שו"ת מהרי"ט/א/מד

שו"ת מהרי"ט ‏ א מד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מצרימה אל אחי וראש החכם השלם מעין המתגב' כמהר"ר משה ארגי"ל נר"ו.

(ראובן שנתן לשמעון כליו בפקדון להוליכם עמו למצרים וטוען שנפל הגמל בדרך ואבדו הכלים ובני השיירא מעידי' שאמר שמעון הודו לה' שלא נאבד כלו' פסק הרב שהיא הודאה). שאלה ראובן הפקיד אצל שמעון בוגו של מלבושים ועולבה עם קונפיטיש שבתוכה ושלשה קרנות של זבאד להוליכו עמו בדרך ממצרים לדמשק בשכירותו הנהוג לתת מהמשא של גמל ובביתו של ראובן בא שמעון ולקח הפקדון הנז' מידו והוליכו לביתו לשומרו עם מיטב נכסיו וחפציו שמוליך עמו עם השיירא והלך לו שמעון עם השיירא והוליך הפקדון הנז' עם חפציו ונשאר ראובן לבא עם שיירא אחרת אחרי כן נחץ ראובן ללכת ופגע עם שמעון בקאטיא וראה אותו ראובן לשמעון בפנים זועפות ואמר לו ראובן לשמעון מדוע פניך משונות השיב לו שמעון בעבור הג' קרנו' של זבאד שלקחתי ממך בפקדון נאבדו ושאל לו ראובן לשמעון איך היה המעשה והשיב לו כי בכפר א' נתעכב הגוי שהיה מביא המשא לאחו' ושהוא הקדי' בהליכתו בשביל השבת ושאמ' לו העכו"ם שנפל הגמל ונסדק' המחר"ה ונאבדו שמה אז אמרו בני השיירא לשמעון למה אתה טוען שקר כי כבר אמרת בפנינו שחפשת ודרשת כל החפצים הבאים במחר"ה שלך ושל ראובן שהם שמה ות"ל ית' והודאה לשמו הגדול שנמצאו ולא נאבדו כלל ושמחת שמחה גדולה על מציאת הג' קרנות של זבאד אח"כ באו ראובן ושמעון לעזה ואמר ראובן לשמעון תן לי הפקדון אשר הפקדתיך שקבלת מידי לידך ואל תהתל בי כיון שלפני בני השיירא הודית בפיך ושמחת במציאת הפקדון שלא נאבד כלל ובפרטו' מציאת הקרנות הזבאד תנם לי עכ"פ שאני רוצה למכרם בערך נאות שאני רוצה בהם והשיב לו שמעון פעם אחרת כבראשונה שנאבדו אז אמר לו ראובן לשמעון אם נאבדו אני רוצה להוליך העכו"ם בעל הגמל למלכות ואתבע ממנו לפניך הזבאד וכשמעו שמעון כך אמר לראובן אל תוציא דבר מפיך נגד העכו"ם בעל הגמל שאין לך כנגדו שום טענה ואם תסרב להוליכו אני אעיד נגדך בפני האומו' ואומר שאין לך שום טענה נגד העכו"ם כי נאמן הוא יורנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים.

תשובה אח בחכמה ואח בבינה בתווני דליבא יתיב ובעמקה של הלכה לן בגודל חכמתו עוקר הרי הרים וטוחנן אחי וראש החכם השלם זה סיני כמהר"ר משה ארגיל נר"ו לא עברתי ממצוותיך אש' פקדת עלי אציג' נא לפניך מיעוט דעתי הקצרה ומר ניהו רבה ינופף ידו לברר וללבן דברי' מחוורים כשמלה והנלע"ד ששמעון זה יש לחייבו מכמה פנים הא' מחמת הודאתו בפני כל בני השיירא ונתן הודאות על כי מצא כל חפצי ראובן לא חסר דבר זו הודאה היא כיון דלא שייך בה הערמה כלל דטענת השטאה לא שייכא אלא כשתבעו אדם כך וכך יש לי בידך אפשר שהוא משיבו בדרך השטאה הן וכמו שפי' רש"י ז"ל שם בפ' זה בורר משטה שוחק הייתי בך בשביל שאתה שואלני מה שלא היה וכן כתב הרא"ש משמו של רבינו תם ז"ל דמשטה שייך כשתבעו דאז דרך האדם להשטות אבל כשהוא אומר מעצמו אין כאן טעם להשטאה וגם טענת אדם עשוי שלא להשביע את עצמו לא שייכא כאן שזה לא נמסר בידו אלא בתורת פקדון להוליכו לאותה העיר עד אשר יבא ראובן בעל הפקדון ויקחם ולא הורשה שמעון זה למכרם ולישא וליתן בהם כדי שנאמר אולי הוא יש לו משלו ואינו רוצ' להראות כבעל נכסים כשיראוהו מוכר ולוקח לכך ותולה שהם של ראובן כאן לא שייך זה שאינו יכול לחפות את שלו ולתלות בשל ראובן כיון שידוע שלא נמסר פקדונו של ראובן בידו אלא להוליכו ממקום למקום בלבד וכל שהדברים מראים שאין כאן חשש הערמה הויא לה הודאה אף שלא בפני בעל דין ואף על פי שלא אמר אתם עדי כאותה שאמרו בפרק זה בורר הרי שראו את אביהן שהטמין מעות בשד' תיבה ומגדל ואמר של פלוני הם של מעשר הם אם כמוסר דבריו קיימים ואם כמערים לא אמר כלום משמע היכא שנכרין הדברים שאינו מערים דבריו קיימים. ואיכא למידק דקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא קתני אם כמוסר דבריו קיימין הא סתמא לא אמר כלום ובסיפא קתני ואם כמערי' לא אמר כלו' הא סתמא דבריו קיימין וי"ל דאורחא דתלמודא לפרושי נעשה וה"ק אם כמוסר דברי' קיימין הא סתמא נעשה כמערים אי נמי בכל אדם כשאומר דבריו כמוס' דבריו קיימי' אבל אם יודע באביהן שפעמים אחרות הערים להעלים מבניו כדי שלא יחזקוהו בעשי' ויבזבזו לו אף כאן אעפ"י שאמר דבריו כמוסר חוששין להערמה וה"ה אם רצה להערים לא אמר כלום דאיכא למיחש בשלא להשביע את עצמו אמר כן משמע מיהת היכא דליכא למיחש להערמה שעושה שלא להשביע אע"פ שלא אמר אתם עדי אלא כל שאמר דבריו כמוסר ומודיע דבריו קיימי'. (לשון הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' טוען לענין השטאה) ואולי מכאן יצא להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ה מה' טוען שכשאמר דרך הודא' ולא דרך שיחה אע"פ שלא אמר אתם עדי הוי הודאה וראיתי לרב המגיד ז"ל שכתב שלמד הרב מדין ש"מ שאמר מנה לפ' בידי וכו' ויש לדחותה ובמקום אחר כתבתי מכ"מ למדנו מדברי הרמב"ם ז"ל דכל דליכא למיחש להשטאה ולא להערמה אע"פ שלא היה בעל דינו לפניו ואעפ"י שלא אמר אתם עדי מקרי הודאה.

(אין לטעון טענת שלא להשביע את עצמו באם אנו יודעים שעיקר הפקדון בא לידו אלא שהוא טוען עכשיו שנגנב דכשאד' רוצ' לומר שלא להשביע תולה באדם שאין לו פקדון שסומך שהאיש לא יתבע ממנו).

ובר מן דין הכא בנדון שלפנינו אין לחוש לטענת שלא להשביע את עצמו כיון שעיקר הפקדון ידוע לנו שבא לידו אלא שהוא טוען עכשיו שנגנב אין אדם עשוי לחפות בדבר שיאמינו העולם שהוא כדבריו ויבא בעל הפקדון ויתבע את שלו כי לא יאמינהו שנגנב מאחר שאמר בפני הכל תיכף שמצא כל הנכסים ולא חסר דבר וכשאדם רוצה לחפות שלא להשביע את עצמו תולה באדם שאין לו עמו פקדון ואומר לו של פלוני הם כי יסמוך שהאיש ההוא לא יתבע ממנו טענת שקר דברים שלא היו מעולם אבל מי שיש בידו פקדון ונגנב אדרבא דרך העולם להפגין ולצווח תיכף כשנגנב כי היכי דליתי קלא וליפול באודני דמפקיד והיאך נאמר שאומר מצאתי הכל בשביל שלא להשביע את עצמו וראיה מדאמרי' בס"פ גט פשוט דרב ושמואל דאמרי תרוייהו ש"מ שאמר מנה לפ' בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין ופרכי' מינה לדרב הונא דאמר ש"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני נאמן ואסי' רב נחמן אידי ואידי דנקיט שטרא הא דמקויי' הא דלא מקויים פי' דרב הונא בשטר מקוי' מיירי ודרב ושמואל בדנקט ליה בידיה שטר שאינו מקויי' אמר תנו קיימי' לשטריה לא אמ' תנו לא קיימיה לשטריה והק' בתוספות כי היכי דבשאינו מקויים אמרי' שהוא מזוייף והאב אמרו שלא להשביע את בניו במקויים נמי נימא פרוע הוא ומדברי האב אין ראיה דשלא להשביע את בניו אמר כן ונר' לר"י דהיכא דנקיט ההיא מלוה שטרא ומקויים אין הלוה רגיל לעולם לומר שלא להשביע שחייב לו מנה כמו שכתוב בשטר היכא דפריע שלא יהיו סבורים העולם שלא פרע עכ"ד והם מוכרחים מתוך הגמ' ואם אמרו שם שהוא חושש שלא יהיו סבורי' העולם שלא פרע אע"פ שבעל השטר עצמו יודע הוא שפרעו ואפשר שהוא סומך עליו שלא יחזור ויתבע ממנו כ"ש כאן שחושש שבעל הפקדון עצמו יהיה סבור שלא נגנב וירדוף אחריו ולא ישוב מפני כל כי יחשוב בלבו בברי שטוען טענת גנב בשקר שהרי תיכף אמר לבני השייר' שלא נגנב מאתו שום דבר של ראובן הילכך לא שייך כאן שום טענה ומתחייב הוא על פי הודאתו.

ועוד מטעם אחר נראה שחייב שמעון בפקדון הנז' עד שיביא ראיה שנגנב מהא דאיסי דס"פ האומנין דתניא איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ואם אינו מביא ראיה חייב לשלם. ומייתי התם ההוא גברא דאמר לחבריה זבין לי ד' מאה דני דחמרא אזל זבן ליה לסוף אתא לקמי' א"ל ד' מאה דני דחמרא זבני לך ותקיפו להו אתא לקמיה דרבא אמר לי' ד' מאה דני דתקיפו קלא אית לה למילתא ופי' נ"י קלא אית לה כלומר היה לך לצעו' ולהודיע לרבים ואם לאו יש לחוש שמא קנית חומץ בדמים פחותים ואינך נאמן בשבועה הילכך אייתי ראיה דמעיקרא כי מזבנת להו חמרא מעליא הוה ואיפטר ואם לזה ענשו מפני שלא הודיע לרבים ולא צעק שנכרין הדברים שטען שקר הואיל ולא יצא לו קול כ"ש לזה שלא די שלא יצא לו שם גנבה אלא שאדרבא הודיע לרבים כי משש את כליו ומצא את כל כלי ראובן אחד מהם לא נעדר שהדברים מראים לעין ששקר הוא טוען עכשיו ואין לפוטרו אלא בראיה שלא פטרתו תורה בשבועה אלא היכא דליכא רגלים לדבר והוא במקום שאי אפשר להביא ראיה לדבר אין רואה שבועת ה' אבל כאן יש רואה מקרי דאם איתא קלא הו"ל למילתא וכל בני השיירא היו מכירין באבידה דומיא דההוא חמרא שאין לו טענה לומר לא רציתי לפרסם הדבר שהחמיץ וכיצד אביא עדים אם החמיצו בתוך ביתי ולא היה אדם שיכיר הדבר ולא צייתינן ליה הואיל ורגילות הוא שהדבר מתפרסם שמודיע הדבר לרבים יש רואה מקרי ואינו נפטר בשבועה.

ועוד שמעון זה מתחייב מטעם פשיעה בתחלה ובסוף בתחלה שנתן הפקדון במחאר"ה ובא והקדים לצורך השבת והניחה שמה אין לך פשיעה גדולה מזו שדבר ידוע הוא שבתוך המחאר"ה אף על פי שהיא סוגרת ומסוגרת נקל לפתח' מכל צד ולגנוב כל מה שבתוכה. (נפקד שהניח הפקדון בגמל עם הגוי בדבר שהוא נקל לגנוב וקדם והלך הוא בשביל השבת הוי פשיעה וחייב) ואף על פי שהפקיד עליה העכו"ם הגמל הרי אמרו שומר שמסר לשומר חייב כל שכן לכותי אשר פיהם וכו' והיה לו לשים הפקדונות בתוך המשאות כמנהג הואיל ויודע היה שהיה צריך להקדים לצורך השבת או לכל הפחות היה לו למוסרם ביד סוחר נאמן שבשיירא על פי עדים לשומרם או ביד הגמל עצמו על פי עדים דחזקה לא מרע נפשיה אבל עכשיו שלא מסר לידו של הגמל ולא הודיעו יש לו לגמל טענה שלא שער שהיה לו בתוכה נכסים כדי שיזהר עליהם דהא נטירותא לא קביל עליהם כדאמרינן בסוף פרק הכונס בנותן דינר זהב לאשה ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא שאם פשעה בו אינה משלמת אלא של כסף דאמרה נטירותא דדהבא לא קבלית עלי ושמעון שלא הודיעו פושע הוא שאילו היה מודיעו היה נזהר ולא היה לו לכותי פתחון פה להתנצל וכן מוכח בפ' המפקיד בעובדא דההוא דאפקיד זוזי גבי חבריה אשלמינהו לאימיה אתובינהו בקרטילתא ואיגנוב אמר רבא היכי לדיינו דייני להאי דינא לימא לה לאימיה זיל שלים אמר' לא אמ' לי דלאו דידיה נינהו דאקברינהו נימא ליה אמאי לא אמרת לה אמר כ"ש דאי דידי נינהו טפי מזדהרה בהו אלמא אי לאו משום טענה זו שיטעון שיותר היה לה ליזה' על של בנה היה לנו לחייבו מפני מה לא הודיע לה כדי שתזהר עליה אף כאן פשע במה שלא הודיע לו והזהירו בפני עדים על שמירתן. ואע"פ שגם נכסי שמעון היו שם במחאר"ה כמו שבא בשאלה ואפי' ראובן הרשהו לשים הפקדון שלו בכל מקום שישים נכסיו ומ"מ זהו כשהיה שמעון עם הנכסים ונגנבו עם נכסיו יש לו מענה לומ' שמרתי את שלך במקום ששמרתי את שלי אבל עכשיו שהקדים ובא על מי נטש הנכסי' ומי יחוש עליהם חוץ ממנו זה כמזיק בידים הוא וכמאן דקלינהו דמי ואם הזיק גם את שלו לא בדעת ולא בהשכל בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל אחרים.

ולבסוף ג"כ פשע כשידע שנגנבו הנכסים שלא קבל על העכו"ם למלכות בפרט כשבא אל ארץ נושבת והיה איפשר לו להציל ולא די זה אלא שראובן היה רוצה לתובעו לפניו למלכות ולא הניחו ואמר לו שהוא יעיד כנגדו בפני האומות שאע"פ שכבר נאבדו הואיל והיה איפשר לו להציל ולא הציל פשיעותא הוא כדאמרינן בסוף השוכר את הפועלים רועה שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קדם חייב לא שנא שומר חנם ולא שנא שומר שכר אלא ששומ' חנם בחנם ושומר שכר בשכ' וזה לא די שלא קדם להציל אלא שאע"פ שעמד ראובן על ממונו להציל לא הניחו ואמר כי יעיד כנגדו, נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף