שו"ת מהרי"ט/א/פו

שו"ת מהרי"ט ‏ א פו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לדמשק.

שאלה יורינו מורינו בעיר אחת יש חכמים משתי קהלות וכלן מלשון א' והחכם הא' מטפל ועוסק בדיני גיטין וקדושין אפילו לאותה הקהל' שאינו שלו מיום היותו עד היום הזה ואין מי שימחה בידו ועתה אירע קטטה בין השני החכמים ואמר החכם שאינו מורגל כ"כ לתת גט להחכם המורגל למה אתה כותב במלת בנפשייכי בשני יודין שלא כמנהג ארץ ישראל והשיב לו החכם המורגל ונתן טעם לדבריו א' מפני שכך קבלה מרבו וכך נהג מיום היותו עד היום הזה והטעם האחר שכך נוהגים במצרים ובמקומות אחרים אז השיב החכם האחר כל הגיטין שנתת מיום היותך עד היום הזה הם פסולים אמר החכם המורגל אין ראוי אליך לדבר דברי' כאלה ולמה תבלע את נחלת ה' עתה מורינו יורינו הדין עם מי ושכרו כפול.

תשובה לא טוב עשה בתוך עמיו החכם ההוא לומר כל הגיטין שנתת פסולים הם ומבלי השגח' אמר כן דאטו הלכ' היא מנהג נהגו כדאמרי' בפרק הדר ובקצת מקומות הוא שנהגו לכתוב בנפשכי בלא יו"ד ונתנו הראשונים טעם לדבריהם דהוה משמע שיש לאדם שתי נפשות וטעמא קלישתא הוא דמדחי בגילתא דחיטתא ומאי נפקא לן מינה לענין הגט שכל אותם הדקדוקים שהוזכרו בגמ' בפ' המגרש לא לכתוב ודין וכו' דוקא היכא דאיכא משמעות שסותר ענין הגירושין ואף בזו כתבו גדולי המפרשים נוחי נפש דליתנהו אלא היכא דכתיב ליה בעל גופי' והדר אתי ומערער אבל היכא דאמר בעל לסופר כתוב גט כשר ושנה בכל אותם הדקדוקים הנז' בגמ' לית לן בה וכ"ש בהך מילתא דלית בה בית מיחוש והחכם הרגיל יפה היה עוש' לכתוב כן לכתחיל' מאחר שנהגו כן באותו מקום לכתוב בשני יודין כמו שכתב המרדכי והכלבו ז"ל וכן פשט המנהג כמו שכתב מהרי"ק ז"ל ולא היה יכול לשנות חדא דלדברי המרדכי והכלבו משמע דהקפד' היא לכתוב כן לכתחל' מדקאמר ויש שאין מקפידין ועוד אפילו אם היה מותר לבעל לכתוב כן לכתחילה בלא יו"ד ותימא ניזל לחומרא לא לריך דאמרי' בפרק קמא דגיטין בר הדיא בעא לאיתויי גיטא אתא לקמי' דרבי אמי דהוה ממונ' אגיטי אמר ליה צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמיה דרבי אסי אמרו ליה לא צריכת וכי תימא אעביד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים ויש לעמוד אהא דבפרק המגרש אמרינן אתקין רבא בגיטין מן יומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן ופרש"י אע"ג דקי"ל הלכה כרבי יוסי מ"מ תיקן כך כדי שיהא בהיתר גמור ומאי שנא מהא דאמרי' נמצא מוציא לעז על גיטין הראשונות נר' לדחות דכיון דאיתא מאן דס"ל הכי דיש בדבר פיסול איכא למיחש שמא איכא בי דינא דס"ל כדרבנן דרבי יוסי ויראו לעגנה או שמא יבא ב"ד אחר ויסמוך על דברי הפוסל כהא דאמרינן בפ"ק דעדיות ולמה מזכירין דברי היחיד בין במרובין לבטלן שאם יראה הב"ד דברי היחיד ויסמוך עליו וכו' הילכך באיסור ערוה יפה לכתוב בהכשר אליבא דכ"ע אבל היכא דאין חשש פיסול כגון ההיא דצריך לעמוד על כל אותו אות דליכ' מאן דסבר דאם לא עמד פסול דהא אין לשנות ועוד נראה לומר דדוקא כשרואים העם מעשה איכא הוצאת לעז כגון שרואים שהשליח עומד על כל אות ואות או שרואים שהם מרוצים ליבם ואינם מניחים אותם מוציאין לעז על אות' שיבמו אבל מה שכותבים בטופסי גיטין אינו מפורסם לעלמא שהרי רואים כמה לשונו' כפולים ואומרים לשופרא דמילתא וכה"ג אמרינן עדות לב"ד מסורה עריות לכל מסורה ע"ש ועוד ראיתי בת"ה בתשובת רצ"ב שחילק בע"א ע"ש ולענין פלוגתא שנחלקו באומר מאיס עלי כתב הרא"ש בתשובה סי' ו' מכלל מ"ג שלא נכוף פן נכניס ראשינו בין הרים גדולים ועל להבא אני כותב אבל לשעבר אם סמכו על דברי רבי' משה מה שעשו עשוי עד כאן ולא חש שמא יוציאו לעז על הראשונים שהיו על ידי כפייה ולא נמנע מלתקן בשביל זה וקשה מהא דאמרינן בסוף פרק קמא דיבמות גבי צרות דבית שמאי מתירין אותן לאחי' אמרו בואו ונתקן לצרות שיהיו חולצות ולא מתיבמות אמר רשב"ג אם כן מה נעשה לצרות הראשונות מעתה אלמא משום לעז הראשונות שבקי' מלמעבד תיקון לאחרונות ויש לתרץ דרשב"ג דחויי קמדחי ליה שלא יתקן בכה"ג שהוא היה יודע שהלכה כב"ה ואם באת לתקן לא תקנת לראשונות שיוציאו לעז על בניהם הילכ' מוטב לנהוג כב"ה כדאמרינן כב"ה בחומריהון ובקוליהון ואף על פי שעדיין לא יצאת בת קול מדקאמר בואו ונתקן מ"מ רשב"ג מודה דקים ליה דהכי הוא הלכה והריב"ש ז"ל בתשובה סימן שי"ד כתב בכמה דקדוקים שיש מקומות שנהגו כך ויש מקומות שנהגו בע"א אין לשנות בזה מנהג המקומות שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים ולא על החכם המסדר יש לי לכעוס דשפי' עבד אלא על החכם המלגלג אני כועס דמגמר נמי אגמורי ולא עוד אלא שחטא בשפתיו לומר בפני קהל ועדה שכל הגיטין שנתן שהם פסולים שרי ליה מרי' ואם בתום לבב אמר כן נתן שגגתו לכפרה וה' הטוב יכפר בעדו ועיין במהריב"ל חלק ג' סימן ט' על ביטול המנהג כתב שיש לחוש לכבודן של ראשוני' הנראה לעניות דעתי כתבתי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זל"הה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף