלשה שותפים הללו באותה החיוב אלא כשיד כלם שוה במוקטעה שהרי ביארו בשט' שמה שלוו לצורך המוקטעה לוו ופרשו שממנה יתפרע המלוה על יד פקידם הויקי"ל על המוקטעה מידי חדש בחדשו למשך ארבעה שנים ואם לא יתנו לו הקצבה הנז' בכל חדש נתנו לו רשות שיגבה חובו מכל מקום אשר ימצא דמי מכס החמרי ולכן בהסתלק מקצתן מן המכס ונשאר אחד מהם החיוב הנז' חל עליו לבדו כי הוא השליט במכס החמרי שעל מנת כן נכנס. ואע"פ שלא נתפרש בשטר שהאחרים פטורים בביאור אלא שכתוב בלשון הזה אך אם באולי אחד מהחברים הנז' ישאר במוקטעה אותו החבר אשר ישאר יהיה חייב להשלים כל אותו הסך שיהיו חייבים לו בעת ההיא הואיל ובתוך חיובם שכתוב שנתחייבו לפרוע בזה האופן וכו' והתנו ביניהם וכו' אך אם ישאר וכו' אכתי לא אסקא למילתא דחיוב עד לבסוף וכל שלא פירש שאם לא יפרע אותו שנשאר שיחזור עליהם אני אומר שלא נתחייבו שלשתן אלא כ"ז שיד שלשתן שוה אבל אם ישאר א' ויסתלקו מקצתן על הנשאר חל חיובו שכלם נעשו שלוחים למי שישאר במוקטעה לזה כתבו השטר אותו שישאר יהיה חייב להשלים משלו ולא מכח ערבות שאינו יכול אחר כך לחזור ולתבוע מחבירו דאשתרושי אשתרוש ליה בחוב המלכות שיעור אותם המעות לכך הוא חייב בהם בין בדיננו בין בדיניהם ומכלל שאמרו שהוא יהיה חייב אתה שומע פיטור כאותה ששנינו בפ' הפר' בור של ב' שותפים עבר עליו הראשון ולא כסהו השני ולא כסהו השני חייב ומפר' בגמר' וראשון מאימת מיפטר חד אמר משהניחו משתמש וחד אמר משמסר לו דליו ולא הוצרכה משנתינו לפרש פטורו של ראשון כלל אלא מכלל שנאמר השני חייב למדנו שהראשון פטור דהכי קאמר השני הוא החייב והרי"ף ז"ל גריס הראשון חייב וכתב הרא"ש אין חילוק בין שתי נסחאות הללו אלא דלפרש"י השני חייב משהניחו משתמ' הא לאו הכי שניהם חייבים ולגרסת רב אלפס ז"ל הכי פי' אף הראשון נמי חייב הרי שהלשון מסופק שיש לפרשו להוסיף חיוב ולא למעט ויש לפרשו למעט חיוב האח' דהכי קאמר השני הוא החייב. וכן בסוף פרק הכונס שנינו גמל שהיה טעון פשתן ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל גמל חייב הניח חנוונו נרו מבחוץ חנוני חייב ולא הוצרך לפרש ובעל גמל פטור אע"פ שהוא היה אחרון ועל ידו נגמר ההזק דומיא דהא דאמרי' האחד הביא את האור וא' הביא את העצים המביא את העצים חייב אחד הבי' את העצים ואחד הביא את האור המבי' את האור חייב. והא דתנן גבי שבת בס"פ האורג ישב הא' על הפתח ומלאהו ובא שני וישב בצדו אע"פ שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור התם הוצרך הדבר לאומרו דראשון חייב אע"פ שעמד קודם שיבא השני דלא אהנו מעשיו והשני פטור אע"פ שנתעכב אחר עמידתו של ראשון אף כאן כיון שהלשון מסופק דמשמע הכי ומשמע הכי המוצי' מחבירו עליו הראיה ושמא תאמ' לא כי אלא הואיל ונתחייבו לגמרי בתחלת השטר לא נפטרו על הסתם אם לא שפיר' פיטור' שאין ספק פיטו' מוציא מידי ודאי חיוב הא לית' שעדיין לא נגמ' חיוב אלא בדברים שהתנו ביניה' כמו שכתו' ונתחייבו לפרעה בזה האופ' וכו' והתנו ביניה' וכו' אך אם ישאר וכו' נמצא תנאי זה מפרש החיוב הראשון שלא נתחייבו אלא בהיו' יד שלשתם שוה אבל בהסתלק מקצת החוב חל על הנשאר במוקטעה וכל ספק שבשטר עצמו אנו דנין לבעל השט' על התחתונה אף על פי שקדם החיוב תחילה בפירוש חדא דהכל הולך אחר הקנין שאע"פ שהודו שקבלו אם לא קנו מידם לאו הודאה היא והקנין כתוב אחר תנאי זה ויכולים לומר שלא שעבדו עצמן ולא נתחייבו אלא על דעת כן ועוד אפילו היה הקנין כתוב למעלה בראשו של שטר מעדותו של רבי חנינא סגן הכהנים למדנו שאין קיום הדבר אלא בחותמיו כאותה ששנינו אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלם והיה שם זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפר ואחרים חותמים ובא מעשה לפני חכמים והתירו ולפי דרכך אתה למד שהאשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו אלמ' עדיו בחותמיו זכין לו ולא נגמר החיוב עד לבסוף וכל שכתוב שם לשון שאפשר לומר שלא נתחייב על דעת כן אין לנו להוציא ממון ממנו ותדע שהרי אמרו כתוב למעלה מנה ולמטה מאתים למעלה מאתים ולמטה מנה הכל הולך אחר התחתון מי לא עסקי' שכתוב למעל' שנטל וקבל מאתים זוז ואעפ"כ כשחזר מענינו של שטר ואמר ונתחייב לפרוע לו המנה לזמן פלוני אנו אומרים שוב חזר בו ולא קבל מאתים וכתבו המפרשים ז"ל שאע"פ שאמרו אין למדין משיטה אחרונ' זהו כשכתוב למעלה מנה ולמטה מאתים בשיטה אחרונה אבל אי הוה איפכא שכתוב למעלה מאתים ולמטה מנה בשיטה אחרונה למדין ממנה כיון שבא להוציא מידו או מיד יורשיו. ועוד כתוב בהגהת אשיר"י שאם נמחק סכום של מטה כל השטר פסול דאיכא למיחש שמא לא היה כתוב בו אלא דינר אחד אלמא אנו חוששין לכתב התחתון אעפ"י שהוא ספק ולא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי שאין החיוב נגמר אלא לבסוף. ועוד ראיה דכל שהוא בשטר אחד אין אומרים משנתחייב תו לא פקע מהא דאמרי' בסוף פרק יש נוחלין שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני אין אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליהם שטר חוב גובה מכולם ונהי דלדברי הרא"ש ז"ל אם היה נותן לכולם בשוה כיון שהיה יכול לכוללן ולומ' תנו לכל אחד מאילו מאתים זוז ופרט כל אחד בפני עצמו גלי דעתיה שרצונו שיזכה הראשון תחילה אבל כל שאין הכרע אין מקדימת השטר ראיה וגם כי זה לדברי הרא"ש וקצת מפרשים ז"ל אבל הרב המגיד ז"ל כתב בפ"י מהלכות זכיה שהסכימו המפרשים ז"ל שאין חלוק זה מחוור אלא בכל ענין כיון שלא אמר ואחריו כלם שוים כמו שכתוב בחשן משפט סימן קי"א וסימן רנ"ג.

ועוד אני אומר שאפילו אם היה השטר חוב בלי שום תנאי והיה ביד הלווים תנאי זה שכתוב שאם יקומו מהמוקטעה יפרעו כפי הקוראמ"ה אך אם ישאר אחד מהם במוקטעה אותו החבר יהיה חייב להשלים כל אותו הסך שיהיו חייבים בעת ההיא הואיל ואפשר לפרש שהוא לבדו יהיה חייב ולא האחרים יד בעל השטר על התחתונה ולא אמרי' אין ספק פיטור מוציא מידי ודאי חיוב תדע מדאמרינן בגט פשוט גבי שני יוסף בן שמעון שהיו בעיר אחת נמצא לאחד ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועים וכתב רשב"ם ז"ל שאם יכתבו הרשאה זה לזה יגבה אחד מהם שהרי הוא מודה שלא פרע אלא לאחד אבל אם יטעון פרעתי לשניכם וצויתי לכתוב שובר אחד שיספיק לו להראות לכלכם טענתיה טענה ולא יועיל שיבא מכח הרשאה וכן הסכימו שאר מפרשים ז"ל כמו שהובא בטור ח"מ סימן מ"ט ועוד מצאתי לרב בעל התרומות בשער נ"ג עלה דההיא דשטר בין שטרותי פרוע והיה לאחד שם שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע שאם אמר לו לחבירו חוב לך בידי פרוע כל שטרו' כלם פרועים בין קטן בין גדול דחוב שם הכלל הוא שכולל כל חוב שיש לו עליו וכן יכול להיות כמו כן שרוצה לומר חוב אחד הילכך משמע הכי ומשמע הכי יד בעל השטר על התחתונה עד כאן לשונו ועוד האריך. עוד כתב שם שובר שנכתב בסך סתום כגון שכתוב בו דינרים סתם או שאין בו זמן ולא נכתב סכום ממון מי מהם יקרא מוציא בעל השטר או בעל השובר והעלה בדין זה שהשובר מבטל השטר חוב והביא כמה ראיות לומר שכל שובר מסופק מרע לשטר ודאי מפני שהשטר בא להוציא מבעליו ועליו להביא ראיה וכתב שהרצה דברים לפני הרמב"ן ז"ל והסכים גם הוא בדבר.

ואין להבי' כאן מחלוקתן של ראשונים נוחי נפש כשהמחהו חבירו במעמד שלשתן על מי שחייב לו או הפקיד אצלו אם יכול לחזור על הראשון אם לא נתן לו הנפקד שאפילו לדברי האומרים שלא נפטר הראשון מחייובו היינו מן הטעם שביאר הרא"ש ז"ל בתשובה שאם שתק יכול לומ' לו לראובן לטובתך עשיתי שנתרצה לקבל המנה שאתה חייב לי אבל לא פטרתיך והתם כבר היה ראובן חייב ולא נפטר בשתיקתו כיון שלא פטרו בפירוש אבל כאן אני אומר שלא נתחייבו מעיקרא הלווים אלא על דעת כן שמי שישאר במוקטעה יהיה הוא החייב ולמה היה צריך לפטרו בפירו' אם לא נתחייב מעיקר'.

ועוד נראה שאין הלשון מסופק אלא מוכיח מתוכו שזה התנאי בא לפטור את שאר החברים שנסתלקו לפי שאי אפשר לפרשו ליפות כחו של מלוה אם ירצה דבלאו הכי היה בחיוב זה דקיימ' לן שנים שלוו אעפ"י שלא כתבו אחראין וערבאין זה לזה וכל שכן כשלוו לצורך השותפות שיש להם דין קבלנות לכולי עלמא כדכתב מהר"י קולון ז"ל בשורש ק"ד וכבר עמדתי על מה שתמה עליו רבינו הרב מהרי"ק ז"ל שדברי מהרי"ק ז"ל מתורצים כמו שביארתי במקום אחר.

ואין להסתפק במה שנסתפק השואל לומר שכוונת התנאי הזה לא היה אלא בינותם להטיל כל החוב על הנשאר במוקטעה ולא שיפטרו אלו מיד המלוה אם לא יתפרע מן הנשאר אלא שאע"פ שיתפרע מכלם יחזרו ויתבעו מן הנשאר שיפרע להם מה שפרעו בשבילו הא ליתא דלפי זה אין תנאי זה מעלה ומוריד לענין המלוה אלא תנאי בין הלווים הוא ומלשון השטר לא משמע כן שכתוב והתנו ביניהם שאם חס ושלום יקומו מהמוקטעה וכו' אך אם ישאר וכו' וכשם שהתנאי שהתנו ביניהם הוא בין הלווים והמלוה כך מה שהתנו אם ישאר הוא תנאי בין הלווים והמלוה דבכל דוכתא אך חלק באותו ענין הוא כדאשכחן בכמה דוכתי ובסוף בתרא מפלגינן בין פלוני ערב לבין ופלוני ערב דשייך ערב בשטרא לגבות מנכסים משועבדים דוא"ו מוסיף על ענין ראשון כ"ש דאך מחלק על ענין ראשון ושייך בשטר' ולא נאמר שהוא תנאי בין הלווים בלבד אלא שבררו בשעת החייוב שאם ישאר אחד מהם במוקטעה אותו שישאר יהיה חייב לפרוע הואיל ומה שלוו נתנו למלכות בעד המכס והוא נשתייר בו והרי הוא המתהנה מאותה המעות שוב אין צריך לפרש שהשאר פטורים כי לא נתחייבו זה על זה מסתמא אלא כל זמן ששלשתן חייבין מדין שנים שלוו עכשיו שאחד מהם לבדו חייב אין על האחרים דין ערב אלא אם כן נתחייבו בערבות בפירוש.

ועוד יש הוכח' מלישנ' דטופיינה שבשטר שכתוב אך אם באולי אחד מהחברים ישאר במוקטעה וכו' אותו החבר אשר ישאר יהיה חייב להשלים שאין צריך לומר אותו החבר אלא למעט אותו ולא לאחרים. ועוד מוכיח לשון יהיה חייב דמשמע שיהיה החייב אז מה שלא היה קודם לכן שבתחילה היה החייוב על שלשתם ואז יהיה הוא החייב דאם אין בו אלא שיתפרע ממנו תחילה זה כבר היה עליו מקודם והוה ליה למימר חייב. ומנא תימרא דהיכ' דבדידיה מיירי וכתיב אותו למעוטי אחריני אתא דדרשינן בפרק קמא דשבועות ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה אותה נושא עון ואין אחר נושא עון ובפרק קמא דיומא דרשי' והוצי' אותה דכתיב גבי פרה אדומה שלא יוציא אחרת עמה כדתנן לא היתה פרה רוצה לצאת וכו' וה"נ דרשינן התם ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה ובפרק קמא דחולין ממעטין חותך מן הטחול ומן הכליות דאסור באכילה מדכתיב כל בהמה מפרסת פרסה וכו' אותה תאכלו אותה שלמה ולא חסירה וכן בכמה דוכתי. ומנא תימר' דאיכ' הפרש בין חייב ליהיה חייב מדתני' בפרק השולח גט זה לא יועיל לא יתיר וכו' יהא חרס יהא כחרס דבריו קיימים חרס הוא כחרס הוא לא אמר כלום ועוד דרשינן בפרק קמא דזבחים מקוה מים יהיה טהור הוייתו על ידי טהרה משום דקשיא להו דלא הוה ליה למכתב יהיה אלא מקוה מים טהו' דיהיה משמע להבא להכי דרשו שתהא הוייתו על ידי טהרה ועוד אמרו בהגדה יהיו שבע שני רעב לשון תפלה הוא שלא יהיו אלא שבע הכא נמי כיון שהחיוב הוא עכשיו שהם מתחייבים על פי התנאים שמתנים ביניהם לא היה לו לכתוב יהיה חייב אלא אותו שישאר חייב להשלים אלא על כרחך אתה צריך לומר דהכי קאמר אז יהיה הוא החייב ולא האחרים ומנא תימר' דדרשי' לישנא דטופיינה בשטר' מדאמר בפ' המוכר את הבית ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך דכיון דלא צריך ואמר לטפויי מילת' קאמר. והיינו דאמרינן בסוף פרק יש נוחלין שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלו ונוטל את חובו ומפרשי' התם הא מני רבי עקיבא היא דדייק לישנ' יתיר' וכן הלכתא והכי אמרי' נמי בפרק המוכר את הבית גבי כתב לו על מנת שדיוט' העליונה שלי דלא היה צריך לכתוב ואתא לטפויי להוציא זיזין וגזוזטראות. וכן הבי' מהרי"ק בשם הרשב"א ז"ל בשרש י' וי"ב אבל הריב"ש בסוף סימן ר"ו כתב בשם הרשב"א שאין לנו לומר לישנא יתירא לטפויי אתא אלא מה שכתוב בגמ' לבד שהרי אמר כתב ליה תאלין ודיקלין לשופרא דשטר' התם ודאי לאפוקי ממונא לא מפקינן משום לישנ' יתירא דדילמ' לשופר' כתביה אבל להחזיק ממון אמרינן דהך לישנ' יתיר' ללמד על פיטור החייוב אתא ולא מפקינן ממונ' מאחר שיש לדרוש הלשון לפיטור ובישוב שתי התשובות שלא יהיו דבריהם סותרים זה את זה כתבתי במקום אחר ואין לי פנאי להאריך כאן מכל הני טעמים שכתבתי למעלה נלע"ד ברור שאין כח ב"ד יפה להוצי' ממון על פי השטר הזה ומה שנראה לי בעניותי כתבתי נאום הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף