שו"ת מהרי"ט/א/פא

שו"ת מהרי"ט ‏ א פא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פסק מוהר"ר משה גאלאנטי זלה"ה.

שאלה מעשה שהיה כך היה על יהודי אחד מהעאגי"ם שהלך לוינציא' והניח אשתו פה בצפת תוב"ב והלך ערב יום כיפור שם לטבול על שפת הים ונטבע שם והעלוהו מת וקברוהו וחשבה אשתו להנשא אחר שנה ונולד בית מיחוש מיבם אחד שאומרים שהיה לו בעאגי"ם כמו שנבאר והענין הוא שהיהודי הלז שנפטר שם בויניציאה כשנשא פה עם אשתו זו אמרו לו יש לך אחים שפה בעיר הזאת אינם נותנים אשה למי שיש לו אחים והשי' להר' יצחק שבאן נ"ע אין לי אח כלל והשביעוהו שלא היה לו אח ולכן בכתובה לא הצריכוהו להשביעו לתת גט אם יחוש למות שכיון שפירש שבועה מפיו שלא היה לו אח לא כתבו בכתוב' שבועה אחר כמה ימים אירע שבא פה אורח ונתאכסן בבית הנפטר בחיים חייתו שעדיין לא הלך לויניציא' ושאל האורח בהיותם אוכלי' על שלחן אחד הנפטר והאורח והעד שהוא פה שמעיד בפיו דברים הללו אמר אם היה אפשר לישא אשה פה אמרו לאורח אם יש לך אחים בעאגום לא יתנו לך אשה יען בעיר הזאת אינם נותנים אשה לאורח שיש לו אחים השיב האורח ואמר לנפטר ואתה אין לך אח ואיך נתנו לך אשה ולא השיב כי אם אח"כ אמר לעד הלז מה אעשה שלא היו רוצים לתת אשה למי שיש לו אח אמר לו ואיך נשבע' שבועה שלא היה לך אח אמר אמת שעברתי על השבוע' וחשבתי שכבר מת זהו מה שמעיד העד מפי האורח והלך לו זה הלך לויניציאה ומת שם והאורח הלך לארצו וזה העד הוא פה בחיים חייתו והוא אינו יודע אם היה לו אחים אם לאו כי אם הדברים ששמע מפי האורח ועתה צריך לדעת אם יש ממשות בדברי העד הלז שאמר מפי האורח והוא לא ידע לחוש לאשה זו שתשב עגונה או אין כאן בית מיחוש וחכמי ישראל נר"ו יוציאו משפט האשה הזאת שכבר עברו עליה ה' שנים בעיגונא אם מותרת לינשא לזר אם לאו ושכר' כפול ומכופל מאתו י"ת.

תשובה מה שנראה לעניות דעתי אם יראה בעיני החכמים השלמים בעלי הוראה שהאשה הזאת מותרת להנשא כמו שנפרש בס"ד בראיות ברורות ואם לא יראה בעיניהם אני מבטל דעתי מפני דעתם. בקדושין פרק האומר תנן מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן ואשתו מותרת יש לי אחים אינו נאמן ובגמרא נושא ונותן אלמא נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור נימא מתניתין דלא כרבי נתן דתניא אמר בשעת קדושין יש לי בנים בשעת מיתה אין לי בנים או בשעת קדושין אין לי אחים בשעת מיתה אמר יש לי אחים נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דברי רבי רבי נתן אומר נאמן לאסור אם כן לימא דלא כר' נתן ותירץ בגמרא אמר אביי מתניתין דנאמן להתיר דלא הוחזק לן באחים ולא מוחזק לן בבנים לכן אם אמר יש לי בנים נאמן ומותרת יש לי אחים אינו נאמן לאוסרה לאו כל כמיניה דאסר אכולי עלמא וברייתא דמוחזק לן באחים ולא מוחזק בבנים דאמרינן מה לו לשקר מאי קאמר אי למפטרא מיבם מצי אמר פטרנא לך בגיטא ופירש רש"י לא מוחזק לן האי גברא לא באחי ולא בבני קיימא האי אתתא בחזקת היתר שאין לה הילכך כשאמר יש לי בנים אחזקה קמייתא קא מוקי לה הילכך נאמן עד כאן בגמרא והרמב"ם ז"ל פ"ג גם כן פירש דנאמן להתיר ואינו נאמן לאסור אותה לאחר מיתה ודין הרמב"ם ז"ל הוא כשאינו מוחזק כלל אבל כשהוא מוחזק בחיים אינו נאמן וכן אם אמר על מי שמוחזק באחין אין זה אחי אינו נאמן וכתב בעל הטורים ז"ל סימן קנ"ו לא היה מוחזק באחים ואמר יש לי אחים אינו נאמן בא אחד ואמר אני אחיו אינו נאמן ואפילו עד אחד מעיד עליו שהוא אחיו אינו נאמן להוציאה מחזקתה ואם כן לפי זה האי נדון דידן לא היה מוחזק באחים כלל ואדרב' אמר בשעת החופה אין לי אחים ונשבע על זה והיה מוחזק בכשרות ירא שמים בן תורה כאשר הכרנוהו לאו כל כמיניה מהאורח שאמר איך אתה נשאת אשה ויש לך אח שהרי אפי' האח בעצמו אם היה פה ואמר אני אחיו אינו נאמן כמו שביאר הטור ורש"י ז"ל גם כן ואין מי שחולק בזה כל זמן שאינו מוחזק באחים ואולי אמר לו וכחש לומר גם כן אני אשא אשה כמו שנשאת אתה והעליל עליו ואפילו אם שתק או אחר כך אמר שהיה אנוס שלא היו רוצים לתת לו אשה לאו כל כמיניה מאחר שלא הוחזק באחים אינו נאמן להוציאה מחזקת' ואפילו שאמר שהיה עבריין כשנשבע שאין לו אחים בשעת נישואין אין אדם משים את עצמו רשע לומר שהי' עבריין ולהתל באשתו אמר ואם אמת שאמר לחרוק את שיניה כמו שרגילין בני אדם שמלעיגין עם נשותיהן ולאו מן דינא דלאו כל כמיני' לא הוא ולא העד מאחר שלא הוחזק לן באחים. וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כדומה לנ"ד וחמור ממנה שנשאל על אשה שנשאת לאדם אחד ומעולם לא נשמ' ולא נודע שהי' לו אח אמנם אחי' של אשה אמר שהיה באשכנז וראה שם אחד שאמר שהיה אחיו ועתה מת בעלה והיא רוצה לינשא. והשיב הא מלתא דפשיטא כיון שהאש' הזאת עומדת בחזקת שאין אחים לבעלה אינה נאסרת על מאמר אחיה דתנן פרק האומר מי שאמר בשעת מיתתו יש לי אחים אינו נאמן ואמרינן עלה בגמרא נימא מתניתין דלא כרבי נתן וכו' כמו שביארנו לעיל הרי אנו רואים שהבעל אינו נאמן לומר יש לי אחים היכא דלא מוחזק לן באחי אפילו לר' נתן דלאו כל כמיניה להוציא' מחזקתה ולאוסר' לעלמא ואפילו אליבא דרבי דהלכתא כוותיה דנאמן להוציאה מחזקתה ולאוסרה לעלמא ואפילו היה העד כשר לא היינו חוששין לעדותו דכל היכא דאיתא כאן היתרא ואמר עד אחד שהיה אסורה אינו נאמן כדאיתא פרק הניזקין תנו רבנן היה עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו נאמן היה עושה עמו בזבחים ואמר לו זבחים שעשיתי עמך נתפגלו אינו נאמן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן רבא אמר דאשכחיה ולא אמר ליה ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה וכתב עוד ועוד בנדון דידן אין זה אומר שהוא יודע שהוא אחיו אלא שאמר לו הלה שהוא אחיו של מת ואלו הי' עומד בפנינו ואומר אני אחיו של מת לא היינו משגיחים על דבריו אלא אם כן מביא שני עדים שהוא אחיו כדתנן פרק יש נוחלין ועובדא דמרי בר איסק דאתא ליה אחא מבי חוזאה והוא לענין ממון וה"ה לענין איסור שאינו נאמן להוציא' מחזקת היתר וכל שכן זה שאינו מעיד אלא מפיו ולא דמי להא דאמרי' פרק יש נוחלין ההוא דהו' מוחזק דלית ליה אחי ואמר בשעת מיתתו דלית ליה אחי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא מוחזק לן דלית ליה אחי ועוד הא אמר בשעת מיתתו דלית ליה אחי אמר אביי והא אמרינן דאיכא עדים במדינת הים דידעו דאית ליה אחי. ומסיק התם דאמר ליה רבה לרב נחמן חוש לה כתב הרא"ש ז"ל זה אינה קושיא לדידי דשאני התם שיש קול שיש עדים במדינת הים הילכך ראוי לחוש לקול ולהמתין עד שיחקרו אם יש עדים אבל בנדון זה אפילו אם הוא אמת מה שאמר אחיה אינו קול כלל ומותרת להנשא לשוק עכ"ל. אח"כ כתב הבנתי מתוך השאל' שלא הי' מכיר אחי האשה באחי בעל' אלא על פיו ששאל ואמ' לו שהי' אחיו ולכן כתבתי בתשוב' ועוד בנדון זה אין אחיה אומר שהוא יודע שהוא אחיו אלא אמר לו אחד שהוא אחיו ומתוך כתבך הבנתי שאחי האשה הכירו שהי' אחיו בעל אחותו ומעתה ידעו ומה שכתבתי ועוד לחזק הדבר שהוא בטל והאשה מותרת משאר טעמים שכתבתי עכ"ל הרא"ש ז"ל בתשוב'.

והנה כל מעיין יראה מתוך שאלה זו דכל היכא דלא מוחזק לן באחי לא יש שום חששא כלל או קול שאומר שיש עדים כמה שיודעים שיש לו אחים אז ניחוש והביאו הרמב"ם ז"ל פ"ג וז"ל לא הי' מוחזק באחים ויצא עליה קול שיש עדים במדינת הים שיעידו שיש לבעלה אחים והעדים במדינה אחרת אפילו אמר הוא בשעת מיתתו אין לי אח הרי זו חוששת ותמתין עד שיבואו העדים שאמרו וישאלו עכ"ל הרמב"ם ז"ל ודין זה של הרמב"ם ז"ל הוא מההוא דרב יוסף למאי ניחוש לה ואביי אמר ליה הא איכא עדים במדינת הים דידעי ולבסוף אמר לה זיל חוש לה וכבר הביאונם לעיל שהביאה הרא"ש בתשובתו וחלק מהנדון ששאלוהו דהכא אית קלא דאיכא עדים במדינת הים אבל נדון דידן ונדון של הרא"ש ז"ל כמדומה לן אין בה בית מיחוש כלל והרמב"ן ז"ל כתב על זה דלאו בקול בעלמא אסרוה לה אלא כדאמרינן דאיכא עדים כלו' שהוחזק הקול בב"ד זה דעת הרשב"א כהרמב"ן ז"ל וכפי לשון הרמב"ם ז"ל שלא פי' כדין זה החזק' בב"ד כי אם קול סתם ולא בב"ד והנה על ענין הדין שיצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני הרי היא בחזקת מקודשת אע"פ שאין שם ראיה ברורה ופי' שם וכל קול שלא הוחזק בב"ד חוששין לו ופי' שם כיצד יהיה הקול מוחזק בב"ד כגון שבאו עדים והעידו שראו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים נתקדשה פלונית היום אם הקול אינו כזה הוא קול הבר' ואין חוששי' לה והנה שם פי' קול שהוחזק לענין קידושין ופה לא אמר כי אם קול סתם נרא' שאין צריך הוחזק בב"ד דא"כ הי' לו לפרש וכן כתב בעל המגיד שדעת הרמב"ם ז"ל חולק עם הרמב"ן והרשב"א ז"ל שכתבו שצריך שיהי' קול הוחזק בב"ד ואני אומר ובמחילה מכבודו למה נשים מחלוקת בין הרמב"ן והרשב"א ז"ל להרמב"ם ז"ל ונאמר שמאחר שכתב כבר בקדושין כלל העול' כי קול שלא הוחזק בב"ד אין חוששין ה"ה כאן ביבמה שהכל הוא איסור דאורייתא ויהיו מוסכמים שלשתם ולא שיחלקו באופן דלאו בקול בעלמא אסרוה דאמרי' שיש עדים במדינת הים שיודעים שיש לו אחים ולכן אמר זיל חוש לה שהיה קול הוחזק בב"ד והצריכ' להמתין אבל בנ"ד לא יש קול לא קול הברה ולא קול דאתחזק בב"ד כי אם הדבור שדבר האורח עם הנפטר על השולחן למה לא יתנו לי אשה כמו שנתנו לך ויש לך אח ושתק אין בדברים הללו ממש שלא תצא האשה מחזקתה שאין לו אחים ובשבוע' שנשבע בשעת הנישואין ואין לחוש שמא נולד לו אח אחר שבא פה שם כי לא היה לו אב ולא אם כי אם גוייתו לבדו וכן רבים שהיו עמו בלמוד והיו מדברים זה עם היה אומר שהוא יחידי ויחידי בא מארצו שלא הניח שם שום קרוב זה היה רגיל לומר בחברים ואין אנו משימים לב כי אם הודאת פיו בשבועה חמורה דלא עביד אניש להשטות בשעת נישואין לישבע כנהוג אין אדם משטה באותה שעה ואם אח"כ שתק כשאמר לו האורח גם כן יש לך אח לפני אשתו הלעיג באשתו להקהות שיניה כמו שעושים האנשים עם נשותיהם אבל לא ח"ו לחוש לה כלל ועל כל שביארנו נאמר עוד דבר דבור על אופניו שאם בנדון דידן היו שני עדים מעידים שיש לו אח הגם כי לא היינו מוחזקים שיש לו אח והיתה האשה בחזקת מותרת העדים יש בהם כח לבטל חזקת דהיתרא שכן מצינו בגמרא בההוא עובדא דרב יוסף דאמר למאי ניחוש לה ואמר לו אביי הא איכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי דוק לישנא דתלמודא איכא עדים הא עד אחד אינו נאמן כי לא האמינו לעד אחד כי אם להתיר האשה דאע"פ דאין דבר שבערוה פחות משנים משום עיגונא לא החמירו שאם בא עד אחד והעיד שמת בעלה ונשאת על פיו ואפילו שפחה אפילו עבד או אשה ועד מפי עד מפי אשה מפי שפחה מפי קרוביו נאמנים לומר מת פלוני ותנשא אשתו וכמו שפירש הרמב"ם ז"ל אין בודקין עידי האשה בדרישה וחקירה כמו שאר עדיות שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל משום התרת עיגונא וז"ל בסוף גירושין אל יקשה בעיניך שהתירו חז"ל הערוה החמורה בעדות אשה או עבד או שפחה או עכו"ם מסיח לפי תומו ועד מפי עד ומפי כתב ובלא דרישה וחקיר' וכמו שביארנו שלא הקפידה התורה על הערוה שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בוריו אלא מפי עדים ובעדותן כגון שהעיד שזה הרג את זה או הלוה את זה אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה תורה עליו שדבר רחוק שיעיד העד בשקר לפיכך הקילו חז"ל בדבר זה והאמינו בו עד אחד מפי שפחה מפי עד ועד מפי עד כדי שלא ישארו בנות ישראל עגונות עכ"ל הרמב"ם ז"ל א"כ זכינו לדין דהיכא דאיכא עד כשר להתירה לא לאוסר' ולא מצינו עד א' כי אם לדין עגלה ערופה כנודע ולענין מה סוטה ובהתרת עגונה ולא לאוסרה ולכן נקט בגמ' והא איכא עדים במדינת הים שיש לו והרמב"ם ז"ל כתב ג"כ כמו שביארנו אבל זה העד הגם כי היה מעיד בב"ד דרך עדות לא דרך לעג כמעשה שהי' שאמר לו מפני מה נתנו לך אשה ויש לך אח ג"כ יתנו לי שודאי אין ממשו' בעדות זה אף אם היה מעיד בב"ד אין להוציאה מהיתרה שהיתה מוחזקת בלי אח לבעלה עד שיעידו שנים אז הגם כי לא הוחזק יש לאוסרה כי על פי שנים עדים יקום דבר אבל בנ"ד אין כאן בית מיחוש ומותרת להנשא לכל מי שתרצה ואין עוד להאריך וכל זה כתבתי אם יסכימו עמי הרבנים בעלי ההוראה ואם לא אבטל דעתי והשי"ת יאיר עינינו בתורתו ויצילנו משגיאות אמן נאם הצעיר משה גאלאנטי.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף