שו"ת מהרי"ט/א/יד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מהרי"טTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png יד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למהר"ם גאלנטי זלה"ה.
(ג' שהסכימו בדבר א' ונשבעו שבועה וכתבו בספר וחתמו והא' אומר חתמתי ולא נשבעתי אי השנים האחרי' נאמנין להעיד)

שאלה וששאלתם בשלשה שהסכימו בדבר א' ונשבעו שלשתן בשבועה חמורה להתעצם בדברי ריבות שהיה להם עם הקהל וכתבו בספר וחתמו חתימת ידם. ועתה אומר אחד מהם שאע"פ שחתם לא הוציא שבועה מפיו אם שנים האחרים נאמנים להעיד עליו שבטא בשפתי' שאולי הם נוגעים בעדות וכמו שכתב הרא"ש ז"ל שכל שרבים הסכימו בדבר א' מסתמא אינם מסכימים אלא ע"ד שיסכימו כולם משמע שהנא' להם בצירופם בהסכמ' ולא בהבדלתם ע"כ זה שאמרתם שהם נוגעים בעדותם שהנאה להם בצירוף כן הדברים אילו לא היו מותרים גם הם דלא ניחא להו שיהיו הם מתעברים על הריב לבדם אם לא שיצטרף האחר עמהם כהא דאמרי אינשי אי דלית דורא דלינא ואי לא דלית לא דלינא אבל מכיון שמטעם זה עצמו גם הם מותרי' בסרבנותו של זה בין שיהיה הסירוב כדין או שלא כדין כדאמרי' פ"ק דסוטה והוא יחל להושיע וכו' הוחלה שבועתו של אבימלך דאם תשקור לי וכו' א"כ היאך הם נוגעים בעדותם כיון שסוף סוף עכשיו לא איכפת להו ולא מידי ועל כיוצא בזה נאמר דייני דשפלי הכי דייני כהא דאמרי' בח"ה מי לא עסקי' דנקיטי חגרא דידייהו ואמרי למאן נתביה ולא מיקרו נוגעים בעדות כלל ובעיקר הדין מאד אני מסופק אם יקרא נוגע בעדות כל שאין שם דררא דממונא שהדעת נוטה דלא מפסיל בהכי דלא גרע מהאוהב והשונא ששנינו בסנהדרין דכשרים כדאמרו ליה רבנן לרבי יהודה לא נחשדו ישראל על כך וראיה ממוכר שדה שלא באחריות שאמרו בראשון של קמא דאי אתי ב"ח וטריף לה מיניה דלוקח דינא הוא דאתי מוכר ומשתעי דינא בהדיה ולא מצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את דאמר ליה לא ניחא לי דתהוי לשמעון תרעומת עלי. (אין אדם נפס' אלא היכא דאיכא דררא דממונא ובהא דהמוכר שדה שלא באחריות דאינו נפסל המוכר משום דלא ניחא ליה דלהוי תרעומת עליה ודבור התוס' שם) ואע"פ כן אמרו בח"ה אמר שמואל המוכר שדה שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני ב"ח משמע דוק' משום דמעמיד' בפני ב"ח הא ל"ה לא הי' נפסל משום דלא ניח' ליה דלהוי לוקח תרעומ' עליה ולא מפסיל אלא משום דררא דממונא שמעמיד' בפני ב"ח שלא יהא גזל בידו ויהא לוה רשע ולא ישלם וכן כ' התו' שם בפ' ח"ה וי"ל דאין נפסל בשביל כך לעדות אך כתבו שם אי נמי דהכא מיירי אפי' דמכיר בה שהיא שלו ולא ירדתי לסוף דעתם דאי חיישינן דמשקר ואינו מעיד אלא מפני התרעומת כיצד נאמר שמכיר בה שהיא שלו אטו כי אמר שמכיר בה מהמנינן ליה ועוד לקמן בהך פרקא אמרי' ילמדנו רבינו אריס מהו שיעיד אמר רב יוסף הכי אמר שמואל אריס מעיד והתניא אינו מעיד הא דאיכא פירא בארעא דנוגע בעדות הוא משום חלקו הא דליכא פירא (פלפול בדברי התוס' בפ' ח"ה) וכתב התוספת ולא חייש אם יסלקוהו כשתמצא שאינה שלו דכמה שדות ימצא באריסות ע"כ ולא אמרי' מ"מ ניחא ליה שלא יטרח לחזור אחר שדות אחרות והא דאמרי' התם ערב ומלוה מעידי' ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתי וכתב רשב"ם ז"ל דליכא למימר דניחא ליה לערב שיהיו שדות הרבה ביד הלוה שאם חייב הלוה עדיית לב"ח האחר שיגבה תחילה קרקע האחר ויגבה הערב קרקע השני ונוגע בעדותו הוא כולי האי לא חיישי' שמא לא יפרע הלוה בזמנו ושמא יבא מלוה אחר וכו' והרא"ש ז"ל כתב גבי מלוה מעיד ללוה אע"ג דהאי ארעא עידיית ואותה שיש לו זבורית משום האי לא חשיד להעיד שקר והא דאמרי פ' האיש מקדש גבי הא דאמר רב נחמן הן הן עדיו והשתא דתקון רבנן שבועת הסת משתבעי עדים דיהיבנא ליה משתבע מלוה דלא שקיל ליה ופרע ליה לוה למלו' שבועה ודאי שאני דאע"ג דחשידי אממונא לא חשידי אשבועת' וניחא להו להעיד שנתנום למלוה מלהשבע ללוה על שקר ואם לא ישבעו הרי אומר להם פרעוני ונמצא נוגעים בעדותם מחמת ממון או שבוע' דחמיר' להו מממון אבל במילי דכדי מי יימר דמפסלי בהכי דהא ודאי לא נחשדו ישראל על כך אבל הכא לא שייך למימר לא נחשדו דאדרבא משום דלא נחשדו על השבועה דחמיר' צריכין אנו לחושדן על הממון שאל"כ יהיו צריכין לפרוע ומאי דמפסלי אף לבתר דמשתבע כבר פי' ר"י ז"ל הטעם דכתיב ע"פ שנים עדים הנאמנים בדיבורם ולא הטעונים לישבע עד שיאמנו. (הא דאמרינן ג' שישבו לקיים את השטר וקרא ערער על א' מהם וכו' אם חתם כשר מעידים עליו להכשיר) ומיהו מדברי רש"י בפ"ב דכתובות לכאורה לא משמע הכי גבי הא דאמר רב הונא אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא ערער על אחד מהם עד שלא חתמו מעידים עליו וחותם משחתמו אין מעידין עליו וחותם ופי' רש"י ז"ל משחתמו הוו להו נוגעים בעדותם שגנאי הוא להם שישבו עם פסול וכו' אלא שאף לדעתו ז"ל צריכין אנו לומר דדוק' לכתחיל' שיעידו כדי שיחתום אין מעידין משום דמחזי כנוגעים בעדותם דומיא דההיא דאמרי' לעיל מינה האי אשרתא דדייני דנכתב מקמי דנחוו סהדי וכולי פסולה דמחזי כשקרא אבל אם חתם כבר ודאי שמעידי' עליו להכשירו ולא מפסלא כלל בהכי ולהכי דייק וקאמר אין מעידין עליו וחותם כ"ש שאנו אין לנו אלא דברי ר"ח והרי"ף והרמב"ם ז"ל שפיר' השמועה בענין אחר דמתיישב' כול' סוגי' דהתם אך מההיא דחזק' הבתים דתנו מנה לעניי עירי אין דנין וכו' אין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר דמסיק ההם אפי' בעניי דקיץ להו דכיון דרווח רווח ופיר' גדולי המורי' נוחי נפש שאע"פ שאין להם שום הנאת ממון בדבר מ"מ ניחא להו שעניים הסמוכי' עליהם יהיו מרויחים משמע דאפי' אין כאן דררא דממונא מקרו נוגעים בעדותם אלא שמדברי רשב"ם ז"ל שם לא משמע כן ובמקום אחר הארכתי בפי' שמועה זו שיש ממנה נפקותא לענין זה לשיטת רבים מהמפרשים ז"ל ובפ' אלו נדרים אמתניתין דקונם כהנים אלו ולויים אלו נהנין לי יטלו אחרים מסיק דטובת הנאה ממון ובתשובה א' כתבתי בהך מלתא דטובת הנאה ממון סוף דבר הענין ספק אצלי וכעת אין בידי להכריע ובר מן דין הכא בנ"ד כבוד תורת המורה במקומו מונח לא זו הדרך ולא זו העיר שאין אנו צריכין לראות כאן אם אלו השנים הם נוגעים בעדותם אם לאו שאם אתה בא לכוף את זה לקיים שבועתו ע"פ אלו שמעידים עליו שנשבע בפירוש אפי' לא יהיו נוגעים בעדות אין מקום לכופו כיון שהו' אומר שברי לו שלא הוציא שבועה מפיו ומה הוא חושש לאלו אם הוא יודע בודאי שאין עליו עונש שבועה וראיה מדתני' בכריתות פ' אמרו לו אמר לו אחד נטמא' והוא אומר לא נטמאתי פטו' יכול אפי' שנים מכחישים אותו אמר ר' מאיר אה הביאוהו שנים למיתה חמורה לא יביאוהו לקרבן הקל. (שבועה שבין אדם למקום והוא אומר דלא נשבע ועדים מכחישים אותו אין כופי' אותו דנאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים) אמר ר' יהודה נאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים ואמרי' התם אמר רב נחמן הלכ' כר' יהוד' משמע דאין מקום לכוף את האדם במה שבינו לבין קונו ע"פ אחרים ואפי' בפרהסי' נראה דבכה"ג אין אנו יכולין לכופו ואע"ג דאמרי' התם אמר רב יוסף לא אמרן אלא בינו לבין עצמו ולעצמו דוקא גבי טהרות הוא דאחמור כמו שפי' שם רש"י דילמא אתו לזלזולי בטהרות כ"ש אם הוא עשה בצנעה בתוך ביתו דודאי לא יחוש מאלו. ואם לפוסלן לעדות ולשבועה אתא בה אם היה העדות כדאי לפוסלן אפילו היו נוגעים בעדות זה יכולין הם להעיד עליו ולפוסלו (עדים שהיו נוגעים בעדות' ומה שאומרים ששמעון ישבע יכולין לפוסלו מעדות) דלענין פסולא אינם נוגעים בעדות אפי' אם היה הדבר מתחלה נוגע להם. והא דאמרי' בפ' זה בורר אתא עד אחד ואמר לדידי אוזפין בריבותא ופסלי' רבא ועוד שם בסמוך גרסי' וחד אמר מינאי דידי גנב קתא דבורייטא ופסלוה (אין לפסול לראובן דמה שמעידים שנשבע ולא קיים שבועתו דדילמא שוגג הוא) אע"ג שהדבר מתחילה היה נוגע אליהם כ"ש דאין מקום כלל לפוסלו בעדות זה שאפי' האמת כדבריהם דילמא שוגג הוא ולביה אנסיה שהוא סבור שלא הוציא שבועה מפיו וכן משמע מדבעי' לן בריש שבועת הפקדון הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו וכתבו התוס' דבשבועת העדות ליכא למבעי שאי איפשר לעול' לידע אם הם מזידי' שיכולים לומר שכחנו והיינו דאמרי' בכריתות בפ' אמרו לו אמרו לו שנים יודע אתה בעדותו של פלוני והוא אומר לא ידעתי פסול דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות והנלע"ד כתבתי יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף