שו"ת מהרי"ט/א/פ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מהרי"טTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png פ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה ראובן נתן לשמעון בצידון סך מעות ידוע ביניהם ואמר לו שמעון אני מוכר לך במעות אלו כל כך צמר לערך שאמכור שארית הצמר שיש לי למכור כמו שאמכור בצפת תוב"ב סך כזה במכר אחד בפעם אחת לאותו הערך אני מוכר לך בסך מעותיך ואפחות לך גרושו א' ורביע לכל ככר ממה שאמכור את שארית הצמר הנ"ז במכירה וקנו מידם על ככה ונשבע שמעון לקיים הנז"ל וכתבו וחתמו שטר על זה גם קבל שמעון אחריות הצמר שמכר לראובן עד צפת תוב"ב וכל ההוצאות על שמעון וקנו מידם ונשבע שמעון כנ"ל יורינו מורינו אם המקח קיים ואם יש בו ריבית ושכרו כפול מאת ה'.

תשובה לכאורה הי' נראה שדבר זה ריבית גמורה היא שהואיל ואחריות הצמר הוא על המוכר נמצא שלא קנה הלוקח אלא בהיותה בצפת תוב"ב וכיון דלא קני זוזי הלואה נינהו וכשהוא פוחת לו מן השטר גרוש' ורביע לכל ככר נמצא ששכר מעותיו הוא נותן לו ודמי הא מילת' להא דתניא בפרק איזהו נשך המוליך חבילה ממקום למקום מצאו חבירו ואמר לו קנה לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך באותו מקום ברשות מוכר מותר ברשות לוקח אסור. פירש רש"י ז"ל ברשות מוכר אם על המוכר אחריות הדרך מותר דאין כאן מלוה עד שימכר וכו' למדנו שהאחריות מוכחת אם הוא מכר מעכשיו או לא ועכשיו שהוא ברשות מוכר שהמוכר מקבל עליו אחריות הדרך אם כן עדיין לא יצתה מרשותו עד בואה בצפת תוב"ב ואותם המעות הלוא' הם אצלו עד שתגיע פה צפת תוב"ב וכשהוא פוחת לו מן השער אגר נטר הו' דיהיב ליה.

ומיהו בפרק הזהב מוכח שכל שהסחורה אצלו ואע"פ שהאחריות על המוכר ומוכר לו בפחות מותר דמייתי התם ברייתא דתניא הרי שהיו חמריו ופועליו תובעין אותו בשוק אמר לשולחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם ואני אעלה לך יפה דינר וטריסות ממעות שיש לי בביתי אם יש לו מותר ואם לאו אסור ובעי תלמודא למפשט מינה דמטבע נעש' חליפין וכשנתן לו את הדינר נקנו לו אותם המעות שבביתו לשולחני דאי ס"ד אין מטבע נעש' חליפין הו"ל הלוא' ואסור ואסיק רב אשי דכיון דאית לי' נעש' כאומר לו הלוני עד שיבא בני עד שאמצא המפתח ופי' רש"י דאין כאן רבית דאגר נטר ליה שאפילו הלוא' אם יש לו בביתו מותר לתת לו עודף דהו"ל עד שיבא בני והקשו בתוספות נהי דשרי סאה בסאה בעד שיבא בני וכו' סאה בסאתים כי הכא שנותן לו טריסו' יותר אסור והוי רבית גמור ותירצו דהכא אינו נותן לו אותו מטבע עצמו שיקח אלא מין אחר דדמי למקח וממכר והכי קאמר כמו שמותר סאה בסאה דרך הלואה באומ' עד שיבא בני משום דסאה בסאה רבית דרבנן הכי נמי דרך מקח וממכר אפילו סאה בסאתים נמי מותר וכן כתב הרא"ש ז"ל בהלכותיו הרי מכאן מבואר שאף על פי שהוא מוסיף לו טריסית א' בשביל שנותן לו הדינר עכשיו לצורכו ואינו מקנה לו המעות שבביתו שאין מטבע נעש' חליפין ואינו נקנה בחליפין ופשיטא שעדיין המעות שבביתו באחריותו הם ואם נאנסו חייב ליתן לו אחרים תחתיה' ואף על פי כן כל שיש לו הואיל ודרך מקח וממכר הוא ההוא טופיינ' דקא יהיב ליה אוזולי הוא דקא מוזיל גבי'.

ובר מן דין מכר זה מעכשיו הוא ואין כאן מקום לריבית כלל דהשת' אם לא היה מוכר לו שם לגמרי בפחות הרבה משוויו אמאי אסור השתא נמי מעכשיו מכר לו אלא שתנאי הוא שהתנ' עמו שיהי' האחריו' על המוכר וההוצאות לפי ששם שוה הצמר יותר ומכל מקום המכר היה מעכשיו דהא קי"ל בפרק יש נוחלין כרבי יוסי בכותב נכסיו לבנו לאחר מותו דתנן צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי ר' יהוד' רבי יוסי אומר אינו צריך קסבר זמנו של שטר מוכיח עליו שלא לחנם נכתב הזמן בשטר אלא לומר שמאותו זמן הוא קונה ופסיק רב התם הלכה כרב יוסי וכי היכי דאמרינן התם אף על גב דאמר לאחר מיתה כיון דכתב זמן ודאי שרצה להקנותו גוף הקרקע מהיום כי היכי דלהוי מתנה ופירו' לאחר מיתה אף כאן זמנו של שטר מוכיח שרצה להקנות לו מעכשיו לענין שלא יהא יכול לחזור בו שאם לא היה מעכשיו הוה ליה כאומר משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום דאמרינן בפרק האשה שנפלו דלא קנה דההיא שעתא כלתה משיכתו לכך הוא מקנהו מעכשיו ומה שאמר אחר שתגיע בצפת לענין האחריות וההוצאות רצה שלענין זה יהיה ברשות מוכר שאחריות הדרך יהיה עליו.

ועוד כיון שכתוב בשטר הקנין אף על פי שלא היה בו זמן קנה מעכשיו דהתם מבעיא לן בהקנאה מהו ומסיק רב נחמן דהקנאה אינו צריך בין אקנייה וקנינן מיניה בין קנינן מיניה ואקנייה ובדוכרן פתגמ' דהוה באנפנא כלו' שהוא שטר עדות בלא קנין אלא לזכרון דברים בהא פליגי רבי יוסי ור' יהודה דר' יוסי סבר זמנו של שטר מוכיח כ"ש הכא דאיכא תרתי זמן וקנין.

ובדבר המכר שרצו לבטלו מטעם שלא היה שם פיסוק דמים אלא בכל מה שימכר בצפת תוב"ב ואע"פ שקנו מידו ורצו לדמותו לההיא דפ' הספינה משך חמריו ופועליו לתוך ביתו וכו' פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד שניהם אינם יכולים לחזור בהם מדד עד שלא פסק שניהם יכולים לחזור בהם ותו מייתי התם בההוא פרקא ההוא גברא דאייתי קרי לפומבדיתא וכו' דאסיקנא דאי לא קייצו דמייהו ברשות מוכר קיימי.

בר מינה דההיא דהתם הוי טעמא לפי שלא דעת המוכר ולא דעת הלוקח סמכי כלל כדפי' רש"י התם דכל זמן שלא פסק לא סמכי דעתייהו שהמוכר יכול לעלות כמו שירצה והלוקח אומר לא אקנה כי אם בזול אבל הכא בין מוכר בין לוקח סמכא דעתייהו דהא לאו בדידהו תליא אלא בשער שבשוק ובהא סמכא דעתא דתרווייהו שהמוכר הוא מתרצה למכור כפי השער שבשוק בין בזול בין ביוקר שהרי סופו למכור וגם הקונה מתרצ' לקנות כמו שקונים אחרים שהרי סופו לקנות כי הוא צריך לאותו הצמר למלאכתו והא לא מקרי לא פסק דמים ומשנ' שלמה שנינו ופוסק עמו כשער הגבוה כלומר שהוא מוכר לו כשער הזול שיהי' ומהני ליה תנאה וכן אמרינן התם דיהיב ליה כדשוי בשוקא חריפא ובפ' השוכר את הפועל אמרינן כדשיימי בי תלתא כדשיימי ארבעה וכו' ואע"פ שלא נתנו קצבה הוי קנין וגם מאותה שהבאתי למעל' בחבילה תנה לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך באותו מקום מוכח דכה"ג מהני שפיר.

והא דאמרינן בפרק בתרא דע"ז אי מזבינא להאי ארעא לך מזבינא לה ואמרינן דלא קנה דהו"ל כלא פסק עד שיאמר לדידך מזביננ' לך במאה והתם אע"פ שאין הדבר תלוי במוכר לומר אני רוצה כך וכך אלא כמו שיתנו אחרים ימכר' לזה ואע"פ כן אמרינן דלא סמכ' דעתי' ולא קנה התם נמי לא סמכ' דעתיה שהדבר תלוי במוכר לפי שהקונ' אינו יכול להכריחו צא ועמוד על אבן המקח ומכור את שדך ואקחנה ממך אלא זה המוכר יושב ומצפ' עד שיבא א' שיהיה צריך לה ויתן בה כפליים משווייה הילכך לא סמכא דעתיה דלוקח שיאמר דלמא מתרמי אחר שיהא צריך לה ויתן לו בה יותר משווייה ואני לא אקחנה הילכך לא קנה אבל הכא בנ"ד ודאי דסמכא דעתייהו זה לקנות וזה למכור על שער שבשוק ואין הפסד לא למוכר ולא ללוקח וגם אם מן הדין היה המכר בטל מטעם דלא סמכא דעתייהו חייב המוכר לקיים דבריו מחמת שבועתו כמו שכתב הריב"ש ז"ל והאריך בתשובת שמ"א והביא משם הרא"ש ז"ל במי שהקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ונשבע עליו שחייב לקיים שבועתו וגם בקנין שנעשה באסמכתא כתב הריב"ש ז"ל שחייב ליתן ולקיים שבועתו ואף כאן אם המקח בטל מטעם דלא סמכא דעתו חייב להעמידה ביד לוקח מכח שבועתו ומה שכתב מהר"י קולון ז"ל בשורש פ"א והביא תשובת הרשב"א ז"ל על מי שנשבע לחבירו שיפרענו לזמן פלוני והגיעה שנת השמיט' והשיב שהוא פטור מן השבוע' כבר השויתי דבריהם בתשובה זה ימים שאין דברי הרשב"א חלוקין על דברי הרא"ש ז"ל ולא דברי הר"י קולון ז"ל חלוקין על דברי הריב"ש ז"ל שכל שהמקח היה בטל מעיקרו שלא נעשה כדין השבועה באה לאסור להזקיקו לקיים מחמת שבועתו וכל שהקנין נעשה כדין ושוב אירע דבר שנפטר ממנו נפטר גם כן מן השבועה דהוה ליה כפרעון ובזה הם דברי הרשב"א ז"ל ודברי מהר"י קולון ז"ל ואין להאריך כאן והנר' לפי עניות דעתי כתבתי וחתמתי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף