שו"ת מהר"ם אלשקר/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת מהר"ם אלשקר כו

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

>>>גוונא דלא העיד שראהו מת על שפת הים לא מיפלגי אינהו בין ראה ללא ראה אף כי לא שייך לאיפלוגי בכי האי גוונא ואין זו עדות כלל להשיאה לכתחילה אליבא דכ"ע כדברירנא וכדבעינן נמי לפרושי זה צריך לפנים: ותו תמיהא לן בהא מילתא טובא דהיכי קא מתרץ מר להאי וכי תימא וכו' דקאמר במאי דקאמר הרי אח"כ ביאר עדותו מפי משה וכו' והלא נמצאת התשובה עוקרת ההנחה דהשאלה היתה אחר ההנחה שרבי יצחק הוא העד הראשון ושהיא עתה מותר באותה עדות וקאתא תירוצא ועקר ההנחה מעיקרא ואישתכח השתא דאין לה היתר מעדות ראשונה אלא מהשניה ואין זה דרך הלשון ונמצאו הדברים כסותרין זה את זה לאשר מחזה שדי יחזה: ותו מאי כמתרץ נמי הרי אח"כ העיד מפי משה אטו משה לא ראה הטביעה הוא ומה לי משה ומה לי האחר ואם לפי שהוסיף לומר קברתיו ומה ענין קברתיו לראהו בשעתו דבעינן ומה תלה זו בזו דאע"ג דאמר העד קברתיו אם לא ראהו בשעתו חיישינן שמא אדם אחר שנשתנית צורתו לצורת אותו שהוא מעיד עליו ואותו שקבר אינו אותו שהוא מעיד עליו וכמו שכתבו כל המחברים ז"ל וכדאיתא בגמרא בהדיא וכמו שכתב הרשב' ז"ל בפי' דלדברי הכל בין למאן דבעי קברתיו בין למאן דלא בעי אין משיאין את האש' אלא אם יעידו שראוהו בשעתו וכמו שיבואו דבריו באריכות ודברי המחברים ז"ל בס"ד ולא מסתייע למר מאי דכתב בסמוך כמו שיתבאר:

עוד כתבתם ואם תאמר מי יאמר לנו שראם בשעתם או שהיה גופן שלם אפילו לא ראם בשעתם אליבא דמ"ד שאם היה גופו שלם שמעידין עליו אפילו אחר כמה ימים: גם בזה נאמר שאין אנו זקוקין לחקור על זה ואפילו היה משה העד הראשון קאי קמן למשאליה מידי דהוה אההוא עובדא דההוא קולר של בני אדם ואהנהו ששים בני אדם דהוו קאזלי לכרקום בתר שהשיאו חכמים את נשותיהם על מי העובד כוכבים משיח לתומו שאמר מתו וקברתים ולא ראינו ששאלו אליו אם כשקברם היה תוך שלשה ימים ואם היה גופן שלם ואיך הכירם ובמה הכירם אם בטביעות עין או בסימנין: הכא נמי כיון דאמר משה מתו וקברנום אפילו היה מצוי לפנינו אין אנו זקוקין לחקור אחריו ולא לדרוש וגם אין לחוש לשיזכרם כולם בשמותם ראובן שמעון וחבריו שהרי עובדי כוכבים אלו בהנהו תרי עובדי נמי לא זכרום בשמותם עד כאן דבריכם:

ומה שכתבתם שאין אנו זקוקין לחקור על זה כבר כתבתי שאין האשה ניתרת לינשא עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו חוקרין או אין חוקרין כמו שיתבאר באריכות בס"ד: ומאי דבעיתו לדמויי האי מילתא דטבע בים להנהו תרי עובדי בושנו מדבריכם אלו אלופי דאטו מי הוו צריכי התם לשאלות אלו דהתם אע"פ שלא היו מכירין לשום אחד מהם אלא שאמר העובד כוכבים קולר פלוני או חבורה פלונית מתו וקברתים משיאין את נשותיהם וכיון דהכי הוא לאי זה ענין שואלין אותו על דברים אלו שאמרתם כלום שואלין את העד על דברים אלו אלא כדי לידע אם הוא מכיר את אותו האיש שהוא מעיד עליו ואם הוא ודאי בעלה של או לא: ואחר שמשיאין את נשותיהן אע"פ שאין העובד כוכבים מכירן מה שאלה שייכא הכא אם הכירן בטביעות עין או בסימנין והוא לא ידעם: ודאי דדברים אלו נאמרו שלא בהשגחה כלל:

ועוד דאינהו לא אמרי מצאנום מתי' אלא מתו דנר' מדבריהם שראו אותם כשמתו וא"כ שאלת אם קברום תוך שלשה למה לי: ולמאי נפקא מינה אם קברום אחר שלשה והנה אין הדבר תלוי בקבורה תוך שלשה אלא בראיה תוך שלשה: אבל גבי טבע בים ודאי דצריך לידע אם ראהו בשעתו או לא ואם הכירו ואיך הכירו: תו חזינא דקאמריתו אליבא דמאן דאמר שאם היה גופו שלם שמעידין עליו אפילו אחר כמה ימים ולא ידעינן מאן הוא דקאמר הכי גבי טבע בים ומילתא חזינ' וגברא לא חזינא ועוד יתבארו הדברים בס"ד: מיהו במאי דכתב מר דאין לחוש לשיזכרם בשמותם יציבא מילתא וכן הוכחתי בתשובתי מהנהו תרי עובדי דלעיל: אע"פ שבאור זרוע כתוב בהפך כמו שכתבתי בתשובה דלעיל מ"מ כך נראה מפשטן של דברים ומדברי המפרשים ז"ל: עוד כתב והרי לך לשון הרא"ש ז"ל שכתב כן בתשובת שאלה בפי' עד הבא לפנינו ואמר מצאתי פלוני נהרג והכרתיו אין חוקרין ודורשים אותו כמה ימים ראה אותו כי בירושלמי פוסק הלכה כת"ק דרבי טרפון דלא מצריך דרישה וחקירה ע"כ וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה דקי"ל כת"ק דרבי טרפון דלא מצריך חקירה ודרישה וכן דעת רבותי' והגאוני' והרמב"ם ומורי הרמב"ן ז"ל האריך בדבר ע"כ דבריכם: ומה שהוכחתם מדברי הרא"ש ז"ל דלא בעינן למשאליה לסהדא אם ראהו בשעתו או לא: כבר הארכתי בתשובתי ואמרתי דאפי' לדבריו ז"ל לא מיירי אלא במת ביבשה והיכא דאיתמר איתמר: אבל גבי טבע בים הנה העד עצמו צריך לומר כן ואם לא אמר כן בפירוש אין משיאין אשה על פיו: וכן כתבו כל המפרשים והמחברים והרא"ש ז"ל מכללם: וראיתי לכתוב לשונותם ז"ל כדי שיראו הרואים וישמעו השומעים כי לא בלעגי שפה ובלשון אחרת דברו ז"ל הדבר הזה שצריך לומר העד ראיתיו בשעתו ולא סגי בלאו הכי חוקרין או אין חוקרין: וזה לשון רב אחא משבחא ז"ל שכתבו עליו מן המחברים ז"ל שדבריו ז"ל דברי קבלה וכדאי לסמוך עליהן כמו התלמוד: וכן גברא דטבע במים שאין להן סוף אשתו אסורה עד דאתי חד סהדא ואמר דאסקיה מן מיא כד שכיב והוא הוא ע"כ: וכן כתב הריא"ף ז"ל בתשובת שאלה מי שטבע במים שאין להן סוף אין היתר לאשתו עד שיבא מי שיאמר אני ראיתיו בשעה שהשליכהו הים ליבשה והכרתיו ע"כ: וכן נמי כתב בהלכותיו ודוקא היכא דאמר אסקוה לקמן וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא ליה דהוא פלוני וכו' ואי לא מסהדי הכי אפי' תרי סהדי לא סמכינן עליהו וכ"ש עד אחד או אשה דחיישינן דלמא באומדן דעתו קא מסהדי וכן הלכתא ע"כ: וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל אף שנראה כמחמיר יותר שכתב על ההיא דכתב הרז"ה ז"ל ששני עדים נאמנין בכל ענין: שאין דעתו מסכמת לזה אלא שאני אומר אם אמרו שטבע במים שאין להם סוף והעלוהו וראוהו צריך לחקור מהם בהכרת פנים או בסימנין ואף על פי שהעלוהו לאלתר אין אומרים שהוא הוא עד שיאמרו השגחנו בהכרת פניו שאני אומר אחר נזדמן להם והוא חי ע"כ: וכן נראה ממה שכתב הרמ"א ז"ל וה"ה בעד אחד אפי' במים שאין להם סוף שנאמן כשאמר בפני העלוהו ואני הכרתי אותו ואין צריך לומר שני עדים שנאמנין בכיוצא בזה אפי' במים שאין להם סוף ע"כ: וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובותיו וז"ל. וצריך אתה לדעת כי לדברי כולם אפי' עד אחד ישראל ואפי' שנים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו המים אלא במעידין שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו שהוא פלוני: שאם לא כן חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראוהו תפח ונתהפכה צורתו וסבורין שזה הוא ראובן שטבע ואינו אלא אחר ע"כ: עוד כתב שם ומעתה צא ולמד למעשה הזה שלפניך אם העד הראשון אמר פלוני פלט אותו היום לעיני וקברתיו ואמר זה מעצמו קודם ששאלוהו כלל הרי זה נאמן ומשיאין את אשתו אבל אם לא אמר כן אין משיאין אותה על פיו כדעת הרמב"ם והרז"ה ז"ל ע"כ: וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל גבי עד אחד כמו שכתב הריא"ף ז"ל מלה במלה אלא שחילק בין ראה הטביעה ללא ראה ובנדון שלנו ראה הטביעה הוא: וכן נמי כתב הר"י בנו ז"ל ברמזיו שהן קיצור לפסקי אביו ז"ל ומים שאין להן סוף דינן כמלחמה ואם עד אחד אומר שטבע אינו נאמן עד שיאמר ראיתי אותו כשהעלוהו מן המים והכרתיו על ידי סימנין ע"כ: וכן כתב באבן העזר שלו וכן נמי כתב בעל ספר אדם וחוה וז"ל כבר אמרנו שמים שאין להן סוף שצריכי' שיעידו שראה אותו מיד כשהעלוהו מן המים שאם לא כן הוא משתנה ובענין זה עד אחד נאמן ומשיאין את אשתו ע"כ: וכן כתב הריב"ש ז"ל וכן נמי כתב בעל צדה לדרך שכתב גבי מי שראה הטביעה וז"ל לפיכך אינו נאמן אלא אם כן אומר שראהו מיד אחר שהעלוהו מן המים ומכירו על ידי סימנין אבל אדם אחר שראהו מיד אחר שהעלוהו נאמן אפי' בטביעות עין בלא סימנין ע"כ: ולא נמצא לשום פוסק או מחבר או מפרש שיסתפק בזה: ועתה ראה גם ראה אם הדברים נאמרים בבירור שאין אחריו בירור או לא ובודאי דלא ידעינן מי הוא האדם שיעלה על מחשבתו לחשוב דברי אלה כולם ז"ל כאלו אינו: ודברים פשוטים כשמש לכ"ע וקמהדר להקיש בדברי הרא"ש ז"ל ים ליבשה ולאפוקי מילתא הפך ממה שכתב הו ז"ל עצמו בפי' גבי ים והפך מה שכתבו כל המפרשים הראשונים והאחרונים ז"ל ואיתא בגמ' בהדיא: אין אלו אלא דברים המבהלים את הלב וכ"ש דאפי' במת ביבשה דקאמר הרא"ש ז"ל דאין שואלין תוך כמה ימים ראה מצאנו לגדול שבתלמידי הרשב"א ז"ל והוא הר"ר שלמה עמיאל שחלק עליו בזה ואמר דלעולם בעי' לידע תוך כמה ימים ראה: וכבר כתבתי בתשובתי דאם היתה דעת התינוקות מכרעת הייתי אומר דאין ראיית הרא"ש ז"ל מכרעת: דע"כ לא פליגי אלא בדרישה וחקירה כגון לחקור את העדים אם יהפך את דבריו או באי זה שבוע ובאי זה יום היה המעשה כדי לכוין את דבריו וכההיא דאמרינן התם שילהי מכילתין דאמר ליה סהדא לר' טרפון יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחרא א"ל ר' טרפון לא כך אמרת לי דנתן בן יוחנן לא יוחנן בן יונתן לא כך אמרת לי דמכפר שיחרא אריה לא אריה דמכפר שיחרא ודקדק עמו שנים או שלשה פעמים: וכיון את דבריו והשיא ר' טרפון את אשתו ע"כ בגמ' ופרש"י ז"ל שם דרישה בדיקה כי האי גונא לכוין את דבריו: חקירה באיזה יום באיזו שעה כלומר באי זה יום מהשבוע או מהחדש באיזו שעה מן היום: וכמו שפי' המפרשים נמי גבי דרישה וחקירה ובכה"ג הוא דפליג ת"ק אדר' טרפון אבל לשאול לו על הדברים הצריכין לעיקר העדות כגון שאמר מצאתי פלוני נהרג לומר לו אם ראהו תוך שלשה או אחר שלשה ולומר לו קברתיו למאן דבעי קברתיו: והיכא דבעי' לה אפי' ת"ק מודה דאי לא תימא הכי לימא אין בודקין עדי נשים כלל ומדקאמר בדרישה וחקירה ש"מ דבדרישה וחקירה הוא דאין בודקין אבל שואלין אותם על כל הדברים הצריכין לעיקרה של עדות דאפשר שהעדים דנין אותו במת או שפלוני הוא בדברים שאין חכמים ז"ל דנין אותו בהם דכלהו אינשי לאו דינא גמירי וכמו שכתב הרב בעל מגיד משנה ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל דאפי' באומר מת פלו' סתם שואלין אותו היאך ראית וכמה ידעת: ואין צורך באורך דכבר כתבנו דגבי טבע ביסלכ"ע הרא"ש ז"ל וזולתו אהלא אמר העד ראיתי בשעתו אין משיאין את אשתו כמו שכתבו ז"ל בפי': ואל מי תנוסו לעזרה בהרשב"א ז"ל שבנית' עליו יסוד הענין:: והנה הוא דוחף אתכם באמת הבנין: וממקום הראיה: משם התשובה הגלויה: ואלא תעזבו מה שכתב בתשובתו הרמתה ז"ל וזה שאתה שואל עליו עכשיו אע"פ שמעוד עליו ממש שראהו על שפת הים עכ"ז צריך להתישב בו מאד מהלשון שאמר וכיצד העיד ומתי ראהו מת אם מיד שפלטהו הים או לאחר שפלטהו הים כמו שאני כותב ומסדר לפניך בע"ה עכ"ד ז"ל: הרי לך בבירור שהפה שאמר אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה הוא הפה שאמר שצריך לחקור מאד מאד אם ראהו העד בשעתו או לא: וגם הרמב"ן ז"ל כתב בספר המלחמות גבי מת במלחמה וז"ל ולא מיבעיא לרבי א ורבי טרפון דאמרו בודקין עידי נשים בחקירה ודרישה דודאי אומרין להם היאך אתם יודעים שמא מאומד הדעת הם אומרים אלא אפילו לרבנן במים ובמלחמה במילי דשכיחי חיישינן: ע"כ:

עוד כתבת וכ"ש הכא שכיון שהוסיף לומר קברנום שהוא יסוד גדול לענין זה להסיר כל ספק שאין שואלין עוד וחוקרין אותו: ע"כ דבריכם: כבר כתבנו דאין לדברים אלו עיקר כלל דאעג"ב דאמר העד קברתיו אכתי בעינן ראהו בשעתו דטעמא דקברתיו לחוד ודחייוה לשעתיה לחוד אם הוא יסוד גדול הוא לעצמו למאן דבעי קברתיו כבר הארכנו בזה ובהדיא כתב הרשב"א ז"ל דברים אלו לדברי הכל ואין להאריך במפורסמות:

עוד כתבת והנך רואה בעיניך מפורש בדברי הרא"ש ז"ל ששאלת תוך כמה ימים דרישה וחקירה היא ואם כן אליבא דכ"ע לא עבדינן לה כלל עד כאן דבריכם: והנה עיניכם רואות ואזניכם השומעות כי פי הרשב"א ז"ל המדבר אליכם: דשאלת אם ראהו בשעתו דהיינו הנדון שלנו לאו דרישה וחקירה היא ולכ"ע עבדינן לה דלדברי הכל צריך העד לומר ראיתיהו בשעתו ולא סגי בלאו הכי אבל אם לא אמר העד כך על כרחין דשואלין אותו ונמצאת השאלה על דבר זה להנאת האשה ולטובתה לזכותה ולא לחובתה: וחזינא ליה למר בהאי מילתא כמזכי שטרא לבי תרי דאף אם פי' הרא"ש ז"ל דשאלת תוך כמה ימים ראה היינו דרישה וחקירה לא יתחייב מזה דלעולם לכ"ע לא עבדינן לה כלל דמילתא דהרא"ש ז"ל לאו מתני' סתומה היא ולא הלכה למשה מסיני ולא יתחייב זה אלא למאן דמפרש כותיה: וכ"ש דלעולם לא אשכחן מאן דאית ליה הך סברא ופי' דרישה וחקירה לא משתמע כותיה כמו שכתבנו:

והנה מצינו הר"ר שלמה עמיאל ז"ל חולק עליו בפירוש וכן נראה נמי מדברי הרב בעל מגיד משנה ומדברי הריב"ש ז"ל שכ' על דברי הרמב"ם ז"ל וכולהו מודו דהלכה כת"ק דרבי טרפון דאין בודקין וכו' וכן נמי לדברי הרשב"א ז"ל שכתבנו דשואלין ושואלין הנה הדבר בהפך לדידך דלא מפלגת בין ים ליבשה: והטו אזנכם ולכו אל הרב הגדול הראב"ד ז"ל ותראו כמה רחקו דרכיו מדרכיכם שכתב וז"ל דאפילו בשני עדים ואפילו בשהעלוהו לאלתר צריך לחקור מהם אם הכירוהו בהכרת פנים או בסימנים ואין אומרין שהוא הוא עד שיאמרו הם השגחנו בהכרת פניו: וכל הכתוב בזה הוא לענין משא ומתן דכבר כתבנו פעמים שלש דלכ"ע ואפילו להרא"ש ז"ל אין משיאין אשה עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו כדכתיבנא דבריהם ז"ל בפשיטות ובבירור: ועוד הגיעה לידי אגרת אחת לגדול מחכמי קטלוניא כתובה על ספר ישן נושן במי שטבע בעלה במים שאין להם סוף וכן כתוב בגוה: ומורה בשעה אחת קונה עולמו רציתי בזה שהמורה הוראה שצריך העד להעיד שראהו בשעה שפלטוהו המים הוא הקונה עולמו וההפך בראשו דמו ע"כ: עוד כתוב שם באותה אגרת שחכם אחד רצה להוציא כתב מלכות לבטל ההסכמה ולתת רשות לאשה ההיא שתנשא ביד רמה ושהיו נקבצים כל חכמי הארץ בברצ"לונה ונמנו כולם וגמרו לכתוב ולחתום ולשלוח לנשיאים הנאמנים אנשי מקומו ביד חזקה ובזרוע נטויה על מעלליו ולנהום עליו כנהמת ים וגליו: לולי אותו חכם עצמו בעל האגרת ז"ל שכתב שם שדחק את השעה והפיג את החמה הקים סערה לדממה והסיר מעליו חרפה ובוז עד כי נשתקע הדבר ולא יצאת לאור תעלומה ע"כ דברי החכם ההוא: וזיל קרי בי רב הוא:

עוד כתבתם וז"ל וכיון דקי"ל שהשאלה בעד הזמן שקצבו לנו חכמים להעיד בו על המת נקראת דרישה וחקירה ולא עבדינן לה מה לי הזמן הקצוב למתי היבשה מה לי למתי הים ע"כ דבריכם: ומי יתן ידעתי היכא קי"ל הכי אם בתלמודא דילן או בירושלמי: וכבר נכתב בזה מה שמספיק:

עוד כתבתם וז"ל עוד כתב הרא"ש ז"ל שראה בעיניו בהרוג שנמצא אחר שבעה ימים והכירוהו כל מכיריו וכל יודעיו לפנים והתירו את אשתו: ומינה נפשוט שאף אם נניח בהנאה שיאמר משה זה מעצמו שאחר עבור שעה או יומים קברום כיון שאומר שהכירום הכרה ברורה אצלו או בטביעות עין או בסימנין נשיהם מותרות לדעתו שדבר ברור הוא שיבשה אחר עבור שלשה ימים או ים אחר עבור שעה דינם שוה ולית דינא ולית דיינא שכתב משה קברנום שהכירם הכירא מעליא כשנתעסק בקבורתם: הרי שלדעת הרא"ש ז"ל אפילו היה משה לפנינו לא היינו זקוקין לשאול לו מתי קברם ע"כ דבריכם: ובודאי דכד נאי' ושכיב מר קאמר לה להאי מילתא דהיכי קא פשיט מר מדברי הרא"ש ז"ל איפכא דכלהו קמאי ובתראי מחתימת התלמוד עד האידנא והפך הרא"ש עצמו ז"ל דכתב ודוקא היכא דאמר אסקוה וחזיתיה לאלתר וכו' ומוקי לה בשראה הטביעה כעובדא דילן ואיפכא דתלמודא דאיתמר התם בהדיא והני מילי דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אישתהי מתפח תפח וקאמרת שאפי' שיאמר העד בפירוש שראה אותם אחר עבור ימים משיאין את נשותיהן כיון שהכירם הכירא מעליא ודברי רבנן מה תהא עליהן ומה תועיל הכרתו אם נתפח האיש ונשתני' צורתו: ולו הונח שאמר הכרתיו הכירא מעליא מה שלא אמר אין הכרתו הכירא אלא אם ראהו בשעתו: ואתה האדון ערכת תלמוד לעצמך וחילקת בין היכרא סתם להיכרא מעליא וקראת קברתיו הכירא מעליא: ועל כי הא מילתא ודאי מחכי עלה ונפחי עלה בידיהו: ותמהני עליה דמר דלא מסתייע דפשיט במילתיה דהרא"ש ז"ל ים מיבשה אלא דפשיט עד אחד משנים בדקינן ולא חיישינן להו לדדמי היכא דאיכא למיחש להכי ולעד אחד חייש וחייש כמו שמפורש בדבריו ז"ל וכ"ש למפשט מדבריו הפך דבריו ודברים המכחישים את האמת ומעידין על החי שהרג המת: וכי תימא איך שפט הרא"ש ז"ל למראה עיניו ועיני המכירין את ההרוג אחר שבעה ימים והשיאו את אשתו והמשנה צוחין ואומרת דאין מעידין אלא עד שלושה ימים ידוע הוא שדעת הרא"ש ז"ל דהיכא דאינו נחבל בפניו מעידין עליו אם מכירת אותו בטביעות עין אפילו אחר כמה ימים ומתני' דקתני אין מעידין אלא עד שלשה ימים מיירי בחבול בפניו וכמו שכתב בפסקיו בפי' ועל כרחין דזה ההרוג שראה אחר שבעה ימים לא היה חבול בפניו ולפיכך השיאו את אשתו בהכרת מכיריו וכל יודעיו לפנים וגבי טבע בים מילתא דפשיטא היא דאפי' שלא יהא חבול בפניו ולא יהא מכה בעינן ראהו בשעתו וכמו שכתב הר"י ז"ל ברמזיו לפסקי אביו הרא"ש ז"ל וז"ל אין מעידין עליו אלא א"כ ראוהו תוך שלשה ימים למיתתו והני מילי ביבשה אבל במים אפי' שהה כמה ימים מעידין עליו והוא שיראוהו מיד סמוך לעלייתו וגם שלא יהא בו מכה ואפי' ביבשה אם אינו חבול בפניו מעידין עליו לאחר כמה ימים על ידי טביעות עין של גופו וצורתו ע"כ:

וכן נמי כתב באבן העזר שלו ודברים פשוטים הם דלהרא"ש ז"ל דיני ים לחוד ודיני יבשה לחוד ואתם תולין עצמיכם להקיש בדבריו ז"ל ים ליבשה ועד אחד לשנים או למאה ולמפשט הפך מה שכתב הוא ז"ל וכל הראשונים והאחרונים ז"ל בפירוש: וכבר נתרעמתי על דברים אלו למעלה מיהו מ"מ אם היה אומר שהכירם על ידי סימנים מובהקי' אפשר היה להקל בדבר וכדבעינן למימר קמן ואין זה מעניננו: ומה שחתמתם דבריכם באמרכם הרי שלדעת הרא"ש ז"ל אפי' היה משה לפנינו לא היינו זקוקין לחקור אותו אין החתימה מעין הפשיטות והמתבונן יבין: היינו זקוקין לחקור אותו אין החתימה מעין

עוד כתבתם ומי לנו גדול ממשה הוא אדוננו הרמב"ם ז"ל שמפיו אנו חיים בכל גלויות ישראל ובפרט בכל הארצות האלו שכתב ז"ל כבר הודענו שעד שאמר שמעתי העד או העבד או האשה מת פלוני ואני ראיתיו שמת היאך ראית ובמה ידעת שמת אם העיד בדבר הברור נאמן ואם העיד בדברי' שרובן למיתה אין משיאין את אשתו שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת בודאי ואין בו ספק כיצד ראוהו שנפל לים אפילו טבע בים הגדול וכו' הרי הרב ז"ל אומר בפי' שלעד עצמו שאומר אני ראיתיו הוא ששואלין אבל לא למעיד מפיו כי הכא אין שואלין אלא משיאין על פיו מיד כשמעיד ששמע מפי אחר שמת ואין שהרב ז"ל לא דבר אלא בנהרג או מת לא בטבע שאין זו טענה כלל שאומרו ז"ל כיצד ראוהו שנפל לים וכו' הוא מסיק למלתיה ואזיל עד אמרו טבע בים וכו' הרי נשתנה כלומר על אלו הדברים שואלים לעד עצמו ואם העיד בדבר ברור משיאין ואם לאו אין משיאין אבל לא למעיד מפיו כמו שכתב הרב ז"ל והראב"ד ז"ל מסכים עמו שהרי לא השיג עליו בזה כלל ע"כ דבריכם:

וראיה זו שכתבתם כבר נתעוררתי אליה והנה היא כתובה בתשובתי ואכתוב לכבודך מה שכתבתי עליה וז"ל שם ולבי מהסס דאכתי איכא למימר הני מילי כשאומר האומר הראשון מת סתם שהמיתה מצויה ותלינן שמת כדרך כל הארץ אבל באומר טבע פלוני בים כי הכא אפשר דצריכין לידע היאך ובאי זה זמן ראה ע"כ דברי שם ועכשיו שנתישבתי בדבר אומר שאין לתלות הדבר באפשר אלא דאיברא וודאי דבאומר שמעתי שטבע פלוני בים צריכין לידע אם ראהו בשעתו או לא: דכיון דהוכחנו מכל המחברים והמפרשים ז"ל דאין האשה ניתרת עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו מה לי העד הראון מה לי העד השני:

ועוד דהאומר טבע פלוני בים הרי לא העיד בדבר הברור כמו שכתב הר"ם ז"ל ולפי' בעינן לידע איך ראה ובאי זה זמן ראה ואם קבר אותו או לא: ולא דמי לאומר שמעתי שמת פלוני דאמרינן בדבר הברור העיד וכיון דליתיה לעד הראשון קמן תלינן שמת כדרך כל הארץ כמו שכתבתי: והתבונן בדברי הרמ"ה ז"ל שכתב ותמצא הדבר מפורש וז"ל מתוך כך אתה למד ששני עדים שאמרו בזמן שמלחמה בעולם מת סתם אע"פ שנראה כאלו אמרו מת במלחמה שנאמנין ואין צריך לומר מת וקברוהו ואין חוששין שמא אמרו בדומה להם ע"כ: הרי לך בבירור דאפי' במקום שיש לתלות שמת במלחמה כיון דאמר מת סתם תולין להקל אבל אם היה אומר העד מת במלחמה היה צריך לומר קברתיו למאן דבעי לה או להעיד על בירור הדבר כמו שכתבו ז"ל: וידוע הוא דמים כמלחמה דמי וכדאיתא בגמרא בהדיא ואין זה צריך לפנים: הילכך אין להקשות מת סתם לטבע בים ולא נמצא מקום לזה לא בגמרא ולא בדברי שום מחבר או מפרש: וכבר נתעורר מר לדחייה זו שכתבנו וחשב לדחותה ותיובתא חזינא ושינויא לא חזינא במאי דקאמר דבאומרו ז"ל ראוהו שנפל לים קא מסיק למלתיה עד דטבע בים וכו' שהרי נשתנה וכו': וקא חזינא ליה למר בהא מילתא כמאן דתפיס חוטרה בתרי רישי או ארכבה אתרי ריכשי דהיכי שייך למימר הכי בבבת ראוהו שנפל לגוב אריות דהרי אשתו אסורה בכל ענין ומהו ששואלין לעד ואין שואלין לעד מפי עד: וכן בבבא האחרת והיכי מצית נמי למימר הכי בבבת עד אחד אומר ראיתיו שמת במלחמה וכו' וכן בכל הדברים שבאו בדבריו אחר זה שבא לומר שבאלו שואלין לעד ואין שואלין לעד מפי עד וכ"ש שמשכתם הדברים עד שהרי נשתנה כדי להוציא הזמן משאלת העד מפי עד: ודברים אלו לא ניתנו לכתב:

ואם באולי בעיתו לפרושי מילתייכו הכי דעל כל אלו הדברים הנזכרים שואלין לעד המעיד מת פלוני ואני ראיתיו אין מקום לדברים אלו כלל דהאומר מת פלוני אין שואלין אותו ואומרים טבע בים או נפל לגוב אריות אלא היאך ראית ובמה ידעת כמו שכתב ז"ל והוא העד משיב ראיתיו שטבע בים או שנפל לגוב האריות וכ"ש שאין הלשון סובל זה כלל אף כי בהאי גוונא הא לא קא מיירי אלא באומר סתם וקושיין כדקיימא קיימא: וקושטא דהאי מילתא דהרמב"ם ז"ל הכי איתא דאומרו ז"ל כיצד וכו' קאי אמאי דקאמר שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו וודאי ואין בו ספק ואתא לפרושי כיצד ומה הן הדברים שרובן למיתה שאין משיאין בהן את האשה וכל הנך מילי דמתאמרן במתני' ובגמרא וכמו שהביא הדברים הר"מ מקוצי ז"ל שכתבתם עליו לקמן שהוא מעתיק דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בתחלת רברוו וז"ל העד שהעיד על אשה שמת בעלה בדבר שרובן למיתה אין משיאין את אשתו שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת וודאי ואין בו ספק כיצד ראוהו שנפל לים אפי' טבע בים הגדול אין מעידין עליו וכו' עכ"ד: הילכך עד שאמר שמעתי שמת פלוני משיאין את אשתו דכיון דלא העיד שראה אין מקום לשאול אותו דמה ששמע אמר ותלינן שמת כדרך כל הארץ כמו שכבר כתבנו: ואם אמר העד ראיתי שמת אז שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר הברור משיאין אשת המת ואם לא העיד אלא בדבר שרובן למיתה כגון שאמר ראיתיו שטבע בים או שנפל לגוב האריות וכיוצא בזה מאותן הדברים שזכרו ז"ל שאין מעידין עליהם אין עדות עדות ואין משיאין את האשה וה"ה נמי לעד שאמר שמעתי שטבע פלוני בים או שנפל לגוב אריות שאין משיאין את אשתו ולא שנא הכי בין עד לעד מפי עד כיון דלאו בדבר הברור קמסהדי: ודבר הברור הוא שאין צריך לפנים כי אין כאן עומק לשון אלא דברים פשוטים והנגלים למתבונן בהם בעין האמת:

ומה שאמרתם שהראב"ד ז"ל לא השיג על הרמב"ם ז"ל בזה: ודאי דאין דרך הראב"ד ז"ל להשיג האמת: ומי יתן שהיינו מוציאין בדברי הרמב"ם ז"ל איזה היתר ואע"פ שהיה הראב"ד משיגו ולא אומר הרמב"ם ז"ל אלא אפילו זקן אחד מן השוק לא אשתכח לסמוך עליו בהיתר אשה זו:

עוד כתבתם ועוד שהנכון לפרש בדברי הר"ב ז"ל שאף מה שהזקיק לשאול לעד עצמו אינו ר"ל על הזמן וכיוצא בו דהנך דרישות וחקירות נינהו והוא עצמו כתב בסוף הלכות גרושין שאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה אלא מה ששואלין לעד עצמו הוא ענין אם מת ודאי או לא מת דחיישינן שמא באותו ענין שראהו נדמה לו שמת ועדיין לא מת כדמפרש ואזיל כיצד ראוהו שנפל לים וכו': ראוהו שנפל לגוב אריו' וכו' ולפי פי' זה תהיה דעת הרב ז"ל מסכמת עם הרא"ש ז"ל ע"כ דבריכם: ומי יתן ידעתי זה העד שאמרתם עליו שהזקיק לשאול אותו מי הוא אם הוא עד שאמר ראיתי שמת פלוני דמיירי ביה או עד שאמר ראיתי שטבע פלוני בים אם הוא עד שאמר ראיתי שמת פלוני והרי אין שואלין אותו אלא היאך ראית ובמה ידעת והוא על כרחו צריך להרצות הדברים שראה לפני ב"ד ואם לא אמר אלא ראיתי שטבע פלוני בים בלבד לאו עדות היא כמו שכתב ז"ל ואם אמר ראיתיו כשהשליכהו הים ליבשה והכרתיו בשעתו וקברתיו משיאין את אשתו ואם כן מה ענין יש לשאלה על הזמן גבי הכא אף כי לפי שטתכם אין מקום לזה כמו שכתבנו: ואם דבריכם בעד שאמר טבע פלוני בים ואני ראיתיו לא מצינו שהזקיקו הרב ז"ל שאלה לא על הזמן ולא על דבר אחר אלא אמר דאין מעידין עליו כלומר דאינה עדות ואין משיאין את אשתו כמו שכתוב: ועקרן של דברים אלו כבר הארכנו בהם במקומות אחרים דהעד צריך לומר לפני ב"ד מה שראה או מה ששמע ואם לא אמר אלא ראיתיו שטבע בים לאו עדות היא כמו שנתבאר כיון דלהשיא האשה צריך העד לומר ראיתיהו בשעתו וקברתיו ולא סגי בלאו ראיתיהו בשעתו לדברי הכל כמו שכתבנו שהם צווחין ואומרין שאין האשה ניתרת אלא אם יאמר העד ראיתיהו בשעתו: ואין ספק דאם יראה לדיינין שזה העד שמא לא גמר כל עדותו דשואלין אותו אם ראהו בשעתו או אם קבר אותו ובכי האי גוונא כ"ש שנמצאת השאלה להנאת האשה ולטובתה ולא לחובתה כמו שזכרנו: ודבר הפשוט הוא כי דבר הצריך לעדות שאין האשה יכולה לינשא אם לא יאמר העד אותו דבר לאו דרישה וחקירה היא כמו שכבר כתבנו וכמו שיראה הרואה בענייני דרישה וחקירה: וכ"ש דאפילו לפי דרככם שכתבתם דמה ששואלין לעד הוא ענין אם מת ודאי או לא מת כד מעיינת בה שפיר ע"כ דזו היא השאלה על הזמן כלומר אם ראהו בשעתו או לא דאם לא ראהו בשעתו אע"פ שמעיד עליו בודאי שמת וקבר אותו אין זו עדות דשמא איש אחר הוא שנתהפכה צורתו ונדמה לו שהוא אותו פלוני שמעיד עליו וסובר הוא שמת והוא לא מת: ובמה יודע איפוא שזה האיש שהוא מעיד עליו מת אם לא שיאמר העד ראיתיהו בשעתו: הילכך על כרחין מי שאינו מעיד שראו בשעתו אינו מעיד עליו שמת: וכבר ארכו עלינו הדברים בנדון זה יותר מהצורך ודברנו בו כפי דרככם כי הרמב"ם ז"ל דרך אחרת יש לו ולא דרככם דרכיו ולא מחשבותיכם מחשבותיו:

עוד כתבתם וז"ל והנה עכשיו זכינו לדין בנדון שלפנינו וק"ו הדברים ומה בדבר שהוא עיקר העדו' כלומ' אם ידע בו העד שמת ודאי או שנדמה לו שמת ושמא לא מת כגון שראהו שנפל לגוב אריות וכו' אומר הרבז"ל שעל זה הוא ששואלין לעד עצמו אבל לא לעד מפי עד בדבר שאינו מעיקרה של עדות אלא דרישה וחקירה כלומר תוך כמה זמן ראהו לא כ"ש שאין שואלין לעד מפי עד וזהו ק"ו שאין עליו תשובה ע"כ דבריכם: וכבר כתבנו בענין זה מה שיש בו די והוכחנו לדברי הכל שצריך העד לומר ראיתיהו בשעתו ולא שנא בהכי העד הראשון ולא שנא עד מפי עד אפי' לדברי הרב ז"ל דמפליג בהו דבלאו הכי לאו עדות היא וכתבנו דמילי דמת סתם לחוד ומילי דטבע לחוד: ואשוב עוד להפלא הפלא ופלא איך אתם קוראים בקול גדול תוך כמה זמן ראהו דבר שאינו מעיקרה של עדות דאם זה אינו גבי טבע בים עיקר' של עדות מהו עיקרה של עדות דהמעיד טבע פלו' בים שאין עדותו עדות כמו שכתב הרב ז"ל כלום יש דבר אחר לומר אלא חזיתיה כדאסקוה מן מיא וקברתיו והנה הרב ז"ל כתב בפי' דמה שצריך לומר קברתיו היינו לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא: וגבי הזמן כתב אין מעידין עליו כלומר דאין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא: וכן כל אין מעידין שכתב ז"ל ענין אחד להם דבכלהו קתני בהו במתניתין ובברייתא אין מעידין דאין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא: ואישתהי שעה אחת גבי מים כשלשה ימים ביבשה דמי דאין מעידין עליו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בשאלותיו בפי' ובבירור ואפילו בספק אשתהי כתב ז"ל שהדין כך ואם כן למי יחפוץ הר"ם ז"ל לעשות עיקרה של עדות יותר מזה וכן לכ"ע הא מילתא לגבי עדות אשה היא השורש והעיקר: ונמצא הק"ו מעיקרו נעקר וצדקו מיליה דמר דאין עליו תשובה דאי הוה ק"ו היינו למדין ומשיבין:

עוד כתב' שלדעת שלשת המלכים האלה הרא"ש והרמב"ם והראב"ד ז"ל שבעדות עד מפי עד אין שואלין כלל תרוויהו בפי' והשלישי מכללא אלא לפי מה שפירשנו תחלה בדברי הרמב"ם ז"ל הוסיף הרא"ש ז"ל לומר שאפי' לעד עצמו אין שואלין תוך כמה זמן ראהו כדפרישנא: והא דקאמר אין מעדין עליו וכו' לאו למימרא דשואלין לעד עצמו תוך כמה זמן ראה אותו אלא שאם אמר מעצמו שראה אותו אחר שעה או אחרי"ב שעות שנתפח אין משיאין על פיו עם היות שלענייננו אין אנו צריכין לכל זה דהא על כרחיך כלהו סבירא להו דלעד מפי עד כי הכא אין שואלין ע"כ דבריכם: ועירוב סברות וחכמים אני רואה כתוב כאן שעשיתם דעת שלשת המלכים האלה שוה דעד מפי עד גבי טבע בים שאין שואלין אותו כלל וזה לא נמצא לשום אחד מהם ולא מזולתם שכתבו דכבר נתבאר שהרא"ש ז"ל לא כתב כן אלא במת ביבשה דאין שואלין לעד תוך כמה ימים ראה אבל גבי ים דחייש לדדמי כתב בפירוש הוא וכ"ע שאין משיאין עד שיאמ' העד ראיתיהו בשעתו: ובעד מפי עד לא דבר כלל לא בפי' ולא מכללא דלדידיה אין לחלק כלל בין עד לעד מפי עד: וכפי הנראה מדבריו ז"ל שאפילו לעד עצמו שאמ' מת פלוני ואני ראיתיו שאין שואלין אותו כלל וכן נראה מדברי זולתו מן המחברים ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל לא כתב דאין שואלין לעד מפי עד אלא באומר מת סתם כמו שנתבאר:

והנה שני המלכים לא עמדו לכם דבריהם ואף כי האחר שכתבתם עליו דמכללא איתמר מפני שלא השיג על הרמב"ם ז"ל באותו מאמר: ישתקע הדבר ולא יאמר: והאמת כי שלשת המלכים האלה וכל מלכי קדם ואחור וכלהו רבנן קשישי קמאי ובתראי מודו דאין היתר לאשה שטבע בעלה אלא אם יאמר העד ראיתיהו בשעתו שואלין או אין שואלין: ומה שכתבתם והא דאמרינן אין מעידין עליו וכו' לאו למימר' דשואלין לעד עצמו תוך כמה זמן ראה וכו' כבר נתבאר דלאו בשואלין ואין שואלין מיירי אלא במעידין ואין מעידין וכי אין הדבר תלוי בעצמו של עד דהעד אין בידו אלא לסדר הדברים שראה או ששמע לפני ב"ד: הילכך אם העיד שראהו בשעתו משיאין את אשתו ואם לא אמר כך אין משיאין וכ"ש אם אמר ראיתיהו אחר כמה שעות או ימים שאין משיאין כמו שנתבאר כל זה בתכלית הבירור:

עוד כתבת' כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק אנו כותבין בכאן קיצור שאלה אחת להרמב"ם ז"ל ותשובתה שענין העדות הבא בה דומה לענין שלנו ואם באולי גרוע מעט ממנו דהכא העיד ישראל חברם והתם עובד כוכבים משיח לפי תומו והורה בה הרב ז"ל שתנשא לכתחלה ואף ע"פ שלא זכר העובד כוכבים בתוך שיחת תומו שראהו מיד כשהעלוהו מן המים לא חש הרב לזה כלל והתירה: ואם איתא דבעי' שיאמר העד שראהו מיד היה לו ז"ל להשיב ולומר הואיל ולא אמר העובד כוכבים הזה דחזייה בשעתיה לא תנשא בעדות זו כלל או היה מצוה להם שישובו לדרוש הדבר מפי העובד כוכבים עצמו באי זה זמן ראהו כשקברו שכיון שבתחלת ספורו היה משיח לפי תומו אף על פי שאחר כך ישאלוהו ויבדקוהו היאך היה כל המאורע נאמן הוא: ומדלא אמר הרב הכי שמע מינה דלא בעינן למשייליה כלל תוך כמה שעות ראהו אם לא שיאמר הוא מעצמו שלא ראהו בשעתו או ביומו כמו שכתבנו למעלה: והרי לך נוסח העדות ההיא עם תשובת הרב עליו מועתק מלשון הגרי ללשון עברי:

ואנו העדים חתומי מטה היינו בשוק המדינה הנזכרת כשעבר עלינו עובדי כוכבים מלח מכלל הספנין והוא מסיח לפי תומו כראוי ובכלל דבריו והגדתו על דבר מי הוא הנפקד מיורדי הים בטביעה בים אמר מי יודיע לאשת ראובן היהודי שהו' טבע והשליכו הים ליבשה אחר טביעתו וראיתיו בעיני ונתאמת אצלי הכרתו וכסיתיו בעפר: וספר לנו אנו העדים החתומים למטה זה העובד כוכבים הנזכר הסימנים הגלויים על תמונת הנפטר וסימני פרצוף פניו וידענום וידענוהו מצד המצאו אצלנו והרגלו עמנו בימי חייב ונתקיימה אצלנו ידיעת גופו ותמונתו וצורתו וכששמענו אנו העדים החתומי' למטה דברי העובד כוכבים הנזכר במה שהגיד על פלוני הנפטר וכו' כתבנו וחתמנו וכו': יורנו אדוננו וכו': התשובה כבר הותרה זאת האשה אשת הנפטר הנזכר במאמר זה העובד כוכבים המסיח לפי תומו ומותרת להנשא לכתחלה בזה המאמר הנכלל בזה השטר: וכתב משה וכו' ע"כ דבריכם:

ותחלה אומר דמאי דקאמריתו שענין זאת השאלה גרוע מעט מענין העדות שלנו שבזה העיד ישראל ובזה עובד כוכבים מסיח לפי תומו: אין אנו רואה בזה גרעון כלל דעובד כוכבים מסיח לפי תומו לגבי עדות אשה כיהושע בן נון שויוה רבנן: ואמנם הגרעון הוא בעדות שלנו ולא אומר גרעון אלא שאין להם זה עם זה שום יחס ולא שום דמיון כלל ועיקרן של דברים שאם לא היה העובד כוכבים מעיד עליו בסימני' הגלויי' של תמונתו ופרצוף פניו הנה הוה מקום למה שכתבתם דלא היה מורה בה להתיר כיון שלא הגיד שראהו בשעתו: אבל הרמב"ם ז"ל סמך לו על הסימנים הגלויים ומובהקים שאמר העובד כוכבים והכירום העדים והכירו אותו בהן הכרה גמורה דהוא ז"ל פסק כמאן דאמר סימנים דאורייתא וכתב שסומכין עליהם בכל מקום ודנין על פיהם דבר תורה וכמו שכתב פי"ג מהלכות גזלה ואבדה: וכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דאפילו למאן דאמר סימנין דרבנן יש מיני סימנים מובהקים ביותר שהם מן התורה בכל מקום ואף כאן מעידין עליהם:

וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו וז"ל הא חזינן דאע"ג דסימנין דרבנן סימן מובהק הוי דאוריית' הילכך סימני גופו כגון אריך וקטין חיור וסומק לא הוי סימן אבל אם היה חסר מאבריו או יתר בידיו או ברגליו או שנוי באחר מאיבריו אותו הוי סימן מובהק ע"כ: וכדאי' שלהי פרק קמא דבבא מציעא גבי מילתא דרב אשי דקאמרינן התם רב אשי אמר כגון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלוני ודוקא בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא וכו': וכמו שכתבו שם הבאה התוספות והמפרשים ז"ל:

וכן כתבו גם כן פרק אלו מציאות דאפילו למאן דאמר סימנין דרבנן יש מיני סימנין שהן מובהקין ביותר כגון נקב יש בצד אות פלוני וסומכין עליהן דבר תורה: וכן מוכח בגמ' בהדיא ולא נמצא בענין זה שום חולק מעולם: ובודאי דסימנים אלו היו גלויים ומובהקין שראוי לסמוך עליהם וכמו שכתוב בנוסח העדות שהגיד להם העובד כוכבים הסימנין הגלויים והידועים של תמונתו ושל פרצוף פניו דאתרווייהו קאי גלויין: תדע דמדלא נאמר סימנים סתם נראה שהיו הסימנים גלויים ואמתיים שראוי לסמוך עליהם: ואפילו אליבא דמאן דפסק דסימנין דרבנן וכ"ש שהסכימו סימני תמונתו עם סימני פרצוף פניו והכירום העדים והכירוהו בהם הכרה גמורה וכן מורה לשון השאלה שהיא שאלת חכם שעשה עיקר גדול מהסימנין שאמרו העדים והפליג בהן כמו שיראה הרואה בעיקרי השאלה: הילכך הרב ז"ל לא על הכרת הגוי בלבד סמך אלא על הסימנים הגלויים שהכירוהו העדים בהם הכרה גמירה והיינו דחזר הרב ז"ל לומר ומותרת לינשא לכתחלה בזה המאמר הנכלל בזה השטר וקל להבין וכ"ש במקום שהדבר בספק כהכא דאלו בנדון שלנו ע"כ דלא אפשר לומר שראה את כולן בשעתן ואין זה מקום אריכות וכבר כתבתי פעמים רבות דאין לו לאדם להניח דברי' שכתבום כל הראשונים והאחרונים ז"ל בפשיטות ובברור יבינום הנשים והתינוקות ויתלה עצמו להקש בדברי מחבר מנדון לנדון שאין בין שניהם שום הדמות כלל דמלבד הסימנים יש כמה חלוקים בין זה לזה: וכדי שלא אניח הנקודה שאנחנו בה לא הערתי עליהם ועת לקצר:

עוד כתבתם שוב נמצא בספר שאלות ותשובות לחכמי פרוייצ"א ז"ל שבמים שאין סוף במת וקברתיו כי הכא די להתירה: וזה טופס מה שכתוב שם וצריכין אנו להתלות בהוראות רז"ל שהוחזקו להיות משיאין הכא דכבר נשאת כל שכן דלא מפקי' מיניה מדרב אשי דאמר רב אשי הא דאמור רבנן מים שאין להן סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחלה אבל או נסיב לא מפקינן לה מיניה ואפי' אי לא אינסיב' מנסבינן לה כיון דמסהיד האיך יהודי שמש של בית הכנסת מת וקברתיו לא מיבעיא הכא דאיש הוא ובר אסהודי הוא אלא אפי' אשה וכו' עד הרי לך בפירוש שבמת וקברתיו בלבד די להתירה להנשא לכתחילה ע"כ דבריכם: חס ליה לפומיה דמר לחומר כי האי מילתא ולאסוקי אדעתיה דהתם לא מיירו אלא במת ביבשה ולא בטבע בים כמו שעלה על רוחך כבודה במקומה מונח: והראיה ממה שכתוב בתחלת השאל ווז"ל שנשמע בכך ע"פ עדים מתכונים להעיד ומסיחין לפי תומן מאותו בנימין בעלה הראשון שנפטר והלך לו ואין אומרין זה על טבע בים בשאלה לחכם: וכן נמי בתו' שם מכיון דיהודי האיך שמש של בית הכנסת מת וקברתיו ולאו טבע בים הוא זה: והנראה מכלל הדברים שם ואף על פי שהם מלאים שבושים וטעיות של סופרים שהעיד עליו עד אחד שמת או עובד כוכבים משיח לפי תומו מת וקברתיו: וכתב המשיב וצריכין אנו להתלות בהוראות רבותינו שהוחזקו להיות משיאין וכו' וכדאמרי שלהי מכילתין דהוחזקו להיות משיאין מפי עד אחד ועד מפי עד מפי אשה וכו' ואפי' מפי עובד כוכבים המשיח לפי תומו הכא דכבר נשאה כ"ש דלא מפקי' לה מיניה מדרב אשי וכו' כלומר והראיה ממה דאמר רב אשי גבי מים שאין להם סוף דקתני בברייתא בהדיא מים שאין להם סוף אשתו אסורה ואפילו הכי קאמר דאי עבר ואינסיב לא מפקי' לה מיניה וכדאיתא התם אמר רב אשי ש"מ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחלה אבל אי נסיב לא מפקי' לה מיניה וכ"ש הכא דהוחזקו להוית משיאין דלא מפקינן לה מיניה ואפילו להשיאה לכתחלה שרי מכיון שהעיד האיך יהודי חבירך מת וקברתיו והביא הרבה ראיות דעובד כוכבים משיח לפי תומו נאמן וכתוב שם דהאוסרין היו נתלין בעדות רשע אח' שהעיד עליו שלא מת ואגב חורפיה דמר עשה מהראיה עיקר המעשה ולא שת לבו לדברים שבאו שם בבירור וכיוצ' בדברים אלו עצמן כתב הרב בעל מגיד משנה וז"ל על הא דרב אשי ונראה שמכאן הוציא רבי' ז"ל בבעיי דלא אפשיטו דאם נשאת לא תצא: דהא הכא דאמרינן בברייתא אשתו אסורה ואסיקנא דלכתחלה קאמרינן דאם נשאת לא וכ"ש במאי דמספקא להו ע"כ דבריו: ואפילו שתהיה אותה תשובה במי שטבע בים כדברי מחשבותיכם אני תמיה איך עלה על דעתכם לסמוך עליה ולהשיא בה ערוה לשוק והנה לא נתברר שם תוכן המעשה כראוי אף כי מלבד שלא נזכר שם המאורע כראוי הלא היא כולה מליאה טעיות ושיבושי סופרי' ולאו רישא סופה ולאו סופה רישא:

עוד כתב ואם כן למה נניח דברים ברורים כתבים ראשי הפוסקים והמחברים זזל וניזיל בתר שינויי דחיקי וחומרות בלתי מבוארות לא כן למדונו הראשונים ז"ל ולא כן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל וראוי לכל מורה לחזר אחר כל צדדין להתיר עגונות ואף כי בכל מה שכתבנו אין כאן חזור אחר צדדין אלא הלכות פסוקות ותשובות ברורות לגאוני עולם אשר עמודי התורה נשענים. עליהם בכל מקום ע"כ דבריכם: ועליך המשא הזה והתלונה הזאת ותמה על עצמך כי אתה מניח הדברים הברורים פשמש בדברי כל המחברי' והמפרשים ז"ל והם צוחין ככרוכיא ואומרין כי אין האשה ניתרת עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו כמו שבאו דבריהם באריכות יבינום הנשים והקטנים וקמהדר מר לגבב ולהביא הקשים מיבשה לים וקלים וחמורים ודרישות וחקירות אשר אין לנו עסק בהם ודברים המכחישים את הרשום בכתב אמת באר היטב ואלו לא נמצא בידינו שום ספר בעולם אלא דברי הרשב"א ז"ל שכתבתי למעלה שכתב דלדברי הכל ואפילו שני עדים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו המים אלא במעידין שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו מיד וכו' היה די לנו כ"ש במקום שבאו דבריהם ז"ל בברור שאין אחריו בירור:

ומה שכתב בשם הרא"ש ז"ל שראוי לכל מורה לחזר אחר היתר עגונות: הנה החדשה הזאת לא נפלאת היא ממנו ולא רחוקה לא גבוהה בשמים ולא עמוקה כי ראוי להקל משום עגונה אבל לא בדבר שאיסורו בעין פשוט ומוסכם לכל: בכל מכל כל ומפורש בגמ' בהדי' ומאן דעביד כי האי גוונא לגבי ערוה יהא רעוא דלשרי תרבא: ומי יתן ידעתי מה המה ההלכות הפסוקות והתשובות הברורות דממה וקול אשמע: ובעינא דנימ' לכו מילת' דאשכחן בתשובות הרא"ש ז"ל כלפי שנאיה דמר שכתב שם וז"ל לא היה לך למשש כעיר באפלה בענין אשת איש וכו' וכתב שם ז"ל הנשמע כזה או הנראה אדם יסמוך על לבו הסכל וידמה מילת' למילת' להתיר אשת איש: מי שיש בו יראת שמים יתרחק מלהתיר כל ספק איסור עד שיתברר לו ההיתר בראיות ברורות כל שכן בספק אשת איש שלא להרבות ממזרים בישראל עכ"ד: עם היותו ז"ל ראש המחזרים אחר היתר עגונות: עוד כתבתם ובר מדין ומדין שעינינו הרואות שהקלו חז"ל כמה קולות והסכימו כל רבותינו הצרפתים והאשכנזים ז"ל ללכת בה אחר המיקל יש לנו עמוד גדול על מה שנסמוך והוא רבינו תם ז"ל שעליו ועל כל מה שכתבו התוספות בשמו אנו סומכין ברוב דיני התורה והוא ז"ל כתב בספר הישר שאם גופו שלם מעידין עליו בטביעות עין אפילו אחר כמה ימים ולא בעי' דוק' בתוך ג' ימים ועל כרחין דה"ה במים לדעתו ז"ל שאם גופו שלם לא בעינן חזיוה בשעתיה דאחר שעה או י"ב שעות במים או אחר ג' ימים ביבשה דינם אחד כמו שכתבנו: וכן הביאה בעל אדם וחוה ז"ל ור"ת פי' דהא דאמרינן שצריכין סימנין כשלא נמצא הגוף שלם שאכלוהו דגים ולא נשאר אלא פרצוף פנים עם החוטם אבל אם היה שלם מכירין אותו אפילו אחר כמה ימים בטביעות עין: גם משקל' וטריא אותה הלכה שכתב המרדכי משמע בהדי' שר"ת ז"ל עצמו כתב כן בפי' כלומר שסברתו היא זאת ע"כ דבריכם וכבר הארכתי בענין זה בתשובתי וכתבתי דאפי' רבינו תם לא מיירי אלא ביבשה וכמו שכתב הוא ז"ל בפי' ובבירור: ואם נפשך לדמות בדבריוז"ל ים ליבשה כבר קדמך אחד קדוש ורב וגדול בישראל הוא הרב הריב"ש ז"ל שכתב בשאלותיו וז"ל וזה אינו דאפילו ר"ת לא קאמר אלא בג' ימים משום דס"ל דקאי אמאי דקאי במתניתין לעיל מיניה דאין מעידין אלא על פרצוף פנים אבל בהא דמים דקאי על ההוא גברא דטבע בדיגלת דגופו שלם הוה דהא קאמר אסקוה אגשרא ולא על פניו וחוטמו לבד אמרו כן ועלה אמרינן וה"מ דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אשתהי מיתפח תפח אלמא דבגופו שלם דומיא דההו' אמרינן מתפח תפח עכ"ד ז"ל: וכ"ש דהא מילת' דר"ת ז"ל כבר דחו אותה האחרונים והרשב"א ז"ל ומחו לה מאה עוכלי בעוכלא אחר היות' מכירין ערך רבינו תם ז"ל ואת יקר תפארת גדולתו כמונו: וכ"ש דדברים אלו גבי עובדא דילן אין להם על מה שיסמוכו דהא לא ידעינן אם ראהו העד שלם או בלתי שלם הוא והנטבעים האחרים וקבעי מר השתא להניח בהנחה שראה אותם שלימים ואחר זאת ההנחה הבלתי צודקת קא בעי לעשות עיקר מדברי ר"ת אשר דחו אותן האחרונים ז"ל ולא די בזה אלא דקא מדמי במילתיה ים ליבשה דבר שכתב הריב"ש ז"ל הפכו בפי' ונמצא מכריע את כולם בלא ענין: ועל התהו יסוד הענין: ומה שכתבתם דמההיא שקלא וטריא שהביא בעל המרדכי ז"ל משמע בהדיא שסברת ר"ת ז"ל היא זאת לעולם לא משמע הכי התם לא בהדיא ולא בסתמא ולא יתחייב מדבריהם ז"ל שם בדברי ר"ת ז"ל מה שאתה חושבי' לחייב בו והוה ליה למר לפרושי מילתיה היכי משמע הכי התם או שלא להביא הדברים כלל ודברי בעל אדם וחוה ז"ל שכתבתם הנה דברי ר"ת עצמו מזימון ומכחישין את דבריו וכל הראשונים והאחרונים ז"ל שבאו אחריו והביאו את דבריו ואין ראוי להאריך במפורסמות: ואתם גם אתם כך מטין דבריכם דלא מיירי אלא ביבשה אלא שחשבתם להקש זה לזה וכ"ש דאיהו גופיה בעל אדם וחוה נראה דלא מפליג גבי ים בין שלם ללא שלם כמו שיראה הרואה בדבריו ז"ל ואם המביא הדברים כך לא סמך עליהם היכי נסמוך אנן עליהו וכבר כתבנו דאין לנו יסוד לזה הבנין: ומה שכתבתם בראש דבריכם שהקלו חכמים כמה קולות בעגונה היינו בסוף העדות אבל בעקרא אדרבה דאשכחן להו דמחמרי טפי וכן כתוב בספר אור זרוע ז"ל דלא אקול רבנן בעדות אשה משום עגונה בתחלת העדות אלא בסוף העדות כההיא דפ' יש בכור לנחלה דאמרינן התם שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן ופרכינן ותו אחמור והתנן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה וכו' ושנינן כי אקול בסופא בתחלה לא אקול ופי' רש"י ז"ל לאחר שדקדקו יפה שזה הוא הקלו חכמים בסוף עדותן להחזיקה אפילו בעבד ושפחה אבל בתחלת העדות דהיינו דאמרו דמת לא אקול עד שיכירוהו יפה עכ"ל: הא למדת שבתחלת העדות בעי' שיעידו שבבירור מת אבל בסוף העדות מחזקינן אפילו על ידי עבד ושפחה ועובד כוכבים משיח לפי תומו והיינו תחלת העדות שיעידו שודאי מת וסוף עדות שאנו מאמינים לאלו ע"כ: וכן כתב רבי' אבי"ה ז"ל רבו אבל בתחלת העדות לא הקלו פי' בגוף העדות לא מקילין אבל יש שם עדות אפי' פסולים רק שמעידין דבר ברור מקילין כדפרישית ע"כ: הא פי' ופסק דבתחלת העדות היינו גוף העדות שמעידין שמת אנן מחמירין לברר הדבר וכן כתב מורי רבינו שמחה בתשובה והכי מוכחא כולה שמעתא דפ' האשה דתלינן לחומרא דאמרינן דאיכא מאן דעבדי ליה סמתרי ואמרינן כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא ואמרי' נמי איניש אחרינא אתא לאצולי ואכלתיה נורא ומים שאין להם סוף שמא עלה במקום אחר: ובירושלמי ראוהו מגויד אני אומר בחרב מלובנת נכוה וצלוב אני אומר מטרונה עברה עליו ופדאתו נפל לגוב אריות אני אומר נסים נעשו לו לכבשן האש אני אומר נעשה לו נס כחנניה מישאל ועזריה: מיסוד רבי' נתן ורבי' שמחה ז"ל:

עוד כתבתם ואף הריב"ש ז"ל שנראה, כמחמיר בהתר עגונות כתב שמן הגמרא אין הכרע לומר דבעינן חזיוה בשעתיה על כל פנים דהא איפשר לחלק ולומר דה"מ בששהה במים יותר מג' ימים אבל מי שלא עמד בים ג' ימים לא בעי' למחזייה בשעתיה ולא אמרינן ביה מיתפת תפח: ע"כ ודברים ברורים הם שהדבר שקול ועומד בלשון הגמ' ואין לו הכרע ואין כאן מקום לאריכות: עוד כתב ז"ל שלשון הרמב"ם ז"ל סובל חלוק זה: עוד כתב בסוף דבריו שכל חומרותיו לא הביאם אלא לענין מעשה ושהיה ראוי לחכם ההוא איש ריבו להועץ עם הגדולים ממנו: אמנם להלכה מודה הוא שמן הדין אין לחוש לשל אותן חומרות כלל וכמו שהאריך שם ז"ל בראיותיו ע"כ דבריכם וקא מייתי מר סכינא חריפא ופסקיה ללישנא דידיה וכתב ראש דבריו ז"ל והעלים הסוף ונשאר בפי הקלמוס כאלו אין אתנו יודע עד מה ומה למעלה ומה למטה ולא ספר מספריו: ולא ראינו את חדריו: ולא עברנו בין בתריו: וגניבי למה לך: והנה הוא ז"ל כתב שם סמוך לאותן דברים וז"ל וגם לשון הרמב"ם ז"ל סובל לפרשו בדרך חילוק זה: אלא שהרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל כתבו בחידושיהם בפשיטות דבין שהה במים יותר מג' ימים בין פחות בעי' חזיוה בשעתי' וכו' הנה שלדעת אלה גדולי עולם ולבם כפתחו של אולם: כל ששהה שעה אחת אחר שעלה מן הים הוא משתנה ואין מעידין עליו ע"כ: עוד כתב בענין זה במקום אחר מתשובותיו אמנם למעשה אין ראוי להתירה ראשונה מפני עדות העובד כובבים: שניה לה מפני סברת הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל בענין וקברתיו: שלישית אפילו להלכה מפני ענין אשתהי כמו שכתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל בפשיטות ואחרים מן האחרונים ז"ל: ולא נמצא לשום פוסק או מחבר שיכתוב בהפך ובגמ' שנזכר ענין זה בסתם בלא חילוק בין שעמד במים יותר מג' ימים בין לא עמד א"כ אין לחלק מסברא להקל בשל תורה עכ"ד: וכן נמי הביא הרב בעל מגיד משנה ז"ל דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל בענין זה להלכה בלא שום חולק: וכן כתב הר"ר יהונתן ז"ל בפי': ואתה האדון אף על כל זה לא פקחת עיניך: והיה כאין נגדך: לא תחוש אם יקצרו הם ואתה תאריך יקללו המה ואתה תברך: ולא די שהתעלמתם מדברי רבי' הרב ז"ל וכתבתם בשמו הפך כונתו ומסקנתו אלא שהעדתם עליו דלא כתב כל חומרותיו אלא למעשה ולא להלכה: והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן רוחש אלא שהוא חושש לענין אשתהי דהיינו הנדון שלנו אפילו להלכה כמו שכתבתי דבריו ז"ל בפירוש: ומה שהוא חושש לו למעשה היינו להשחת אותו העובד כוכבים ולענין קברתיו ואפילו בענין ההשחה חזר וכתב שם אבל עתה שנתישבתי בדבר מסתפק אני בו להלכה וכ"ש למעשה שראוי להחמיר בו עכ"ד אף כי עניינינו אנחנו מעשה הוא ולא הלכה וכ"ש דלו הונח שדברים אלו שאמרתם הם דברים של אמת והלכה פסוקה דלא בעי' ראהו בשעתו אלא למי ששהה במים יותר מג' ימים אבל שהה במים פחות מג' ימים יכולין להעיד עליו עד שימלאו לו ג' ימים משעת מיתתו דומיא דיבשה: לא ידעתי מה יסכון לכם בהכי דהא הכא בעניינא דילן כמו שלא ידענו אם ראה אותן בשעתן אם לאו הכי נמי לא ידעינן אם שהו במים פחות מג' ימים או יותר ואם ראה תוך ג' ימים למיתתן או לא: ואם נתעוררתם לזה מדברי הריב"ש ז"ל שהביא דברים אלו לדחותן וחשבתם דכמו דאי הוו אמת הוו מהני לההיא איתתא הכי נמי מהני לגבי דילן לא דאיקתו שפיר דעניינא דילן לא דמי לההוא עניינא כלל דהתם העיד העובד כוכבים שמשעה שנהפכה הדוגיא וטבע עד שעה שראה אותו לא עברו כ"ד שעות כמו שכתוב שם: ואם היו דברים אלו שאמרת עיקר הנה היתה אשת המת מותרת כיון שראתו בתוך כ"ד שעות ואע"פ שלא העיד שראהו בשעתו: וכן נמי אם היה עולה ביד המתיר שגרסת הרמב"ם ז"ל היא אם שהה אחר שהושלך מן הים כ"ד שעות כ"ש שהית' ג"כ מותר' כי אפי' משע' שטבע עד שראהו לא עברו כ"ד שעו' אבל בעובד דילן הא לא ידעינן באי זה זמן ראה הרוא' אם בשעתו או אחר יום או יומים או ג' וכ"ש שאין לדברים אלו עיקר כלל ודברים בטלים הם ועור אכתוב בזה בסמוך בע"ה:

עוד כתב וא"כ עלה בידינו שחשש הספק הנשאר לנו באשה הזאת בענין אשתהי כלומר דשמא לא ראהו משה זה בשעה דאסקוה מיא אין לחוש לו מכמה טעמים הא' שמן הגמרא אין הכרע דבעינן חזיוה בשעתיה עכ"פ דהא אפשר לחלק וכו' כמו שכתב זה פעמים שלש הריב"ש ז"ל ואף כי אם נאמר דבעי' חזיוה בשעתיה עכ"פ כלומר בין עמד במים ג' ימים בין עמה פחות מג' הנה לדעת הרמב"ם ז"ל לאו דוקא מיד אלא או אחר י"ב שעות כמו שבא בכל ספריו ז"ל שבידינו חדשים גם ישנים או אחר כ"ד שעות כמו שבא ג"כ בכל ספרי תלמידו חברו ההולך תמיד בעקבותיו והמעתיק לשונו תיבה בתיבה בכל מקו' הוא הר"ם מקוצי ז"ל ואע"פ שמגיד משנה והריב"ש ז"ל גורסין בספרי הרב אחר שהושלך מן הים שעות וכו' ואומרים שכך היא הנוסחא הדיקנית עכ"ז אנו צעירי תלמידיהם דנין לפניהם על גבי קרקע ואומרי' שלעניות דעתנו אין אנו נסכמים עמהם בגירסא ההיא אבל אנחנו נסכמים עם גרסות כל ספרינו ועם הרב בעל ספר המצות ז"ל דבשלמ' אם נאמר שכתב הרב ז"ל מספר שעות י"ב או כ"ד כמו שכתבנו אתיא שפיר שעות אלא אם נאמר שכוונתו שאחר עבור שעה א' אין מעידין עליו לאו אורחא דלישנ' למימר הכי: ואף פה מפיק מרגליות ולשונו' צחות ומדוייקו' כמוהו ז"ל: וכן היה לו לכתוב ואם שהה ביבשה אחר שהושלך אפי' שעה אחת: ועוד דלפי גרסתם ז"ל אי אפשר ליישב בדברי הרב ז"ל אחד מהשני פירושים הסובל לשון אסקיה בשעתיה האמור בגמ' רצוני לומר או מיד או בתיך שעה שלשון שהושלך מן הים שעות לא יסבול לפרש בו מיד וגם לא לפ' בו שעה אחת ואף אם נאמר ששעות טעות סופר הוא ושהוא ז"ל כתב שעה הא נמי ליתא דהוה ליה למכתב שעה אחת או אפי' שעה אחת כמו שכתבנו וזה ברור לטועמי טעם הלשון ולכל יודע מבין: וכי תימ' על כרחיך לא כתב הרב מספר שעות דא"כ נמצא חולק על הגמר' דאמר לשעתיה: הא ליתא דאפי' תיבת לאלתר דמשמעה טפי מיד אשכחן בכמה דוכתין שיש לה שיעור גדול כדאמרי' על ההיא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול ורבי שמעון מכשיר ואמרי' עלה בגמ' לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא: הרי שלאלתר סובל זמן גדול כל שפחות מעשרה ימים וכמו שכתב בארוכה הריבש ז"ל וכש לשעתיה שיסבול לפרש בו מעת לעת ומי יאמר לנו שלא מצא הרב כן בפירושי הגאונים ז"ל ותשובותיהם שעליהם סומך בחבורו ברוב הדברים שנסתפקו לו כמו שכתב ז"ל בתשובה אחת: שכן הסברא נותנת והעינים רואות שאפי' בתקופת תמוז אינו נתפח מיד בצאתו מן הים וגם לא אחר שעה אלא אחר עבור שעות ספורות: ודעתינו נוטה לומר שהגרס' הנכונה י"ב שעות כמו שבא בכל ספרי הרב ז"ל שראינו ושהוא ז"ל מפרש בשעתיה עונה אחת דהיינו י"ב שעות: אי נמי היתה גרסתו בגמר' לאלתר ומפרש בה נמי עונה אחת ולאו דוקא לאלתר כמו שכתבנו ע"כ דבריכם: ומה שכתבתם ואמרתם הטעם הראשון שמן הגמ' אין הכרע דבעי' חזיוה בשעתיה בלא חילוק דהא אפשר לחלק: כבר כתבתי בזה למעלה יותר מהצורך ואמרתי בדברים אלו בטלים הם בטלום גדולי עולם הרמב"ן והרשב"א ז"ל והביא דבריהם להלכה הרב בעל מגיד משנה וכן הריב"ש ז"ל שכתבתם הדבר בשמו והוא כ"ת בהפך: וכתב דלא נמצא לשום פוסק או מחבר שחולק על זה:

ועתה אוסיף בה נופך משל הרב הגדול רבינו יהונתן ז"ל הכהן שכתב וז"ל אבל אשתהי אפי' משהו מתפח תפח ואינו ניכר לא שנא שעמד בים ג' ימים או יותר ולא שנא אם לא שהה בים אלא יום אחד שמחמת המים מתפח תפח כל כך עד שתשתנה צורתו לגמרי עכ"ד ז"ל:

ומה שכתבתם לדעת הר"ם במז"ל דלאו דוק' לשעתו אלא או אחר י"ב שעות או כ"ד: כבר כתבתי: גם בזה מה שיספיק ושדברים אלו באו ללא צורך כלל אף אם היו אמת דלעניינא דילן לא שנא יהיה הגבול שעה אחת או י"ב או כ"ד או יותר דכי היכי דלא ידעינן אם ראה אותן בשעתן הכי נמי לא ידעינן אם ראה אותן בתוך י"ב או בתוך כ"ד שעות וכ"ש דנוסחאות אלו שכתוב בהן ד' שעות י"ב שעות כ"ד שעות מוטעין הם והנוסח' האמתית בספריו היא שעה אחת והיא המסכמת עם הגמר' ועם כל העולם וכדבעינן למכתב:

ומה שאמרתם ואע"פ שבעל מגיד משנה והריב"ש ז"ל גורסין בספר הרב ז"ל שעות וכו' חלילה לפה קדוש הרב הגדול ז"ל בעל מגיד משנה שיגרוס כך בדברי הרב ז"ל שעות בלא מנין ובפי' כתב כי דעת הרמב"ם ז"ל היא שעה אחת ולא לאלתר ממש: והביא ראיה מלשון בשעתיה דאיתמר בגמ' ועל כרחין כך היא גרסתו בדברי הרב ז"ל שעה אחת: ואם זינך עלך ספרו כאן לפי' אין אתם צריכין לדון לפניו לא על גבי קרקע ולא על גבי ספסל ולא על גבי כן: וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל דדעת הרמב"ם ז"ל היא שעה אחת ולא לאלתר כדעת הריא"ף ז"ל: כן נמי כתב הר"ר טודרוס הלוי ז"ל וכתב הר"מ ז"ל שאפי' שהה כמה ימים במים ושמעידין עליו בזמן שמכירין אותו תכף יציאתו מן המים ע"כ ולא כתב שעות ספורות: וכן הביא לשונו בעל נמוקי יוסף ז"ל אבל לשון הרמב"ם ז"ל שכת' ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן המים שעה ונתפח אין מעידין עליו ע"כ: וכן נמי כתב הריב"ש ז"ל בפי' דדעת הרב ז"ל היא שעה אחת: ומה שתמצאו בספריו הנמצאים כאן שעות טעות סופרים הוא שנתפשט בהם כמו שנתפשט בספרי הרמב"ם ז"ל: ואחר שכתב בפי' דדעת הרב היא שעה אחת ראוי ליקח הלשון הנאות וללמוד הסתום מן המפורש ולא ליחס לו שגורס שעות ומפ' שעה אחת דלאו קטיל קני באגמא הוא ולא תינוק הבא מבית הספר: הילכך הגרס' האמתית היא שעה אחת והיא המסכמת עם ההלכה ופוק חזי מאן גברי רברבי דקא מסהדי עלה: ויתר דברים קחזינא בהא מילת' שלא היה ראוי לשכמותיכם להתעסק בהם והאמת עד לעצמו: ומה שכתבת וכי תימ' על כרחין לא כתב הרב ז"ל מספר שעות דא"כ נמצ' חולק עם הגמ' ודחית דהא ליתא דאפי' תיבת לאלתר דמשמעה טפי מיד אשכחן בכמה דוכתין שיש לה שיעו' גדול וכו' ודאי דמאן דדחי כי הא לא חש לקמחיה דאם אמרו במלת לאלתר תאמרו כל שעתיה ואיך יתחייב זה מזה עד שתאמרו וכ"ש לשעתיה שיסבול לפר' בו מעת לעת: והיכן מצינו שעה שפירושה מעת לעת שזה מעת לעת ואין הנרצה מן החכמים שיהיה דבריהם בלשעתיה ויביאו הראיות שהבי' הריב"ש ז"ל למלת אלתר וכל זה כדי להעמיד שבושי הספרי': והנה עיניכ' הרואו' גדולי עולם והר' הגדול בעל מגיד משנ' ז"ל המהפך בזכות הרב ז"ל ומפר' את דבריו צווחים ואומרים בפי' דדעת הרב ז"ל היא שעה אחת והיא המסכמת עם הגמ' בלי צורו' והיקשי': ואתה האדון אוטם אזניך מזעקתם ומחזר להעמיד טעיות הספרי' פעם תסכימו עם הספרי' שגרסתם כ"ד שעות דהיינו לשעתיה דאיתמר בגמ' ושפי' מעת לעת ותאמרו מי יאמר לנו שלא מצא הרב כן בפירושי הגאוני' ז"ל ותביאו ראיה למי יאמר לנו וכו' מתשובתו ז"ל שהוא סומך על דברי הגאוני': ופעם תטו דעתיכם שהגרסא הנכונה היא י"ב שעות ודברים כגון אלו שאין הדעת סובלתן: ולא עוד אלא ששפטתם למראה עיניכם והכחשתם בשיחתכם תור' שלימה של כל עמודי עולם קמאי ובתראי האומרים שאחר שעה הוא משתנה ומתפח אף כי הרי"ף ז"ל והנמשכים אחריו אומרים דאפילו בתוך השעה נתפח וכן הר"ר יהונתן ז"ל דאמ' דאם שהה משהו נתפח: ואתה גזרת אומר שאפילו בתקופת תמוז אינו נתפח אלא אחר עבור שעות ספורות ועשית את כולן זוממין משבושי סופרי ספרי הרמב"ם ז"ל ועד מה ולמה: למתי וכמה: וכ"ש שכבר כתבנו לעניינא דילן לא שנא שתהא הגרסא שעה אחת או י"ב או כ"ד דמה שיתחייב בזה יתחייב בזה דאף ע"פ שהרחבתם הזמן משעה לי"ב לא בעבור זה יתבטל העיקר שצריך לידע אם ראהו העד אותו הזמן או לא ונמצא כל הכתוב בדברים אלו ללא צורך כלל: ויגענו לריק:

עוד כתב ועוד שלכל הגרסאות אין לנו מנוס מלפרש בלשון הרב ז"ל דס"ל דבעינן תרתי ואז הוא דאין מעידין כלומר שיעברו עליו שעה או שעות וגם שתפח ואם אנו רואין שלא נתפח מעיד ואין חוששין עד שנראה שנתפח כך הוא מפרש ז"ל ההיא דאמרינן בגמר' אבל אשתהי מתפח תפח ע"כ דבריכם: ואיני יודע מה עשה לכם הרמב"ם ז"ל עד שאתם תולין כל הני בוקי סריקי בדבריו דלפום גרסתכם י"ב שעות או כ"ד משמע דאפילו בשעברו עליו כל אלו השעות אין התפיחה מחוייבת לפיכך אם נראה שלא נתפח אפילו אחר עבור כל אלו השעות מעידין עליו אבל אם נראה שנתפח אין מעידין ודברים אלו לא ניתנו ליכתב כי מלבד הביטול שיש בהן מצד עצמן גלוי ונראה לחלושי העיון דמדכתב מנין שעות ולא תלה הדבר בנפיחה לבדה יתחייב לכם בדעתו ז"ל דאפילו מצאו אותו נפוח כנאד בתוך י"ב או בתוך כ"ד שעות אין חוששין לו ומעידין עליו הנה הם מכחישי' החוש וההלכה ודברי כל הראשונים והאחרונים ז"ל ואתאן לדלעיל ההלכה צווחת ואומרת דאי אישתהי אחר עבור שעה מתפח תפח: וכל הראשונים והאחרונים נמי כך כתבו בפירו' אף כ' איכא מיניהו מאן דס"ל דאפילו תוך השעה מתפח מצד המים כמו שכתבנו ואתם מכריעים את כולה ואומרים אפילו בשעברו עליו י"ב שעות או כ"ד אם נראה שנתפח או לא נתפח ואפילו לפי גרסתו האמיתית של שעה אחת לא אפש' לפרושי במלתיה דבעי' בדאשתהי יותר משעה נתפח ואי לא נתפח אין חוששין לו דבגמ' לא משמע הכי ופי' ונתפח דקאמר ר"ל דנתפח והוא"ו כפ"ה רפה בלשון ישמעאל וכן מנהג הלשון במקומות רבים ובהכי נמצא הרב ז"ל מסכים עם ההלכה ודברי הכל זכ"ל: ויראה לי שנתעוררתם לזה מלשון אחד שכתב כאן הרב בעל מגיד משנה ומבעל נמוקי יוסף ז"ל וכבר כתבתי הנר' לעניות דעתי והאמת יורה דרכו: ואחר אשר כתבתי זה בקרוב מט"ו שנים זכני השם ובאה לידי במצרים תשובת שאלה להר"ן ז"ל בענין זה עצמו ומצאתי כל דברי כלולים בה בפי' ובבירור וראיתי להעתיקה כאן וז"ל אלא שאין להתיר אשה זו מן החששו' שנסדר לפניכם חדא מדאמרינן בגמרא בפרק האשה בתרא גבי מיא וה"מ דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אשתהי מתפח תפח משמע בהדיא דדוקא כי חזייה בשעתיה הא לאו הכי חיישינן:

ומה שאמרתם כי הרמב"ם ז"ל כתב ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן הים כ"ד שעות דאו שנוסחא משובש' נזדמנה לכם וכך נוסחתו האמתית אח' שהושלך מן הים שעות וכ"ד שיש בספריכם טעות סופר היא: ולפי' כתב הרב שעות דכיון דאמרי' בגמרא והני מילי דכי אסקוה חזיוה בשעתיה דקדק הרב ז"ל דדוקא בשראוהו באותה שעה עצמה אבל כל ששהה שם שעה שנייה דהיינו שעות חיישינן ולא שרינן לה:

ומה שתמהתם על מה שכתב ונתפח דמשמע דדוקא אם נתפח: ובגמ' לא משמע הכי יפה דקדקתם וכבר הקשה עליו הרשב"א ז"ל מזה בחדושיו: ואפשר שהרב ז"ל תפש לו הלשון האמור בגמ' דאמרינן אבל אישתהי מתפח תפח כלומר דודאי נתפח ואף לזה כיון הרמב"ם ז"ל לומר דכיון דשהה שעות ודאי נתפח: ולפי' בנדון זה כיון שזה העד לא העיד דחזייה בשעתיה אין להתיר אשה זו דאע"פ שנחלקו קצת מפרשים בהא דנתן ואין מעידין אלא עד ג' ימים בסתמא מאי דיניה שבתוספות כתבו כלשון הזה וז"ל ויכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו שלא בתוך ג' ימים מסתברא לי שאינו ענין לנדון זה דהני מילי לשיעור ג' ימים דמסתמא אי לאחר ג' ימים היה לא היה ניכר לעיין ויותר קרוב לתלותו בתוך ג' מלאחר ג' אבל בנפלט מן הים שאין שיעורו אלא שעה אחת בלבד מן הסתם אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי ששהה יותר משעה אחת:

ועוד שבתוס' לא אמרו הדבר אלא באפשר וכבר ספק עליהם הרשב"א ז"ל עכ"ד: והן והן הדברים שכתבנו אלא שגם הוא ז"ל לא הגיעה לידו הנוסחא שכתוב בה שעה ואעפ"כ פי' דבריו ז"ל על נכון דדוקא שראוהו באותה שעה וכו' ואע"פ שיהיה פי' דברי הרמב"ם ז"ל כך דבעי' שעות וגם שיתפח אם אמר הוא בשעה אחת תאמרו אתם בי"ב ובכ"ד דבר המכחיש ההלכה ודברי הכל זכ"ל: וכ"ש דאפילו שתהיה הגרסא כ"ד שעות ובעי' תרתי דהיינו כ"ד שעות ונתפח דבר שלא היה ולא נברא הכא בנדון שלנו כי היכי דלא ידעינן אם ראהו בשעתו או לא הכי נמי לא ידעינן אם נתפח או לא נתפח כמו שהערנו במקומות רבים:

עוד כתב והנה עכשיו נמצא בנדון זה לפי שטת הרמב"ם ז"ל שלשה ספיקות כלומר ספיקא דספיקא דספיקא: ספק אם כיונו בעלי התלמוד ז"ל דבעי חזיוה בשעתיה בכל זמן ואפילו עמד במים פחות מג' ימים או לא בעי' ואת"ל דלעולם בעינן ספק אם פי' לשעתיה שעה דוקא או אחר י"ב או כ"ד כמו שכתבנו: ואת"ל שעה דוקא ספק ראהו העד הראשון שקברהו בתוך אותה שעה או אחר עבור שעות: ודבר ידוע הוא שאפילו בשני ספקות רצוני לומר בספק ספקא ואפילו בדאוריתא אזלינן לקולא: והנה זה ספק ספיקא מתהפך שאין לפקפק ולגמגם עליו כלל ואע"פ ששני ספיקות הללו הראשונים הם ספיקיות בענין הדין כלומר ספק אם הדין כך ספק אם הוא כך ולא בנדון עצמו כמו הספק השלישי: אפילו הכי ספיקי ממש קרינן להו למידן בהו בכל מיני הספיקות וספיקי הספיקות דמה לי אם ספק הוא אם החתיכה חלב או שומן או אם הוא הספק אם החלב אסור או לא ע"כ דבריכם: ודאי דדברים כאלו אסור להעלותן על ספר ולמשקל ולמטרא בהו כי היכי דלא ליהוו מילי דרבנן כחוכא ואטלולא: מאריה דאברהם מה ספיקא דספיקא איכא הכא ומה שייכות אית להני ספיקי חד עם חבריה ספיקא דכונת בעלי התלמוד מורכב אספיקא דנוסחת הר"ם ז"ל המוטעת אם שעה אם י"ב שעות או כ"ד דבגמ' ליכא ספיקא בהכי כלל דבשעתו לא משמע יותר משעה וכמו שכתבו כל המחברים ז"ל עם ספק העד אם ראהו בשעתו או לא: ולפי דרכך יכול היית' לעשות אף ספק רביעי לפי דעת הרמב"ם ז"ל ספק נתפח ספק לא נתפח: ואי אתינא למיעבד כהני ספיקי יכילנא למיטען תליסר אלפי גמלי מיני ספיקא דספיקתא ולמשרי דיתא וטרפיתא ובת נעמיתא: והדבור בדברים כאלו עמל הוא בעיני שהן בטלין מעצמן לא מיתאמרן אפי' לחדודי בהו דרדקי דבי רב וכ"ש שאפי' כל ספק מהשני ספקות בפני עצמו לאו ספיקא הוא דאלו הספק הראשון כבר הרחבנו הביאור בזה וכתבנו דברי הר"ר יהונתן ודברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל שפירשו לנו הגמ' ולא הניחו לנו ספק וכתבו בפשטות דלעולם בעינן חזיוה בשעתיה בין שהה במים יותר מג' ימים בין שהה פחות וכתבנו גם כן דברי הריב"ש ז"ל שכתב שלא נמצא לשום פוסק או לשום מחבר שנסתפק בזה: וגם בספק השני כתבנו דההיא די"ב שעות וכ"ד שעות נסחאות משובשות הם בספרי הרמב"ם ז"ל העידו עליהם עמודי עולם בפי' ולישנא דתלמודא והאמת עד לעצמו: ואפי' הספק הג' יש לדון עליו ודי בהערה זו: וכבר כתבנו דאף אם היו הספקות השתים ודאות והיתה הנוסחא י"ב או כ"ד לא תועיל ולא תציל לענייננו:

עוד כתב והטעם השני הוא שכדאי הוא ר"ת ז"ל לסמוך עליו בעגון אשר כזה ע"כ דבריכם: כבר כתבנו בענין זה מה שיספיק והוכחנו דלא מיירי ר"ת ז"ל אלא ביבשה דוקא ולא בים אף כי דבריו נדחים אפי' מהיבשה: וכתבנו דאפי' כי הוה מיירי בים והיו דבריו עיקר אין לנו יסוד לזה הבנין דלא ידעינן אם ראהו שלם או בלתי שלם: וכל שכן דמאי דאמרי הני רבוותא דבעגונה הולכין אחר המיקל היינו כשהם אחד כנגד אחד אבל לא קאמרי הולכין אחר היחיד חלילה אף כי אין כאן לא יחיד ולא מיקל ומילתא דאוריית': ודי ברמז זה לחכמים כי אין הכוונה להאריך:

עוד כתב והטעם השלישי והוא עמוד התוך אשר בית זה נשען עליו מה שכתב הרא"ש ז"ל דאפי' אי איתיה קמן העד עצמו אין דורשין וחוקרין תוך כמה ימים ראה אותו עם מה שכתב הרמב"ם ז"ל בתשובתו על אותה עדות הכתובה למעלה עם מה שכתב גם כן הוא ז"ל דעד מפי עד כהכא משיאין מיד ואין חוששין לשאול כלל ע"כ דבריכם: כבר כתבנו גם בזה דדברי הרא"ש ז"ל הם בהרוג ביבשה אבל בטבע בים כתב הוא וכ"ע בבירור כי אין האשה ניתרת עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו ואם לא אמר כך אין משיאין ומה לנו ולחקירות: ועוד פירשנו דדרישה וחקירה לחוד ושאלת העד על עיקר העדות אשר אין האשה ניתרת זולתו לחוד: עוד כתבנו דלא דן הרמב"ם ז"ל גבי אותה שאלה אלא ע"פ הסימני' הגלויים ואין הנדון דומה לראיה מלבד כמה אנפי אחריני דלא דמיין בהו אהדדי: ופירשנו גם בן דמה שכתב בחבורו שאין שואלין לעד מפי עד היינו במת סתם דאפי' לעד הראשון נראה מן המחברים ז"ל שאין שואלין בזה דהאומר מת פלוני עדות ברורה היא ולפי' הקלו בה אבל בטבע בים הא אמרינן דאין האשה ניתרת עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו ולא סגי בלאו הכי:

עוד כתב והרוצה להחמיר ולומר כיון דהרשב"א ז"ל וזולתו מן הפוסקים מצריכין על כל פנים דבעינן דחזיוה בשעה דאסקוה מיא והאי דמתפח תפח מפרשי דהא וודאי מתפח מיד כשיצא מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני תשובתו היא דנהי דסבירא להו הכי מאן יאמר לן דאינהו נמי לא סבירא להו דאין שואלין ודורשין לעד על ענין זה כלל כמו שכתב הרא"ש ז"ל וכ"ש לעד מפי עד כהכא ובדבר שדברו בו בפירוש קצת מן הגדולי' המוציא מדעתם עליו להביא ראיה ברורה איך האחרים ז"ל לא הסכימו עמהם ע"כ דבריכם: ותשובה זו שהשבתם לאו תשובה היא ולא שייכא כלל דכבר כתבנו פעמים רבות דאינהו גופייהו ז"ל וכ"ע קאמרי שהעד עצמו צריך לומר כן ובלאו הכי אין האשה ניתרת וכמו שכתבנו דבריהם בפשיטות ובבירור וכתבנו דהרשב"א ז"ל כתב בפירוש שחוקרין על ענין זה מאד מאד והתימה על מי שעמד על דבריהם ויכתוב דברים כאלו: תו קחזינא הכא דקא תבר מר לגזיזיה דקאמריתי מאן יימר לן דאינהו נמי וכו' נראה שהדבר אצלכם בספק ומכת האפשר ובריש תשובתכם חייבתם מדברי הרא"ש ז"ל שאמר שהשאלה על הזמן דרישה וחקירה הוא לכ"ע לא עבדי' לה כלל ואין זה דרך כלל:

עוד כתב ואף אם נסכי' עם המחמיר לומר דסבירא להו דשואלין ודורשין: הרמב"ם והרא"ש ז"ל שהאחד אומר דאין שואלין לעד מפי עד כלל בשום ענין והאחר אומר בפירוש אפילו לעד עצמו אין שואלין על הזמן כהכא כדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק כזו להתיר עגונה על פיהם: ע"כ דבריכם: כבר כתבנו במלתיה דהרא"ש ז"ל וגם במלתיה דהרמב"ם ז"ל יותר מדי עד שכלו השפתים לומר די ואין סמיכה הכא לא בשעת הדחק ולא בשעת הריוח אף כי הרא"ש ז"ל הוא ראש המדברים והאוסרים בכל מקום גבי ים דאין משיאין אלא אם יאמר העד ראיתיהו בשעתו כמו שנתבאר מדבריו ז"ל:

עוד כתב וכמו שכתב ה"ר שלמה ב"ר שמעון ז"ל בהתר אשת איש על קיום שטר שליחות קבלה שלא הוכרו דייני קיומו אם אותו קיום צריך קיום אם לאו וז"ל ואף על פי שמגדולי הראשונים והאחרונים ז"ל סוברים שקיום ב"ד צריך קיום כגון ר"ח ואדני זקני הרמב"ן והרשב"א ז"ל בשעת הדחק כזו כדאי הם הריא"ף והרמב"ם ז"ל לסמוך עליהם וכדאמרינן פרק המביא תניין ההוא דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי חתמו תרי מיניהו ביומיה והנך מכאן ועד עשרה יומי אתי לקמיה דרבי יהושע בן לוי ואמר כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק: ובפרק קמא דנדה כתבו רוב המפרשים ז"ל דכל בדרבנן ז"ל ואיכא פלוגתא דרבוותא סמכינן אמאן דאמר כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק: והכא נמי בקיום שטרות מדרבנן ואיכא פלוגתא דרבוותא סמכינן אמאן דאמר דמעשה ב"ד אין צריך קיום ומקילין עליה משום עגונה ע"כ דבריכם: שקילא טיבותא דתשובה זו ושדיא אחזרי דלית לן הכא על מה שנסמוך בהיתר אף כי הם ז"ל נמי האוסרים כמו שנתבאר: וכל שכן דמיירי הכא בתשובה זו בדרבנן ואיסורא דילן מדאורייתא הוא וכדבעינן למיכתב בסמוך: ואם היה נותן לב המביא תשובה זו למה שכתוב בה היה רואה שאחר שהיו גדולי עולם כאלו אומרין שאין צריך קיום ומילתא דרבנן ועגונה גם כן: ואפי' הכי הוצרך להביא כ"כ ראיות לדבריו כדי שיוכל לסמוך עליהם כ"ש במילתא דאוריית' ואין שום מחבר או פוסק בעולם שיקל בדבר ורוצה להשיאה משיקול הדעת ומשבושי הספרים והקשים וספיקי ספיקות בלא עיקר ודברים כאלו כמו שיראה הרואה בעיקרן של דברים וכו':

עוד כתבתם ופשיטא דנדון זה שלפנינו מילתא דרבנן היא דטבע במים שאין להן סוף אין אשתו אסורה אלא מדרבנן כיון שיש עד שראה הטביעה כמו שמעיד רבי יצחק הנז' ואף על פי שאולי כשנדרשהו ונחקרהו לא יעיד ששהה עליו בשפת הים ההוא כדי שתצא נפשם אפילו הכי איסורא דרבנן קרינן ליה דהא בההוא עובד' דמאן איכא בי חסא טבע חסא לא השיח העובד כוכבים, אלא שטבע ותו לא ואמר עלה רב אשי דהואיל ואינסיבא לא מפקינן לה: ואם איתא דאיסורא דאורייתא היא עד שיעיד הישראל או שישיח עובדי כוכבי' ששהה עליו כדי שתצא נפשו כיון דלא אמר אלא טבע חסא ותו לא אמאי לא מפקינן לה מיניה: אלא ש"מ דכיון דאמר טבע ואפילו עובדי כוכבים מסיח לפי תומו הויא לה איסורא דרבנן ע"כ דבריכם: דבר זה הארכתי בו בתשובתי והוכחתי שם דאיסורא דהאי איתתא מדאורייתא היא וכתבתי שם דברי הרשב"א ז"ל שכתב שם בבירור בתחלת אותה שאלה ז"ל או שמא ראה שנשברה הספינה בלב הים כי רוב העולם קוראים לכלל הדברים האלה טביעה ואין מדקדקין בין שנשברה במקום רחוק מאד מן העיר שיחשבו הרואים שאי אפשר למי שנפל שם להנצל ולצאת אל היבשה ובין ראוהו טובע ממש וכסוהו המים ושהה עליו והפרש יש בין זה לזה עד דע כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אף ע"פ שלכתחלה לא תנשא אם נשאת בדיעבד לא תצא כמו שאז"ל בסוף יבמות אמר רב אשי ש"מ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא: ומ"מ מי שמתירה לכתחלה בר נדוי הוא כדאמרינן בההוא פירקא:

ואם אינו מעיד אלא שנשברה הספינה זה אינו כלום ואפילו נשאת תצא דשייך ניצל ע"ג עץ כדרך שניצלים הרבה פעמים ע"כ דברי הרשב"א ז"ל: וכן כתב הריב"ש ז"ל בשאלותיו וז"ל ואם היה בכאן מי שמעיד בטביעה במים שאין להן סוף כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היינו מקילין בה היינו מקילין בדרבנן אבל כאן אין מי שמעיד בטביעה כראוי אלא שמזכיר שאחר יום שנהפכה הדוגיא ראה את מכלו"ף מת על שפת הים ואינו אומר בפירוש שמכלו"ף היה בדוגיא ושהוא ראה בטביעתו ושהה כדי שתצא נפשו ע"כ: וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל וממה שכתב הר"ן ז"ל בתשובה: והכי נמי גבי האי איתתא דעסקינן בה לית מאן דמסהיד בטביעה כראוי כ"ש דלא שייכא הכא עדות כי האי כיון שזאת הספינה נשברה בחצי הלילה בכ"ח לחדש ויהי חשך אפלה ולא ראו איש את אחיו דאפי' לאור הלבנה לא שייכא הכא עדות טביעה כראוי ולא איפשר למיקם עלה דהא מילתא כמו שהגיד רבי יצחק הנזכר: הילכך אשה זו אסור' מדאוריית' היא ומי הוא שיקל את ראשו להקל בשל תורה ע"כ דברי שם: הרי לך שני הגדולים האלה שאומרים בפירוש בלא שום חולק דאם לא אמר העד עמדתי עליו שיעור שתצא נפשו אסורה מראורייתא הוא ואם נשאת תצא ולא נמצא לשום פוסק או מחבר שחולק על זה היסוד מעולם ובודאי דאשתמטתיה למר מאי דכתבו ז"ל או שעמד על דבריהם והעלים העין מהם כמו שעשה בזולתן ונמצא נאה דורש ואין נאה מקיים שכתבתם למעלה וז"ל ובדבר שדברו בו בפירוש קצת מן הגדולים המוציא מדעתם עליו להביא הראיה ברורה איך האחרים ז' לא הסכימו עמהם ע"כ דבריכם: ואלו קיימתם בעצמיכם דברים אלו לא כתבתם מה שכתבתם אף כי תאמרו ופשיטא והדבר בהפך ולא עוד אלא שתאמרו כיון שיש עד שראה הטביעה כמו שמעיד רבי יצחק הנזכר: ולא היא דרבי יצחק אינו מעיד אלא שנשברה הספינה קרוב מהיבשה ואפילו בטבעה סתם אינו מעיד כי לא ראה לשום אחד מהם טובע כמו שכתוב לעיל וכמו שהגיד פעמים רבות ואין כאן שום ריח עדות כלל: ואם הוקשה עליה דמר ההיא עובדא דמאן איכא בי חסא שכתבתם הוה ליה לאסתפוקי ולומר איני יודע היכי קא מתרצי רבנן לההוא עובדא דמשמע מיניה דלא בעינן הא מילתא דטביעה כראוי ולא לפסוק הדין מעצמו בלא זקן אחד מן השוק לסמוך עליו: והיית קרוב אליו: וכי תימא סוף סוף יקשה להו הך עובדא תשובתך אף על גב דלא רמיא עלן הא מילתא למשכוני נפשין אדידהו ז"ל במילתא דלא אשכחן להו בה פירושא בהדיא כי אין ספריהם ז"ל מצויין אתנו ואין עלינו אלא להשמע להם ולשתות בצמא את דבריהם: מיהו אימא לכו תירוצא דחזינא בהא מילתא כד הוינא מעייני בהני שמעתתא ודא היא דהא על גב דלא אמרו בגמרא אלא טבע חסא סתם לעולם לא מיירי אלא בשהעיד בטביעה כראוי ולא חששו בגמרא לפרש והראיה מדבוריה דרב נחמן דקאמר האלהים אכלוה כוורי לחסא משמע דהעיד העובד כוכבים בטביעה כראוי דאי לאו הכי לא הוה משתבע רב נחמן דאכלוה כוורי זהו הנראה לי בתירוצא דהא מילתא ואולי אינהו אית להו אורחא אחרינא ואנכי לא ידעתי: ואם יתבונן המעיין בדברי רש"י ז"ל שכתב שם וז"ל מדבוריה דרב נחמן שאמר אכלוה כוורי ולא אמר מי יתן שיעלה וישוב אל ביתו ימצא קצת סיוע לדברי משמע שהעיד עליו העובד כוכבים ששהה עליו שיעור שתצא נפשו ולא עלה:

עוד כתבתם וזה גם כן ברור מאותה תשובה של הרמב"ם ז"ל דאם תאמר דלשוויה איסורא דרבנן בעינן עם ראיות הטביעה שישהו עליו כדי שתצא נפשו למה לא חש הרב לכך אבל היקל בדבר והורה שתנשא לכתחלה אלא שמע מינה כדאמרן ע"כ דבריכם: דברים אלו איני יכול להולמן ונראה דכד נאים ושכיב מר נמי אמרן דאחר שהתיר אותה הרב ז"ל להנשא לכתחלה אמאי הוה ליה למיחש לשהה עליו שעור שתצא נפשו דהיינו ענין לשאם נשאת לא תצא ומה תלה זה בזה ולדידך הא לא התיר אותה משום דאיסור' דרבנן היא ונטה בספקה להקל אלא שלדעתו לא בעינן שיאמר העד ראיתיהו בשעתו ולא לשאול אותו תוך כמה שעות ראה אם לא שיאמר העד לא ראיתיהו בתוך אותו זמן כמו שכתבתם וגם מאותן ספיקי דספיקי נמי שכתבתם הנה היא מותרת גם כן ואפילו אי הויא דאורייתא דספק ספיקא לקולא ואפילו בדאורייתא כמו שכתבתם: וכן לדעתנו גם כן הנה התיר אותה מפני הסימנין דלדידיה סימנין דאורייתא וסומכין עליהן בדאורייתא וכי הני מוליאתא ודאי לא בעינן דמתאמרן משמיכו:

עוד כתבתם וכן כתב הוא ז"ל בסוף הלכות גרושין ואפילו היה העובד כוכבים מסיח לפי תומו ואמר טבע פלוני בים ונשאת על פיו הרי זה לא תצא: הרי לך בפירוש דאפילו בטבע בים בלבד אסורה דרבנן הוא דאית בה ע"כ דבריכם: ואדרבה דמשם הראייה ומצדה תברה שהוא ז"ל כתב בתחלת הבבא הזאת וז"ל וכן האשה שמעיד לה עד אחר שטבע בעלה במים שאין להן סוף ולא עלה ואבד זכרו וכו' כלומר שהעיד עליו העד שטבע ולא עלה למעלה כדרך הנטבעים המתים שנצללין ונשקעין כעופרת ובתר הכי כתב ואפילו היה עובד כוכבים שהסיח לפי תומו וכו' כלומר על הדרך הנזכר דלא יפה כח העובד כוכבים מישראל: ואתם כתבתם סוף הבבא והעלמתם עין מראשיתה ואף ע"ג דאפשר לפרושי מילתיה בענין אחר כלומר ולא יצא האי פירושא דאיק טפי ומוכרח בדבריו ומסכים אל האמת למתבונן בעין האמת: וידוע הוא דאפילו אי הויא לה אסורא דרבנן הם הם שאמרו דאין האשה נתרת עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו:

עוד כתבתם אם כן כדאי הם הני רבוותא ורשוות' לסמוך עליהם בהתר עגונה זאת עם תשובת הרמב"ם ז"ל המסלקת כל ספק שעינינו הרואות שלא דרש וחקר כלל על כל מה שנשאנו ונתננו בו הילכך האשה הזאת מותרת לינשא לכתחלה אליבא דכל הני רבוואתא דכתבינן דעתיהו לעיל ומילי דברירי נינהו דלית בהו ספיקא כלל ע"כ דבריכם: כבר כתבנו כמה פעמים דלא ידעינן מאן אינון הני רבוואתא ורשוותא דקאמרי הכי ומילי חזינא וגברי לא חזינא וכלהו רבוואתא ורשוותא סברי ואמרי וגזרי דאין התר לאשה שטבע בעלה בים עד שיאמר העד ראותיהו בשעתו וכתבנו דתשובת הרמב"ם ז"ל לא דמיא לעניינא דילן כלל והעד הנאמן על דעת הרמב"ם ז"ל הרב הגדול הרשב"א ז"ל שכתב על דבריו ודברי הכל שאין משיאין את האשה אלא במעידין שראוהו בשעתו: וכתב דלדעת הרמב"ם והרז"ה ז"ל אם לא אמר העד פלטתו הים לעיני וקברתיו אין משיאין אותה על פיו ע"כ כמו שכתבנו באריכות: וכבר נתבררו ונתחוורו הדברים וסרו כל הטענות הסובבות על זה הציר מלבד שיש עוד בנדון כמה ספקות ולנו בו חומרות רמות ואנחנו מחשום כדי שלא לצאת מהנקודה: הילכך איתתא דא אסורה להנשא לכ"ע ותו לא מידי: וכמה פעמים נפלאתי והעבודה שאני תמה ונפלא הפלא ופלא כי מי הוא האדם אשר מלאו לבו לסמוך על דקדוקים של הבל נקלים מעוקלי' ומקולקלי ולעקור איסור גמור כאמור וכמה לאוין על כל ביאה וביאה ולדברי רבי אליעזר דמחייב על כל כח וכח צא וחשוב כמה ומי הוא האדם שיבוא אחרי כל אותן המלכי' הגבורים והאדירים שכתבנו ויקפוץ להתיר אשה שהיא לדעתם ערוה וכאפס ותוהו נחשבו לו דבריהם שכתבו בתכלית הבירור שאין אחריו בירור: ולמה לא יטה אזנו למוסר הרשב"א והריב"ש ז"ל שכתב משה בתשובותיהם בענין קברתיו דמן הגמ' והירושלמי נראה דעד אחד במלחמה או במים אין צריך לומר קברתיו ושכל האחרונים ז"ל הסכימו דלא בעינן לה ואף על פי כן חששו לדברי הריא"ף והרמב"ם ז"ל בזה ולא הורו בה להתר וכתבו ומי יתיר לשוק אשה שהיא ערוה לדעתם חלילה: ומעתה למה לא ישא כל אדם קל וחומר ובן בנו של קל וחומר בעצמו שלא לסמוך על עצמו בדבר שכל העולם אוסרין בפירוש ואין לו אפילו זקן מן השוק לסמוך עליו: ודאי נבהלתי מראות במעשה הזה: נעוותי משמוע:

עוד כתבתם וחתמתם דבריכם זה לשונכם והזריז בהיתר עגונות על פי גדולי עולם הרי זה משובח: והמשובח ומפואר שמו הגדול לעדי עד ולנצח נצחים לשום בלבינו להיות כבני א"י זה לזה בהלכה נוחים: ואם נלחום מלחמתה של תורה תהיה מחלקותינו לשם שמים את והב בסופה: ודגלנו זה על זה אהבה כדי שנהיה מן המודים על האמת וכמוצאי שלל רב ששים בה ושמחי': ויאר עינינו בתורתו לאסוקי הלכתא אליבא דשמעתא ולהשיב אמרים אמת אמרים נכוחים עד כה דבריך דברי פי חכם: והבו ליה אפריון למר שחתם תשובתו בדברים אלו דהזריז בהיתר עגונות על פי גדולי עולם הרי זה משובח: וכמה נאה דבר זה ומשובח כי אין לדון אלא על פי הגדולים והאיתנים משרתי עליון: ולא משיקול הדעת והיקש העריון: כי אין המשקל מכריע והדמיון: אף חתמתם דבריכם באמרכם ואם נלחום מלחמתם של תורה תהיה מחלוקתנו ולשם שמים וכו' כדי שנהיה מן המודים על האמת וכו' ויציבא מילתא וכן מדת הגבורים והשלימים שלימי הדעת בעלי ההוראה הישרים והתמימים העוסקים בתורה לשמה ואת קרנותיה מרימי': ויאות ליה למר להשמע לדברים אלו שכתב ולקיים בעצמו נאומו ולשמור מה מלל להודות כבית שמאי חזרו בית הלל: ואז נמצא נאה דורש ונאה מקיים ובחרת בחיים: ואחר ההיתר אל תהי חותר: ואת יסודותיו סותר: כי מן הראוי האמת אהובה יותר: ואם העתרתי דברי ורתחתי במקצת אמרי הלא ידעו מתי אהלי דאוריתיה דמר מרתחא לי וכי תאמרו מי הוא זה שבא לרדותנו בתוך ביתנו: ישית ידו על שנינו: גם עתה כדבריכם כן הוא וכלהו איתנהו: אבל הוכרחת לקלקל השורה ולהכנס בעובי הקורה: להיותי כבר תקעתי עצמי לדחוק את השעה ולומר זאת המרגעה דבעינן ראיתיהו בשעתו: ודבר בעתו: וכבר נשמעה קרן בחוצותינו: כי העכבה לאשה הזאת קרתה על ידינו: ואני לא מלבי ומדעתי היתה זאת כי אין דרכי להחמיר על עגונה ולמיסר שומנא: אי לאו דכלהו רבנן קדישי ארעא הוא דאמרי כה"ג: והא קאמינא: דברשותה קאתינא: לזאת בחסדו ינהלני: ואל בחרונו יבהלני: פן יטרוף כאריה נפשי ויגאה כשחל יצודני: ואין הקומץ הקטן אל האריות הגדולים משביע: עיניך לנוכח יביטו: תחזינה מישרים: ואותי לכף זכות תכריע: ישימך ה' לראש ומן הטוב הצפון ליריאיו כמוך עליך ישפיע: ועל במות אויביך תדרוך וקמיך תחתיך יכניע: כנפש השוגה באהבתך ועוסק בתורתך בטעם כעיקר:

משה ן' אל אשקר: נר"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף