שו"ת מהרי"ט/א/נז

שו"ת מהרי"ט ‏ א נז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בקושטנדינא שנת השנ"ט.

שאלה מצות הגבירים נכבדי ארץ אשר מצותם חובה עלי לראו' בדברי ריבות אשר בין קהילות עדת הקראים הגישו תעצומותהם אלינו על דברי הסכמות שביניהם וכתובים בכל תוקף בכל אלות הברית וכת א' מהם מתעצמת עם שכנגדה על אשר עשו חמש' ממוני' לבטל העריכה תוך זמן שלש שנים ולשנות את הסדר להתנהג על פי פאגש והעריכו את הקהל בתוך זמן שלש שנים ועל זה נתעצמו כת מהם לומר שאין יכולת לממונים הנז' לשנות העריכה בתוך זמן שלש שנים כפי ההסכמה אשר להם והכת האחרת אומרים שיש בידם יכולת לעשות כן. וראשונה על מה שבעלי הכת הזאת הם מסתייעים בלשון אחד שכתוב בהסכמותיהם שאם יקרה שום חלוקה והפרש בתוך הקהל שיהיה כללי או יגיע זמן של שום הסכמה מהסכמות הקהל וירצו הקהל לחדשה שימנו הממוני' שבזמן חמשה אנשים מהקהל לפי ההסכמה הקדומה ועל פיהם יתנהגו אין זר אתם עכ"ל ועל כן עתה שיש הפרש וחלוקה ביניהם אם החמשה מתקני הפאגש עשו כדין או שלא כדין יקריבו את משפטן לפני חמשה אנשים שיבררו הממונים כי אינם יכולין להקריב טענותיהן לפני זה. אין ממש בדבריהם כי לא נאמרו בדבריהם הללו אלא לתקן ולסדר הנהג' הקהל אם יקרה שום חלוקה והפרש ביניהם בדבר שאינו מתבר' מתוך הסכמותיה' או אם יגיע זמן של שום הסכמה מהם אבל בזה שהם מתעצמים לומר שאלו מתקני הפאגש עברו תורות חלפו חק הפרו ברית הסכמתם אין הדבר הזה מסור לחמשה שיבררו הממונים ולא על זה נאמר שעל פיהם יתנהגו אין זר אתם כי לא מפיהם הם חיים בדבר הזה שאם כדברי הכת האחרת כן הוא שמתקני הפאגש עברו על דברי ההסכמה בזה שעשו ותקנו מה כחן של אלו החמש' יפה והל' אין בידם לעקו' תקנת הסכמת' אכן קור' אני אליה' יעמדו יחד לפני בית דין הברור משתי הכתות אשר להם לב לדע' ועיני' לראו' ולהבין מתוך ההסכמות ואת אשר ירשיעון על פי ההסכמות יטה שכמו לסבול לכל אשר יורוהו.

ומעתה על אשר שאלו את פינו להשיב להם פשר דבר מה שמובן מתוך לשון ההסכמה ואם מה שעשו אלו מתקני הפאגש היא סותר הסכמתם נראה שמאחר שכתוב בהסכמת המינוי הראשון שבכל שלש' שנים ימנו הממוני' תשעה מעריכים להעריך את הקהל לפי המנהג אין יכולת להעריך את הקהל בתוך השלשה שנים ומה שטוענים הכת שכנגדם לומר כי מאחר שכתוב בהסכמת המינוי הראשון וז"ל תחילה ראינו להעלו' כי נכון הדבר להיו' קשר המינוי הזה כעת עד שלשה שנים רצופים ע"כ ומאחר שעכשיו הגיע זמן המינוי שהוא סוף השלשה שנים ונתבטל המינוי ונתבטלו גזירותיו אע"פ שהוא בתוך זמן השלש שנים של העריכה אין הדבר כן משני טעמים האחד כי מאחר שמשמעות לשון ההסכמה שכל שלשת שנים יעריכו את הקהל על פי המנהג נראה שכוונתם שיתנהג הדבר כפי המנתג הקדום ביניהם שהוא זמן מוגבל לעשיר ולדל שתהיה העריכה עד ג' שנים ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר בעוד שלש שנים כשני שכיר ובשש שנים של עבד אמר' תור' כי משנ' שכר שכיר עבדך לפי פשוטו של מקרא כדכתבו התוס' בפרק קמא קדידושין וכשכתבו שיהיה קשר המינוי עד ג' שנים אין כוונתם לדבר שנתנו לו גבול וקצב' אלא לשאר פרטי ההסכמה שלא נתנו גבול ולא קצבה בדבר אמרו שיתנהגו כן עד משך ג' שנים אבל בדבר ששמו זמן וגבול לגזרתם אע"פ שהיא נמשכת אחר עבו' זמן מנויים גזרתם קיימת הא למה זה דומה לנדרי אלמנה וגרושה שכל נדריה קיימין וכשנשאת לבעל נתנה לו תורה רשות להפר כל נדריה ומ"מ נדרה כשהיא אלמנה ואמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ונשאת בתוך שלשים יום אין הבעל יכול להפר וכן אם נדרה בעודה תחת הבעל ואמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום והפר לה בעלה אע"פ שנתארמלה או נתגרשה בתוך שלשים מופר וכדאמרי' בשלהי נדרים שהכח שנתנה תורה בין לאשה בין לבעל לא נפסק בעבור הזמן הואיל וההתחלה היא בזמן הראוי וממקומו הוא מוכרע דכתיב ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה אם בעודה אלמנה וכי צריך לומר יקום אלא מי יפר לה אלא ע"כ למדך הכתוב שנדרים שנדרה בעודה אלמנה מתקיימין אף כשנשאה ואע"פ שעדיין לא חל עליה נדרה עד שנשאת כגון שאמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום כל שכן אם כבר התחיל זמן חיילותו אף כאן הואי' ונתנו כח לאלו בעלי המינוי לכל מה שיגזרו ויתקנו תקנתם קיימת כל משך זמנה אע"פ שעבר זמן מינויים וכן מוכיח לשון פרק מפרקי ההסכמה שכתוב וכן ראינו שקודם חדש מחר"ם להיות הממונים שהם בשנה השלישית מחוייבים לעשות קיבוץ כללי בקהל כדי לברר חמשה נסיכי אדם שיחדשו המינוי כמנהג הקהל ע"כ והלשון של חידוש אין משמעותו לסתור את הדבר אשר עשו הם ולעשות עריכה אחרת בתוך השלשה שנים רק לחדש את הדברים שלא שמו להם זמן מוגבל אלא זמן המינוי ומשנשלם זמן המינוי חוזרים ומחדשים מינוי אחר והנהגה אחרת כאשר תראינה עיניהם וכן בדברים שנתנו להם זמן מוגבל יכולים לתקן שבהגעת הזמן ההוא יתנהגו בהנהגה אחרת אבל אין הלשון של חידוש סתירה וזכר לדבר ונחדש שם המלוכה וזה שהעריכו את הקהל בתוך שלשה שנים של העריכה אין לך סתירה ועוות דין גדול מזה כי כשעשו העריכה הראשונה זכה כל אחד מהקהל בחלקו כפי מה שהעריכו אם מעט ואם הרבה לכל משך השלשה שנים של העריכה אפילו אם היה עני והעשיר על פי המנהג הקדום שלא יעשו עריכה כי אם משלשה לשלשה שנים שהוא זמן מוגבל וממוצע דלעולם בני הקהל במסים וארנוניות כדין שותפין דיינינן להו ומיד משעה שנותנין ביניהם זכה כל אחד בחלקו ואמרינן בפרק מי שאחזו ההיא גברא דאמר ליה לאריסיה כ"ע דלו תלת דלוותא ואכול רבעא את דלי ארבעה ואכול תלתא לסוף אתא מטרא אמר רבא הא לא איצטריך ואע"ג דבפ' האומנין אמרינן שכר את האומנין ואתא מטרא הפסידו הפועלים כתבו התוס' דשאני התם שאינו אלא שכיר יום שלא שכרו בעל הבית אלא לדלות וכיון שלא הוצרך אינו שכירו אבל הכא שהוא אריס הוי שותף כמו בעל השד' ומיד כשהתנה עמו לדלות ארבעה זכה בשליש אע"ג דהשתא לא איצטריך אף כאן בשע' העריכ' זכה כל אחד בחלקו ואין יכולין עכשיו להפקי' זכות מי שזכה בעריכה הראשונה ולחוב לזה ולזכות לזה אם כה עשו הנה חטאו לה' שגוזלים אותם שהורע כחן בחידוש העריכ' הזאת ממה שהיו ואם יאמרו אמור שהממונים שבזמן תחילת העריכה כשמינו את התשעה מעריכין לא מנו אותם אלא על מנת שתהי' עריכתם עד חידוש המינוי לבד גם בזה לא בחר ה' שג"כ אותם המעריכין שהעריכו את הקהל או את הממונים שהעמידו אותם להעריך על דעת כן שינו מכוונת ההסכמה ועברו על דבריה ולא תעשינה ידיהם תושיה שהרי בהסכמה כתוב שכל שלשה שנים יעריכו את הקהל לפי המנהג ודבר ברור הוא שהמנהג הקדום היה שתהיה העריכה למשך שלש שנים כמו שהוא מוכיח מתוך דבריהם שאומרים שכל שלשה שנים יעריכו ולא היה ביד והמעריכים לשנות מסדר השנים ואם שינו מעשיהם בטל ודברי ההסכמה קיימת.

ועוד מוכיח מלשון ההסכמה שאי אפשר בשום ענין להעריך בתוך הזמן של העריכה כלל אע"פ שנשלם זמן המינוי שכתבו שבכל שלש שנים ימנו הממונים תשעה מעריכים להעריך את הקהל והלא כל זמן המינוי אינו אלא ג' שנים ותחילתן הוא בתוך זמן העריכה הראשונה נמצא שאם יעשו עריכ' ב' לא תשלם זמנה כי אם אחר עבור זמן המינוי ואם בעבור זמן המינוי תיכף נתבטל כחן ונתבטלו כל גזרותיהם ויוכלו לבטל ולעשות עריכה אחרת אפילו באמצע הזמן נמצא שכל עצמן לא תקנו אלא לעשות עריכה אחת שהיא הנעשית בתוך זמן המינוי וא"כ לא היה להם לכתוב בכל שלשה שנים שהרי לא גזרו אלא על שלהי שלשה שנים ההם אשר היו בימים ההם שיעשו עריכה אלא היה להם לכתוב וכן הסכמנו שבסוף שלש שנים של עריכה זו יעריכו את הקהל פעם שניה ועל כרחך לשון זה מורה באצבע שעל שתי זמנים דברו האחד בסוף ג' שנים הראשוני' והשני על סוף ג' האחרוני' שמקצתן של אלו ומקצתן של אלו הם מובלעים בתוך ימי המינוי ועל זה אמרו בכל שלש שנים שהם הששה שלפניהם ושלאחריהם יעשו עריכה ובדבר זה אין יכולת לבטלו אף אם עבר זמן המינוי אבל יכולים לתקן מעתה שבהגיע שלש שנים של העריכה יתנהגו על פי הנהגה אחרת כאשר ייטב בעיניהם.

ומה שבא בשאלה אם חל הקנס של שש מאות לבנים על אותם שבטלו העריכה תוך זמנה ושמו לבם כשמיר לרדוף אחרי אשר לא ישמע לקולם נראה שעד עתה לא חל עליהם שום קנס לפי שהם מוטעים בדבר שהם חושבין שמשהגיע זמן המינוי יכולין לשנות בכל ענין ומתקני ההסכמה לא עשו בה שוגג כמזיד שהרי כתבו ומי שיזיד ועשה מא' מאלה יפרע בכל פעם שש מאות לבנים ועד הנה אפשר ששוגגים הי' ואינם מחוייבים בקנס וגם אין עליהם עונ' חרם שהרי הוא אומר ביהונתן כי עם אלקים עשה היום הזה ותרגם יונתן ארי קדם ה' גלי דבשלו עבד ולכך כתיב ויפדו העם את יונתן ולא מת ואצל שבועה אמרה תורה לכל אשר יבטא האדם בשבועה שאין ת"ל בשבוע' ומה ת"ל בשבועה פרט לאנוס פרט לשוגג שלא ידע שחטא בשבועה והוא החרם והיא השבועה כמו שמוכי' בחרמו של שאול שאמר ארור האיש אשר יאכל לחם וכו' וכתיב ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם אבל אחרי שיתרו בהם יודעי דעת ומביני מדע שהם פורצים גדר ועוברים על ההסכמ' והם יתנו כתף סוררת לבלתי שמוע ועוד הם מחזיקים במריים אז ודאי נקראים מזידים ונתחייבו בכל חיובי הקנס ונוקשו ונלכדו ברש' החרם שהחרימו בהסכמה המינוי אף אם עוד הם מחזיקים בסברת' לומר שאין מעשיהם סתירת ההסכמ' לא נדון אותם כשוגגים אלא מזידים ובריש פרק אלו הן הגולין ממעטי' מבשגגה פרט לאומר מותר אלמא אומר מותר לאו שוגג הוא כל שכן כשאומרי' להם אחרים ומזהירים אותם ואין חוששין דודאי פושעים הם וכדאמרי' בפ' ר' אליעזר דמילה דת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקט ענוש כרת ומוקי לה בגמ' באומר מותר וכגון דאת' בין השמשו' דשבת ואמרו ליה לא מספקא ואמר איהו מספקינן ועבר ולא אסתפק דענוש מיתה אלמא אע"פ דאיהו אמר מספקי' וסבור שלא יבא לידי חילול שבה כיון דא"ל לא מספקא ולא חש לדבריהם ענוש כרת שאם אי אתה אומר כן אין לדבר סוף שכל אדם יפרו' גדר וילך בשרירו' לבו והתבר' בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי אינו עובר על ההסכמ' לדעתו ואינו בכלל מה שכתוב בהסכמ' ומי שיזיד ועשה וכו' שזהו למי שיודע שעובר ומתריס כנגד ה' ואין הדבר כן שזה נקרא פושע ומזיד שהרי אמרה תור' והאיש אשר יעשה בזדון וכו' וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד הרי שקראו הכתוב לזה מזיד אע"פ שאומר מותר פסקן של דברי' שאין יכולת לא ליחיד ולא לרבי' לשנות העריכ' ממה שהיתה עד משך זמנה שהוא סוף השלשה שנים מזמן שנעשית העריכה ע"פ הבנת לשון ההסכמה ואם עוד יתנו כתף סורר' להקשות את ערפם לבלתי שוב מדרכם הרי הם נלכדי' בחרמם ורבצה בהם כל האלה הכתובה בהסכמ' ההיא והרי הם מחוייבים בכל הקנס הנזכר שם למי שיעבו' ואשר יחדל מעושק ידיו ושב מרעתו אע"פ שחטא יש לו כפר' ונסל' לו ככתוב ונסלח וכו' כי לכל העם בשגגה ומפני הפצר שרי עם וגדוליו נזקקתי להשיב אמרי' אמת ולהודיע כההיא דפ' איזהו נש' בהנהו בי תרי דעבדו עיסקי' אהדדי ומה גם בדבר שיש עונ' שבוע' וחר' בנתי' אנו מחוייבים להזהיר את הטוע' בדבר משום ולפני עור לא תתן מכשול הצעיר יוסף בכהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף