שו"ת מהר"ם אלשקר/סא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת מהר"ם אלשקר סא

תשובה על דברי החכ' השלם כמה"ר לוי ן' חביב נר"ו בענין התשובה שלמעלה:

ראיתי והנה מנורת זהב כולה: ועל ראשה גולה: בהלה נרותיה עליה: כתנת ליל קרעה: וכשחר יפעה: ותגלול העלטה על מטריה: ועל הנצנים פירשה מאוריה: מה נעמו מוצאי בקר והלו: ומה מתוק האור אשר קולו' חזיזי' הולכין סביב לו: עביה יעברו נגד השמש ולעומתו: ואז יגדל נוגה זרחו ותרב יפעתו: ותוסיף אורתו: הלא המה הופיעו מהררי קדש ובית המקדש עיני ראתה כל אלה מאת מגדל ומצודה: לתורה ולתעודה: ומגילתו מעידה: כי ממקור השכל מקורה: והצדק אזורה: והלכו גוים לאורה: ובחפשי אמתחות כלליה ופרטיה: מצאתי קו הדין נטוי על אמרותיה: והיושר במעגלותיה: ותורת אמת על לשונותיה: כשחר נשקפה בשפה רפה: כאלו מקול המנגד נרתעת: ומפעמוניו נזדעזעת: מתאמצת להעמיד האמת להקי' אותה ולסעדה ידה תעוז בכל עוז ומצדדת לתת מקום לדברי רוח המושל תעלה עליו: קול לו קול אליו: הרים עוקרת: וכח אוזרת: וחוזרת להעמידן על תלן: ולעין רואיהן נראין כתלוין בשערה: והן הן גופיה תורה: בערוה החמורה: באמו' כ"ת בתחלת אמריו: וראש דבריו: דהעדו' אינה מוזמת וכו' ולא מכח הטעם שאמר הרב האוסר שלא נכתב זמן בקבלת העדות וכו' והרי הוא מעוות יוכל לתקון שאם הב"ד שקבלו העדות יאמרו לנו יום קבלת עדותן וכו' עד הרי עדות השניה קיימת ואולי וכו':

ומי לא ידע בכל אלה והרי לא נכתבו שם הדברים על צד ההזדמן אלא אחר רוב החקירה והפרסו' הגדול שהדייני' אינם יודעים דבר מזה ולא נתנו לב אליו: ואחר בקשת המחילה אומר כי אחר שעלה על דעתך לעורר על דבר זה על כל פנים היה די לכ"ת בשתי מלות לומר ודאי דלא עדות היא אם הדיינים גם הם אינן יודעין זמן העדות וכיוצא בזה בלא סתירת בנין והקמת ענין בשמא ואולי:

עוד כתב כבוד תורתך כי אין העדות בטלה מהצד השני שכתב הרב והוא דכיון דהעד השני מאותן העדים לא אמר עדותו בפי' אלא אמ' שעברו הדברי' כאשר אמר העד האחר הרי הוא כאלו לא העיד ועדותו בטלה וכו' עד ומזה הצד אין העדות השנייה בטלה כלל וכו' ע"כ:

גם בזה אומר דאפשר שכתב כ"ת גם דברים אלו כדי להפיס דעת המנגד ולא מלב ומנפש ולפיכ' כתב כ"ת בלשוני דבר שלא כתבתי ולא בא אל פי ולא עלה על לשוני לומר דכל מי שאינו מעיד עדותו בפיו עדותו בטלה עד שהוצרך כ"ת לטרוח להרבות בראיות מסוגיא דגמ' ומדברי המפרשים ז"ל לסתור דבר זה ולעורר אותנו על דברים שעוררנו אנו עליהם ויודע אני כי קודם שכתבתי מה שכתבתי עמדתי גם אני על סוגיות הגמ' ודברי המפרשי' ז"ל וכתבתי דבריהם כצורתו שצריך העד לפרש עדותו בפיו לא שתהיה העדות בטלה אם עבר ולא פירש וכתבתי זה סניף לדברים שלמטה להורות שהיינו צריכין להזקק לשאול את פי העדים ושהעדות לא נתקבלה כראוי אלא שהדברים סתומים ואחר שנשאל העד ונתקבלה עדותו פעם אחרת ופירש דבריו כך ואמר שלא היה יודע הזמן כתבתי שם שהעדות בטלה כמו שראת כ"ת בדברי: ועיקרן של דברים שידוע לנו שהעדות הזאת מרומה מכמה צדדין יקשה עתה זכרונם כאן דאפילו אם היו דברי העד מפורשים היה צריך הדבר דרישה וחקירה גדולה וכל שכן במקו' שהיו סתומי' שתחלת דברי פיהו לא דבר אלא דרך כלל שהיה מכבד הבית בחברת פלוני ושעברו הדברים כמו שאמר אותו פלוני ועתה פירש כי מן הדברים שעברו כמו שאמר ומהם לא ידע כי כשגמר הכבוד עלה לו למעלה כמו שכתוב שם: וכפי הנראה שלא עמד כ"ת על דברי רבי' ירוחם ז"ל שהערתי שם עליהן ואמרתי כמו שכתוב במישרים חלק פלוני וז"ל שם צריך כל אחד מן העדים לפרש א בפיו ואם הגיד הראשון ואמר השני וגם אני כמוהו אין מקבלין עדותו וכו' ומ"מ היכא דלא איפש' לחזור לקבל עדותו בפירוש כגון שהלך לו אינו מפסיד תובע וכו' עכ"ל: הא קמן בהדיא דאם לא הלך העד חוזרין לקבל עדותו ואין צריך לומר לדברי הרב בעל העיטור ז"ל שכתב זה לשונו אמר ריש לקיש אף אני כמוהו כשר בדיני נפשות ובדיני ממונות ומעלה הוא דעבוד רבנן והכא כיון דלא איפשר אוקמוה רבנן אדאורייתא שמע מינה דאפי' בדיני ממונות אף אני כמוהו פסול מדרבנן עד שיפרש כל העדות ומדאורייתא הוא דכשר ומעלה עבוד רבנן אפי' בדרבנן ע"כ: וכ"ש במקום שיש חשש רמאות בעיקר העדות כדאמרן וזה פי' ואלמלא דמסתפינא שכתבתי שם:

וכבר עמד כ"ת על דברי הריב"ש ז"ל שכתב באותה תשובה זה לשונו וגם שהענין מצד עצמו הוא מרומה כמו שכתבתי למעלה וא"כ היה צריך דרישה וחקירה אפילו בדיני ממונות יותר מעדות אחרת ואף ע"פ שאם לא עשו דרישה וחקירה אין עדותן בטלה: אבל מ"מ כיון שצריך דרישה וחקירה מן הדין ולא נעשית יש לומר שאע"פ שאין העדות בטלה אבל מ"מ לא נגמרה והיה יכול העד לחזור בו כדגרסי' בירושלמי דראש השנה תני עדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר בין לזכות בין לחייב אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין אנו הרי אלו נאמנין: ואם משנחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין אנו אין נאמנין ע"כ: והכי נמי איתא בתוספתא פ"ב דכתובות: וכן כתב הרב בעל העיטור ז"ל וכן כתוב בחוקות הדיינין זה לשונו דהא דהגדה אחת בעינן דוקא בעדים שנחקרה עדותן בב"ד אבל אם לא נחקרה עדותן בב"ד הרי אלו כאלו לא העידו ויכולי' לחזור ולהגיד עדותן ולהפך בעדותן ממה שהעידו בתחלה וכו' ע"כ: וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות עדות פ"ה: וכן כתבו התוס' ריש פ"א דיני ממונות: וכן כתוב בהגהות המרדכי דכתובות בתשובת הרמ"נע:

ומה שכתב כ"ת דאין העדות מוזמת לפי שלא נתקבלה בפני המוזמין האמת עם כ"ת וחי האמת שאחר שכתבתי טענה זו בהעתקה הראשונה והתחלתי לישא וליתן בפרטי אותה תשוב' של הריב"ש ז"ל שהעתקתי שם תחלתה סלקתיה ליראת האריכות ועוררתי על הדברים דרך כלל וכתבתי ז"ל גם אין לדקדק אחריו בפרטי ההכחשה וההזמה שרצה לעשות מההכחשה הזמה וזה פשוט לבעלי השכל והמושכל כי אף לפי דבריו לית הכא הזמה כלל וכמו שפשוט במפרשים ז"ל ע"כ דברי שם: ודבר פשוט הוא כי אף לפי דבריו לא יתלה בדין זה הזמה כלל לא מאותו טעם ולא מזולת' והאריכות בזה הוא אבוד הזמן:

ומה שכתב כ"ת כנגד הריב"ש ז"ל: דברי כ"ת רובם ככולם דברים של טעם וראויים לכ"ת מיהו אם יצדק פירושו בדברי רש"י ז"ל יצדקו דברי וגם בדברי הרבה מן המפרשי' שכל מי שראינו מהם כולם העתיקו דברי רש"י ז"ל וכתבו דבריהם באותו סגנון: וכן נמי כתב הרי"טא ז"ל נהי נמי דהומה לא הויא כלומר נהי דהזמה לא הויא לחייבם בדין הזמה הכחשה הויא לבטל עדותן וכדפירש"י ז"ל עכ"ד: ולעת כזאת אין בידי להכריע דברי רש"י ז"ל מצד עצמן עד שאתיישב בדבר ואכתו' לכ"ת אם יגזור האומ' ועושה:

עוד השיג כ"ת על החכם המתיר בטעות השעות ובכלל הדברים כתב כ"ת שהחכם האוסר קצר בהשגותיו כאן וכו' והאמת שדרכי שם קצרה וארוכה דכל אותן הדברים הערתי עליהן בקוצר כדי שלא יקוץ המעיין באריכות הדברי' כי לא היתה הכונה אלא לתופשו בעיקרי הדין הגלויים אשר לא נעלמו מעיני כל חי מדבר ויכריעו בהן הבעלי בתים הדנין על פי החזקה שאין עמה טענה ויראו הרואים הדין בלא פתיחת ספר ועיון סוגיות: ואגב אורחין פירשתי כוונת הרמב"ם ז"ל דפסק כרבא וכסתם מתני' דהיו בודקין דהיינו רבי מאיר דלדידיה טעו אינשי בשתי שעות חסר משהו והסכמתי בין דבריו בהלכות עדות לדבריו בתשובתו דבענין טעות כלל העם בשעות אין הפרש ביניהם דהוי מחלקת במציאות והיינו דכתב שם גבי עדות שדרך העם לטעות ולא כתב שדרך העדי' דמיירי בהו אם הכוונה לחלק ביניהם ובין חמץ כדמחלקינן התם אליבא דאביי ואמרי עדים זריזין הם ולפיכך לא תלה הדבר שם ובפירוש המשנה אלא ביום המעונן בלבד כדי לתרץ שביעית חמה במערב ולא בזריזות העדים וחמץ לכל מסור כדפרש"י ז"ל במסקנא דמילתא גבי כמחלוקת בעדות כך מחלוקת בחמץ דאמרינן התם פשיטא: ותירצו הא קמ"ל דשנויא דשנינן שנויא הוא ופרש"י ז"ל שם דחמץ לכל מסור א"נ משום יום המעונן ע"כ: ולדידיה דהרמב"ם ז"ל לא מחלק בשיעור טעות השעות בין הכא להתם ואם ידקדק כ"ת בחשבון הרמב"ם ז"ל לא יחסר המשהו שכתב כ"ת שחסר בהסכמתינו ואפי' שיחסר אמרינן לחומרא לא דק כדאמרי' פעמים רבות בגמ' על כיוצא בזה וכמו שכתב עליו הרב בעל המגיד משנה ז"ל בעירובין דבמשהו לא דק: ועוד איכא בענין זה לדקדק וליישב ודי במה שכתבנו כי אין הפנאי מסכים: וכיון דאתו לידן דברי הרמב"ם ז"ל נימא בהו מילתא וזה שראיתי שהוקשה לכ"ת הרבה אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל הדין הנאמר בגמר' בפי' דיהבי' לעדים טעותייהו היכא דאמר האחד בשעה אחת והשני בשעה אחרת וכדאיתא התם: והנראה לי בזה דאין צורך כלל ואין מנהגו להאריך בדבר הפשוט כי כשפירש לנו שיעור הטעות לקיים העדות על כן כשתבא ההזמה תבוא על תכונת העדות באי זה אופן שתהיה והזמן שנתנו להם לכוין בו העדות ולקיימה ע"כ דיהבי' להו נמי לגבי הזמה דבלאו הכי אין כאן מקום להזמה ולא מתזמי כלל דשמא בשעה אחרת היה המעשה והם טעו ואין סברא לומר שתהיה העדות מתקיימת בשעה עם טעותה ואתיא ההזמה ומבטלה תורת הטעות ומזימין אותן באותה שעה דוקא דזו אינה תורה ולא יעלה דבר זה על הדעת אלא כפי תוכן העדו' תהיה ההזמה בהכרח הגמור ונרא' דקרוב לזה כתב כ"ת בחתימת דבריו אלא שהאריך כ"ת עלינו את הדרך ועם כל זה לא נתקררה דעתך: מיהו בשני עדים שכיוונו עדותן בשעה אחת אי יהבי' להו נמי טעותייהו לגבי הזמה לבבי בזה בין שני חלקי האפשר והספק חונה: ולצד אחד אינו פונה ולא ידעתי אי אמרי' דהני מילי בשלא כיוונו שניהם לשעה אחת הוא דיהבי' להו טעותיהו כי היכי דיהבי' להו לעיקר העדות דכיון דחזי' דלא הסכימו לשעה אחת אמרי דטעו ויהבי' להו טעותייהו כדאיתא בגמר' בהדיא שם בריש פסחים והיכא דאיתמר איתמר אבל בשני עדים שכוונו עדותן בשעה אחת אחזוקי טעותא בהו לא מחזקינן: או אי אמרינן דלעולם אפילו שכיונו עדותן בשעה אחת עבידי נמי דטעו ויהבי' להו טעותייהו לגבי הזמה ואע"ג דלא יהבי' להו לגבי עיקר העדות ואחזוקי סהדי לשקרי לא מחזקינן: ואע"ג דבגמ' לא איתמר הכי אלא גבי זה אומר בג' וזה אומר בד' איכא למימר דלאו דוקא הוא ומשום דעיקר פלוגתייהו בהכי הוא דקאי אמתניתין דאחד אומ' בג' ואחד אומר בד' וכו' והוא הדין נמי לכל עדים גבי הזמה וכדמוכח שפיר מההיא דסנהדרין שהביא כ"ת דאמרינן התם הניחא לאביי אליבא דר' מאיר אלא לאביי אליבא דר' יהודה ולרבא וכו' וכת' שם רש"י ז"ל למה לי למימר בכמה בשעה וכו' עד אי נמי אמרי להו מתחלתה ועד חצייה עמנו הייתם לא מתזמי שמא בסוף שעה היה והם טעו מסופה לחציה ע"כ אלמא מוכח שפיר דאפי' כיונו שניהם לשעה אחת אמרי' בהו דטעו ויהבינן להו טעותייהו ולזה הדעת נוטה בזה המאמר: ומטין איתמר:

עוד כתב כ"ת שאינך רואה שתהיה עדות הראשו' מוכחש' מהטעמי' שכתב החכם האוסר כי יציאת בית הכנסת אין לה זמן קבוע וכו' ע"כ: ובתוך כדי דבור חזר כ"ת לומר שאם היה כל הדין תלוי בזה לבד מי שהיה מורה ואומר שהעדות ההיא היא מוכחשת הייתי עושה עצמי כמחריש וכו' ונמצ' כ"ת כמזכי שטר' לבי תרי כההיא דלעיל ומי יתן ידעתי מאי דחקוה למר לעשו' בה עצמו כחרש לא ישמע ומה מציאות יש לאותה הכחשה מכל אותן צדדין שכתבתי וזולתן: ואם תקניטני אומר עוד דאיפשר שהיה דבריהם של עידי הקדושין על שעה שיצאו מתפל' המנחה כזמן קבלת העדות דאינהו לא קאמרי בשחרית ולא בבקר השכם: וידוע הוא ומפורס' בחוצותינו כי אותה העדות של הקדושין נתקבלה אחר המנחה וקרוב הדבר לומר דהיינו בשעה שיצאו מב"ה הסמוכה לקבלת העדות ועדות ההכחשה היה בבקר כמו שכתוב שם: ואיברא ודאי דכל היכא דאיכא למיתלי ולקיים דברי שניהם תלי' ולא לעשותן מוכחשין להקל בשל תורה ובערוה החמורה וכמו שכתב הרי"טא ז"ל בפ"ק דקדושין דכל היכא דאפש' למיבצר הכחשה בצרינן בכל דוכתא:

עוד שבתי וראה לכ"ת בענין לשון נתינת הקדושי' סותר ובונ' ובסלע המחלוק' חונ': שכתבת זה לשונך דיש להסתפק אם רצה לומר תקחי זה הדינר בקדושין שתתקדש את לי או מלה מורה על אשה אחרת והיא בקדושין שתתקדש פלו' לי מה שאין לנו זה הספק בלשון הכתוב בשאלות בענין כזה בהרשב"א ובהריב"ש ואחרים ז"ל שאומרין הריני נותן לך מעות אלו בקדושין דמשמע שהמעות הן לעצמה וא"כ היא המקודשת אבל בלשון שלפנינו לא מוכח ע"כ:

ומה מאד נפלאתי הפלא ופלא מדברים אלו דאנה היא הפלונית בכאן ומי היא ומאן דכר שמה והיכא רמיזא שליחות הקבלה שכתב כ"ת לעיל ומי הוא שיעלה על דעתו דבר זה בקדושין שנתן איש לאשה המשודכת לו ואמר לה תקחי זה הדינר בקדושין לי ונתן הדינר בידה וקבלה אותו שהוא כדי לקדש לו אשה אחרת שעשתה אותה שליח קבלה ואף על לב החכם המתיר לא עלה דבר זה ולא כתב אלא שנתן אותו לה לשמור אותו לו לכשירצה לקדש אשה אחרת: וכמה דבריו אלו מוקצים מן הדעת ורחוקים מן השכל: ואם היה אומר לקדושין בלמ"ד היה אפשר דאיפשר לעבור דברים אלו על כח המדמה אבל בבית אין המחשבה תופסת בהם:

גם נפלאתי על מה שכתב כ"ת שאין זה דומה לאותו לשון שנזכר בשאלות וכו' דודאי מהא ומה הפרש יש בין הריני נותן לך זה בקדושין או תקחי זה בקדושין לשנאמר דבהא משמע שהמעות לעצמה ובהא לא מוכח הכי ואין ביניהם שום הפרש אלא זה בהצטרף אל הנותן וזה בהצטרף אל המקבל דבאומרו תקח זה ממילא משתמע דהוא נותן אותו לה ואין להאריך בזה אחר שכ"ת הסכים לאמת בחתימת דבריו וכתבת זה לשונך ואם כן האשה הזאת צריכה גט מעיקרא דדינא ולא מתורת החומרא שכתב הרש"בא ז"ל לבד ע"כ דבריך דברי אמת: אבל התימה הגדול שיש לי על כ"ת הוא על הדברים שכתבת על תשובת הרש"בא ז"ל ואיך פה קדוש מלא גדוש ובעל סברא ישוה יכתוב ידו אותן דברים שכתב דדוקא מפני שאמרו שניה' דלהתקדש זה לזה נתכוונו הצריכה הרב ז"ל גט: אחר שכתבתי שם לשון תשובתו שכת' ואפילו אמרו שניה' דלהתקדש לו נתכוונו וכו' ואחר שכתבתי מה שכת' בחדושיו פ"ק דקדושין זה לשונו ולענין פסק הלכה קי"ל כשמואל דידים שאין מוכיחות לא הויין ידי' דפלוגתא דאביו ורבא היא בפ"ק דנדרים דרבא סבר לא הויין ידים וקי"ל כרבא והילכך לענין הקדושין אמ' לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת ומיהו איכא למימר דחוששין לה וצריכ' גט ע"כ: וכ"ת לא שת לבו גם לזאת וקא מהדר לחלק בין דברים אלו שכת' בחדושיו לדבריו בתשובתו ולמדר' בה אין לו עיין עליו באין ולאו: ולבנו' על יסוד מחוץ שלא נשאל עליו ועל פועל שלא נזכ' פעלו ולא ידענו מה הוא:

ואיני יודע מה דחיקא ליה למר למימ' הכי ולפרש בדבריו בכענין זה ולא בזה וכב' כתבנו בתשובתנו דאפי' שלא היה כתו' שם לו הנה הדברי' מוכרחין שם מצד עצמן ודבר הלמד מעניינו הוא דהציר שסובבת עליו אותה תשובה לו הוא: אין צריך בזה לעירוב דעות כדברי הראב"ד ז"ל שהביא כ"ת שם ולא כדברי הרי"טא ז"ל שכתב כ"ת לעיל לסמוך אליהן דברי הרשב"א זכרונו לברכה בתשובתו ורצית להסכים בין להתקדש לו שכתוב שם ובין להתקדש סתם ופירשת דלהתקדש רוצה לומר שכוונתה כשקבלהו הקדושין להתקדש למי שיתפסו לו הקדושין בה וזה כשכונה להתקדש לו וכו' והאמת כי יקשה עלי לישא וליתן בדבר זה אלא אשאל מכ"ת לעמוד עוד על דברים אלו ויראה אם עולים כהוגן או לא כי הדברים פשוטים שם אינן צריכין להקפות אלו וכל שכן שגם החכם המתיר לא עלה על לבו דבר זה ופי' בנתכוונו שניהם להתקדש שנתכוונו שניהם לשם קדושין וכו' ואין הלכ' כהכרעה שלישית: והאמת כי אף להחכם המתיר לא אחשוד ועליו לא אאמין שיעמוד בדבריו בזה לומר על שמאל שהוא ימין אלא שאם יתישב בדבר יענה אמן בכל כחו ויודה על האמת בעל כרחו: גם במה שכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בבירור שאין אחריו בירור ראיתי לכבו' תורת' כמבקש תואנות ומעלים מדבריו העין לפי שלא ראית אותן בעין והנה ספרי חדושיו מונחין בקרן זוית כל הרוצה לראות בא ורואה: משתומם ומשתאה וגדולה מכל אלה ראו עיני בדברי כ"ת שכתבת שנראה לך מן הפוסקים האחרים שלא היה להם בדברי הרשב"א ז"ל ומיהו איכא למימר אלא ומיהו איכא דאמרי או ומיהו יש אומרים כלשון הר"ן ז"ל בחדושיו עכ"ל:

ואני אומר דזה הפוסק או הפוסקים שאמר כ"ת שיש להם כך בדברי הרשב"א ז"ל לא נראו ולא נמצאו לא היו ולא נבראו ואיני יודע מה דמות תערכו מדברי הר"ן: לתשובת הרשב"א ז"ל דמה שכתב הרב רבינו נסים ז"ל הם דברי עצמו וכתב עליהם יש אומרים וכו' ורומז על הרשב"א ז"ל וזולתו שאמרו כך וז"ל שכתב פ"ק דקדושין ומכל מקום בקדושין כל היכא דלא אמר לי לא הוו קדושין כלל אלא שיש מי שאומר דאף על גב דקיימא לן דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אפילו הכי לענין גטין וקדושין אזלי' לחומרא והויא לה ספק מקודשת ע"כ: ואם יתבונן המעיין יראה כי אותן דברים נבנו על שלא נאמר לי והן הן דברי הרשב"א ז"ל וגם החכם המתיר כך כתבה בלשון הרשב"א ז"ל ומיהו איכא למימר וכו' וכבר כתבנו דהכרעה שלישית אינה מכרעת: וכ"ש דאפילו אם נניח שהן דברי זולתו כמו שעלה על דעתך הנה הביא הדבר לפסק הלכה ומה לי שיהיו דברי עצמו או דברי זולתו והסכים אליהם: אחת שאלתי מאת כבו' תורת' שאם עברת על דברים אלו אגב שיטפא ולא נתישבת בהן תחזור לצרוף אותן במעבה שכלך הזך והישר ותכריע האמת במה שהוא אמת כאשר יאות לשלמי הדעת כמוך: גם ראיתי לכ"ת כמסתפק בסדר הקדושין שנתן כה"ר יוסף גבי והאמת שהוא מקום ספק הנהיה כדבר הזה או השמע עם קול אשר כזה כי המקדיש יעיד לעצמו: וכבר כתבתי שם כי אחר שיצא הקול שנתקבלה עדות הקדושין ותהום כל העיר קדשה הוא בחשבו לבטל קדושי האחר והלך לו לדמשק ואחר שבא והביא הוראת החכם הוציאה בגט שכתב לה בידו כי לא רצו הסופרים להזקק לו בזה וכל זה מפורסם בגבולינו ובשטר מקויי' ושריר וקיים:

ומה שלא עוררתי שם על טענת הקול שכתב כ"ת משום דבפלוגתא לא מיירינן דהוה משיב החכם המתיר דהנה הרמנ"ע ז"ל פסק דמבטלינן קלא אפילו בקול גדול דאיתחזק בבי דינא קודם אירוסין ואף על גב דהוה יחיד לגבי רבים לא יחוש:

והנה עיני כ"ת רואות כי הוא רוצה לבטל הקדושין במילי דכדי וכ"ש בהמצא רב וגדול בישראל לסמוך עליו באותו דבר: ועוד דבלאו הכי מצי למימר דקול כי האי גוונא לא חישי' ליה דהא ידעינן מי הם שהוציאו אותו והנה הוזמו או הוכחשו לדעתו וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בחדושיו פרק חזקת הבתים גבי ההוא דנפק עליה קול דבן גרושה הוא ז"ל ותימא היכי מסקי' ליה אוקי תרי לבהדי תרי ואיכא חזקה וקול פסול ליה כאשר פסלנו אותו מתחלה וי"ל מעיקרא קודם שבאו העדים פסילנא ליה על ידי הקול לפי שלא ידענו ממי יצא הקול אבל כיון שבאו עדים ופסלוהו איגלאי מילתא שהם הוציאו הקול וכיון דבטלה עדותן נתבטל גם הקול ע"כ: וכל שכן הכא דידעינן בודאי שהם הוציאו הקול בשעתו ודבר בעתו:

וכן כתב הריב"ש ז"ל בחלק ראשון מתשובותיו זה לשונו ועוד שאפילו בקול גמור שהוחזק בב"ד פסק ר' מאיר מרוטנבורק ז"ל דמבטלינן קלא דהא בסורא אתריה דרב מבטלי קלא: ונהרדעא אתריה דשמואל לא מבטלי קלא וא"כ קי"ל כרב באיסורי: ועוד דאיסורא דרבנן הוא וחומרא בעלמא אפילו כשלא העמידו דבר על בוריו לחוש לקול ושלא נעמיד אותה בחזקתה שהיתה בחזקת פנויה: וא"כ כשהעמידו דבר על בוריו אי מבטלינן ליה או לא אזלינן לקולא למפסק כמאן דאמר מבטלי' קלא והנהו עובדי דגמ' איתמר אפילו לאתרי דלא מבטלי קלא והרמ"ה ז"ל כתב דאפי' למאן דאמר לא מבטלי' קלא הני מילי היכא דלא אשתכח ריעותא דמבטלא ליה לקלא לגמרי אלא כגון אמתלאה וכיוצא בה דצד ספק הוא ומספיקא לא מבטלי' קלא דחיישי' ללעז אבל היכ' דאתברר דשיקרא הוא מפומא דהנך דאזלי למדינת הים דתלי בהו עיקר קלא דאתו ואמרו לא היו דברים מכולם אי נמי בפחות משוה פרוטה קדיש אי נמי על תנאי קדיש ואנן ידעינן דלא איקיים תנאה דכ"ע מבטלי' דלא תהא אלא עדות גמורה כי איתברר דשיקרא הוא מבטלי' לה לגמרי דיקא נמי דנקט והלכו להם למדינת הים: טעמא דהלכו הא לא הלכו סמכינן עליהו ודוקא דאמרי דבר ברור דמיבטיל ליה קלא לגמרי ע"כ:

עוד חתם כ"ת דבריו שנמנע לדבר באופן סדור הדברים ואופן כתיבתם ואע"פ שהיה מן הראוי לך לדבר כאן ובפרט על דברי האוסר וכו' וגלית טפח וכסית טפחיים: וגם בזה אומר שעם היות שאיני יודע אם יש בדור מי שראוי לקבל תוכחת יודע אני שכ"ת ראוי להוכיח אמנם אם יתישב כ"ת בדבר יראה שלא הוכחתי אותו כאחד אחוז מן החמשים כי יש כאן דברים בגו ולא רציתי לגלות דבר בתשובתי ולא לעורר על דבר חדש שלא בא בתשובתו אלא להשיב על הדברים בעצמן שהשיב הוא ולתפשו בדבריו ואפי' עם הודאת הקדמותיו וכ"ש שדרך החכמי' ולא אומ' החכמים אלא אף המשכילי' דרכן בתשובותיהן לומ' דבר א' של טעם ואפשר שישגה בדבר אחר אבל אותה תשוב' כבר ראה כ"ת כי אין בלשונו מלה שאינ' שגגה או סותרת דבריו ומביא ראייתו כנגדו הזה פועל אדם חכם יכתוב ידו כאות' דברים וישלח אותה לעיר גדולה של חכמים ושל תורה להקל בערוה החמורה שלא במקום עגון ואלו שלח אותן ליד ב"ד או ליד החכמי' החרשתי אלא נתן אותה ביד בעל דין קשה לעורר ריבות ומדנים: ועתה אחי ראה גם ראה אם דברים אלו מכעיסין אפילו להלל הזקן ולהוציאו ממצבו ודרכו להפכו ושלום רב וישע יקרב: כנפש נאמנך:

משה בכה"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר: נר"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף