שו"ת מהר"ח אור זרוע/י
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
וחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור ואפילו במקום שחלב בהמה טמאה יותר ביוקר מחלב בהמה טהורה נראה לאוסרו דאם חלב סוסיא ששותים אותו לרפואה ביוקר, חלב חזרה וחלב חמורה וכיוצא בהם אין נמכר ביוקר. ובספר המצות כתב וז"ל הורו מקצת הגאונים שכל גבינות הגוים אסורים בין שהעמידה בדבר איסור בין שהעמידה בדבר היתר שכללו בגזירתם הכל אפילו במקום שאין שם טעמי האיסור ואיני מבין לפי זה האיך אנו אוכלים דגים שקורין הריגנש' שהם מלוחי גוים, כי כתב בספר המצות עוד אמר בספר העתים בשם הירושלמי דפ"ק דשבת תני ר' שמעון בן יוחי בו ביום גזרו על פיתן ועל שמנן ועל כבושיהן ומלוחיהן וגבינותיהן וחמאותיהן, אמנם בירושלמי שלפנינו אינו כתוב שם חמאותיהן עכ"ל. ואם כן כמו שבגזירת גבינות גזרו על הגבינות אפילו כשמעמידין אותן בדבר היתר גם בגזירת מלוחין נימא דכללו הכל אפילו במקום שאין רגילים למלוח טמאים אם טהורים, ושמא אין לדמות כל גזרות חכמים זו לזו וה"נ אמרו התוס' פ"ק דשבת ובכמה דוכתי. ורבינו אבא מארי זצוק"ל כתב וז"ל ובארץ נרבונא אוכלים גבינות גוים מפני שמעמידים אותם בכמיהים ולחלב טמא ליכא למיחש דלא קאי ואי משום דרב מלכיא (ע"א ל"ה ע"א) אינהו פסקו כריב"ל אי משום דבשל סופרים הלך אחר המיקל ואי משום דר' ירמיה דקאי כר' יהושע בן לוי ופירש דבישן נמי איכא למיחש לגילויא ואנן האידנא לא קפדינן אגילויא, וכדין עבדי דאכלי להו, ואיני יודע למה אסר רבינו תם גבינה העשויה מחלב שחלבוהו לאכילה ולכותח דחלב טמא ליכא למיחש דהא לא קאי, מיהו אפילו לדבריו סתם גבינה של גוים שריא דלא מחזקינן לה בחזקת איסור לומר שעשאוהו מחלב שחלבוהו לחלב ולכותח עכ"ל. ואיני יודע אותם אמוראים שמפרשים משום שמעמידים אותה בעור קיבת נבילה או משום שמחליקין פניה בשומן חזיר האיך היה אם רובם עבדי הכי אין צריך גזירה ור' יהושע למה לא רצה לגלות טעם זה לר' ישמעאל מפני שגזירה חדשה היתה ואיכא מאן דלא סבירא ליה האי טעמא ואתי לזלזולי בה, וכי איכא מאן דלא סבירה ליה למיחש לרובה ואי מיעוטא עבדי הכי א"כ מאן דלא חייש למיעוט גבינותיהן מותרות ולית ליה האי גזירה. ושמא י"ל אע"ג דבשעת הגזירה היו מיעוטם עושין כן מ"מ חשו חכמים כיון שכבר התחילו הגוים להתרגל בכך מידי יום יום אחד ילמוד מחבירו לעשות כן עד שרובם יעשו כן, ולריב"ל דאמר משום גילוי למה לא גזרו על מים של גוים משום גילוי ואע"ג דרב לא שתה מים מבי ארמאה (פ' אין מעמידין ד' ל') אין נראה כלל דמשום גזירת חכמים עשה כן, ומשמואל אין ראי' (כלומר דלא גזרו על מים) דגם גבי גבינה יאמר אמניקורתא קפדי כי הוא מפרש טעם גבינות משום שמעמידין אותן בעור קיבת נבילה, ועוד וכי לרב יאסרו מים של גוים בכל מקום ואפילו לדידן דלא קפדינן אגילויא כמו גבינות לפי דברי הגאונים שאסרום אפילו היכי שאין שייך טעם האיסור וכן יאסרו מימיהם לריב"ל כי מאד תימה לומר שעל הגבינות גזרו משום גילויא ועל המים וכל שאר דברים כיוצא בהם לא גזרו, ואי משום דבשאר דברים חיישי אמניקורתא כשמואל ובגבינות לא חיישי גם זה תימה גדולה וגם חלב שחלבו גוי וישראל כי יתיב לא חזי ליה וכי קאי חזי ליה שמותר כדמסיק פ' אין מעמידין (ד' ל"ט ע"ב) שהגוי ירא לערב פן יעמוד הישרא' ויראהו מ"מ וכי אין לחוש שמא הגוי העמיד הכלי מידו על הקרקע שעה אחת כדי להוציא מי האף מחוטמו או בשביל שום צורך אחר ושיעור הגילוי כדי שיצא נחש מתחת אוזן הכלי וישתה ויחזור לחורו והכא היה לחוש רק כדי שיצא וישתה הגוי (נ' דצ"ל דגוי) אפילו אי חזי ליה לא יגיד לישראל כי הם שמחים לאיד, וגם תמהתי למה לא נאסור גבינות של גוים וחלב שלהם לפי שהם מניחים בשר וחלב יחד וכמה פעמים מערבים בשר וחלב יחד ובפ' כל הבשר (ד' קי"ב) אסר רב נחמן להניח כדא דמילחא בהדי דכותחא, וכתב רבינו אבא מארי זצוק"ל וז"ל כתב מורי רבינו יהודה בר' יצחק בשם רבינו יצחק בר שמואל מכאן נראה להחמיר שאין להניח שני תבשילין של בשר וחלב זה סמוך לזה בתיבה אחת שמא יתערבו יחד ולאו אדעתיה כדאמר הכא גבי כדא דמילחא וכדא דכותחא ואפילו אם ת"ל שאצל לחם או בשר מותר לפי שהיה ניכר כשני (נ' דצ"ל בשני) תבשילין נ"ל מיהא סברא להחמיר ואע"פ שיש לחלק דשאני הכא דכדא דמילחא וכדא דכותחא וחלא עושין לטעם ולמשמרת לימים רבים וזימנן דנפיל מהא להא ולאו אדעתיה אבל בדבר שאינו עשוי להצניע אלא לפי שעה אין לחוש מ"מ נראה סברא להחמיר אם לא יכסנו בטוב עכ"ל. מיהו היכא שהניח בדיעבד דילמא לא מחזקינן איסורא ושרי ע"כ לשון רבינו אבא מארי זצוק"ל. הרי אפילו בישראל שהניח כתב דילמא שרי ולא התיר אותו בברור אלא כתב בלשון דילמא אבל בגוים שמערבין חלב ובשר יחד במזיד ומניחין זה אצל זה כפי הסברא היה לנו לאסור ודאי ולמאן דלא שתי מיא מבי ארמלתא יאסרו גבינות של ארמלתא לר"י בן לוי, ופ"ק דע"ז (י"ב ע"א) דאמר ליה ר' חנינא לרשב"ל לא הלכת מימיך לצור וראית ישראל וגוי ששפתו שתי קדירות על גבי כירה אחת ולא חשו להם חכמים ומפרש אביי התם דלא חשו משום בשר נבלה דלא אמרינן דילמא מהדר ישראל אפיה לאחוריה ושדי גוי נבלה בקדרה. וכתב שם רבינו אבא מארי זצוק"ל וז"ל מכאן פסק הר' פטר בשם ר"ת שאם היו ב' קדרות על גבי כירה אחת של ישראל ואחת של גוי, והדר ישראל אפיה דחיישינן דילמא שדי גוי נבילה בקדירת ישראל ואסורה מדקאמר אביי דלא חיישינן דילמא מהדר אפיה ישראל משמע אי הדר אפיה חיישינן דילמא שדי ואסור. והרב ר' ברוך בר' יצחק מריגנשפורק מתיר מדשרינן ביין נסך בנכנס ויוצא ורבינו אלחנן מוקי לההיא דב' קדירות ששניהם אכסנאים דלא מירתת מיניה דלא שרינן ביוצא ונכנס ועוד הביא הרב ר' ברוך ראיה מהנהו שפוכאי (שם ע"ב ע"ב) דאמר להו רבא לא לסייע גוי בהדייכו דילמא משתילתו ושדיתו ליה עילויה וקאתי מכח גוי ואסיר וכי היכי דהתם חיישינן לדילמא הכי נמי הכא אי הוי אסיר כי מהדר ישראל אפיה הוי לן לכתחילה לאסור לשפות דילמא מהדר אפיה, אלא ה"פ לא חיישינן במהדר אפיה דילמא שדי גוי נבילה בקדרה. ואין נראה לרבינו אבא מארי זצוקל"ה דלישנא לא משמע הכי כלל, ותו דלא דמי לדשפוכאי דהתם ליכא אלא חדא ספיקא דילמא מישתלו ואי מישתלו וודאי אסור ולהכי חיישינן התם לדילמא, אבל הכא אפילו אי מישתלו איכא ספיקא דילמא שדי ולכך התירו לשפות דלתרי דילמא לא חיישינן לכתחילה וגם מה שהביא מיוצא ונכנס דחה רבינו אבא מארי זצוק"ל דלא שרינן ביוצא ונכנס אלא היכא שנתפס עליו כגנב דלית ליה לאישתמוטי אבל הכא דאית ליה לאישתמוטי ולומר אני מגיס בקדירה כדי שלא יקדח תבשילך חיישינן ואסור. מ"מ מדברי כולן נלמוד דחיישינן לאישתלי וכן מוכח בכדא דמילחא וכמכא דחיישינן לאישתלי, וא"כ גבי גוי אמאי לא ניחוש לאישתלי, ועירב בשר וחלב יחד. ומורי רבינו מאיר זצוק"ל ומורי רבינו אליעזר זצוק"ל. לא היו מניחין לחתך גוי לתקן בגדיהם בבית הגוי דילמא משתלי ויקח חוט של פשתן במקום חוט של קנבוס ויתפור בו, וא"כ גם כאן ניחוש דילמא אשתלי, ואולי נוכל לומר דריב"ל בא לומר דאפילו במקום שאין לחוש לאיסור כגון שישראל מסר בהמתו לגוי ויחד לו בית לכך ואין שם כלל בהמה טמאה שאין לירא שם להחלקת פניה בשומן חזיר או שיעמידוהו בעור קיבת נבילה או בחומץ כי למה יעשה הגוי כן להכשיל את ישראל המשכירו יש לו הרבה קיבות כשירות להעמיד בהם, ולהכעיס להכשיל את ישראל לא חיישין דילמא עביד כמו שהוכיח ר"י מארבא דמורייס (שם ל"ד ע"ב) וגם לדילמא אישתלי ליכא למיחש אם ישראל דר עמו בבית ויוצא ונכנס תדיר אפילו הכי אסורים משום גילוי, וגם הגוי נזהר שלא לערב בשר וחלב פן ירגיש הישראל ויפסיד שכירותו וגם יצטרך לפרוע. אבל במקום שיש לחוש לטעמי איסור גם ריב"ל מודה ומיהו בשביל איסור אין נראה לו שגזרו שאם רובם עושים כן שמחליקין בשומן חזיר או מעמידין בעור קיבת נבלה וכיוצא בה אין צריך לגזור ואם מיעוטא למיעוטא לא חיישינן ושאר אמוראי גזרו כדפירשתי לעיל, ובלא זה צריך ליתן טעם למה לא אמר מאי בינייהו. וגם לריב"ל אי לאו טעמא דאיסורא משום גילוי לחוד לא היו גוזרים אלא כיון דיש טעמי איסור מעתה אסרו בכל מקום משום גילוי וכעין זה אמרו התוס' פ"ק דכתובות (ד' ב') דעיקר תקנה דניסת ברביעי משום בת כהן ושקיבל בה אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד ומעתה לא פלוג וכן יש טובא. וכפי דברי אלה אז אפילו במקום שחלב טמא יוקר יותר מן הטהור יש לאסור מטעם אשתלי ויתיישב בזה שר' ירמיה דקאי פ' אין מעמידין (ד' ל"ה) כריב"ל מפרש בירושלמי מטעם חלב בהמה טמאה ולא נאמר דפליג אתלמודא הבבלי כדפי' בתוס' וא"ת כיון דיש לאסור משום דילמא אישתלי מה צריך שמואל לומר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה ורב מלכיא מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר ושמא אי לאו שאנו רואין שמחליקין או מעמידין בעור קיבת נבלה לא הוי חיישינן לשמא יערבו דה"א מיסרא סרי או שמא הוי אזלינן בתר רובה דלא מישתלי, ומ"מ חלב בחלב רק שהטמא יקר נראה בברור דיש לחוש למשתלי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |