שו"ת מהר"ח אור זרוע/ט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כתב רבינו שמחה וז"ל ועל היין שנתקרח אני דן שבטל מתורת משקה כדתניא פ"ב דטהרות מים טמאים שהגלידו ואין בהם משקה טופח טהורין נימחו חזרו לטומאתן ישנה אלמא על ידי שהגלידו בטל מתורת משקה ופרחה הימנו טומאה שהיתה עליו וכ"ש שאינו מקבל טומאה וה"ה שאינו מתנסך על ידי מגע גוי הואיל ואין תורת משקה עליו, ומה שהקשית על מה שכתבתי שבעודו גלד אינו אסור משום יין נסך וכי פקע איסוריה מיניה כדפריך (בע"ז ד' כ"ט) גבי חומץ וכי משום דאחמיץ פקע איסורא מיניה. תיקשי לך וכי משום דאגליד פקע טומאתו מיניה אלא לא דמי לחומץ דלא בטל ממשקה ע"כ דבריו וכל אורך דבריו לא כתבתי, וכעין זה כתב רבינו משה בר חסדאי פ"ג דטהרות דתנן התם הרוטב של בשר ותבשיל של גריסין והחלב אלו מינין דרכן להיות טופח וקרושין קרשו הרי אלו שניים שהאוכל פחות מכביצה מקבל טומאה מדרבנן והכא כשהתחילו ליקרש קבלו טומאה ממשקין שעדיין לא קרשו, חזרו ונימוחו כביצה מכוונת טהור, דכשהתחילו להיות נמוחין לא היה כביצה אוכל לטמאות את המשקה ואפילו מדרבנן אינו מטמא ופנים חדשות באו לכאן, ויש מקשים אמאי טהורים וכי טומאה שבהן להיכן הלכה דהכי פריך פרק כל שעה (דף ל"ג ע"ב) גבי ענבים שנטמאו דקאמר דורכן פחות מכביצה, ויש לחלק דהתם הוא דשייך למפרך טפי וכי טומאה שבהן להיכן הלכה שהרי גם כשהן בתוך עורן היו משקין ומפקד פקידי (נ' דצ"ל ומבלע בליעו) וכשיצאו בשביל כך אין להם ליטהר אבל כאן כשהיה אוכל לא היה שם משקין כלל ולכך אם נעשו משקין אחרי כן פנים חדשות הן ולא היה עליהם שם טומאה עכ"ל. וברוב מקומות בטהרות מדמה איסור יין נסך להלכות טומאה וטהרה אם כן גם ביין נסך גמור שנעשה אוכל היה מותר כמו שכתב רבינו שמחה על היין שהגליד, א"כ הדבש שמתקנים במלכותכם אם מרסקים את הענבים כדי שיתבקעו ויוכל העפר שזורין עליו ליבלע בענבים ואין כוונתם להוציא היין מן הענבים שאם היה אפשר היה כל היין נשאר בפנים רק שהענבים היו מתבקעים כדי להכניס עפר הבארה עליהן לתוכו אז היה נראה דבר פשוט דמותר דאין זה המשכה שכך כתב רבינו אבא מארי זצוק"ל וז"ל ורבינו אבי העזרי כתב ובלבד שיתכוין להמשכת יין, אבל אם כוונתו שמשבר כדי שיכנס בגיגית הרבה ולא כדי שיזוב וימשך היין לצד אחר אין נראה בזה להחמיר. ור"ת כתב בתשובתו לרבי' שמרי' בגת פקוקה ומליאה (ע"ז נ"ה ע"ב) פירוש שלא הוציאו מן היין כלום על ידי גרגותני ועומדת הגת במלואה שכל הענבים שנתנו בגת עדיין בתוך הגת אבל בגיגית אין אנו מקפידין אם הגוי מביא והיין מזלף, או משבר הענבים במקל טרם שימשך הימנו רביעית או פחות עכ"ל. הרי פירשו רבותינו להדי' דכשהוא סוחט הענבים וממעכן ואינו מתכוין להמשכת יין דאין זה המשכה וכן גם כאן. אבל אם סוחטין את הענבים כדי להוציא יינן ומסננין היין לתוך הכלי ושם נותנין העפר לתוכו אז נתנסך היין קודם שנתנו היין (נ' דצ"ל העפר) לתוכו מ"מ אם היה עצמו מתקשה ונעשה אוכל כאשר סיפר לי מורי הרב ר' שמריה היה נראה להתירו מידי דהוי איין שהגליד שהתירו רבינו שמחה כמו שכתבתי לעיל. ומתוך כך לא ידעתי אם נתיר יין נסך שנפל לתבשיל דנעשה אוכל ולא משקה ופנים חדשות הן והוי כאלו היין נעשה מים דלגבי סחיטה מתירין לסחוט בשבת לתוך הקדירה דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי או שמא הוי כרוטב של בשר ותבשיל של גריסין דחשיב משקה פ"ג דטהרות במשנה שכתבתי לעיל וצ"ע ואת"ל דמותר א"כ האי דפריך תלמודא פרק אין מעמידין (שם כ"ט ע"ב) פשיטא משום דאיבשל פקע איסורא לשם מיירי שהרתיחו ובשלו לבדן ולא נתנו במאכל. ויין שנתנו לתוך אלונתית (שם ל' ע"א) גם הוא משקה ולא נעשה אוכל, ויין שהגליד שהתיר רבינו שמחה אינו דומה לחרס הדרייני (שם ל"ב ע"א) כי גם שם אין היין נעשה אוכל שאין מבליעין אותו בחרס אלא לשמירה בעלמא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |