שו"ת מהרי"ט/א/עא

שו"ת מהרי"ט ‏ א עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להחכם השלם כמה"ר משה קשטילץ נר"ו.

שאלה ראיתי מה שכתב כת"ר ד' טענות לזכות ה"ר אלעזר והנני משיב בקצרה שאין שונין לחכם ואין מפרשין לחכם.

מה שטען מר דאיכא עד אחד בכתב שעשו חשבון לפניו ונשאר ביד הר' דוד שלש מאות גרו"שוש וכ"ב ככרים בון ועד אחד בעל פה מעיד כיוצא בזה ואמר דקי"ל עד א' בכתב וע"א בעל פה מצטרפין ועוד ונימא מתוך שאינו יכול לישבע משלם כדכתב הרמב"ם ז"ל בעד א' בשטר כל האריכות בזה ללא צורך שאפי' היה כאן שטר חתומים עליו מאה עדים נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו כדאמרינן בסוף פרק המוכר את הבית ואילו ראה ודקדק בקונטריסי לא היה בא לכתוב זה. עוד טען דכיון דמילתא דשותפות הוא לא מהימן כה"ר דוד לאפוקי מחזקת השותפו' דקי"ל השותפין אין להם חזקה זה על זה והביא מדברי הרי"ף בריש בתרא דתנן לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם דאמרינן שותפין לא קפדי אהדדי וכתב הרי"ף שמעינן מינה דמילתא דידיעא לתרי שותפי אף על גב דאיתא השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפיק מרשותא דאידך וכולי אתמהא מי ששנה הלכ' זו דריש בתרא לא שנה הלכ' דלקמי' בסוף מציעא ואילו ראה שם בהלכות דהרי"ף ז"ל הי' רואה מה שכת' בעל נמקי יוסף משמ' של רבינו יהוסף הלוי ן' מיגש ז"ל גבי מתניתין דשניהם חולקים בעצים ובאבנים וכו' דאמרי' דאע"ג דפנינהו חד מנייהו לרשותי' לית לי' חזק' דשותפין לא קפדי אהדדי וה"מ דוקא כגון דאיכא עדי ראה אבל לא ראה מתוך שהוא יכול לומר להד"ם יכול לומר החזרתי ולקחתי ממך ורבינו יונה ז"ל בחידושיו לבתרא כתב שאפילו האבנים לפנינו אם אינם מכירים אותם יפה דאפשר לו לומר אחרים הם ואינם מן הכותל שבינינו אף הוא נאמן לומר לקוחים הם בידי במגו והוסיף לומר שיהא נאמן לומר אני כנסתי לתוך שלי ובניתי הכותל משלי במגו דלה"דם אע"ג דחזק' כיון דכופין זה את זה משל שניהם נעשה הא מבעיא לן בהך פרקא אי אמרינן מגו במקום חזקה ולא אפשיטא ולא מפקינן מספקא והמ"עה גם הביא כת"ר דברי הרמ"בם ז"ל שבפ"ה מה' שלוחין ושותפין דבר הידוע לשני שותפין וכו' אף בזו יש לתמוה מי ששנה הל' שלוחין לא שנ' הל' שכני' שלפניהם ושם הביא הרמב"ם ז"ל הך מילתא דריש בתרא ושם כתב הרב המגיד ז"ל ונרא' שדעת ההלכות כשאנו רואים האבנים תחת ידו ויש עדי' שמכירים אותם וכ"כ הרשב"א ז"ל וכ"כ הר"י ן' מיגש ז"ל דאי ליכ' סהדי דמסהדי בהכי הוא מהימן מדין מגו דאי בעי אמר אהדרינהו הרי שכל רבותינו שוין בדבר זה ואף דברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל שכתב מלתא דידיע לתרי שותפי כך הוא משמעו דידיע בעדים השתא.

עוד טען מר דהא קי"ל דבתרי לא אמרינן מגו לפי שאין הראשון יודע מה שבלב חבירו כדכתבו התוס' בפ"ב דכתובות ועוד שהנכסים הם תחת יד אחיו ה"ר מאיר אשר במצרים והוא אינו יכול לטעון ברי וזה שהוא טוען ברי אינו תפוס והיאך יהיה נאמן במגו והביא תשובת הרא"ש ז"ל שבכלל פ"ח על ראובן שתפס משל יתמי שמעון על מעות שאמר לוי שותפו ששמעון חייב לשותפות והשיב דל' מהני להו תפיסה והביא הא דבתרי לא אמרינן מגו תחלה אודיעו שעד עתה אין אנו דנין בדין זה אלא במה שתחת יד ה"ר דוד כאן שהם לפי דבריו כשמנ' מאה גרוש"שוש אבל אם יש שאר נכסי' שביד אחיו ולא הוזכר בדברי שניהם אמרתי הנח להם בסתמן. ודקשיא ליה למר מדברי התוס' דכתובות שהביא כי מטי מר לקדושין תא ואקשי לי דאמרי' בפ' האיש מקדש גבי הן הן שלוחין הן הן עדיו דמגו דיכול למימר אהדריני' ללוה יכול למימר פרעניה למלוה והק' התוס' מהא דכתובו' שכתב דבתרי לא אמרי' מגו ותרצו דבטענ' ליפטר בה מממון בטוחים הם זה על זה שיאמרו דבר א' אבל ההיא דכתובות גבי עדים ליכא דררא דממונא אין נאמנין במגו כי אין א' יודע בדעת חבירו לטעון הרי שחלקו התו' בין עדים לבעלי הדין ותשובת הרא"ש שהביא אינ' ענין לכאן שנראין לי הדברים שבנדון שלפנינו מהניא תפיסה אף במה שביד אחיו לפי שאחיו שבמצרים לא נתחייב מעולם ולא נכנס בשותפו' עם הר"ר אלעזר ועל פי ה"ר דוד הוא חי לכל אשר יאמר ואין מקום לה"ר אלעזר להיות לו שום תביעה על ה"ר מאיר אילו יאמר הכל שלחתי ליד אח' שהוא שלחם אלי ועמו אני שותף לא עמך ודוקא בנדון של הר"אש שראובן הנפקד על כל פנים צריך להשיב ליורשו שמעון ששואלים ממנו תן לנו פקדון שמסר לנו אבא בידך לא מצא למדחינהו לגבי לוי מפנ' טענתו דהוה ליה כמו גזלתיך הלויתני הפקד' אצלי ואני יודע אם החזרתי לך דחייב להחזי' אבל כאן הר"מ מעולם לא נכנס בחיוב אלא על פי אחיו ועל פיו נפטר שהוא יאמר לו דע שפלוני שותפנו ויש לנו אצלו כך וכך והרי המעות שבינינו מעוכבים ותפוסי' על הדבר וישבע ה"ר דוד שהוא טוען ברי כך נ"ל ברור.

עוד טען דטענת נאנסו לא הויא טענה דהיכא דשכיחי רבים היה צריך להביא עדים והביא מדברי הרמב"ם ז"ל מההיא דארבע מאה דני דחמרא דתקיפי דקלא הוה לה למילתא ומדברי הטור סימן רצ"ד אם טען נגנב או נאבד אם אמר שאירע הדבר במקו' שעדים מצויין יביא עדים לדבריו וכולי שותא דמר לא ידענא אטו מי לא אפשר שנגנבו או נאנסו במקום שאין שם עדים אטו כל גנב זרחה השמש עליו לומר הבא עדים ומדברי הטור ראיה שכתב אם אמר שאירע הדבר במקום שעדים מצויין שם הא אם אם לא אמר כן ישבע ונפטר ועיקרא דמלת' דרשא דאיסי היא אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא וסתמא דנשבר או נשבה אין רואה הוא וכי תימא אם איתא שנגנב קלא הוה ליה למילתא שהיה צווח על הדבר היינו הא דמהניא ליה במגו דמה לו לשקר אם רצה אמר שגנבו והוא צווח ככרוכיא. ותמול שלשום כתבתי בתשובה אהא דאיסי דאין רואה על ענין כזו אבל לא לענין דבריו, נא' הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף