שו"ת מהרי"ט/א/פה

שו"ת מהרי"ט ‏ א פה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שנת השס"ב.

שאלה ראיתי ונתון אל לבי על מה שנהגו העולם בענין הפרשת המעשרות שמוציאין כל שהוא תרומ' גדולה קוראים שם למעשר ראשון ומפרישים ממנו תרומת מעשר ומחזיקין במעשר ראשון לעצמן ואחר כך מפרישין מעשר אחר ואומרים אם שנת מעשר שני היא הרי הם מ"ש ומחוללי' על שוה פרוט' ואם שנת מ"ע היא הרי הם מ"ע והרי נכסי מופקרים וזוכה במעשר עני מדין עני. ובזה המנהג נוהגים בין כשהפירות לקוחים מן הגוי ונגמרה מלאכתו ביד ישראל בין כשהפירו' הן של ישראל שגדלו בקרקע ישראל ומנהג של בורות הוא זה אם במה שמתנים אם שנת מעשר שני או שנת מעשר עני וכי כלום יש לנו ספק בשנת המעשר הרי הלכה מוחזקת ביד כל ישראל בשנת השמטה כדעת הרמב"ם ז"ל ואין לפקפק בה כלל ושמא הלכה מקופחת היא זו שהראשוני' הנהיגו שאם היה שנת מעשר שני יאמר כך וכך ואם היה שנת מעשר עני יאמר כך וכך כאותה ששנינו בפרק שני שעירי יביא זוג אחר ויגריל עליו בתחילה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לה' יתקיים תחתיו ואם של עזאזל מת וכולי ולא שהוא מסופק מי הוא שמת אלא הכי מתפרשה אם של שם מת יאמר וכולי ושמע השומע וטעה והוא מתנה בשנים ואין כאן מקום לתנאי ועוד עניינם משתבש ואין להם טעם ואם הם צריכים להפקיר נכסים לפטור עצמן ממעשר עני היאך מתירין לעצמן להחזיק במעשר ראשון שהוא ללוי ולכהן ויש בו משום גזל השבט ומרגלא בפי ההמון שאומרים לכהן הבא ראיה שאתה כהן וטול וכן ללוי וזה טעות שהכהן והלוי בחזקתן הן עומדי' כדאמרי' בפרק שני דכתובות גדולה חזקה שנאמר ומבני הכהנים בני אביה בני הקוץ וכולי ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכל מקדשי הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים אמר להם הרי אתם בחזקתכם דמה הייתם אוכלים בגולה בקדשי גבול אף כאן בקדשי הגבול ועוד תניא התם חזק' לכהונה נשיאות כפים וחילוק גרנות בא"י ובסוריא וכולי ואוקימנא מאי חזקה לכהונ' לחלה דמסקינן מנשיאות כפים ומתרומה דרבנן לחלה דאורייתא דמוקמינן ליה אחזקתיה ואם לחלה דאורייתא שהיא בעון מיתה סמכינן אחזקתיה שהוא בחזקת כהן שנושא את כפיו כל שכן לענין מעשרותיו שראוי ליתן שאנו מחוייבין ליתנם משום גזל השבט ואף על פי שהרמב"ם ז"ל פסק בפרק עשרים מהלכות איסורי ביאה דלא מסקינן אלא לתרומה דרבנן משמע דלתרומה דאורייתא לא היינו לפי שהוא ז"ל פוסק כמאן דאמר תרומה וחלה בזמן הזה דרבנן אבל הוא הדין דלמאן דאמר אין מעלין מתרומה ליוחסין אפי' תימא דתרומה וחלה בזמן הזה דאורייתא היו אוכלין בחזקה אלא שגם בזה פוסק הרב ז"ל כמאן דאמר מעלין מתרומה וחלה דאורייתא ליוחסין לכך כתב שלא היו אוכלין אלא בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא אם היתה בזמן הזה מן התורה לא היו אוכלין ולא משום חשש ספק אלא כדי שלא יעלו ממנה ליוחסין דמעלה גדולה עשו בהם שיהיה צריך בדיקה גדולה שיהא בהן מיוחס ראוי לגבי מזבח ותו בפרק עשרה יוחסין אמרינן זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים כל המשפחות בחזקת כשרות הם עומדות ותנן בסוף עדיות אין אליהו בא לא לקרב ולא לרחק אלא להשוות את המחלוקת כלומ' שכל המשפחות בחזקתן הן עומדות והכהן והלוי בחזקתו הוא עומד. ותימא על עצמם היאך הם נותנים חמש סלעים לכהן בפדיון הבן והיאך נותנים המתנות הזרוע והלחיים והקבה לכהן ואין אנו מצריכין אותו להביא ראיה על יחוסו אלא הך מילתא בורכא היא.

וגם בדבר ההפקר רע עלי המעשה חדא דהא קי"ל בסוף פרק אין בין המודר הפקר בפני שלשה ואסיק ריב"ל דבר תורה אפילו באחד הוי הפקר ומה טעם אמרו בשלשה כדי שיהי' אחד זוכה ושנים מעידים הרי שחכמים אמרו שכל הפקר שאינו בפני שלשה אינו הפקר וכל עצמן לא אמרו כן אלא מפני הרמאים שלא יערימו בענין זה שהן מפקיעין לצורך שום דבר וחוזרים וזוכים בו וגבי פירות שביעית לענין הביעור אמרינן בירושלמי חמי לך תלת רחמין ואפקר קמיהון ובפרק בתרא דנדרים אמתני' דכהנים ולוים נהנים לי מייתי מתניתין דרבי אליעזר אומר אין אדם צריך לקרא שם למעשר עני של דמאי וחכמים אומרים וכולי ומוקי אביי פלוגתייהו דרבי אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני כיון דאילו מפקר נכסי והוי עני ושקיל ליה איהו לית ליה פסידא ורבנן סברי נכסי לא מפקר איניש דמרתת דילמ' זכי בהו איניש אחרינא והיינו טעמא משום דבעינן שיהא ההפקר בפני שלשה ואפילו מן התורה מכל מקום בעינן בפני אחד לכל הפחות כדמוכח בנדרים דבר תורה אפילו בפני אחד אבל בינו לבין עצמו אפילו מן התורה לא הוי הפקר כלל וכן הסכימו רבוותא אלא שמדברי רבינו שמשון ז"ל בשלהי פ"ק דשבת גבי גיגית שפוד נר וקדירה אפקורי מפקר להו משמע מדבריו אפילו בינו לבין עצמו הוי הפקר שכתב שאם השאיל בהמתו לגוי ולא החזירה קודם לשבת יכול להפקירה בינו לבין עצמו וכבר תמה עליו הרא"ש ז"ל שם בנדרים ונראה בעיני שאף רבינו שמשון ז"ל לא אמרה אלא התם דמידע ידיע דמפקר כדי שלא יבא לידי איסור שביתת בהמתו והוי כהפקר בפני הכל ויכול כל אדם לקדם ולזכות בה וכי האי גוונא מוכח מדברי התוספות גבי גיגית נר שכתבו ואף על גב דאמרינן בנדרים דבעינן הפקר בפני שלשה הכא לא בעינן דמסתמא מפקיר להו עד כאן למדנו דבינו לבין עצמו לכולי עלמא אפי' מן התורה לא הוי הפקר ומיהו אם היה מפקיר כדין בפני שלשה הוה מהני ליה לזכות במעשרות כדאמרינן התם אי בעי מפקר נכסיה ולא דמי להא דתנן בפרק ראשון דדמאי המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה ופיאה ותנן שנים שלקחו שדה בשותפות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני דדרשינן להזהיר עני על שלו דשאני הכא דבשע' שהפריש המעשרות עשיר היה וכשחוזר ומפקיר נכסיו פנים חדשות באו כאן דהגע עצמך שבעל הבית הפריש מעשר עני ושוב ירד מנכסיו והעני מי יהא אסור לזכות בו הא לא שייך בהא אזהרה לעני ותדע דרבי אליעזר גופיה דאמר אי בעי מפקר נכסי' וזכי בהן לדידיה גופיה אמרינן בפרק קמא דגיטין דדריש לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו אלמא אי מפקר נכסיה אינו בכלל אזהרה זו. ותו דלא אהניא ליה רמאה ברמאותיה במה שמפקירים וחוזרים וזוכין בו לאלתר וכבר קדמוהו רבנן שאמרו המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך אינו יכול לחזור בו ומפרש התם בנדרים מפני הרמאים דמפקירים והדרי בהון פי' רש"י דבעו לאפוקי שדותיהם מן התרומה ומן המעשרו' ואי אמרת דלאלתר הוי הפקר ופטור מן המעשרות הדרי ומחזוקי בהו ולהכי עד שלשה ימים לא הוי הפקר והשתא ממנעי ולא מפקרי שיראו שיתפרסם הדבר לאחר שלשה ויזכו בנכסיו בני אדם וההיא דתני' המפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר ומפרש לה התם אליבא דעולא דקיימא סוגיא כוותיה דמדאורייתא קאמר דפטור מן המעשר אבל מדרבנן חייב דלא הוי הפקר עד שלשה ימים ומפני הרמאי' והכי מוכח התם מדברי המפרשים רש"י והתוספת והר"ן ז"ל והרא"ש ז"ל שפירש כלישנא קמא שאם חזר וזכה בתורת זכיה פטור מן המעשרות כבר חזר בו בסוף הסוגיא וע"ש ומדברי הרמב"ם ז"ל בפרק שני דנדרים משמע דקאי בשיטת המפרשים כדכתב הרב בעל כסף משנה שם אלא שצ"ע בההיא ברייתא דהמפקיר כרמו הביא הרב ז"ל בפרק חמישי מהלכות מתנות עניים בסתמא ולא פירש דפטור מדאורייתא וחייב מדרבנן כמו שפירשה התלמוד שם בנדרים וצ"ע.

ואם היו מפקירין כדין באפי תלתא מרחמין ואפילו בניו ואשתו ולאחר שלשה ימים זו רעה היא לגביהו שכמה בני אדם יש להם נכסים אצל אחרים וחובות אצל בני אדם וכשהו' מפקיר נכסיו לאחר שלשה ימים אינו יכול לחזור בו וזכה בהם הנפקד או הלוה דקי"ל בס"פ השואל את הפרה דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו והיינו דתנן בפרק המוכר את הבית דזבל של בעל הבית דאוקימנא לה בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא קמו בה שאפי' קדם השוכר והגביהן לא זכה בהן דחצרו של משכיר קנתה לו שלא מדעתו ובפרק הפרה אפסקא דהיתה שפחה ונשתחררה ואמרינן משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בה זה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר ופרכינן ואמאי תיקני ליה חצרו כדרבי יוסי בר חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אמרי הכא ב"ע דליתי' ומסיק והלכתא דליתיה בחצר לא קנה ופרש"י ז"ל דאמשכון קאי דליתיה למשכון בחצר דאי איתיה אף על פי שאינו עומד בצד שדהו. ור"י ז"ל פירש דליתיה לבעל הבית בחצר ומיירי בחצר שאינה משתמרת דלא קנה אלא אם כן עומד בצד שדהו ומדברי שניהם נלמוד דבחצר המשתמרת אפילו אינו עומד בצד שדהו קנה לו חצרו אפילו שלא לדעתו וכשזה מפקיר נכסיו תיכף זכה בהם הנפקד או הלוה ואם חוזר זה ולוקחם ממנו גזל הוא בידו אם לא שיודיעם ויתנום לו בתורת מתנה נמצא שסבורין להשכיר דבר מועט ומפסידין הרבה וחשבו לתקן וקלקלו.

ואותם שקוראים שם למעשר א' לבד ומפרישין ממנו תרומת מעשר חוששני להם מעון שבמיתה דהו"ל תורם את שאינו שלו שהמעשר הזה משקרא לו שם שוב אינו שלו אלא של לוי הוא ואינו רשאי לתרום עד שיגיע לידו של לוי והוא יתרום או מי שיתן לו רשות דאמרינן בסוף פרק כל הגט אההיא דתניא ישראל שאמר ללוי כור מעשר לך ביד אבא אין חוששין לתרומת מעשר שבו דכיון דקיץ תקוניה תקניה ב"ה ופרכי' וכי יש לו רשות לב"ה לתרום תרומת מעשר ומשני אין אבא אלעזר בן גומל היא דתניא אבא אלעזר בן גומל או' ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר א' תרומה גדולה וא' תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה נטלת באומד כך תרומת מעשר וכולי וכשם שיש לו רשות לבעל הבית לתרו' תרומ' גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר. ורבנן פליגי עליה ולית להו הך היקשא דמקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה וכרבנן קי"ל דתרומת מעשר אינה נטלת באומד דתנן בפ"ד דתרומות המונה משובח והמודד משובח הימנו והשוקל משובח משלשתן ובפרק קמא דתרומות אמתניתין דאין תורמין לא במדה ולא במשקל רמי מתניתין אהדדי ומשני כאן בתרומה גדולה כאן בתרומ' מעשר ותני כן אבא אלעזר בן גומל אומ' מנין שאין תורמין לא במדה ולא במשקל ת"ל ונחשב לכם תרומתכם כו' אלמא רבנן פליגי עליה ומתני' רבנן היא והא דתנן בפ"ה דדמאי הרוצה להפריש תרומה ותרומ' מעשר כאחת וכו' הקשה רבינו שמשון ז"ל וא"ת היאך ישראל מפריש תרומת מעשר והלא מעשר ראשון דלוי הוא ועליו להפריש ומשני דילמא אבא אלעזר בן גומל היא כלו' ויחידאה היא ולי נר' להעמידה בכהן ולוי התורמים שגם הם צריכים להרים להוציאן מידי טבלם כדמוכח בפ' בכל מערבין שהכהנים מערבין בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו אלמא לא חזיא להו ובספרי דריש לה מכן תרימו גם אתם לרבות את הכהנים ואת הלוים שלא יאכלו פירותיהן בטבלם ושוב מצאתי בירושל' שם עד כדון כהן לוי וישראל אין ימר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו וה"פ עד כדון כלו' מתניתין בכהן ולוי אבל ישראל אם יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו.

אלא כך הוא עיקרו של דבר בפירות של ישראל הגדלים בקרקע שלו מפריש תרומה גדולה תחלה ושיעור שנתנו חכמים היפה א' ממ' ובבינונית אחד מחמשים ועין רעה א' מששים ואסמכוה אקרא דיחזקאל דוששיתם את האפה כדאמרינן בירושלמי פ"ד דתרומות ותנן תרם ועלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום וכולי ומה שנהגו העולם עכשיו להפריש תרומה גדולה כל שהוא כשמואל דאמר חטה אחד פוטרת את הכרי זהו לפי שהיא תרומה טמאה והולכת לאיבוד ואין אנו נותנים אותה לכהן מוקמינן לה אדאורייתא ואפילו גבי חלה דחזיא לכהן להסיקה תחת תבשילו אין אנו מפרישין אלא כל שהוא מזה הטעם דכהנים אסחוי מסחי דעתייהו מינה דלא חשיבא עלייהו להסיקה תחת תבשילם וכן בתרומת יין אע"ג דחזיא לכהן לזילוף אין זילוף עכשיו נהוג אצלנו ולא קפדי כהני בהכי אבל בתרומת שמן נראה בעיני שאין טעם לפטור עצמינו משיעור תרומה כדי לקיים מצות נתינה לכהן דודאי חזיא ליה להדלקת הנר וחשובה עליה דסתם שמן להדלקה קאי וקפיד עלה ואח"כ מפריש מעשר ראשון ונותנו ללוי או לכהן השתא דקנסינהו עזרא כדאמרינן בפרק אלו נערות ומצוה מן המובחר ליתנו ללוי או לכהן חבר דכתיב למען יחזקו בתורת ה' והלוי יפריש ממנו מעשר מן המעשר ונותנו לכהן וטובת הנאה של הלוי הוא דכתיב כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וכו' ונתן לכהן מעשר מן המעשר וכעובד' דר"ג וזקנים דמייתי בפרק קמא דמציעא דאמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו אמר ר' יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו ואם שנת מעשר שני הוא מחללו על שוה פרוטה ואוכלו ואם שנת מעשר עני הוא חייב לקיים מצות נתינה לעני ואם רוצה להפטר ממנו בתורת הפקר צריך להפקיר כל נכסיו הפקר גמור בפני שלשה וצריך להזהר שלא יהא לו מלוה או פקדון ביד אחרים. ואם פירות אלו הם שגדל בקרקע הגוי ונגמרו מלאכתן ע"י ישראל כבר מפורש דינם בפ"ק דבכורות והביאו הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות תרומות שמפריש תרומה גדולה ונותנה לכהן ותרומת מעש' ומוכרה לכהן ומעשר ראשון שהוא שלו דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה וה"ה במעש' עני שהוא פטור מזה הטעם. ויש לי בזה מקום עיון בהא דפרכינן בבכורות ממתניתין דהמפקיד אצל הנכרי ואצל הכותי וכו' טעמא דמספקא לן אי חלפינהו הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי מתבינהו לכהן והא אמרינן הלוקח טבלים ממורחים וכו' ומשני דילמא כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר ומייתי מנין ללוקח טבלים ממורחים מן הגוי שהוא פטור מתרומת מעשר שנאמר ואל הלוים תדבר וכו' כי תקחו מאת בני ישראל טבלים שאתה לוקח מישראל אתה מפריש מהם תרומת מעשר ונותנה לכהן טבלים שאתה לוקח מן הגוי אי אתה מפריש מהם תרומת מעשר ונותנה לכהן אלמא משמ' דלא אמרי' הכי אלא בתרומת מעשר הא בתר"ג נותנה לכהן ואמאי נימא אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה ויקח תרומה גדולה לעצמו וימכרנה לכהנים בדמי תרומה ועוד אי מקרא הא לא ממעט אלא תרומת מעשר דהכי משמע כי תקחו מאת בני ישראל והרמותם וכו' והכי תניא טבלים שאתה לוקח מישראל אתה מפריש מהם תרומת מעשר אם כן מעשר ראשון מנ"ל דמפטר והיכי קאמר מעשרן והן שלו וע"כ לומר מסברא דאתינ' מכח גברא וכולי אם כן למה לן קרא לפטור מתרומת מעשר. וסבור הייתי לומר דלא אצטריך דרשא דכי תקחו לאפטורי מתרומת מעשר דמסברא דאתינא וכו' מפטר וע"כ לא אתא אלא לחייבו בתרומה גדולה דמדאצטריך קרא לפטור בתרומת מעשר אלמא בתרומה גדולה חייב ולא מפטר מתוך אותה סברא דאתינא מכח גברא וכו' אלא שאין לשון הגמ' מוכיח כן וגם דברי הרמב"ם ז"ל קש' להולמן לפי זה שכתב תחילה מפני שהוא אומר לכהן בתרומת מעשר אני באתי מכח איש וכו' ואח"כ כתב מפני מה לא יתן תרומת מעשר לכהן לפי שנא' כי תקחו מאת בני ישראל וכו'. ועוד קשיא לי דבפ' יש בכור לנחלה אתמר כהן שמת והניח בן חלל ומת האב בתוך שלשים יום הוה ס"ל לרבה בר רב הונא דאין הבן חייב לפדות את עצמו דאמר ליה לכהן אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה ומסיק משמיה דרשב"ל כהן שמת והניח בן חלל בתוך שלשים יום הבן חייב לפדות את עצמו מפני שלא זכה אביו מפדיונו לאחר ל' יום פטור מפני שזכה האב בפדיונו אלמא לא חיישינן לטעמא דאתינ' מכח גברא דלא מצית וכו' ותו בסוף האיש מקדש אהא דאמר עולא טובת הנאה אינה ממון מותבינן ליה ממתניתין דתנן המקדש בתרומות ובמעשרות וכו' הרי זה מקודש אפילו הוא ישראל ומפרש מתניתין בישראל שנפלו טבלי' מבית אבי אמו כהן וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ובתר הכי בעי לאוקומה בפלוגת' דתנאי אי כמי שהורמו דמיין או לא והשת' אפילו תימא כמי שלא הורמו לפטר מטעם דאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה דהא גבי לקוח מן הגוי דלא שייך למימר כמי שהורמו דמיין דגוי ליתיה בתורת הרמה ומ"מ מפטר מהך טעמא ועוד בפרק ראשית הגז אייתינן ממתני' דתנן הלוקח גז צאנו של נכרי פטור הא צאנו לגזוז חייב ולפטר מטעמ' דאתינ' מכח וכו' וכי תימא שאני הכא שהצאן עכשיו הם בני חיובא שהם עתה של ישראל אף כאן כיון דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר נמצא שקרקע של ישראל הוא. לכך נראה דלא מהני לן הך טעמא אלא הכא גבי מעשר ובלקוח מן הגוי דמן התורה כל לוקח פטור מן המעשרות דדרשי' בפרק השוכר את הפועלים תבואת זרעך ולא לוקח ואפילו בלוקח מישראל כדכת' התוס' שם ורבנן הוא דחייבו ללוקח לפי שנמצאו המעשרות מופקעים כדאמרינן מפני מה חרבו חנויות של בית הונו שלשה שנים קודם ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה שהיו אומרים ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח נמצאו העני' והלוים קרחי' בין מוכרים וקוני' לכך חייבום במעשרות מדבריהם הילכך בלוקח מן הגוי אין טעם לחייב את הלוקח הואיל והוא פטור מדין תורה וגם לא הפסיד את הלוים כלום דאמר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה דגוי לאו בר חיובא הוא ולפי זה בתרומ' ותרומת מעשר יש בדין לחייבם מן התור' שלא פטרה תורה לוקח אלא ממעשרות אבל לא מתרומה ותרומת מעשר דקרא במעשרות איירי דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך אלא שבתרומ' מעשר אשכחן טעמא לפוטרו דכתיב ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל וההיא דרשא אתיא לפטו' את הלוי כשלקח מעשר מיד הגוי שהפרי' ונתן לו דהו"א הרי הוא כטבל אצלו דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר ולקחן קודם מירוח כדכתב התוספות ואע"פ כן פטרה תורה את הלוי שלא יתן ממנו תרומת מעשר לכהן דכתיב כי תקחו מאת בני ישראל והשתא ודאי מסברא גם ישראל הלוקח טבלים מן הגוי גם הוא פוטרה מתרומת מעשר דלא גרע מלוי עצמו שלקח המעשר מן העכו"ם ואף ישראל זה שזוכה במעשר הלוי מטעמא דאתינא מכח גברא וכולי כמו שפטרתו תורה ללוקח מסתברא שכל זכותו של לוי יש לו אבל בתרומה גדול' אין טעם לפטרו כלל כיון דמדאורייתא אף לוקח חייב ומשום דלוקח מן הגוי לא הופקע דינו הנראה לעניות דעתי כתבתי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף