שו"ת מבי"ט/ג/קמז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ג' שותפין ראובן שמעון לוי שהניח כל אחד מהם מאה פרחים בשותפות קרן וראובן היה עושה עיקר המשא ומתן בכל נכסי השותפות ולסוף זמן השתפות באו לחשבון שמעון לוי עם ראובן והראה להם כל המעות שהיו חייבים לו בני אדם מנכסי השותפות כי היה לו רשות למכור סחורה אפי' לגוים לזמן ושילוה להם ברבית כפי מה שיראה לו וקצת מן הגוים מתו ואי אפשר לגבות מיורשיהם שום דבר וקצתם ידם תקפה ויש ספק אם יוכלו לגבות מהם כל מה שחייבי' או קצתו וקצת החובות שחייבים צריך לעשות הוצאות לגבותם וטוען ראובן שלא נשאר בידו מכל הקרן כי אם עשרים או ל' פרחים וכל השאר מראה אותו בחובו' הנז' ועל זה בררו ביניהם אנשים סוחרים בקיאים ומכירי' קצת הלווים שהם בחיים מה טיבם אם יפרעו כל החוב או קצתו ונטל ראובן קנין ושבועה לפרוע לשמעון ולוי מה שיפשרו האנשים הסוחרים הנז' ואנשי' אלו שיערו בדעתם החובות שהראה ראובן בכתב אותם שהם בחיים כמה היה יכול ראובן לגבות מהם ועל השערה זאת ומה ששיערו שהיה בידו גזרו שיפרע שמעון ולוי כך וכך לזמן ידוע ובתוך הזמן שהוא הולך וגובה מה שהוא יכול חוזר עתה ומתרעם על האנשים המפשרי' ואומר כי אינו יכול לגבו' החצי ממה ששיערו הם ושהפשרה שעשו היתה בטעות ושמעון ולוי טוענים שהפשרה קיימת כי גם שאומר שאינו יכול לגבות אינו אמת כי הוא הולך וגובה לעול' ועוד שנשאר לו ברשותו הרבה מדמי השותפות יורינו רבינו הדין ושכרו כפול מן השמים אמן:
תשובה תניא פי' אחד דיני ממונות צדק צדק תרדוף אחד לדין וא' לפשרה כיצד ב' ספינו' עוברו' בנהר ופגעו זו בזו וכו' ופירש"י ז"ל צדק דין שלך וצדק פשרה שלך להראות עיניך ולא תרדוף את האחד יותר מחבירו ע"כ וכתב בח"מ סימן י"ב אמת ומשפט שלום זו פשר' וכשם שמוזה' שלא להטות הדין כך מוזהר שלא יהא נוטה בפשרה לא' יותר מחבירו ע"כ נראה כי כמו שבהטיית הדין או כשטועה בדין הוא (חוזר) כן בהטיית הפשרה או כשטועה בפשרה חוזר והביא בב"י סי' י"ב שהביא נ"י בשם בעל העטור אבל פשרה שעושים מפני שאין לו ראיה או שטר ואח"כ מצא ראיה ודאי קנין בטעות הוא ותשובת הרי"ף בסוף סימן כ"ה שמי שחייבום ב"ד שבועה חמורה ועשו ביניהם פשרה ואחר כך ראו שלא היה חייב אלא חרם סתם יכול לומר אלו היה יודע לא היה עושה פשרה והוה ליה קנין בטעות וכן כתב שם בשם בעל העטור וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות סנהדרין ומהרי"ק ז"ל כתב שורש ק"א על א' שנתפשר עם אחיו לפטור חלק ירושת אביו על סך מועט שהיה סבור שלא היו הנכסי' מרובי' ונודע אחר כך שהיו מרובי' וכתב שאין באותה פשרה ממש שהלכה רווחת היא בישראל דכל קנין ומחילה בטעות חוזרים גם השבועה דבר פשוט שאין בה ממש מאחר שהיה בטעות. מכל זה נראה שמחילה או פשרה שנמצא אחר כך שהיתה בטעות שהוא בטלה וא"כ בנ"ד אם יאמרו הפשרנים שמה שפשרו היה על הקדמה ששיערו כי נשאר ביד ראובן ממון מהשותפות יותר ממה שנודע להם אח"כ שהיה מועט וגם על החובות ששיערו שהיה גובה מהם סך הרבה באופן שהיה נרא' להם שהיה חייב לשמעון ולוי שותפו מה שפשרו ביניה' ואחר כך נודע להם שלא היה יכול לגבות מאז מכל החובות אלא חצי דרך משל ממה ששיערו הם תהיה הפשרה הראשונה בטלה ולא תתקיים אלא כפי מה שיתברר שהיה לו אז בזמן הפשרה ממון השותפות ומה שיראה להם שיוכל לגבות מן החובות מלבד מה שיתן חשבון ממה שגבה עד עתה וממה שהיה בידו קודם תתקיים הפשרה לפי הערך שעשו אותה מקודם שאם עשו אותה מקודם על הקדמה שהיו בידו ושהיה יכול לגבו' דרך משל מאתי' מן הג' מאות ועתה משערי' על הכל שלא יעלה לק' תתקיים הפשרה על חצי מה שפשרו קודם ויתחייב לפרוע עתה מה שיפשרו כפי הערך שכתבתי חצי דמי או פחות או יותר ותתקיים הפשרה עתה לערך הפשרה הראשונה כמו שנזכר לזמנים שיראה להם ואינו יכול ראובן להשמט ממה שיפשרו עתה מכח מה שקבל עליו קנין וחומרא מקוד' כי אעפ"י שטעו אינה מתבטל' הפשרה אלא במה שטעו לבד בשום הדיינין שטעו שחוזר המעות והשאר קיים נאם המבי"ט:
אחר ימים בא לפני מעשה דומה לזה או קרוב לו והוא כי בשנפטר ה"ר כלב מדמשק נשארו כל נכסיו בחובות לגוים בכמו קרוב עשרים אלף פרחים ונשארו בנים גדולים ויתומים קטנים מאשה אחרת וראו ב"ד של דמשק כי הבנים הגדולים היה להם כח ורשות לגבות החובות כולם או קצתם וחששו שמא יעלימו איזה סך ממה שיגבו והיה חובה ליתומים הקטנים ונתפשרו עם הגדולי' שיתנו סך ידוע ליתומי' הקטנים שהם ג' ובת א' קטנה מלבד הנשואות כבר והגדולים הם שנים והם יגבו כל החובות של אביהם לעצמ' בין יגבו הכל או קצת הרבה או מעט אין להם שום טענה ושום ערעור על סך שנתחייבו לתת ליתומי' הקטנים אחיהם אלא שישלימו להם הסך שנתחייבו לזמנים שקצבו ביניהם וסך הפשרה היתה כמו שליש החובות הנז' כי שיערו הפשרני' כי לפחות יוכלו לגבות חצי סך החובות הנז' אחר קצת ימים נתרעמו הגדולי' כי לא היו יכולים לגבות אפי' מיעוט מן החובו' ושהית' פשרה בטעות ולא רצתה האלמנה אם היתומי' הקטני' לחזור לעמוד בדין עם הבנים הגדולי' והלכה לערכאו' אחר התראת החכמים שלא תלך ושם הוכרחו לעשות פשרה אחרת בפני הערכאות והפסידו כך מעות ועשו מודעא הגדולים על שהיו מוכרחים לעשות גם הפשר' ההיא ואעפ"י שהיתה בכמו החצי של הפשרה הראשונה שאומרים כי כבר היה ידוע כי כל נכסי אביהם אעפ"י שהיו מרובים היו כולם בידי גוים ולא יוכלו לדון עם שתקיף מהם. ולזה אני אומר כי אם הב"ד והפשרנים עשו הפשרה על כי ידעו כי כל נכסי אביהם היו על אלה החובות אלא שחשבו בדעתם כי לפחות יגבו חצי כל החובו' מעט פחות או יותר ועתה נתברר להם שאינם יכולים לגבות אלא כמו רביע החובות הפשרה הראשונה היתה בטעות ותתקיים על חצייה וכן לפי ערך זה אם יתברר שאינם יכולים לגבות כי אם השליש תהיה הפשרה קיימת עד שליש הפשרה הראשונה שהיתה בטעות וכן לפי ערך זה אם פחות אם יותר גם אם כשעשו הפשרה הראשונ' היה בדעתם שהיה בידם מנכסי אביהם מלבד החובות הנז' ד"ע כמו אלפים פרחים ועל זה עשו הפשרה ועתה נתברר להם שלא היה בידם כי אם אלף תהיה הפשרה קיימת על שני שלישי האלף ויגיעו אלף שלמים מסך הפשרה הראשונה ועל השאר יעשו פשרה כפי מה שישערו גביית החובות או אלפים אם יעשו שלישים של אלפים וכן לפי ערך זה בחובות ובמה שיהיה בידם ובזה יהיו זהירים ב"ד והפשרני' שתהיה ישרה כפי מה שיראה להם לש"ש כי כמו שאסור להטות הדין אסור להטות הפשרה דכתיב צדק צדק לדין ולפשרה כמו שכתוב למעלה. ויחקרו ב"ד והפשרנים על כל החובות שנמצאו כתובים בפנקס אביהם אם גבו מהם ומה שקרוב לגבות מהם. ועל זה תתקיים הפשרה בשני שלישים של גבוי כבר ושעתיד לגבות על האח שנשאר ששניהם היו ערבים זה לזה ויכולים האחים הקטנים לגבות כל מה שיפשרו עתה ממי שהוא מצוי והוא יגבה מנכסי אחיו ע"פ ב"ד מה שיתברר שהיה לו מנכסי או מה שגבה מהם לפי הערך הנז' ואם לא תשיג ידו לפרוע מה שיפשרו לזמני' שיקצבו אין להם רשות ליתומים ללכת לערכאות אלא שיסדרו ב"ד כמו שמסדרין לב"ח וזה יהיה אחר דרישה וחקירה היטב ושבועה וחרם חמור וגמור שאין לו לשלם אפילו מממונו והונו נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |