שו"ת מבי"ט/ג/קג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן שנתן צמר כמו ש' ככרי' ביד ד' אנשי' שיוליכו' לצפת תוב"ב וימכרו כפי אשר יראה בעיניה' לחשבונו והמעות ילבישום בסחורות אחרות עם דמי סחורתם ולפי ערך מעותיו יהיה חלקו ונתן להם סך מעות להוצא' הולכת הצמ' ואם לא יספיקו יוציאו הם לחשבון ראובן ונתחייב לתת להם בשכר טרחם פ' פרחי' ובאו ארבעת' בספינת הצמר בתחלת שנת השלד עם הצמ' הנז' ועם הצמר שלהם ולא מצאו למכור מן הצמר של ראובן לערך שיהיה בה ריוח אלא מעט מזער וכשרא' ראובן הנז' שנתעכבו כל שנת השל"ד וחצי השל"ה ולא מכרו ולא הלבישו ולא באו אלא ב' מהד' אנשים שחזרו והגידו דברים הללו לראובן שלח איש א' בהרשא' לקבל מן הב' הנותרים בצפת הצמר וימכרנה כפי מה שיוכל ועתה אלו הב' מבקשי' מראובן כל הפ' פרחים שנתפשר עם ארבעתם שאומרי' שאותם הב' שהלכו ויתרו חלקם:
תשובה ראובן זה לא מסר הצמר למכור ולהלביש דמיה אלא לארבעתם ואחר שחזרו השנים היה יכול לקחת הצמר מיד השנים כי הוא לא האמין במכירת הצמר והלבשתם בסחורה אחרת כי אם לכולם ואם היו עושים אלו הב' הנשארים איזו פשיע' בצמר או היו אוכלי' דמיה גם הב' האחרי' היו חייבים לשלם כי כולם היו חייבי' לשלם שהם כמו ערבים זה לזה כמו שנים שלוו מא' שהם ערבי' זה לזה כי לא האמין אלא לכולם ועל כן חייבי' למסור הצמר וכל חשבון מה שמכרו מן הצמר למורשה שלו.. עוד אני אומר כי אפי' היו ארבעתם פה ולא נמכרה הצמר שמחייבים למוסרה למורשה שלו כי כשמסרה להם בסתם על הקדמה שתמכ' באותה שנה כמו שהוא דרך השולחים צמר משם למכור שאינם יכולים להתעכב ומוכרי' כפי מה שיכולי' למכור ודומה לשותפי' שנשתתפו סתם ולא קבעו להם זמן הרי אלו חולקים כל זמן שירצ' א' מהם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד ובנ"ד נמי כיון שלא קבעו זמן יכול הוא להסתלק מהם ולתת להם כפי מה שטרחו בהבא' הצמר שהוא כמו רביע השכר לארבעת' כי טרחם היה על ד' דברים הבאת הצמר ומכירתה והלבשת המעות בסחורה אחרת והולכתה וקצת שכר על קצת מה שמכרו וכל שכן כי נ"ד הוי בקביעת זמן תוך שנה א' כמו שהוא מנהג כל המביאי' צמר שמוכרי' באותה שנה ואם אינם יכולים למכור במעות יש לעול' חילוף בבגדים וכמה סוחרים בשנה שעב' ובשנה זו הביאו צמר למכור במעות ומצאו בחילוף וגם אלו היו יכולים לעשות כך כיון שכתוב בשטר שימכרו כפי מה שיראה בעיניהם וכמו שמכרו הצמר שלהם במעות וחלוף וגם שיאמרו שחששו אולי לא יתרצה ראובן שימכרו בערך שמכרו הם או בחילוף סוף סוף נשארה הצמר שלו בלי מכירה בזמן הנהוג לימכור תוך שנתה ויכול ראובן להוציאה מתחת יד' ואפי' המורשה שלו ששלוחו כמותו זהו אפי' היו ארבעתם פה על מכירתה ועתה שנסתלקו השנים ואפי' א' מהם היה מסתלק יכול הוא לומר לכולכם האמנתי במכירת הצמר ובהוצאות ולא למקצתכם ומכל אחד משני טעמים אלו יכול המורשה להוציא הצמר מתחת ידם ויתן להם מה שמגיע לשכר טורח שניהם כמו שכתבתי למעלה הצעיר המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |