שו"ת מהר"ם אלשקר/קיא
|
< הקודם · הבא > |
תשובה תמה אני ונפלא הפלא ופלא על שני רבני' יחלקו בדבר הפשוט כזה דאין לך בעולם השחה גדולה מזו ואין לך בעולם עדו' יותר ברורה מזו שהעיד על הריגתו ואיך ובמה ועל מה כאלו נחקר מפי ב"ד ועמל הוא בעיני להביא ראי' על כיוצא בזה: וקולי אליך כמה"ר אליה נר"ו שהשיאו את כ"ת דמיונו' בדדמי דטבע בים ומת במלחמה וכיוצא בהן שכתב מי שכנגדך עד שנזקקת להשיב על דברים שאינן כענין הקץ לדברי רוח ומה ימריצך כי תענה עליה' אף כי נדחקת וכתבת לו דאי הוה קמן העובדי כוכבים המשיח הוה שיילי' ליה אבל כיון דליתיה קמן אין צריך: ועם היות כי זה דבר אמת וכתב אותו הרמב"ם ז"ל בפי' ודאי דהוי דהוא במקום שצריך לו מה שאין כן לומר כאן שהעיד בדבר הברור שנהרג ואם הוא הוציא חוח תחת חטה והחליף את השטה להנהיג בעזא ושבוטא ולערב הנהרג עם טבע בים מה לכ"ת להכניס בדברים כאלו דאם אמר הרמב"ם ז"ל דבר זה גבי מת סתם שהוא סיג לכל מיני מיתות שבעולם ושמא לא העיד בדבר הברור כגון שראוהו שטבע בים או שנפל לגוב אריות וכיוצא בזה שהכל חוששין בו שמת תאמר אתה בנהרג שהעיד בדבר הברור הגע עצמך שאמר העד מת סתם ושאלו אותו כיצד מת והוא אמר נהרג או הרג אותו פלוני כלום יש לשאול לו עוד אם הרגו בסייף או בארידן או כיצד הרגו או באיזה יום או אם עמד עליו עד שתצא נפשו וכיוצא בזה שכל אלו דרישות וחקירות הן ואין עושין אותן לגבי עדי נשים לכולי עלמא דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה: גם קברתיו לא בעי' הכא דרוב הראשוני' והאחרוני' ז"ל לא בעו לה כלל: ואפילו הרמב"ם ז"ל דבעי לה לאו בכל דוכתא בעי' לה וכ"ש במקום שהזכירו בשמו כהכא כמו שנראה שכת' עליו הרב המגיד ז"ל והרב רבינו יצחק בר ששת ז"ל ואני איני חושד הרמ"בם ז"ל שיצריך קברתיו בכל עובדי כוכבים משיח לפי תומו דהא בגמרא דמאן איכא בי היואי לא קאמר קברתיו וכן ההוא דאמר ווי בפי' מדבריו וכמו שכתבו עליו הבאים אחריו ומבארי' את דבריו וכמו ליה לפרשא זריזא דשכיב וכו' עד אבל דעת הרמב"ם ז"ל שכשאין העובדי כוכבים אמר איש פלוני מת שאינו מזכירו בשמו וכו' אבל באומר העובדי כוכבים משיח לפי תומו איש פלוני מת חלילה לרב ז"ל שיצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כת' כיצד משיאין על פי המשיח לפי תומו וכו' ולא הזכיר כלל קברתיו וכן בכמה מקומות בפרק ההוא ובפרק שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר בכל הנהו תלת עובדי מעשה שהיה כך היה ועשה זה החלוק עכ"ד: וכמה אחרים מלבד אלה כתבו נמי כך בדבריו ז"ל: ואני תמה מכמהר"ר יהודה דחייש הכא לבדדמי ולא חייש לבדדמי דנפשי' ואומר שמא לא מת ובמה יודע שהוכה ומת ושמא נתעלף וכיוצא בזה והנה המשיח לא אמר שהוכה אלא שנהרג ושהרג אותו פלוני בפוג'ייל וזה יובן כשהעלה את ראשו לרכוב על העץ או אחר שרכב דאז פצע את מוחו או חתך את ראשו על העץ עצמו כדרך הקצבי' או שקרע את בטנו והוציא את מעיו או איתנהו ביה ואחרים מלבד אלה: והנה מדרך הנטבעים כשיחזיקו בשום דבר או שיחבק את עץ או את חבית וזולתן לא יוכל שום אדם להסירו מידו כי אם בנפשו וזה דבר מושכל ומפורסם והעץ לאלו כיבשה לזולתן: אף כי אם תדקדק היטב תראה כי יותר הכנה יש להורג הזה מהיבשה כי ביבשה יכול להשמט ולסייע עצמו בידיו מה שאין כאן שהיו ידיו אחוזות בעץ ואינו יכול להשמט ולזוז והמכה יכה כרצונו ובקל יהרוג אותו: כתבנו זה לרצית הקלמוס ולאפוקי מכמה'רר יהודה נ"רו שכתב ובמה ידע שהרגו כי האומר נהרג פלוני או הרג אותו פלוני או ליסטים אין צריך לדרוש ולחקור אותו כדאמרן: ופוק חזי מה כתב הרמנ"ע בתשובה דאין לך עדות גדולה ממשיח לפי תומו וכו' וכיון שאמר נהרג סתם נימא שברור לו שנהרג וכ"ש הכא שפירש דבריו ותוכן המעשה דעדיף טפי: גם קולי אליך כמהר"ר יהודה נר"ו כי לא תהיה תפארתך לבקש חמורות ואריכות דברים שלא כענין להגדיל גוף הקונדרס למען לא ירוץ קורא בו ולהגזים הגזמות עצומות להבהיל השומעי' בלא טעם כעקר בענין עגונ' ותאסור שומנא ותקרא למקל בה ומשיב כעניינ' דיינא שרינא: וכמה דברים באו בקונדרסך שלא בהשגחה ואעיר לכ"ת על הקצת מהקצת מהן: כתב כ"ת על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ג מהלכות גרושין דאי הוה קמן העד הראשון שאמר מת פלוני ואני ראיתיו שואלין אותו היאך ראית אם העיד בדבר הברור נאמן ואם העיד בדבר שרובן למיתה אין משיאין וכו' ועשית תולדה בדבריו אלו ז"ל הרי דסובר דאפילו עד כשר שהעיד מת פלוני אפי' על מטתו שואלין אותו דחיישינן לדדמי וכו' ולא הבין כ"ת כונתו עם היותה ברורה לעיני כל חי מדבר שלא אמר שואלין אותו אלא באומר העד מת סתם שהוא סוג לכל מיני מיתות כדאמרן וחיישי' שמא אומר עליו שמת בדבר שרובן למיתה ולפי' שואלין אותו אם העיד בדבר הברור כגון שאמר מת על מטתו או נהרג או טבע בים וראיתיו בשעה שהשליכהו הים ליבש' וקברתיו למאן דבעי קברתיו וכיוצא בזה משיאין את אשתו: והעד שהעיד מת פלוני על מטתו כ"ש שמשיאין את אשתו ואין שואלין אותו כלל דאין לך דבר הברור יותר מזה ואין כאן שום בדדמי ועיין ראש פרק האשה שלם גבי אשה שמת בעלה על מטתו דבמלחמה נאמנת ואם אמרה מת סתם אינה נאמנת דמסתמא במלחמה קאמרה עד דאמרה מת על מטתו וכמו שכתבו המפרשים ז"ל:
עוד כתב כבוד תורתך גבי אותו שהיה קשור בשלשלאות של ברזל על דברי הרשב"א ז"ל וזה לשונך הרי דברור בהדיא דבשלא ראה הנפילה בים הוי ספיקא דאוריותא ולהכי תצא אבל בראה הנפילה הוי ספיקא דרבנן ולהכי לא תצא עד כאן דבריך: ואתה דע לך כי ראה הנפילה הוי לדידיה נמי ספיקא דאורייתא ואם נשאת תצא ולא הוי לדידיה ספיקא דרבנן אלא בראה הטביעה ושהה עליו כדי שתצא נפשו וכן כתב שם בפירושו ז"ל והלא אפילו ראה ממש שטבע ושהה כדי שתצא נפשו וכו' עד דע שאף ע"פ שראהו טובע ממש ושהה עליו ואפי' שלכתחלה לא תנשא אם נשאת בדיעבד לא תצא וכו' וכן נמי כתב רבינו יצחק בר ששת ז"ל ואם היה מי שמעיד במים שאין להם סוף בטביעה כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה אבל כאן אין מי שמעיד בטביעה ואינו אומר בפי' היה בדוגיא ושהוא ראה בטביעתו ושהה עד שתצא נפשו ע"כ וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל: ואלמלא דמסתפינא פן יחשדני שומע שתמהתי ותפסתי על כמהר"ר אליה נר"ו לפי שהשיב על דברים שאינן כענין ואעשה כן גם אני הייתי כותב לכ"ת גם הערות אחרות כהנה וכהנה וכהנה: ומדוע לא תשים אזנך כאפרכסת לדברי כל הראשונים והאחרונים האומרים דמשום עיגונא הקלו ושאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקיר' וכאלה רבות עמם בנאמם וטעמם: ולמה לא שמת לבך לדברי המורה הגדול הרמב"ם ז"ל שכתב בתשובה בענין יהודי שהלך לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו והלך ולא חזר ולימים הלכו יהודים מבני עכו דרך הכפר שיצא משם אמרה להם עבודת כוכבי' אחת ואנה אתם הולכים אמרו לה לכפר פלוני אמר' להם לא תלכו מכאן לכו וחזרו לבתיכם שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי אחד שאלו אותה מה אירע לו אמרה להם יצא מעיר פלונית ללכת לעיר פלונית יצאו אחריו והרגוהו ושאלו אותה מאין תדעי זה האיש אמרה שהוא היה מודעתנו כשהיה בעכו ועשה מלאכותינו וספרה להם דמותו ובאו העדים השומעים לב"ד שבעכו והשיאו את האשה ויש אצלנו מי שממחה בדבר ומביא ראיות והם יגיעו אל שער בית דינו של אדוננו יורנו רבינו ויקבל שכרו מן השם ית' ע"כ: והשיב זאת האשה מותרת היא לינשא דמשיח לפי תומו היא אף על פי שחזרו ושאלו אותה כמעשה דצוער עיר התמרים ואף על פי שלא הזכירה שמו ולא ידעה אותו בשמו כמעשה דצידן ואנטוכיא וכל אלו הדברים חוזרים לעקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושין ואין רוח חכמים נוחה הימנו שעקר תקנתם בעגונה הקלו משום עיגונא דאיתתא וכתב משה בר מימון זצ"ל ע"כ: ועתה ראה גם ראה אם הוצרך בכאן לקברתיו או לזולתה ואם שאלו אותה על דבר מעיקר העדות כלל אלא בענין הכרתו ואיך ידעה אותו: מיהו מה שצריך לראות בנדון שלנו הוא שיאמר אותו שבתי הנזכר שאותו שאמר עליו העובדי כוכבים שנהרג היה בעלה של אשה זו ולא היה שם יהודי אחר ששמו כשמו בספינה הנזכרת:
מה שלא השבתי על השאלה האחרת לפי שלא היו העדיות כתובין ולא המשא ומתן אלא מכמהר"ר יהודה לבדו ולאו אורח ארעא אלא עד שתבוא מיד שניהם כגון זו וכבר כתב רבינו יצחק בר ששת בתשובה על כיוצא בזה ז"ל דע לך שאין דרך בעלי הוראה להורות בריב שנפל בין שתי כתות אם לא שיהא נשאל מהדיין או מהשתי כתות יחד פן יטעים האחד דבריו לחכם ויצדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו וצריך לסתור את הדין ואיכא זילותא לחכם גם יש לחוש כי מתוך תשובת החכם ילמוד לשקר ע"כ: וכ"ש בראות שהכונה לקנטר ולהגזים על חבירו שאין מן הראוי לקרותה ואפילו לראותה עד שיבא דבר שניהם: כללא דמילתא דאיתתא דא מותרת לינשא בעדות זו לכולי עלמא היודעים בטיב קדושין ונשים ותו לא מידי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |