שו"ת מהרי"ט/א/קטו

שו"ת מהרי"ט ‏ א קטו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה רחל ולאה אחיות תבעו מראובן שנתנו לו חפץ אחד של זהב למכרו והוא טוען שמעכבו בידו בעד חוב שחייבת לו רחל ורחל אומר' לא היו דברים מעולם ולא נתחייבתי לך כלום ולאה תובעת מראובן אני ואחותי מסרנו לך החפץ אם יש לך אצל אחותי לך תבע ממנה כפר שמעון בפני בית דין שלא קבל מידה כלום זולתי מרחל אחותה הביאה עדים לאה כל אנשי השכונה שנמצאו בעת שהיו רוצין האחיות להוליך את ראובן לפני השופט ע"ד החפץ שעכב האנשים נכנסו ביניהם בדברי שלום והודה ראובן ללאה שמידה ומיד רחל קבלה החפץ ההוא למכרו ועתה הרי הוא מזומן לעמוד בפני בית דין ולעשות כדין התורה וראובן כופר בהם ואומר שמעולם לא אמרתי כך ושקר מעדים עלי ילמדנו רבינו כדת מה לעשות.

תשובה אפילו יהבינן ליה שיוכל לטעון טענת השטאה נהי דאי השתא לאחר שבאו עדים חזר וטען אמת שכך אמרתם אבל משטה הייתי בלאה לפי שהיתה תובעת אותי מה שלא נתנה לי אז ודאי מהניא ליה טענה זו ולא הוחזק כפרן כדאמרי' בגמר' משמיה דרבה כל מילי דכדי לא דכירי אנשי ושכח אות' הודא' כיון שהית' דרך שחוק אבל שעדיין מחזיק בדבריו הראשונים לומ' להד"ם שלא הודיתי ושהעדי' מעידים דבר שקר בהא ודאי לאו כל כמיניה להכחיש ואין לנו לבדות מעצמינו לומר משטה היה בו ולכך אינו זוכר ומכחיש את הדבר דמילי דכדי לא דכירי אנשי ואף על פי שטוען ברי לי שלא אמרתי כך מעולם אמרי לביה אנסיה דהא אמרי' בגמרא דאי איהו לא טעין משטה אני בך אנן לא טענינן אלא אמרי' ליה זיל שלים אף כאן הואי' והעדי' מעידי' שכן אמר נאמר לו הואיל והעידים מכחישין אותך שהרי אומרי' שכך אמרת' בפניה' שקבלת החפץ מלאה ומרחל זיל הדר ללאה שאינה חייבת לך כלום עד שיאמ' אפשר שמה שאמרתי כן בדרך השטאה אמרתי וכל שלא טען כך אנו מחייבין אותו לשלם שהרי זה מכחיש מפי העדים ושותק ולא אמר רבא כל מידי דכדי לא דכירי אנשי אלא כלפי מה שאמר אביי הוחזק כפרן בבית דין דלא מצי תו למטען משטה הייתי בך או חזרתי ופרעתי אמר רבא דמשו' ההיא הודאה לא הוחזק כפרן ויכול לטעון עכשיו טענה הפוטרתו וכך מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות טוען וז"ל אמר לו בפני עדים מנה לי בידך אמר לו הן למחר תבעו ואמר משט' וכו' פטור ואפילו אמר לא היו דברים מעולם שהרי לא אמר להם אתם עדי ודבר שאינו עדות אין אדם זוכרו ולפיכך אם אמר להד"ם לא הוחזק כפרן ע"כ ולשון הוחזק כפרן המוזכר בכל מקום הוא מטענ' לטענה ואם איתא שגם עכשיו אינו טוען אלא להד"ם כבראשונ' לא שייך לומר לא הוחזק כפרן אלא דלא הוכחש מפי העדי' דשמא שכח לפי שאותן הדברי' דרך השטא' היו.

מיהו הרי"ף ז"ל כתב כלשון הזה וה"מ דקטעין איהו אבל אי לא טעין לא טענינן ליה ולא מבעיא היכא דאמר משטה אני בך הוא דפטו' אלא אפילו אמר לו להד"ם פטור מ"ט כל מילתא דכדי לא דכירי אנשי עכ"ד ופשט הלשון משמע דפטור בכל ענין אע"ג דהשתא לא טעין השטאה כלל וכתב בנמקי יוסף וה"מ דקטעין טענת משטה אז הוא דפטור אבל היכא דלא טעין איהו משטה הייתי בך כשהודתי אלא אמר לא אתן לך הבא עדים שהלויתני אין טוענין בשבילו אלא אומרים אחר שיש עדים שהודית לו שלם כן פירש"י ור"ת אבל הרי"ף והרמב"ן ז"ל פירש דהא דאמרי' דקטעין איהו אף דלא אהדר משטה אני בך מיירי אלא אפילו אמר להו להד"ם פטור דהא דאמרי' אבל אנן לא טענינן ליה והיינו לומר שאם מודה שהודה לו אלא שכופר בעיקר החוב חייב דכיון שהוא מודה בהודאה צריך ליתן טעם לדבריו למה הודה ואם לא טען אין טוענים לו וכת' עליו הרב מהר"י קארו ז"ל ולי נראה שאין חילוק בין שני הפרושים דדברי שניה' אם מודה שהודה צריך ליתן טעם לדבריו ואם אינו מודה שהודה גמ' ערוכה הוא דפטור כדאיתא התם אמר אביי לא שנו אלא דאמר משטה אני וכולי עד מילי דכדי לא דכירי אינשי ופירש רש"י כלו' ואותה הודאה דברי רוח היו שהשטה בו לא דכירי אינשי ושכח הודאה עד כאן כמדומה שהרב ז"ל סבר שכל שאינו מודה שהוד' בכל ענין פטור דמילי דכדי לא דכירי אנשי ואין כאן צד לחייבו לכל הפירושים.

ואני בעניי רואה אני שהרב בעל נמקי יוסף ז"ל רוח אחרת אתו שלדברי רש"י שפירש ואם לא טען היינו טענת משטה משמע דבכל ענין בעינן שיטעון טענת השטאה ואם לא טען הכי אע"ג דטעין לא היו דברים מעולם לא טענינן ליה השטאה כדי שלא יהא מוכחש מפי העדים וגם אי טעין השתא חזרתי ופרעתי אחר הודאה לאו טענה היא דהאומר לא הודיתי כמכחיש ההלואה הוא והוי ליה כההיא דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ולכך כתב דאם לא טען היינו טענת משטה דוקא אבל לדברי הרי"ף ז"ל שפירש האי ואם לא טען דהיינו לא טענת השטאה ולא טענת לא היו דברים מעולם אלא שאומר הבא עדים שלויתי אז וודאי לא טענינן אבל אי טעין לא מבעי' טענת השטאה אלא אפילו טענ' להד"ם פטור ועדיין הדבר ספק אם כוונת הרי"ף ז"ל לומר פטור אע"פ שעדיין אף כשבאו עדים עומד בדבריו ואומר להד"מ לומר שאנו נתרץ דבריו ונאמ' משטה היה בו ולכך נשתכח הדבר מלבו לגמרי עד שמכחיש את העדים או דילמא לא אמר פטור בטענת להד"ם אלא כשחזר עכשיו וטען פרעתי דלא תימא הוחזק כפרן דהואיל וטענתו זאת שהוא נפטר על ידה אינם כנגד העדים משום דטען מקמי הכי להד"מ לא הוחזק כפרן כדי שלא יהא חוזר וטוען אלא הואיל ואותם הדברים לא היו בדרך הודאה גמור' שהרי היה יכול לטעון משטה הייתי מילי דכדי נינהו ואין אדם נותן את לבו עליה' לזכרן ולכך טען מעיקרא להד"מ אבל לעולם לפי האמת לא טענינן ליה שהודאתו זאת היתה בדרך הלואה דהא אמרינן כיון דלא טעין לא טענינן לי' בשום ענין.

ומיהו מדברי רש"י ז"ל שכתב מילי דכדי נינהו הואיל ואותה ההודאה דברי רוח היא שהשטה בו לא דכירי אינשי ושכח אותה ההלוא' משמע דאינו טוען עכשיו פרעתי דלזה צריך לומר שהודאה אמיתי' היתה ולא שייך בה השטאה ולכך אין במשמע דברי רש"י ז"ל אלא שעכשיו חוזר וטוען משטה הייתי ולשיטתיה אזיל דכל שלא טען טענת השטאה בפירוש אנן לא טענינן ליה ודרך הודאה היה ואי טען לא היו דברים מעולם אחר העדאת עדים לא אמר כלום וזה החילוק הוא שראה הרב בעל נמקי יוסף בין דברי רש"י לדברי הרי"ף ז"ל ואולי בדברי הרמב"ן ז"ל מצאה דברים מפורשים יותר ומה שאמר שם הרמב"ם טעות סופר הוא ואינו אלא הרמב"ן.

ומצאתי בחידושי הר"ן ז"ל לסנהדרין שהביאו לנ"י והעתיק כל לשונה לפי שאינו מצוי ביד כל אדם כל מילתא דכדי לא דכירי אינשי פירש רש"י הואיל ואותה ההודאה דברי רוח היא שהשטה בו לא דכירי אינשי ושכח אותה ההודאה כלומר ולפיכך אינו טענה שתהא כדאי שיהא מוחזק כפרן עליה ויכול לחזור ולומר משטה הייתי בך וכת' הרב הר' דוד ז"ל ולא עוד אלא אפי' אמר פרעתי אחר ההודאה נאמן אף על גב דהשתא לא הוי מילתא דכדי כיון שהוא אומר שאחר כך פרעו מכל מקום הטענה בעצמה היא מילת' דכדי שלא היה מתחייב עליה ואינה כדאי שיהא מוחזק כפרן עליה והיינו דקאמר תלמודא בסתמא לא הוחזק כפרן ע"כ ולפי זה ההיא דלעיל דאמרינן דאם לא טען אין טוענים לו לאו דקאמר להד"ם בלחוד דודאי מהני כמשט' אני בך אלא כגון דאמר ליה מנה לי בידך והוא אומר לא היו דברים מעולם וזה אומר והלא אתמול הודית לי בפני פ' ופ' ושתק ולא טען משטה אני בך בכה"ג אמרינן ליה זיל שלים דכיון דלא טעין אין טוענין לו עכ"ל הר"ן ז"ל ולמדנו מדבריו ממה שאמר רבא מילי דכדי לא דכירי אינשי היינו לענין שיהא יכול לטעון עכשיו משטה הייתי ולא הוחזק כפרן והוציא כן מדברי רש"י שכתב הואיל ואותה הודאה דברי רוח הוא שהשטה בו דמשמע דמיירי בידוע שהשטה בו דאם לא כן אלא שהוא אומר עד עתה לא היו דברים מעולם היאך למד סתום מן הסתום ממנו אלא דיש לנו לומר דבדרך השטאה אמר ודברי רוח הם ולכך שכח ומדקאמר הואיל ואותה ההודאה דברי רוח משמע שהוא טוען בפירוש כן. ואף למה שהוסיף הרב רבי דוד ז"ל דאפילו אמר פרעתי אחר ההודאה נאמן אתי שפיר שאינו זוכה בטענה שהיא כנגד העדאת עדים אלא שאומ' פרעתי ונאמן הוא בכך משום דלא הוחזק כפרן אע"פ שאינו כן במשמע דברי רש"י כדכתבתי לעיל. והרב רבינו דוד זה הוא הרב ר' דוד בונפיט תלמידו של הרמב"ן ז"ל שכן מזכירו הר"ן ז"ל בכמה מקומות ממסכתא זו והרמב"ן ז"ל דרכו לתפוס בשיטת הרי"ף ז"ל ודומה למה שאמרו בגמרא על נתן הבבלי ששנה לו רבי יהודה פטור אמרו הא לפי שר' יהודה בנו של ר' אלעאי תלמידו של ר' אליעזר שנה לו משנתו של רבי אליעזר ונלמוד גילוי לדעתו של הרי"ף ז"ל שמה שכתב אלא אפילו טענת לא היו דברים מעולם פטור היינו בבא מחמת טענה השתא כגון שאומר חזרתי ופרעתי ומדברי כולם נלמוד בין מדברי רש"י בין מדברי מהר"ר דוד שהוסיף על דבריו דלא מהני טעמא דמילי דכדי לא דכירי אינשי אלא לענין שלא יהא מוחזק כפרן.

ומיהו יש לתמוה במה שכתב הר"ן ז"ל על דברי הר"ר דוד ז"ל ולפי זה ההיא דלעיל דאמרי' אם לא טען אין טוענים לו לאו דקאמר לא היה דברים מעולם בלחוד דודאי מהני כמשטה מי דחקו לומר דמיירי בכל ענין דאפילו בדטעין לא היו דברים מעולם בלחוד כי מהניא ליה לאו משום דטענינן ליה השטאה אלא משום דחוזר וטוען פרעתי כדכתב הר' דוד ז"ל ומה שאני אומר על ההודאה מילי דכדי לא שהם מילי דכדי לפי האמת אלא כל שאפשר לטעון עליהם שבדרך הודאה נאמרו אין אדם משים לב להם כמו שפירשתי לעיל ולעולם טענת השטאה אי לא טעין איהו לא טענינן ליה ושמא אין כוונתו של הר"ן אלא לומר שאם לא היו דברי הר"ר דוד ז"ל היה הלשון מרווח דקתני ואם לא טעין אין טוענים לו דלא מהני ליה שום טענה לפטור אבל לפי דבריו אע"ג דלא טעין משטה יכול הוא להפטר בטענת פרעתי והא דאמר דלא טענינן ליה דמשמע דאמרינן ליה זיל שלים היינו כששתק.

ומעתה אני חוזר על דברי הרב מהרי"ק ז"ל דלכ"ע אם מודה שהודה צריך ליתן טעם לדבריו ואם אינו מודה שהודה גמרא ערוכה היא דפטור ומתוך הגמרא אין לנו שיהא נאמן לא היו דברים מעולם כנגד העדים ושנתרץ אנו דבריו לומר בדרך השטאה אמר כדי שלא יהא מוכחש מפי העדים התניא אם לא טען אין טוענים לו וכן מוכח מדברי הר"ן ז"ל לדברי רש"י ומהר"ר דוד ז"ל ועדיין לא מצינו שום פוסק שיחלוק בפירוש שיועיל לו להכחיש את העדים והנלע"ד כתבתי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף