שו"ת מבי"ט/ג/סח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה כי שמעתי דבת רבים אומרי' אין נפשינו ודעתינו נוחה במה שראינו אנשים חכמים וידועים וכשרים אשר הם נפרשים ממנו ממאכלינו ומשתינו וכליהם מכלים שונים ועושים במה לעצמם להתקדש במה שמותר לחכמים גדולים מהם ובסעודות של מצוה אינם רוצים להזדמן אפי' לקרוביהם מבשרם לא יאכלו ואח' כל ירוק ידרושו גם מבני ביתם הכשרים כמות' נפרשים בשולחנם במאכלם בשנים א' אוכל בשר וא' אוכל גבינ' או א' אוכל חולין וכהן אוכל תרומ' וקרובי' ליפרד בברכ' זימון ג"כ ואין תרעומת זה עלינו לבדינו אלא גם לזרים אתנו האומרים איזהו מקומן של זבחים שחיטתם אם בצפון או בדרום כמוהם ואין אוכלים מבהמה שהורו בה חכמים להתיר ויש בזה חילול התורה בפני האומו' כי חושבים אותה כשתי תורות. ועל כן יצאתי לפניהם לשחר פניהם ולמצוא חן בעניהם אל יהיו חסידים הרבה ודי להם מה שאסרה תורה טוב וישר הוא להיות' יראי חטא דוגמת רבי שמעון בן נתנאל לחקור על הבשר שאוכלים אם נשחטה ונבדקה ע"י מומחה ושתהיה מנוקרת הטב ושיבדלו מספק איסור ולהזהיר לביתם על מליח' הבשר ועל כלי הבשר והגבינה וכיוצא בדברים אלו שנזהרים מהם רוב ישראל הכשרים לא לחדש מה שלא גבלו ראשונים בשחיטה לצפון או לדרום ועל מה שאומרים השוחט קודם ברכה. גם מה שמשקים ברגליהם בגן הירק ומלקטים בידיהם כדי שיתמרחו על ידם מה מרויחים אם לענין הפרשת תרומות ומעשרות בברכה אפי' ביין שנתמרח על ידינו אנחנו מפרישים בלא ברכה מספק אם אנו מחוייבים להפריש או לאו ואם אינם מברכין על הפרשה מה תועלת בטרחם למרח כיון שגם שיהיה המירוח ע"י גוי מותר לאכלם שאין עליהם שום חיוב כי מה שאנחנו ממרחים היין הוא בהכרח שאי אפשר על ידי גוי וחל עלינו חובת הפרשת מספק אדרבנן כל שכן כי גם במירוח של ירקות על יד ישראל אין בהם חיוב תרומת המעשר כלל כי דוקא בדגן תירוש ויצהר שהם מן התור' בזמן שכל ישראל שם אנחנו חוששי' לספק לא לפירות האילן וירק שלעולם היו מדרבנן ויש כמה גזרות ולא גזרת גזרה לגזרה בזמן שדגן תירוש ויצהר היו מן התורה אילן וירק היו מדרבנן והשתא דדגן וכו' הוו מדרבנן אילן וירק הוו גזרה לגזרה אפי' בשדה של ישראל ובשד' דגוי במירוח ישראל הוי גזרה שלישית ולוקח נמי הוי גזרה ואפי' נאמר בשתי גזרות כולה חדא גזרה היא בתלתא וארבעה לא מצינא ובכפתור ופרח כתב פ"ה די"ו דהיכא דדגן תירוש ויצהר הוי דרבנן אילן וירק פטור לגמרי ולמעלה כתב על זה ויהיה גזרה לגזרה ע"כ ואפילו למאן דאמר דדגן תירוש ויצהר הוי דאורייתא בזמן הזה במירוח ישראל בשל גוי בירק איכא גזרה לגזרה ומשום גזרה בעלי כיסין אפילו לפי' רש"י ליכא בירק:
ומפני שהיה נמשך מחומרות אלו מחלוקת בסעודו' של מצוה ובין איש לאשתו אשר הנשים עצלניות הן להיותן זהירות בחומרו' אלו הסכמנו זה כמה שנים בגזרות חכם וחתומים בו כל החכמים שלא יוציאו תרומות ומעשרות במה שאינם חייבי' לדעת הרמב"ם ז"ל והוא. ידוע כי לדעתו אין שום חיוב במירוח ישראל בשל גוי בירק כמו שכתבתי למעלה וכמו שכתוב אצלי עוד באהבה ואפי' היה איזה ספק בחיוב בעיני החכמים הפרושים האלה החרם הוא וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי והפרושים הקדמוני' שהיו אוכלים חוליהם על טהרת הקדש או על טהרת חטאת היה להתנהג לכשיאכלו הקדש האל ית' מקדש ישראל ברוך הוא ומבורך ומברך ישראל נאם המבי"ט ודרוש שלומכם וטובתכם ביני לביניכם ולא יצטרך להשמיע במרום קולכם נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |