שו"ת מהרי"ט/א/קב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מהרי"טTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png קב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

באנגורא שנת השס"ו.

שאלה על דבר היתומה בת איש חיל רב פעלים הגביר כהר' יצחק פאסי נוחו עדן שאחותה הגדולה נשאת לאיש ושוב חלקו בנכסים מטלטלים ונכסים וכתבו שטר בין האחיות והודת הקטנה איך קבלה כל חלקה משלם ולא נשאר אצל אחותה כלום וכתבו זו לזו מחילה כנהוג ושוב נודע שהיו שם נכסים אחרים שהעלימה אחותה ולא הכירה הקטנה.

תשובה נראה דכל מה שהודית שנטל' חלק' וקנו מיד' מחיל' בטעות הויא דכי היכי דאינהו טעו דסברי שהי' כח ביד האפטרופוסי' לתת חלקם לאחותה הגדולה הכי נמי איהי טעיא בהא והיתה סבורה דבדין נטלה אחותה והני מעות דאשתדיף ברשותה אשתדיף דומיא דהא דאמרינן בפ' חזקת גבי רב ענן דשקיל בידקא דארעא דאמרי' התם מר נמי אי ידע וכו' כי היכי דמר טעי איהו נמי טעי ואע"פ שהיה בדבר קנין האמר דקנין בטעות לאו כלום הוא כדאמרינן בסוף פרק קמא דגיטין גבי הנהו גינאי דעבוד חושבנא אהדדי דאמרי' כל קנין בטעות חוזר ובפ' איזהו נשך גבי הא דאמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא הדרא ארעא והדרי פירי ופרכי' למימרא דסבר רב נחמן דמחיל' בטעות לא הויא מחילה והאיתמר המוכר פירות דקל לחבירו דאמר רב נחמן אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ואמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקי' מיניה ומשני התם זביני הכא הלואה פרש"י ומחזי כרבית שמתחילה בהלואה בא לו משמע דגבי זביני דאין שם איסור הלואת רבית מחילה בטעות הויא מחילה אבל הקשה רבינו תם דבכל דוכתא אשכחן דמחילה בטעות לא הויא מחילה ורב נחמן גופיה הכי ס"ל גבי ההוא דאפקיד כיפי דאמר שומא בטעות הואי ועוד אפילו גבי הקדש דבאמירה לחודה משתעבד תנן בית הלל אומרים הקדש טעות אינו הקדש אלא פירש רבינו תם הכא הלואה שהלוה לא הקנה אלא בתורת מכר והמכר אינו כלום דאסמכתא לא קניא נמצא דהוי מחילה בטעות אבל הכא גבי פירות דקל זביני ולא מחיל' בטעות היא ונהי דהיה יכול לחזור מכל מקום אין לו לחזור כי היכי דליקום בהימנותיה ולכך אית לן למימר שאפילו היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר וצריך להלום דבריהם הכא הלואה שהלוה לא הקנה אלא בתורת מכר קרי לה מכר וקרי לה הלואה אלא הכי קאמר הכא הלואה כלומר חזרה להיות הלואה דאלו היה עושה אותה משכנתא מעיקרא הויא מהני ליה דאב' רבית היא ואינו יוצא' בדייני' עכשיו שהקנ' אות' בתור' מכר והמכר אינו כלום חזרה להיות הלואה בלא משכנתא הילכך הדרי פירי ואלו פירות עיקרן זביני ולא היה שום טעות במכר והרא"ש ז"ל בהלכותיו כתב כלשון הזה ותימה דרב נחמן גופיה אית ליה דמחילה בטעות לא הוי מחילה וכו' שאני כל הני דלא ידעי דמחיל אבל בפירות דקל ידע ומחיל וכן מפליג בשמעתא גבי אונאה ודבריו בלתי מובנים דמאי משני התם נמי גבי פירות דקל בההוא שעתא דשמיט ואכיל אלו היו הבעלים עצמם יודעי' שלא קנה מן הדין לא היו מניחין אותו שיאכלם והא הוה ליה מחילה בטעות ונראה דסוף סוף יורד הוא לשיטתו של רבינו תם ז"ל דגבי פירות דקל אינו מוטעה בענין המחילה דכי היכי דניקום בהימנותיה נתנם שיאכלם ולא מצי הדר כי מה נזק אנו גורמים לו הרי לא נשתנה דעתו עכשיו ממה שהיתה דעתו מתחילה אבל כל שיש לומר דלא גמיר ויהיב אדעתא דהכי כגון כל הנך דאמרינן בהו מחילה בטעות וכגון ההיא דאסמכתא דלא סמכא דעתיה למיהב ודאי דלא הויא מחילה ואפשר נמי שלא הוצרך הרא"ש לטעמ' דניחא ליה דליקום בהימנותיה דכתב רבינו תם ז"ל מדלא הזכירו אלא ה"ק דפירות דקל ידע ומחיל כלו' מעיקרא ידע דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואף על פי כן מאחר שהוצרך למעות מכרם ולא נשתנה דעתו אחר כך כשראה שהיה שומט ואוכל אלא ידע הדין ומחיל ואין לנו לבדות מעצמינו ולומר שלא ידע הדין ולא נראה למטען הכי לבטל המקח ולא דמי לאסמכתא דאנן סהדי שלא על דעת כן עשה מתחילה ולא סמכא דעתיה למיהב אבל מדברי הריב"ש ז"ל בתשובה סימן של"ה ראיתי כשהביא דברי רבינו תם כתב כלשון הזה התם הלואה הוה מתחילה ע"ת ולא מחיל בפירוש על הפירות אבל במוכר פירות דקל שהוא יודע שמכר לו אותם הפירות ומוחל אותם מדעת שטוע' בדין שחושב שממכרו מכר ואינו כן מחילה בטעות הויא מחילה ע"כ תלה החילוק דגבי אסמכתא לא מחל בפירוש על הפירות אבל גבי דקל מוחל אותם אלא שטוע' בדין וכל כי האי גוונא מחילה בטעות הויא מחיל' וצ"ל מטעם דניחא ליה דניקום בהימנותיה כדכתבו התוספות אלא שאני תמה בדבריו ז"ל דלפי זה גבי דקל אמרינן מחילה בטעות הויא וחשיבה מחילה ואיך כתבו התוספות דגבי פירות דקל זביני ולא מחילה בטעות ועוד מאי ק"ל לר"ת מדאותבי' רבא הונאה ומדאדמי ליה רב נחמן איילונית הא ודאי הכא גבי דקל מחילה בטעות הויא אלא דלא ס"ד דרבא לאפלוגי בין טעות דממון לטעות דדינא ואיך כתבו התוספות דרבא היה סבור דטעמא משום מחילה בטעות הויא מחילה הא ודאי הכי הוא דאף על גב שטועה בדין מחילה בטעות הויא מחילה ולאו קס"ד הוא ויראה שהריב"ש ז"ל דקדק בדברי רבינו תם שאף על פי שנתן טעם דאין לו לחזור כי היכי דליקום בהמנותיה מכל מקום כתב לכך אית לן למימר שאפילו היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר אלמא עד השתא לא ידע וטועה היה בדין ועוד מדאמרינן בגמרא דאחזר ליה לרב נחמן הרי איילונית דמחילה בטעות הוא והויא מחילה אלמא הכא נמי אע"ג דמחילה בטעות היא הויא מחילה לכך פירש דמחילה בטעות היינו שטועה בדין דלא ידע שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והיה יכול לחזור בו כל כי האי הויא מחילה כיון שאינו מוטעה מעיקרא בממון דהא ידע ועל דעת כן מכר ואי משום דלא ידע שהיה יכול לחזור בו שמא אף אם היה יודע לא היה חוזר בו דניחא ליה דניקום בהמנותיה ומה שכתבו התוספות ולא מחילה בטעות היא ה"ק אין הטעות במחילת ממון דהא ידע אלא הטעות בדין דדבר שלא בא לעולם אינו נקנה אף על פי שלא פחת בדמיו ולא שייך בזה מחילה וזה ההפרש שבין טעות לטעות הוא דלא ידע רבא ולהכי בעי לאותוביה מהונא' ואחזר ליה לרב נחמן איילוני' דקס"ד דהתם מחילה בטעות היא והויא מחילה ולא היא לא הונאה הויא תיובתיה דהתם טעות בממון דלא ידע דמחיל אבל הכא טעות בדין דלא ידע שהיה יכול לחזור מאן לימא לן דהיה חוזר והאי לא מקרי מחילה בטעות אלא שלא חזר בו משום דטעה וכגון זה הויא מחילה אלא לפי שהזכירו לר"ת תחילה שמכאן הביא ראיה אמוכר ש"ח בלא כתיבה ומסירה וקדם הלוקח וגבה החוב שאין המוכר יכול לחזור בו דומיא דמוכר דבר שלא בא לעולם דהכא סיים דבריו ולא הוצרך לחזור להזכירו.

תו איכא למידק במה שכתב הריב"ש שם וה"נ איכא למימר בנתחייב לחבירו מנה באסמכתא ואחר כך פרעו או נתן לו משכון על המנה או אפילו זקפן עליו במלוה הוי כפרעון ומחילה בטעות הויא מחילה כיון דלא הוה הלואה מתחילה ע"כ והא ודאי לא דמי התם לא גמר ויהיב ומ"ל דלא הוה הלואה הא גבי אסמכתא גופא דאמר רב נחמן בשמעתין הדרא ארעא והדר פירי כתב ר"ת דכיון דהמכר אינו כלום דאסמכתא לא קני' נמצא דהוי מחילה בטעו' ולא הוי מחילה ונראה דמילתיה דהריב"ש לא למדה מדברי ר"ת אלא אדברי הרא"ש שהביא שם לעיל קאי שהשיב בתשובה על ראובן ששחק עם שמעון באמנה והרויח לו מנה ואח"כ נתן לו שמעון משכון על מנה זה ושוב החזיר את המשכון וזקף עליו את המנה במלו' וכתב שמיד שנתן המשכון נסתלקה האסמכתא והקשו על ההיא דהרא"ש ז"ל מההיא דמנה אין כאן מתחילה משכון אין כאן ולא נתוסף עליו שום חיוב בנתינת המשכון יתר על מה שהיה עליו מתחילה ותרצו שכשנותן המשכון באסמכתא לא קנה דמנה אין כאן משכון אין כאן אבל כשקנה באסמכתא ואחר כך נתן המשכון או הפרעון הרי נראה כי רצה להקנות לגמרי והשיב הריב"ש ז"ל שהחילוק אמיתי אבל לא מטעם דגלי דעתיה שמתחילה רצה להקל לגמרי דלא מן השם הוא זה אלא משום דמחילה בטעות הויא מחילה כדאמרינן גבי מוכר פירות דקל וטעמו לפי פר"ת היינו דכשזה נתן המשכון לא היה שם אסמכתא כלל שכבר נתברר שהרויח ואף על פי כן רצה לתת הוי ממש כמו פירות דקל דשמיט ואכיל דמדעתיה יהיב אלא שלא היה יודע הדין אף כאן אם לא היה יודע דאסמכתא לא קניא מכל מקום מדעתיה יהיב ליה ולא היה מוטעה בנתינה כמו בכל הני דאמרינן בהו דמחילה בטעות לא הויא מחילה ומכל מקום קשיא לי דלא דמי לפירות דקל דהתם לא נתחדש ידיעת דבר ממה שהיה יודע תחילה ויש לנו לומר דכי היכי דמעיקרא היתה דעתו לתתם לקונה גם בשעת לקיטת הפירות דעתו ליתנם כי למה יחזור בו עכשיו וכיון דמדעתיה יהיב אף על גב דדינא לא גמיר מחילתו מחילה אבל גבי אסמכתא דמשחק בקובי' אימור דבתר דידע שכבר הרויח לא נותן מדעתו אלא שהיה מוטעה דלא ידע דמדינא לא קנ' והויא לה מחילה בטעות. ויש לומר דהריב"ש ז"ל לתרוצה לדהרא"ש ז"ל קאתי דלא תקשי כיון דמנה אין כאן משכון אין כאן דיש לנו לומר דכי הדר ויהיב ליה משכון גמר ויהיב כי היכי דנקום בהימנותיה כדכתב רבינו תם גבי פירות דקל ואף על פי שלא ידע הדין מחילה בטעות כי האי גוונא שמה מחילה ואם לא קנה מחמת התנאי הראשון קנה מחמת נתינת המשכון דגמר ויהיב ואכתי קשיא במה שאמר ולא מן השם אלא משום דמחילה בטעות הויא מחילה דומיא דפירות דקל דאכתי לא דמי דהתם הפירות עצמן שלה' מחלינהו לגבי' יזכה בגופן אבל זה כל חיובו מתחילה באסמכתא ולאו כלום הוא שנתן והמשכון שנתן אחר כך לא יוסיף תת כחו יתר על מה שהיה בתחילה כיון דחיוב אין כאן משכון אין כאן. ואם תאמר אם כן גבי מוכר שטר חוב לחבירו בלא כתיבה ומסיר' היאך למד רבי' תם מההיא דאם גבה השטר מלוה לא מצי מוכר למהדר למתבעיה והרי זה לא עשה מעשה אחר כן שנאמר בתר הכי גמר ויהיב כי היכי דליקום בהימנותיה כדהכא ואי משום דקדם וגבה לא מפני כן נאמר דבעי דניקו' בהימנותי' תדע דהא בפרק קמא דמציעא גבי גזל שדה ומכרה לאחר וחזר הגזלן ולקחה מבעלים הראשונים דאמרינן זכה לוקח דניחא ליה למוכר דניקום בהימנותי' ה"מ היכא דטרח וזבין אבל אורתא או יהבו ליה במתנה דממילא קאתי לא אמרינן ניחא ליה ומצי גזלן למהדר ביה וי"ל דבההיא נמי מיירי בשגבה הלוקח מן הלוה בפני המוכר ובידיעחו וכיון דלא מחה בדבר אלמא ניחא ליה כי היכי דניקום בהימנותיה ולא דמי לאורתא או יהבו ליה במתנה דמה היה לו לעשות הא ממילא קאתי ליה וכן כתב הרא"ש ז"ל על דברי רבינו תם דדוקא שידע המוכר כשגבאו הלוקח ומטעם מחילה אבל לא ידע המוכר לא דאמר ליה לא היה לך לפרע עד שיראה לך שקנאו ממני כדין ולפי דרכינו למדנו שכל שהיה מוטעה במחילה ויש לומר שעל דעת כן לא היתה כוונתו למחול את שלו מחילה בטעות כזו אינה מחילה כלל. והכי כתב הרמב"ם ז"ל בפר' ששי מהלכות סנהדרין דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב בה ועשה פשרה עם בעל דינו כדי שלא ישבע אינו כלום שלא קבל עליו ליתן או למחול אלא כדי להפט' מהשבועה שחייבו זה הטועה וכל קנין בטעות חוזר וכן כל כיוצא בזה וכן הביא העיטור מתשובת הרי"ף ז"ל הביאה הבית יוסף בהלכות דיינים. והרשב"א ז"ל כתב בתשובה הביאה בבית יוסף בסימן י"ב על ראובן שחייב לשמעון והיה כופר ראובן בכל ונתפשר עמו בחמשים זוז ועשה לו מחילת שמים ומחיל' בריות השיב הרשב"א ז"ל דאונס היה במחילה זו ועוד כתב ועוד שנדון דידן פשרה היה ופשרה בטעות אינה פשרה סבור שלא ימצא ראיה והרי מצא ולגבי מחילת שמים הנה בשמים עדי וסהדי שלא מחל אלא באונס ואפילו לא נאנס כלל וסבור שאין לו בידו יותר ונמצא שיש לו מחילתו בטעות דכל דלא ידע לא מצי מחיל ואף על פי שהיא כותב לו הריני מוחל לך בדלא שגוי בדלא אנוס כדרך שנהגו כותבי תופסי שטרות אין בדבריו כלום עד שיאמר מרצוני בלא שום אונס יודע אני שיש לי בידך יותר וכדתני' מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי הונאה עכ"ל. והרב מהר"י קולון ז"ל בשורש קי"ח כתב על אחד שנתפשר בחלק ירושה בדבר מועט כי אמרו לו שלא היה נכסים מרובים אחר כך נודע לו שהיה כפלים הוי פשרה בטעות ובטלה.

ומה שטען בעלה של גדולה שתשבע האחותה הקטנה או תקבל חרם אם כשנתרצית ונטלה קנין לא היה בדעתה שאף על פי שימצא בבירור שלקחה אחותה הגדולה יותר על חלקה הרבה שהיתה מתרצת אין בטענה זו ממש שכל שבאותה שעה לא היה ברור לה וגם לא פירשו מה שלקחה יותר וגם כי שלא כדין לקחו לא גמרה ומחלה ואע"פ שתאמר עכשיו באותה שעה ודאי היה בדעת' למחול בין שימצא אחר כך בין שלא ימצא מ"מ לא גרם לה למחול אלא מפני שלא היה ברור לה לה ומחמת כן אמרה בדעתה הואיל ואין בידי לברר מה תועלת שאעכב במחילה ואולי מפני כן שלא אמחול יבקשו עילה לגרום לי הפסד לכך נתרצת וכיון דבאותה שעה לא היה ברור לה אותה מחילה אינה כלום תדע דהא הונאה דבעי רבה לאוכוחי מינה דמחילה בטעות אינה מחילה כשאמרו לו ע"מ שאין עלי אונאה אטו מי לא מספק בדעתיה שמא יש בו אונאת שתות או יותר על שתות ונתרצה שאף על פי שיהיה בו הונאה לא יחזיר ואפילו כן לא מהני דכל דלא ידע אף על גב דמחיל לא הויא מחילה וכן מוכח מדברי הרשב"א ז"ל שהבאנו למעלה שכתב דכל דלא ידע לא מצי מחיל מדלא כתב כיון דלא ידע לא מחל משמע דאע"ג דמחל ואמר בלבו אפילו יהיה כן הריני מוחל לא הויא מחילה עד דאתבריר ליה והדר מחיל כגון דא"ל יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה. ועוד ההיא דאסמכתא לא קני דמפרש לה ר"ת מטעם מחילה בטעות מי לא מספק בדעתיה שמא לא אוכל לפרוע בתוך זמן ותהיה חלוטה לו ומ"מ כיון דלא ברירה ליה אע"ג דמספקא דעתיה לאקנויי אסמכתא היא ואמרינן הדרא ארעא והדרי פירי מטעם מחילה בטעות. ועוד בפ' הכותב דפסיק רב כרשב"ג בכותב דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך אם מתה אינו יורשה ופרכי' וסבר רב תנאו קיים והאמר רב האומר ע"מ שאין עלי הונאה יש לו הונאה והק' התוספות מאי פריך שאני התם דלא ידע ומחיל ותרצו דהתם נמי לא ידע שתמות אשתו קודם שימות הוא והתם ודאי לא היה התנאי אלא שאם תמות היא בחייו לא יירשנה ונתרצו בדבר באותה שעה בלב שלם ואעפ"כ יש לבטל דבריו לפי שלא היה ברור לו שתמות היא בחייו וכל שלא היה ברור לו אינה מחילה אע"פ שבאות' שעה נתרצו בלב שלם אף כאן בנ"ד כל שלא פרשו לה כמה היה נוגע בחלקה כדי שתוותר וכל שלא היה ברור לה להיות שלה שהרי הם היו טוענים שכדין לקחו לפי סברת' אותה המחילה שמחלה אפילו היתה בלשון מחילה ראויה אינה כלום דכל דלא ידעה לא מציא מחלה א"כ אין כאן עסק שבועה ולא חרם בדבר.

ועוד אני אומר שאפילו אם היה תלוי בדעתה שאם תאמר אפילו על דעת כן מחלתי דהויא מחילה לאו כל כמיניה שתאמר עכשיו כן דהוי במקום שחב לאחרים שמפקיע כחו של בעל נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף