שו"ת מבי"ט/ג/ק
|
< הקודם · הבא > |
שאלה החכם הרש"ו יצ"ו השיג עלי על מה שכתבתי כי אחר שהשאיר השטר בידו היתה כונתו שלא יחול ההקדש עד שימסור הכתב לקהל והביא הוא תשוב' הרא"ש ז"ל כלל ס"ו שכת' כיון שכתוב בשטר קנין שנתן ראובן מתנה אין צריך שיגיע השטר לידו או שיזכה בו ולא אחר בשבילו וכו' שזכין לאדם שלא בפניו ושגם בנדון של הקדש לא היה צריך שיגיע השטר לקהל כיון שכתוב בשטר וחתום שהקדש הבית הקדש גמור כבר זכה ההקדש דאמיר' לגבוה כמסירה להדיוט ואני אומר כי גם אני כתבתי כי באמירה לבד היתה קודש כמסירה בלא כתיבה אבל כשצוה לכתוב ושהיה בידו הכתב נראה שלא רצה שיגמר ושיחול ההקדש עד שיכת' ויהיה בידו הכתב וכשימסרנה אז יחול ההקדש כי גם במתנה שכתב הרא"ש ז"ל שאין צריך שיגיע השטר בידו הוא מפני שאחר שנטל קנין נגמרה המתנה ולא צוה הוא שיכתבו שטר ויתנוהו לידו ולכן היו יכולים העדים לכתו' וליתן כי השטר אינו אלא לראיה בעלמא כיון שנטל קנין קודם אבל אם היה נוטל קנין והיה אומר כתבו ותנו לידי גם במתנה היינו אומרי' כי לא גמר להקנות ולא נטל הקנין לגמור המתנה עד שימסור השטר למקבל כל זה הוא לדעת הרא"ש ז"ל אבל הרי"ף ז"ל כתב שטר מתנה בקנין לא קני עד דמטי שטרא לידיה והביא ראיה מנמצא דיתקי קשורה וכו' וכן דעת הרמב"ם ז"ל וכן ר"ח כמו שהביא ה"ר שמעון בר צמח ז"ל בפי' הכתוב' וכן כתב במשרים נ' ט"ו ח"א ואם כן בנדון זה כיון שנמצא שטר ההקדש ברשות רבי יעקב מסתמא המעל' מסרו לידו ולא בתורת גזבר כמו שכתו' בשטר ההקדש כיון שר"י אמר שקנאה מן המעל' ונמצא גם כן בין שטרותיו שטר שליחות והרשאה מן המעלם לחיים נערו שיבא פה וימכור הבתים נראה ששלח לו גם כן השטר של הקדש שהיה בידו בטל כדי שימכרו הבתי' שאם לא כן לא היה קונה רבי יעקב ולא אחרים שיהיו חוששין פן נתן ומסר כבר השטר לקהל וכיון שר' יעקב היה יכול לטעון זה גם אנחנו נטעון בעד היתומות ועל מה שכתב החכם יצ"ו דלא חיישינן לאימלוכי שמא נשאל על נדרו והביא ראיה ממה שכתב מהרי"ק שורש קכא ושדחה ההיא דפ"ק דמציעא כתובין היו ונמלך עליהן דכיון דנפל איתרע הכא נמי איתרע שטר זה טפי כיון שנמצא שמכר הבתים שהקדיש נר' שנמלך על שטר ההקדש ושמעול' לא מסרו לשם הקדש וכדתנן כתובין היו ונמלך וכו' וכל הני משניות שהביא מצא כלי וכתו' עליו כו' ואביהן שהטמין כו' דלא אמרינן שמא נמלך היינו משום דלא איתרעו במידי ומה שכת' כי מעשה האיש המקדיש היו רעים וחטאי' ולא נתלה דבריו לשו' זכות גם בהיותו שם יהודי קוד' שהמיר גם אני אומר כן כי אפי' בשטר שהקדיש שבש' יהודי היה מכונה לא היתה דעתו להקדישה אלא דרך יוהרא אמר כך כמו שעשה בדמשק בשאר הבתים ולכן השאיר בידו כתב ההקדש שאם יצטרך אח' כך למכור שיוכל למכור ואם כן לא טענינן להקדש שכבר מסר הכתב ושמשעה שאמ' כתבו הכתב יחול ההקדש אדרבא יש יותר מקו' לטעון ליורשי' לחובת מי שהיו מעשיו מקולקלים ומה שכתב דאין זו חזקה כי הקהל לא ידעו מענין ההקד' שהקדי' מאן לימא לן אני אומר שידעו ונתפרס' לכל בפרט לאנשי הקהל ואע"פ שלא היה השטר ביד' היו יכולי' לערער על ר' יעקב וגם שנאמר שחזקת ר' יעקב אינה חזקה כיון שהוא היה כמו אפוטרפוס של ההקדש כל זה היה אם חל ההקדש קוד' אבל כיון שמעול' לא חל כמו שכתבתי לא היה אפוטרופוס אלא שהיה מחזיק במה שקנה. גם מה שהביא ממה שכתב בח"מ סימן קמ"ט שההקדשות בזמן הזה אין בהם חזקה כל זה הוא אחר שהוחזק שהוא הקדש מה שאין כן בנ"ד עוד אני מביא ראיה לענין זה שאין שום יכולת ביד הקהל להוציא הבתי' מיד היתומות אפי' שהיה מתברר שהגיע כתב ההקדש ביד ר' יעקב בתור' גזבר ונתקיי' ההקדש ביד הקהל עם התנאי' הכתוב' בכתב כיון שאחר כך חזר המעל' באלמות ואנס ולקחה מיד ההקדש ומכרה לאחר. והראיה היא מדין אנפרות שהוא גוי אנס בעל זרוע שתקף שדה ישראל ומכרה לישראל אחר אין הבעלי' יכולי' ליקח מיד הלוקח ואע"פ שדין זה הוא שבא הגוי מחמת טענה על ישראל שחייב לו או שזה ישראל הזיקו ויש לו עדי' ישראל על זה או הבעלי' הודו אלא שהגוי לוקח בחזקה שאינו ממתין שידונו לו בדיני ישראל או בערכאות של גוים כמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות גזלה הרי כתב גם כן שם בסמוך לזה וכן אם היה שם מלך או שר באותו מקום שיכול לכוף את הגוי שמכר לדין ולא תבעו הבעלי' את הגוי אינם יכולים להוציא מיד הלוקח אעפ"י שאינם מודים לגוי ואין שם עדים שאמת טען הגוי אומר הלוקח לבעלים אם גזלן הוא הגוי למה לא תבעתם אותו בדיני' ע"כ ובנ"ד הרי היה במלכות מלך ושר בעיר שהיה יכול לכוף אם היה גוזל אותם ולא תבעו כשידעו שמכ' ואינ' יכולין להכחיש שלא ידעו שהיתה הבית קודש ושמכרה אחר כך כי ההקדש היה מפורסם לכל מאז וגם ידעו ששלח פה את חיים נערו בהרשאתו למכור הבית ושקנאה והחזיק בה ר' יעקב והיו יכולין למחות בידו של שליח שלא ימכור ולר' יעקב שלא יקנה וכיון שאין להם ראיה שמיחו בכל השני' שידעו שהחזיק בה בתור' קניה אפי' היה הוא בחיים לא היו יכולים להוציא' מידו כל שכן מיד היורשים וזהו על הקדימ' שלא היה לו שום דין לגזלן ללוקחה מידם שאין לו עדים וגם הם אינם מודים כמו שכתב הרב אלא מפני שהיה להם לתבוע ולא תבעו לא יוכלו להוציא מיד הלוקח אבל בנ"ד היה לו דין בערכאות הגוים שאינו עולה בדינם שום קיום לגוי שמקדיש שום דבר לישר' שלא היה להם טענה אחרת אלא ההקדש ואחר שהיה לוקחה בדיניהם מידם הרי נתייאשו מאז מפני שהיה יכול למוכרה לגוים שלא יצילה מידם ואולי שהיו עושים אותה בית טעות אצל ב"ה הסמוך לה והיה מגיע היזק רב והיה יותר טוב שיקנ' אותה ישר' וכיון שבדיניה' היה לו דין אף על פי שבדינינו לא היה לו דין כי הקדשו היה הקדש הוה ליה כמלך שכעס על א' מעבדיו ולקח שדהו שאינה גזל ואין הבעלים מוציאין אותה מיד ישר' שלקחה מן המלך ולא גרע זה שהיה יכול להוציאו בדיניהם החקוקים להם מן המלך שאין לו דין אלא מצד דינא דמלכותא ואפי' שהיה גזל ממש בדיניה' כמו שר שאנס קרקע מישראל ובא יהודי אחר וקנאו מן השר הביא המרדכי ריש פ' האומנין על נוטל מבע"ה מה שההנהו שיחזירנו ליהודי הראשון ויטול דמיו כמו השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו דנוטל מה שההנהו וכן פי' ר"י פ' הכונס אעפ"י שרש"י חולק אנן קימא לן כפסק ר"ג ור"י וכן דן רבינו מאיר ז"ל וכן פסק המימוני פ"ה דגזלה עכ"ל ובח"מ סי' ר"לו כתב גוי שבא וכו' שהסכים הרא"ש ז"ל לסברת רבינו גרשום ז"ל ושגם בתשובה כתב הרא"ש ז"ל שאם הוציא הלוקח כדי להוציאה מיד הגוי עד כדי דמי בית צריכי' הבעלי' ליתן וכו' ע"כ וכן בנ"ד היו צריכין לתת לו מה שנתן על הבתי' אם היו רוצי' אותם ואחר שלא נתנו לו אז נשארו לו הבתי' בחזקתו מכמה שנים וכל שכן ליורשיו וללוקח ועל מה שכתבתי שאם רבי יעקב לא היה קונה אותה או יהודי אחר היה נמשך היזק הרבה לשכנים ולב"ה שאצל הבתים ושעל זה שתקו ולא מיחו כי היה טוב בעיניהם כיון שהקודש היה מתחלל שיהי' ביד יהודי ולא ביד גוי ושעל זה נתייאשו אזכיר לקהל מה שידעו קצתן מן הקדומים שבאותו זמן והענין הוא כי הב"ה שיש להם עתה הקדישו אז המעל' הנז' והחזיקו בו בחזק' קודש ואחר שבא המעל' הנזכר לידי דוחק וצורך כתב לראשי הקהל הנזכר שימחלו לו שהיה רוצה למכור הב"ה שהקדיש להם ושאם הם היו רוצים לקנותו שלא יתנו כדי שיוויו אלא פחות הרבה ממה שהי' שוה ועל זה נתייעצו ראשי הקהל שבאותו זמן ושלחו לו כמו נ' פרחי' והחליט להם הב"ה הכלל כי כמו שהם הוכרחו לחזור ולקנו' ממנו מה שהיה כבר הקדש מוחזק בידם כן מחלו בסבתו המכירה שמכר לרבי יעקב כל זה הוא על מוכח שהחזיקו גם בבתים האלו בתורת קדש כל שכן כי לפי האמת לא זכו ולא החזיקו בה מעולם כמ שכתבתי למעלה המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |