שו"ת מבי"ט/ג/קנג

שו"ת מבי"ט ג קנג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן קנג

שאלה ראובן ת"ח אירע לו הפסד אשר לא היה לו יכולת לפרוע כל ההפסד אם לא במכירת ספריו והבתים אשר הוא ובניו דר בהם ובני מקומו ועירו אשר רוב שנותיו עמד ביניהם ונשא טורחם ומשאם ידעו כי גם קצת ההפסד היה בסב' נוגעת לקהלו' וכתבו לו טובי העיר וחשובי' מן הק"ק פתקא שיסייעוהו להפסד ההוא בסך ידוע ביניה' ממכס הבשר וצוו לחוכר המכס ההוא שיתן לו כל חדש סך מה עד מלאת הסך הידוע שקצבו לתת לו עד ו' או ז' חדשים ואחר חודש ימים לסבה מה בעניני הקהלות היה הפרש בין החכם ובין קצתם וצוו למוכס שלא יתן מה שקצבו וקצת מהמצוים חתומים בפתקא של הסיוע יורינו רבינו אם יש יכולת בידם לעכב ביד המוכס מלתת כי אחר שצוו לו שיתן כתב עליו שטר בקנין ושבועה לתת לראובן כל חודש מה שקצבו לו עד תום הסך הידוע:

תשובה על מי שפטרוהו גדולי פורעי המס ומחלו לו המס בדברים בעלמא בלי שום קנין אם יוכלו לחזור בהם כתב הרא"ש בשאלה בכלל ז' סימן כ"ד מנהג פשוט הוא מה שטובי העיר מסכימי' לעשות שריר וקים הוא בלא קנין ובכל תקנות הקהל שמתקנים על יחידים ועל רבי' ומציעין על קיצותם כל דבריהם ככתובין וכמסורין דמו ע"כ ועל כיוצא בזה כתב אח"כ כבר כתבתי לך שבכל דבר שהקהל או טובי העיר שנתנו מדעת הקהל אין צריך קנין ולא. שטר אלא דבריהם ככתובים וכמסורי' דמו ועוד דנדון זה מחילה היא ואפילו היחיד שמחל אין צריך קנין ע"כ ולא מדין מחילה אינה צריכה קנין הוא שכתב כן שהרי כתב או טובי העיר שנתנו וכו' כי אפילו במה שנותנין בדבור בעלמא יועיל אף על פי שלא החזיק במתנה שאם נתנוה בידו כבר או החזיק בה מה שייך לומר דבריהם ככתובין וכמסורין דמו הרי הוא מוחזק במתנה ומה שכתב ועוד דנדון זה מחילה היא ואפי' היחיד שמחל אין צריך קנין היינו טעמא אחרינא לשלא היו יכולין לחזור במה שפטרו אותו אבל בלאו האי טעמא טעם דברי טובי העיר ככתובין וכמסורין דמו מספיק אפילו במה שנותנין בדיבור בעלמא כמו שכתב קודם או טובי העיר שנתנו וכו' אין צריך קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובין וכו' ומה שכתב למעלה סי' ה' ועל הסכמה שבין הקהל ובין אביך ולא היה בה קנין דע כל עסק בין אדם לחבירו בלא קנין דברי' בעלמא ישנן בחזר' חוץ ממוחל ממון לחבירו דלא בעי קנין ע"כ רצה לומר כי בין אדם לחבירו הם דברים בעלמא וישנן בחזרם אבל הסכמה שבין הקהל ובין אביך לא הוו דברים בעלמא שדבריהם ככתובין וכמסורין דמו כמו שכתב ואם כן בנדון דידן נמי כיון שכתבו טובי העיר גם אנשים מן הקהלות פתקא שיתנו לו ממכס הבשר סך ידוע וצוו לחוכר מכס הבשר שיתן לו כך כך כל חדש מן המכס הנז' של הקהלות אינם יכולים לחזור בהם והחוכר חייב לתת מה שאמרו לו מקודם ובכלל ו' זה הביא הרא"ש תשובה בנדון זה על קהל שהתנו עם ראובן בתנאי ידוע שידור עמהם להרביץ תורה ביניה' ולא רצה עד שנתחייבו לו שנים מן הקהל שיתנו לו התנאי והקהל. נתנו לו פתקא חתום בשבעה מן הקהל מאותם שרגילים בפתקות שנותנים בגביית ממון ההקדש לשנים שנתחייב לו בתנאי וכתוב בפתקא שיתן החוכר ההקדש לאותן שנים סכום ידוע בכל שנה ושנה כל זמן שידור ביניה' ועל סמיכת פתק זה נתחייבו השנים ליתן לראובן סכום ידוע כל זמן שידור ביניהם ועכשיו יש קצת מן הקהל שאומרים שאין כח לשני' הנז' לגבות הממון הנז' מחוכר ההקדש בפתק הנזכ' שהם אומרים כבר נתחייבנו לתת לו כל זמן שידור בינינו והשיב הרא"ש ז"ל אחר שהתנו הקהל עם ראובן לבא לדור עמהם להרביץ תורה ביניהם בתנאי ידוע כל זמן שידור עמהם כמו שכתוב בפתק' מחוייבים הקהל ליתן לראוב' מה שהתנו לתת לו וכ"ש שבחר בשני' מהקהל שנתחייבו לתנאי והקהל נתנו לו פתקא חתומ' בשבעה אנשים הרגילים לחתום פתקי גביית ממון ההקדש לאותם שנים וכו' ועל סמך אותו פתק' נדרו הם לתת לראובן תנאו חייבים השנים לתת לראובן כל מה שנדרו לו וחייב החוכר ליתן סכום ידוע שנדרו לתת לו ועל זה אין לפקפק עכ"ל והנה נ"ד נמי כשאלת הרא"ש שנתנו לו פתק חתום בשבעה מן הקהל ובנ"ד נמי נתנו פתקא לראובן שיתנו לו ממכס הבש' סך ידוע והמוכר נתחייב לו מכח הפתקא לתת לו מה שכתוב בפתקא כמו שנתחייבו השנים לתת התנאי לראובן שבתשובת הרא"ש ז"ל וכמו שכתב שם שחייבים השנים אפי' שלא היה שם קנין כן בנ"ד חיי' החוכר מכח הפתק' אעפ"י שלא היה קנין לז' טובי העיר ולא לחוכר שדברים של הקהל ככתובים וכמסורי' דמו בלא קנין כמו שכתו' למעלה. ולא תימא דוקא התם שהיו חייבי' הקהל על מה שהתנו עמו מתחלה שיהיה מרביץ תורה ביניה' אבל בנ"ד שהיה מתנה בעלמא בלא חיוב לא דלא היא שלא חייב הרא"ש ז"ל אלא על מה שהתנו לתת לו ונתנו לו פתקא חייבי' לתת אפי' של זמן העתי' שעדין לא הרביץ תורה בכל הזמן שידור ביניהם שדבריה' בלא קנין ככתובים וכמסורים דמו וכמו שכתב אח"כ על ראובן שפייס הקהל למחול לו המס שאין צריך קנין ולא כתב וכן בתחלת תשובת סי' כ"ז כתב כבר כתבתי לך שבכל דבר שהקהל או טובי העיר שנתנו מדעת הקהל אין צריך קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובים וכמסורים דמו והרי מחילה זו לא היו חייבים למחול לו ולאו דווקא משום מחילה כמו שכתב אח"כ אלא אפי' מתנה כמו שכתב או טובי העיר שנתנו וכו' וכמו שכתבתי למעלה ובנ"ד לא שנא כיון שנתנו פתקא לראובן וצוו לחוכר שיתן דבריהם ככתובין וכמסורין דמו ואינם יכולים למנוע לחוכר שלא יתן ולא לסלק ממנו החכירות שממנו היה נותן מה שקצבו הם לתת לראובן:

ולא תימא גם כן דהאי מתנה הויא בדבר שלא בא לעולם כי כשכתבו לתת לו עדיין החוכר לא נכנס בידו שום דבר מן המכס אלא שהוא מוכר בשר מדי יום ביומו וגובה מה שמכרו לו דלא הי' שגם בתשובת הרא"ש ז"ל היה דבר שב"ל ממה שיגבו מן ההקדש ואפ"ה חייבם הרא"ש ז"ל משום שדבריהם ככתובין וכמסורין דמו ובפי' כתב הרא"ש ז"ל כלל י"ג על חכירות אל מעונה שהוא דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו מדין תורה אין קנין נתפס בו וכתב אלא שאני רואה מנהג הארץ כל היום שחוכרין זה מזה ואין בו חזרה וכן הודו המורשים דבחתימת ההודיה ובמסירתה למוכר מתקיימת החכירות וכיון שנהגו כן הוי קנין דאין בו חזרה כדאי' פ' איזהו נשך אמר רב האי סיטומתא קניא וכו' אף על פי שאינו שום א' מן הקנינים שנקנים בהם המטלטלים או הקרקעות:

וגם בנדון זה מה שנתחייבו ראשי הקהלות דאינו דרך מתנה לבד אלא גם יש חיוב עליהם כמו בתשובת הרא"ש והחיוב הוא כי ההפסד שהפסיד ראובן נתרבה בסבת הקהלות וכמו שכתבו ראשי הקהל אשר ידעו מה שהפסיד ראובן כי הרשע שהעליל על ראובן היה מגזם על הקהלות של בני עירו של ראובן שילשין עליהם על הכרא"גי ועבארזיש ולסתום פיו הוכרח ראובן להפסיד יותר משליש ממה שהיה מפסיד אם לא הי' מגזים המלשין על הקהלות שידעו ענין זה וגם שידעו שראובן לא היה כח בידו לפרוע ההפסד ורצו בחסדם לסייעו בסך ההוא:

וגם שלא היה על הקהלות יצ"ו שום חיוב לא היה ראוי להם לחזור מדיבורם וחתימתם אפי' בלאו כל הני טעמי כדאיתא בירושלמי פ' הזהב רב הוה מיפקד לשמשיה אימת דנימר לך תתן מתנה לבר נש אין הוא מסכן הב ליה מיד ואין עתיר אמליך בי תנינא ות"ח לא גרע ממסכן כ"ש בנדון דידן דאיכא תרתי:

עוד מצאתי לפי הדין במרדכי בהגהות של מציעא שהביא ההיא דפ' בני העיר כל דבר הנעשה בפני ז' טובי העיר ואפי' בפני שלשה אין יכול לחזור דאין דומה מעשה רבים למעשה יחיד ורבים הם ג' כדאיתא פ' השולח ואפי' יחיד וכו' ולכך נהגו שכל דבר הנעשה ברבים אין צריך קנין במקום שיחיד צריך קנין ושלש טובי העיר חשובים כמו כל העיר כדאמרי' פ"ב דמגלה בירושלמי כו' ועוד ראיה דאין יכולים לחזור דלא גרע ממתנה דאם היו אומרים לאדם א' אנו רוצים ליתן אינם יכולים לחזור דהוה ליה לגבי רבים מתנה מועטת דאמרי' פ' הזהב מתנה מועטת אין יכול לחזור אפי' יחיד ובשלהי מסכת שבועות קאמר דנעשה נדר וכל החוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו ע"כ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >