שו"ת מהר"ם אלשקר/סב
|
< הקודם · הבא > |
עוד לו תשובה על דבריו על הענין של מעלה הגיעני כתב התנצלות לשכך את האזן מלין תבחן: כי לא באו בכור המבחן הוחן להן מהחפזון שיעור רב כשיעור ההכרחי אם לקוצר הזמן למיעוט ההשגחה בדברים עתיקים להקים סוכת האמת הנופלת אלה נובלת ולהסיר כל ספק מדברי הרשב"א ז"ל: וכפי הנר' מדברי את כי ככחך אז כחך עתה וכ"ש שהוספ' ומשפטיך חרצית וחרדת לינו את כל החרדה הזאת שחשדתיך לדובר שקרים ומוציא דבה בדברי רשב"א ז"ל במה שכתב כ"ת שהיה נראה לך מפוסקי' אחרים שלא היה להם בדברי הרשב"א ז"ל ומיהו איכא למימר ישתקע הדבר ולא אמר ומחשבה כזאת לא תקום ולא תהיה את אשר תמצא אתו מאויביך לא יחיה:
והנה אתך שמעי ובנת לרעי מרחוק: כי לא טוב לי כעס משחוק: ודובר שקרים לא יכון לנגד עיני לחשוד לקל שבקלים ושפל השפלים חלילה לאל כ"ש לגדולי התורה המפורסמי' ביראת חטא בדורם כעקביא בן מהללאל: ואמנם דמיתי כי כן היתה שנזדמן לכ"ת אי זו נוסחא משובשת באי זה פוסק שהביא דברי הרשב"א ז"ל והיה מתחייב מהן אותו דבר שכתב כ"ת: ואם לפי שאמרתי לא היו ולא נבראו גם עתה במקומי אני עומד לומר לא היו ולא נבראו לא נראו ולא נמצאו: ומה גם עתה שזכר כ"ת מי ומי הם הפוסקים הסובבים על זאת הנקודה: והנראה אותן באצבע צרדה: והנה הרב בעל מגיד משנה שכתב כ"ת לא כתב בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל אלא הדבר שהשוו שניהם בו וכתבו אותו שניהם בפי' דאם לא אמר לי אינה מקודשת משום דקי"ל כרבא דידים שאינן מוכיחות לא הוו ידים אבל החששא שחושש הרשב"א ז"ל שם בסוף דבריו לא נחית להכי ולא כתב' לא בשמו ולא בשם זולתו ואפשר משום דליה לא ס"ל:
גם באותה תשובה של הריב"ש ז"ל לא נמצא שום זכר לדברי הרשב"א ז"ל לא בפירו' איתמר ולאו מכללא איתמ' ולא הביא אלא דברי הרמב"ן ז"ל: וידוע הוא דלפי מסקנת הרמב"ן ז"ל לית ליה האי חששא דאית להרשב"א ז"ל כמו שתראה בפי' בדבריו ז"ל: גם מה שכתב כ"ת שנמצא זה בתשוב' הריטב"א ז"ל הכתובה בפסקך כבר חפשתי אותה בנרו' ובדקתיה וחזרתי על כל צדדיה חוריה וסדקיה כלליה ופרטיה ולא מצאתי זכר ולא זכרון להרשב"א ז"ל וכבר היה בלבי והקצתי מדעתי שלא אדבר עוד בענין זה אלא דאורייתך קא מרתח' לי טובא ואיני יכול לצייר מה הכניס לכ"ת בזה להטעו' כל ספריו ולעשות מודעא על מאמריו ולהעלי' העין מדבריו שכת' בחדושיו בבירור שאין אחריו בירור ועודך מחזיק בה: להטעות הספרים בלא סבה: כדי להעמיד הדבר שעלה על לב כ"ת בתחלת המחשבה: ודרך האמת קרובה: וההודאה עליו מדה טובה שאין אחריה טובה:
ועתה אוסיף להשיג לפני כ"ת דברי הרמב"ן ודברי הרשב"א ז"ל בתשובותיו ובחדושיו שלש המערעות למיניהם בכל מצרניהם ומשם תשקיף על דרך האמת בלא גלגולים וסיבובים וכי אין ראוי להניח דברי הרשב"א ז"ל הברורי' ונתלה במפרשי' אחרים לגלות כונתו מהן כדברי הראב"ד ז"ל שהביא שם כ"ת וכתבת שכת' בהשגתו להרמב"ם ז"ל פ"ט זה לשונו אין בלשון התוספת' אם עשה וכו' אבל הוא שאמר לה פלו' עשני שליח בעדים לקדש אותך ולאחר שעה קדשה סתם והוא אומר לעצמי נתכוונתי והיא אומרת לשליח נתכונתי וכו' הא קמן לדעת הראב"ד ז"ל דכשקדש' סתם אם שניהם אומרי' שנתקדשו זה לזה דהיא מקודשת גמור ואפי' היכ"דאמ' לה מקודם דהוא שליח לקדשה לאח' וכ"ש היכא דלא אמר לה דהוי שליח כלל דהיא מקודש' לו והיה נראה לומר דמפני זה כתב הרש"בא באותה תשובה שיש להחמיר ולהצריכא גט אם נתכוונו שניהם ע"כ לשונך: והנה כ"ת רואה דאף בלשון הזה של הראב"ד לא נתישבת בו כראוי והבאת ראי' לסתור ואדרבה דמהכא משמע בהדיא דאפי' בשלא נתכוונה להתקדש לו דהא דבעינן התם כוונה היינו לפי שאמר לה פלו' עשאני שליח ואח"כ קדשה סתם ואמר לעצמי נתכוונתי והיא אומרת לשליח נתכוונתי אבל אם לא היו אומר לה שהוא מקדשה לאחר ונתן לה סתם פשיטא דלדידיה לא בעינן כונה תדע דאפי' באומ' לה פלו' עשאני שליח ולא היה השליחות מפורסם הראשון מותר בקרובותי' ואפי' בשאומרת לא נתכוונתי אלא למשלח וכ"ש היכא דלא זכר לה שום שליחות כלל: ובהדיא אמרי' התם בההיא ירושלמי דאם לא הוחזק השליח בעדים ואמרה איני יודעת חזקה לשני: ואפי' בהוחזק בעדים ואמרה איני יודעת שניהם נותנין גט: וכ"ש וכ"ש במקום שלא היה שם שליחות ונתן לה סתם והלכה לה ולא אמרה דבר שנתקדשה לו ובעיא גט: והיינו דכתב הרש"בא ז"ל בחדושיו ובתשובתו דאיכא למיחש ואפי' היכא דקדש סתם ולא אמר לי וכבר רמזתו לכ"ת דבר זה באגרת האחרת: ותוספתא דכתיב התם בספרי הדפיס טעות הוא וקושטא דמילתא ירושלמי ובספרים הכתובים ביד אין כתוב בהם תוספתא: שוב דקדקתי בקונטרס כ"ת וראיתי שעודך מחזיק בשטתך בענין חזרת העד לומר עלי דבר שלא אמרתי ולא תפייסני במה שהוספת לכתוב בקונטריס זה זה לשונך כך נראה כונת לשונו וא"כ הוא וכו' ולשוני שם אינו צריך כונה כי הדבר פשוטי' שם ונגלים: ועם שהדברים פשוטים כבר כתבתי שנית דלא אמרתי שאין העדות עדות אלא אחר חזרת העד כמו שכתוב שם בפי' ואחר דנחית כ"ת לתקוני יותר היה קל וראוי לכ"ת לתקן ולומר ואם הכוונה כך הדין עמך ולא להניח הדבר על הכוונה הראשונה ולכתו' כך נראית כוונת לשונו ואינה נראית: ואיני יודע למה נטשת והנחת עמוד הברזל והחומה הבצורה שכתבנו שחזר בו העד קודם שפיר' דבריו כמו שכתבו המפרשים שצריך העד לפרש בפיו ואם לא פי' צריך לחזור ולשאול אותו ואין צ"ל לדברי בעל העיטור שכתב ז"ל אמ' ר"ל אף אני כמוהו כשר בדיני נפשו' ובדיני ממונו' ומעלה הוא דעבוד רבנן והכא כיון דלא אפשר אוקמו' רבנן אדאורית' ש"מ דאפי' בדיני ממונו' אף אני כמוהו פסול מדרבנן עד שיפרש כל העדות וכו' ומדאורייתא הוא כשר ומעלה הוא דעבוד רבנן בדרבנן ע"כ: וכ"ש בהיות הדין מרומה שצריך דרישה וחקיר' ויכול לחזור בו כל עוד שלא חקרו ודרשו אותו כמו שהוכחנו בתשובתנו: ולא שת לבו גם לזאת כ"ת ואמרת דטעמ' דמילת' דאינ' אפי' מוכחש' כיון שחזר בו העד הראשון קוד' שנשלמה עדותו והעיד בפני הב' עדי' הראשונים וכו' וזה תימ' גדול דמה ענין הזמה לענין הכחש' ואם לא נשלמה היינו לענין הזמה אבל לענין הכחשה נשלמה ונשלמה: והיכי מצי למימר דכיון דלא השלים עדות ההזמה דבעיא לפניהם יכול לחזור מעדות ההכחשה דלא בעיא בפניהם ומה תלה זו בזו: ועוד איני יודע מה השלמה שייך הכא דאם לא העיד בפניהם אין כאן שום הזמה לא להתחיל ולא להשלים וכ"ש דהם לא באו אלא להכחיש דאין בדבריה' תורת הזמה כלל כדאמרת וכמו שפירשנו בתשובתנו: לשון הרמ"בן ז"ל בחדושיו זה לשונו ובודאי בנדרים פ"ק מוכחא מילתא דהלכה ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דפלוגתא דאביי ורבא היא: דרבא סבר לא הויין ידים וקיימא לן כרבא הילכך הרי את מקודשת הרי את מאורסת אינה מקודשת לגמרי אלא שצריכה גט דע"כ לא קאמר לא הויין ידי' אלא שאינה מקודשת לגמרי אבל מיחש חיישינן דהא אמרי' בפרק המגרש דכל היכא דלא כתב לה דין דיהוי ליכי מינאי דהויין ידים שאין מוכיחות הוי גט: ולרבי יהודה דבעי' ידים מוכיחות לא הוי גט ואפי' הכי פשיטא ודאי מילתא דאי כתב לה הרי את מותרת לכל אדם ושאר תורפיה דגט אע"פ דלא כתב לה ודין גיטא הוי גט ותפשו בה קדושין ומפסלה לכהונה: ומיהי גבי נדרים כל היכא דלא הוו מוכיחות לא הויין ידים כלל: וי"ל כל היכא דלא הוו מוכיחות אינם כלום בין בגיטין בין בקדושין ולר' יהודה דבעינן ודין וכו' אי לא כתב לה אינה מגורשת כלל ומיהו אנן חיישינן לדרבנן ואליבא דרבא דמתרץ בנדרים אנא דאמרי אפי' לרבנן וכו' כלומר דבלא כתב ודין נמי מוכיחות הוי והיינו דבעי' בגטין דאיבעיא להו בעינן ודין או לא בעי' ודין לומר אי הוו מוכיחות בלא ודין או דודאי בעינן דלא מוכיחות כדרבא: וזה הלשון הגון ועיקר הוא מ"מ כיון דקיימ' לן דחיישי' לדר' יהודה ובעינן ודין סופה דמילתיה דשמואל נמי בדאמ' הרי את מגורשת ממני בגט זה מיתוקמא וכו': הרשב"א ז"ל בחדושיו שם פ"ק דקדושין זה לשונו ולענין פסק דין הלכה קיימא לן כשמואל דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דפלוגתא דאביי ורבא היא פ"ק דנדרים דרבא סבר לא הויין ידים וקיימא לן כרבא: והילכך לענין קדושין אמר לה הרי את מקודשת: ולא אמר לי א"מ ומיהו א"ל דחוששין לה וצריכה גט ותדע לך דהא בפרק המגרש אמרי' דהיכא דלא כתב לה ודין דיהוי ליכי' מינאי הויין ידים שאין מוכיחות ולרבי יהודה דבעינן ידים מוכיחות אינה מגורשת ואפי' הכי מסתברא דהיכא דכתב לה הרי את מותרת לכל אדם ושאר תורפא דגטין חיישינן לה: ואם פשטה ידיה וקבלה קדושין מאחר שצריכה ממנו גט ונפסלה מהכהונה אבל לגבי נדרים כל היכא דלא הוו מוכיחות לא הויין ידים כלל וי"א דאפי' בגטין וקדושין למאן דאמר לא הויין ידים אין חוששין לה כלל ולר' יהודה דאמר צריך לכתוב ודין אי לא כתב ליה אין כאן בית מיחוש ומיהו אנן חוששין לרבנן והויא ספק מגורשת וכו' ע"כ: תשובת הרש"בא ז"ל בעינן מי שנתן כסף לאשה ואמר לה הריני נותן לך זה בקדושין אף ע"פ שקבלתם לשם קדושין לשמואל דאמר בעי' ידים מוכיחות אין זו מקודשת ואפי' אמרו שניהם דלהתקדש לו נתכוונו דמ"מ בשעת נתינ' לא היו שם ידים מוכיחות: ועוד דהמקדש בלא עדים אפי' שניהם מודי' אינה מקודשת וכ"ש כאן אין ידים מוכיחות כמו שאין כאן עדים למאן דסבירא ליה ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דלא נתקדשה לו אלא מפיהם שאומרים שלכך נתכוונו: ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בקדושין בכענין זה לא בעי'ידים מוכיחות וצריכה גט ואם קבלה קדושין מאחר צריכ' גט משניהם ואם ירצו מגרש ראשון ונושא שני וכו' עכ"ל תשובת הרש"בא ז"ל: לשון הרי"טבא ז"ל פ"ק דקדושין ולענין הלכתא ודאי קיימ' לן כרבא דידי שאינן מוכיחות לא הויין ידים דאביי ורבא הלכה כרבא וכיון דכן קי"ל כאוקמתא דרב פפא דהכא ובקדושין בעו דלימ' לי ואי לא אינה מקודשת כלל דבין בנדרים בין בגטין וקדושין כל היכא דהוו ידים שאין מוכיחות למ"ד דלא הוו ידים לא חשיבי מידי ואין כאן נדר ולא גט ולא קדושין אפי' לחומרא ע"כ: ועתה חכם חרשים הלא כתבתי לך שלישים ודברים משולשים וטרחנא טובא לבאר כונת הרש"בא ז"ל והנה הדבר עתה כשלחן ערוך: הקצר והארוך: יהי מכירם ברוך: ואם יש מלין השיבני: דבר כי חפצ' צדקני: ושמו' מה מלל: להודות כדברי ב"ש חזרו בית הלל: כי אם בזאת יתהלל המתהלל: ואם היות שכתב כ"ת בכתבו ז"ל דאע"פ שבקצת הענפי' יש חילוק אין קפידא כל כך והבורר יברור וכו' אני איני רואה שום חילוק ולא שום ענף היוצא מן הבד כי אם בדברים אלו של הרשב"א ז"ל בלבד והמברר יברור כי שאר הדברים אף על פי שבאו דרך סבוב עם כל מה שמסבבים והולכי' הנה הם חוזרין אל הנקודה: במשקל ובמדה: והולכין באמונה לכוונה הראשונ' ואין שום חילוק בחתימת הדבור: ולא פירוק חבור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |