שו"ת מבי"ט/ג/נד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה על דבר בת הר' שמואל בן החכ' הר' שמעון בן שוראת שנשאת לכ"ר שמעון בן אחי החכם ז"ל על פי צוואתו שכתב שיתנוה לו ולא היתה אמה רוצה ליתנה לו על איבה שהיתה בינה ובין אביו ואמו של ר' שמעון הנז' אלא שנכנסו אנשים קרובים ביניהם ונתפייסה ונשאת לו זה כמה חדשים מחג הפסח בחזקת שהיא נערה ובאלו הימים אחר שנשאת היתה קטטה ביניהם על עזבון החכם ז"ל הנז' ואני פשרתי ביניהם פעם ופעמי' על זה כמו שכתו' בידם ולהיות שהחכם ז"ל צוה שיכנס בידה כל מה שיגבו מן הגוים שהיו חייבי' לו שמן ויין ושאר דברים עד שיבא בנו הר' שמואל הנז' עתה באלו הימים ושמע שנפטר הר' שמואל הנז' אבי הבת ועל זה הייתי נותן רשות לרבי שמעון הנז' שיוכל לגבות מן החוב ויביא לידה ויתפרנסו כלם ביחד ולא רצה היא ונתייעצה לבקש עדיות להוציא את הבת מחזקתה שנשאת בחזקת נערה ועתה אחר ב' חדשים או יותר אומרת שהיא קטנה כדי להשאר גברת על כל הנכסים והביאה עדויות על זה בפני ב"ד וכתוב בקבלת העדות שאמ' צדקה חליבי בתור' עדות שהיה לומד אצל החכם ה"ר שמעון ז"ל וידע בבירור שבזמן המגפ' אשר נפטר בה החכם ה"ר אליעזר שלם ז"ל היתה הבת של בן החכם הנז' כבת ז' או ח' חדשים ולא יותר ע"כ וזה העד עצמו צדקה הביאה אותו היא לפני והעיד אז לפני כי בזמן המגפה הנז' היתה הבת הנז' כבת ז' או ח' חדשי' אמרתי לו מהיכן אתה יודע שהית' בת ז' או ח' אם מפני שראית שהית' יונקת בחיק אמה אפשר שהיתה בת שנה וחצי כי לפעמים תינוק או תינוקת נראה בן ז' או ח' חדשים והוא בן שנה או יותר לפי חולשתו או לפי קוטן גופו והשיב שלא היה יודע אלא שכך היה נראה לו ועל זה לא קבלתי עדותו כי לא אמ' שהיה יודע בבירור כמו שכתו' בעדות שנתקבל בב"ד גם לא אמר ולא יותר כמו שכת' הסופר בקבלת העדו' בב"ד כי מהיכן ידע הוא בבירור כי לא היה לו יותר מז' או ח' חדשי' ואפשר שהיו ט' חדשים או עשר' שאינו ידוע לשום אדם הפרש תינוק או תינוקת בן ח' חדשים או ט' וי' ואפי' בבן ח' לבן שנה וכמה חדשים לפעמים אינו ניכר לפי גידול התינוק או התינוקת בבריאות או חולי או לפי טבע קומת האב והאם ארוך או קצר שמן או רזה אין מי שידע בדקדוק ימי התינוק והתינוקת כי אם אביו ואמו שיודעי' יום לידתו או שכניו ומיודעים לו שדקדקו וידעו יום או חדש לידתו בבירור כי גם הנערים בני עשרה או י"ב שנים לפעמים נראה א' בן ח' כבן עשרה ובן עשרה כבן שני' עשר וכן להפך בן עשרה כבן ח' ובן שנים עשר כבן עשרה אין עדות זה תלוי במראה וקומה לפי ראות העין לא בתינוקות ולא בנערים אלא כשיודעים בבירור זמן שנולד בו לא כמו שהעיד זה אעפ"י שיאמר בבירור כי מאין נתברר לו וגם כי לא היה לו אלא ח' חדשים ולא יותר מאין ידע הוא שלא היה יותר אולי היו תשעה וכיון שאפשר שהיו ט' אפשר ג"כ בת שנה ויותר אם לא אמר בבירור שידע שנולדה בחדש פלוני משנת פלוני כל שכן כי לפני העיד קודם ולא אמר בבירור ולא ג"כ ולא יותר ואין בעדותו ממש להוציא אשה מתחת בעל' במיאון כל שכן שנשאת בחזקת גדולה וקומתה ג"כ מעידה עליה ואברהם בן דקושי' שהעיד שידע בבירור שנולדה בשני ימים לחדש אב שהיתה בת ח' חדשי' קודם המגפה כו' ואין ב' עדיות אלו מכוונים לזמן א' שכן כתוב בעדות האחד כי בזמן המגפה שנפטר בה החכם היתה הבת בת ז' או ח' ולא יותר לא אמר קודם המגפה אלא בזמן המגפה שנרא' באמצעה או בתוך המגפה וכיון שהזכיר בזמן המגפה שנפטר בה החכם הוא ידוע שנפטר בחדש סיון והוא ידוע כי המגפה התחילה באותה שנה בין פורי' לפסח כי קודם הפסח כח' או עשרה ימים יצאנו מן העיר לכפרים כי כבר מתו כמה אנשים ממגפה וא"כ פטירת החכם שהיתה בסיון הרי היא בתוך המגפה באמצעה כי קודם ראש השנה נעצרה המגפה ואם כן לפי עדות זה שלא היתה יותר מח' חדשים בזמן המגפ' הוא על חדש סיון ואפי' שלא נמנה סיון בכלל הח' חדשים אלא שנמנה אייר ניסן אדר שבט טבת כסלו חשון תשרי הרי ח' חדשים למפרע אם כן לפי עדות זה נולדה בראש השנה שהוא תחלת תשרי ויש הפרש בין שתי העדויות שני חדשים פחות שני ימי' והשנה שהיתה השכ"ג היתה מעוברת יש הפרש ג' חדשים פחות שני ימים שנולדה בחשון שהם ח' חדשים עד סוף אייר כי העד השני העיד כי בשני ימים לאב נולדה וגם בעדותו שהעיד כי קודם המגפה היתה בת ח' לא צדק שאם נולדה בשני ימי' לאב קודם המגפה היתה בת ט' חדשים שלמי' כי בר"ח ניסן היתה תחלת המגפ' ואנחנו יצאנו ח' או עשרה ימים קודם הפסח לכפרי' מחמת המגפה ואפי' שירצו הב"ד מקבלי העדות לפרש כי בזמן המגפה ר"ל בזמן תחלת המגפה עדיין אינם צודקים בעדות' שהעידו שניהם על שמנה חדשים והם תשעה ועוד כי אם היה עדות א' לבד שהיו מעידים בזמן המגפה אפי' במשמעות בזמן המגפה הוא כשהמגפה היתה הוא בעיר היינו יכולים לפרש ג"כ שבזמן המגפה ר"ל בתחלת המגפה אבל כשקבלו אח"כ הבית דין עצמו עדות אחר כיון שראו שהראשון אמר בזמן המגפה וזה אמר בתחלה הוה נראה שהיה מכחיש האחד שאמר בזמן ואין עדותם צודק:
וכשנתקבל עדות זה י"ו אב השל"ד כבר היתה גדולה לפי דעתם ועדיין לא מיאנה בו ביום א' קודם יום זה כתבו הב"ד עצמו בפני בעלה שהיתה מורדת ושתחזור לו המתנות כמו שכתוב בפסק דין ואם היא מורדת עתה עדיין היא אשת איש והסופ' אמר כי בר"ח סיון בב"ד הקוד' מיאנה בה ע"ת שיקובל העדו' אחר כך אם היתה קטנה ואני תמה על מיאון זה אם היה בפני בית דין קוד' שיתברר שהיא קטנה כי נוסח גט מיאון הוא ביום פלוני מיאנה פלונית בפנינו בפלוני בעלה וכו' והרואים שמאנה יתירוה לינשא ואולי לא נתברר אחר כך שהיתה קטנה ובב"י סימן קנ"ה מצאתי שכתב רשאין ב"ד שאין לעשות כן וכו' ואפי' לא יכתבו לה וראיה כו' ע"כ:
עוד יש ענין אחר במיאון זה שיש ספק אם יכולה למאן והוא כי עד עתה היה אביה בחזקת חי וגם כי כתב הר"מבם ז"ל פרק שלישי שאם נתקדש' קודם שתבגר שלא לדעת אביה אינה מקודשת ואפילו נתרצה האב אחר כך כרבינא אפילו הכי יש מפרשים סוברים שאם נתרצה האב אחר כך שחוששין כמו שכת' הרב בעל מ"מ ובהגה' שם כתוב דכשנתרצה האב לא פליג רבינא והסכימו למעשה שהם קידושין אם לא נתאכלו המעות בשעת ריצוי אב ובנדון דידן אעפ"י שמפי כתב שמת בעלה תהיה אשתו מותר' לינשא הקלו חכמי' כדי שלא ישארו בנות ישראל עגונות שהוא דבר מצוי לנשים שהולכים בעליהן גם מתוך חומר שהחמרת בסופה הקלת בתחלתה דדייקא ומנסבא מה שאין כן במיאון דאפשר דלענין מיאון הבת שהלך אביה למדינות הים וע"פ כתב מת כי נ"ד לא סמכינן אעדות זה וחיישינן שמא חי הוא וכשישמע קדושי הבת יתרצה וטבעת הקידושין הוא קיים עדיין והוא קרוב יותר בנדון דידן לומ' שיתרצה על כי הניח אשתו ובתו בבית אביו החכם שיפרנסם ונתרצה במה שיעשה הוא בה והוא צוה לפני מותו שתנשא ליה ועל צואתו נשאת ואפשר גם כן ששמע צואת אביו שנפטר זה יותר מג' שנים ונתרצה שתקבל קידושי' מזה ואם היה חי בשעת הקידושין הוו קידושין על דעת הפוסקים שכתבתי כי לענין המיאון של הבת לא מחזקינן ליה בחזקת מת ואפילו לא שמע צואת אביו קרוב הוא שיתרצה אם הוא חי ועל ספק זה לא תוכל למאן אפי' היתה קטנה בודאי והר"אש ז"ל ס"ל דעד אחד אינו נאמן ביבמה להתירה לעלמא ומ"כ דהיינו טעמא דכשיש לה עד אחד שמת יבמה לא דייקא ומנסבא משום דזימני סניא ליה והני נמי אם יוצאה במיאון כששמעה שמת אביה לא דייקא ומנסבא ואפשר דאביה חי ונתרצה בקידושיה ואיכא משום ערוה של תורה לשון ולא תימא דוקא אינו נאמן עד אחד משום שלא העיד אלא לדבר זה אבל כשהוא מעיד ומועיל עדותו להתיר אשת איש יועיל ג"כ לירושה ולמיאון דהא אשה נאמנת לומ' מת בעלה לינשא ואינה נאמנת לצרתה ואין היורשים נכנסים על פיה ועד א' נאמן להתיר אשה ולא לנחלה הרי שמחזיקין אותו מת להתיר אשת איש ומחזיקין אותו חי לענין נחלה וכן כשהיא מעידה על עצמה מחזיקין אותו חי לצרתה וה"נ בנדון דידן שנתיר אשתו על פי כתב לא נתיר בתו במיאון כי שמא יתרצה אם הוא חי כשישמע ועדיין לא נתעכלו קידושיה ואפילו יתעכלו קודם יש מי שסובר שכשנתרצה האב לא פליג רבינא כמו שכתבתי למעל' ולא יועיל לה המיאון כמו שכתבתי אפי' בספק זה אם חי אם מת דלמילתא חדא חשבינן ליה מת ולמלת' חדא חי ועל כל חששא שיש בעדות קטנה למיאון וכיוצא בדיני חששות אמרו גם כן הרחק מן המיאון וכל שכן על כל מה שכתבתי מצד הדין:
ועל חששות קלות שאין בנו מי שיוכל או ידע להכריע בין ההרים הגדולים החולקי' בענין סימני נערות וגם שמא יעשו המיאוני' בפני עמי הארץ שאינם בקיאי' בזמן המיאון ובשאר עניני' התלוי בזה תקנו באשכנז שלא למאן בזמן הוא כמו שכתב מהר"ר יודא מינצי ז"ל בתשובת י"ג והאריך בסברות בסימני נערות על ההיא דפרק עשרה יוחסין מתייחד אדם עם אמו ובתו וישן עמהם בקירוב בשר כו' תינוקת בת ט"ו תינוק בן י"ב כו' ואם סימן העליון מצטרף לתחתון אם כן אפי' לבת ט' שנים ולמעלה אינה יכול' למאן כמו שכתב שם אפי' לדעת רבינו ברוך וגם כי אנחנו סומכים על רוב הפוסקי' הגדולי' המקילי' בדברי' אלו ואנחנו מצוי' לקבל עדויות על שנות הקטנה ועל הסימנים אפ"ה אנחנו חייבי' לדקדק הרבה ולא לקבל עדו' השני' אלא מפי יודעים הדברים בבירור בלי שום ספק ולא נסמוך על שום עדים שמעידים שיודעים בבירור כי עדות השנים מעת לידת הנערה אינו מבורר לכל גם המיאון שמיאנה קודם בפני ב"ד צריך לידע שמיאנה בו על הקידושין שנתקדשה כי גם לפני אמרה כמה פעמי' על מה שמניתי את בעלה על גיבוי החובות היתה אומר' אינה רוצה כי בלשון ערבי היתה אומרת מארי"דו האיירודו ולא היתה על כוונת מיאון על הקידושין כי עדיין לא אמרו שהיתה קטנה אלא שהית' אומרת מאיירידו על היות' מורדת בו כדי שלא יזכ' לגבות נכסיו ואם לשם בב"ד לא הזכירה שמחמת קטנות היתה ממאנת לא היתה הכוונה אז למיאון אלא למרד כמו שכתבתי כ"ש כי אפילו הית' ממאנ' בפי' על שהית' קטנה עדיין לא הועד עליה אלא עד אחד זמן הי"ב שנה לפי עדות' וגם החששות האחרות שיש בעדויות ובמיאון אחר שנשאת ואם הם היו יודעי' שהיא קטנה היתה ממאנת אלא שאחר שנשמע פטורת בעלה ושאמרתי כי זה שמעון יגבה החובו' אז נתייעצו על המיאון והביאו לפני אשה אחת שאמרה שהיא ילדה אחריה לחנוכה שקודם המגפה ועל זה חפשו ודרשו על שנותי' והעידו מה שהעידו ולא יועיל לה מה שמיאנה כמו שכתבתי וחכמי הב"ד יצ"ו ידקדקו בכל מה שכתבתי: נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |